75. לצורך הרמת מסך, אין די בכך שיוכח כי החברה עצמה פעלה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה, או שהחברה עצמה פעלה באופן הפוגע בתכלית החברה. אין גם די בכך שהאורגן של החברה, כלפיו מתבקשת הרמת המסך, היה מודע לכך. כמו כן, לאחר תיקון מס' 3 לחוק החברות משנת 2005, גם אם די בכך שיוכח כי בנסיבות העניין "צודק ונכון" להרים את מסך ההתאגדות. כדי להצדיק הרמת-מסך, על המבקש לעשות כן להוכיח "שהשימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה [ולא ההפרות של החברה כשלעצמן – ר.ר] נעשה כדי להונות אדם, או לקפח נושה של החברה; או באופן הפוגע בתכלית החברה, ותוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה לפרוע את חובותיה" (ר' ע"א 313/08 נשאשיבי נ' רינראוי (1.8.2010) [פורסם בנבו] (להלן: "ענין נשאשיבי").
המודעות של האורגן אותה יש לבחון איננה לכן מודעות לכך שהחברה הפרה את חובותיה, אלא מודעות לכך שנעשה שימוש אסור במסך ההתאגדות של החברה, שימוש שיש בו משום ניצול לרעה של האישיות המשפטית הנפרדת המצדיק חריגה ממנו על-ידי הרמת מסך.
...
79. בפסק הדין בענין קונקטיב גרופ שנזכר לעיל, נדחתה טענה להרמת מסך מטעמים דומים, כאשר נקבע בו כי לא הוכח שימוש לרעה במסך ההתאגדות של החברה לצורך הונאת נושים באופן הפוגע בתכלית החברה או תוך נטילת סיכון בלתי-סביר באשר ליכולתה של החברה לפרוע את חובותיה. גם באותו מקרה מדובר היה בחברה שהנתבעים היו בעלי-המניות היחידים בה, אולם נקבע כי אין די בכך כדי לאפשר קביעה לפיה הם עשו שימוש לרעה במסך ההתאגדות של החברה.
80. למעלה מן הצורך יוער כי הפסיקה איפשרה במקרים מתאימים להטיל על בעלי-מניות או אורגנים גם אחריות ישירה, כאשר מוכח כי הם ביצעו עוולה נזיקית בעצמם (ר' למשל: ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5) 661, 700 (1994); ע"א 4612/95 מתתיהו נ' יהודית, נא(4) 769, 791-792). המבקש לא הוכיח כי בהתנהלות המשיב התקיימו יסודות עוולה כלשהי. טענתו היחידה בהקשר זה היא טענה שהועלתה בעלמא בס' 57 בסיכומים שם נטען כי "בענייננו מתקיימים כל רכיבי העוולות במלואם" וזאת ללא כל הסבר או פירוט".
כל האמור לעיל יפה בשינויים המחויבים למקרה שבפניי ואף ביתר שאת בשים לב לכך שנשמעו מלוא הראיות בהליך.
מכלול התנאים הנדרשים לביסוסה של עילת הרמת מסך לא הוכחו על ידי התובע באופן מפורט או מבוסס ומרביתם לא נטענו כלל. במקרה שבפניי היה על התובע בשלב הראשון לעמוד ברף הדרוש לעצם הוכחת קיומם של איזה מבין התנאים שנקבעו בסעיף 6 להרמת מסך ההתאגדות (דהיינו הונאת אדם, קיפוח נושים, מימון דק הכרוך גם בפעילות העומדת בניגוד לתכליתה העסקית של החברה). אילו היה עולה בידו להוכיח את התקיימותם של אלה, הרי שבשלב השני היה עליו לעמוד ברף הנוסף לפיו יהיה זה צודק ונכון להרים את המסך בין החברה ובעלי המניות ו/או נושאי המשרה בה.
הטיעון הסתמי והכללי של התובע בעניין עילה זו, והעדר עמידתו בנטל ההוכחה לגבי הנסיבות העובדתיות הנטענות על ידו אם ביחס לחברה ואם ביחס לבעלי המניות או נושאי המשרה בהליך בכללותו, לרבות לעניין ההונאה, נטילת "סיכון בלתי סביר" ויתר הרכיבים, אינו עומד בקצה קצהו של נטל ההוכחה הכבד הנדרש לעילה מסוג זה לאחר תיקון מספר 3 לחוק החברות, ובית המשפט אינו אמור לעשות את מלאכתו של התובע.
הרבה למעלה מן הנדרש ועל מנת שלא להותיר את הדברים בלא כלום, אדרש בקצרה לעצם העילה של הרמת המסך:
ד"ר חביב - סגל בספרה דיני חברות (הוצאת balance4 הפקות בע"מ, 2007, להלן - חביב סגל) מסבירה כי ההסדר החדש להרמת מסך כפי שנקבע בתיקון מספר 3 לחוק החברות התשנ"ט - 1999 (להלן - חוק החברות) נועד לבטל את המבחן הגמיש שנקבע תחילה בסעיף 6 (ב) לחוק החברות וכי מאז אותו תיקון :
"ניתן להורות על הרמת מסך רק במקרים חריגים כאשר הנסיבות מצדיקות זאת ... רק בעלי מניות אשר היו מעורבים באופן פעיל בפעילות האסורה על פי סעיפים 6(א)(1)(א) ו - 6(א)(1)(ב) עלולים להימצא באחריות אישית לחובות החברה" אמנם, גם עצימת עיניים תיחשב כידיעה, אלא שבכל מקרה, לא יהא די ברשלנות גרידא... לבסוף, ההסדר החדש יוצר הבחנה משמעותית בין בעלי המניות הפסיביים לבין מנהלי המניות האקטיביים המשתתפים בקבלת ההחלטות בחברה" (חביב סגל עמ' 320).
מהתיקון כולו ניתן ללמוד על מגמת הצמצום של השימוש שנעשה בהרמת מסך וכי בהעדר הוכחה לשימוש לרעה במסך ההתאגדות לא יורם המסך (ר' חביב - סגל עמ' 339-340). אזכיר עוד כי רשלנות גרידא, גם אם הייתה מתקבלת טענת התובע ביחס להתקיימותה בנסיבות העניין, לא הייתה מצדיקה כשלעצמה הרמת מסך ההתאגדות ולא עלה בידי התובע להראות אחרת. משכך העתירה להרמת מסך ביחס לנתבעים 1 - 4 – נדחית.
14. מספר הערות קצרות ביחס לנושאים שונים שהועלו על ידי התובע בתצהירו ובסיכומיו:
כידוע, בית המשפט אינו חייב להידרש לכל פרט וטענה שהועלו על ידי התובע אלא לבסס הכרעתו על הנימוקים העיקריים והמרכזיים כפי שנעשה על ידי בפסק דין זה.
יחד עם זאת, מצאתי להתייחס למעלה מן הנדרש למספר נושאים פרטניים שעלו מטיעוני התובע שמצטרפים לדיון הכללי בפסק הדין כולו ואינם גורעים ממנו :
בסעיף 65 לתצהיר - התובע לא הסביר ולא הוכיח את השימוש במילה "דרשו" ביחס לכספים הנטענים. ברי כי הנתבעים לא דרשו ולא היו יכולים לדרוש מהתובע כספים כלשהם והשימוש במונח זה אינו ברור כלל ועיקר וממילא לא הוכח;
בסעיף 66 לתצהיר - טען התובע כי ניתנה לו "התחייבות לרווח עתידי ודאי". מדובר בביטוי המגלם בתוכו סתירה פנימית - כיצד רווח עתידי יכול להיות ודאי ? הדברים גם נסתרו מעדות התובע בעצמו אשר ציין כי הייתה ציפייה לרווח ולא יותר מכך;
בסעיף 75 לתצהיר - מועלות טענות לגבי שימוש הנתבעים בכספים לצורך משכורות גבוהות ותנאים מפליגים שונים. דבר מהנ"ל לא הוכח בראיות ביחס לנתבעים או מי מהם, לא כל שכן הנפקות שיש לייחס לדברים בשים לב לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת;
בפתיח לסיכומים - ציין התובע כי "הוכח ומוסכם" כי הוא העביר 340,000 ₪ הגם שהנתון הנטען של 340,000 ₪ לא הוסכם על ידי הנתבעים ולא הוכח על ידי התובע, אלא לכל היותר 300,000 ₪ על בסיס הסכם ההשקעה;
טענות לעניין גילוי מסמכים והליכי עיון - במסגרת הסיכומים נשזרו טענות שונות לעניין גילוי מסמכים מטעם הנתבעים ועיון במסמכים שונים. אזכיר שוב כי ניתנו החלטות רבות בנושא גילוי המסמכים ומיצוי ההליכים המקדמיים, לרבות החלטה שניתנה על ידי ערכאת הערעור, והתובע הוא שבחר לכלכל את התנהלותו הדיונית כפי שניהל ואסתפק בכך;
הערה לעניין אופן ניסוח הטענות בכתבי הטענות - טענות התובע בסיכומיו כלפי הנתבעים, לרבות השימוש בביטויים דוגמת: "גזילה", "לסחוט", "זיוף", "הולכה בכחש ובכזב", "מרמה", "זדון", "גניבה", הינן טענות חמורות, שחלקן מקימות רף הוכחה מוגבר אף יותר מהרגיל. הטענות נטענו בעלמא וכלאחר יד ללא כל תימוכין לאמירות קשות אלה כלפי הנתבעים או מי מהם. לא למותר לציין כי אף לא אחת מטענות אלה הוכחה או התקבלה על דעתי ואני דוחה אותן.
הראיות מטעם הנתבעים:
15. טענות הנתבעים בכתבי הטענות פורטו לעיל ואין צורך לחזור על הדברים שנרשמו בתצהיריהם באותה רוח. ההתייחסות תהיה לנושאים שהועלו בתצהירים מעבר לאמור בכתבי ההגנה ולעדות בפניי.
כל הנתבעים ציינו כי הם ביקשו להביא להצלחת החברה ושגשוגה בין היתר בשים לב לכך שהם עצמם השקיעו מכספם ומרצם בחברה, ואולם המשבר העולמי של שנת 2008 וגורמים נוספים בשוק המקומי והעולמי הביאו לכך שהדבר לא הסתייע. בסופו של יום החברה נקלעה לקשיים והגיעה לסוף דרכה. הנתבעים כולם הכחישו את הנטען על ידי התובע בכל ההיבטים האישיים המועלים כנגדם בכתב התביעה ועדותם של הנתבעים 1, 2 ו - 4 שהעידו בפניי באריכות רבה - לא נסתרה ולא הופרכה.
16. תצהיר הנתבע 1 ועדותו:
הנתבע 1 ציין בתצהירו כי לא הייתה לו כל היכרות מוקדמת עם התובע וכי הוא פגש אותו לראשונה במהלך המו"מ לעניין ההשקעה באמצעות הנתבע 2.
עוד הסביר כי הוא לא הציג את עצמו כרואה חשבון בהשכלתו והכחיש את כל הנתונים שלכאורה נמסרו על ידו לתובע. הנתבע 1 הצהיר כי התובע הוא שפנה למי מהנתבעים האחרים וביקש להשקיע בחברה מתוך ציפייה שהחברה תניב רווחים בעתיד. עוד ציין כי התובע בדק את המסמכים השונים שהוצגו לו - ואשר הוצגו גם במסגרת ההליך - מהם משתקף מצבה של החברה בבירור. עוד טען כי התובע מעולם לא פנה עובר להגשת התביעה בכל דרישה לעניין הקצאת המניות או ביטול ההסכם.
הנתבע 1 העיד בפניי ועדותו עשתה רושם מצוין ונתתי בה אמון מלא.
על אף חקירתו הנגדית הארוכה ועל אף הנוסח המפותל והמבלבל, לכל הפחות, של שאלות רבות שהופנו אליו על ידי ב"כ התובע - שבחלקן כלל לא התבססו על ראיות שהוצגו אלא היו תזות שונות שלא בה זכרן בראיות התובע וגילמו "מסע דיג" - הרי שהעד השיב לכל השאלות בצורה נינוחה מאוד, מנומקת ובהירה.
הסבריו בתשובותיו לכל השאלות שהוצגו (לרבות כאלה שחזרו על עצמן באופן כזה או אחר) היו עניינים, עקביים וטובים. העד לא התחמק ממתן תשובות לכל שאלה ושאלה, לרבות כאלה שהיו פחות נוחות לעניינו.
ביחס לנתונים שונים שציין כי לא זכר הרי שהדברים היו סבירים בעיניי בשים לב למועד האירועים אל מול מועד שמיעת הראיות והדבר העניק מימד נוסף של אמינות לעדותו שנתתי בה אמון מלא.
העד הסביר כי על פי ייעוץ משפטי ושיקול דעתם של הנתבעים הוא לא מצא לנכון להציג מסמכים או נתונים נוספים מעבר לאלו שהוצגו על ידי הנתבעים או מי מהם או על ידי התובע בעצמו. זאת, בשים לב להערכתם המקצועית והייעוץ המשפטי שקיבלו לפיו התביעה כפי שהוגשה על ידי התובע הינה חסרת בסיס ותימוכין בראיות וכי הנתבעים אינם אמורים לעשות את מלאכתו של התובע ולהוכיח את תביעתו - המוכחשת כשלעצמה.
הסבריו בעניין זה התקבלו על דעתי ולא פגמו במהימנותו של העד לאורך כל חקירתו.
לדוגמא:
"ש. אתה בעצמך אומר שבמועד הגשת התביעה עדיין היו מסמכי הנהלת החשבונות זמינים. למה אתה חשבת שזה לא רלבנטי להביא אותם ולהגיש אותם כדי להראות באמת שהכסף שלה תובע לא נגנב כטענתו?
ת. כי אתה צריך להביא מסמכים להוכיח את הטענה שלך ואני צריך להביא מסמכים לסתור. לא הבאת שום טענה שאני צריך לסתור. אם הייתי צריך להביא עכשיו את כל ההנהלת חשבונות בסדר. לא מצאנו בשום טענה שלך שהיא ברת סתירה או טענה ספציפית. אי אפשר להתגונן מול טענות כלליות שלא אומרות דבר" (עמ' 97 לפרוט').
ובהמשך -
"ש. קיבלת את התביעה וידעת שאם תביא מסמכים וכרטסות וקבלות וחשבוניות אז התביעה מוכחת במאה אחוז מתוך המסמכים שלך כי אתה לא יכול להראות באמת שבכספים של התובע השתמשו לצרכי החברה ולכן הטקטיקה שלך היתה לספר סיפורים ולא לתת שום מסמך.
ת. אני הראיתי לך. זה שאתה חוזר עשר פעמים על שקר זה לא עושה את זה נכון. אנחנו לא צריכים לעשות את העבודה שלך. אתה מצפה שאתה תגיש תביעה ואנחנו נוכיח לך אותה. זה לא עובד ככה. זה לא העבודה שלנו.
ש. אני מבין ממך שגם אתה חושב שאם היית מביא את המסמכים שאנו מבקשים כמו דפי בנק וקבלות וחשבוניות וכמו רו"ח לביהמ"ש, מה שרק אתה יכול להביא, התביעה של התובע היתה מוכחת.
ת. הדבר היחידי שאני יודע זה שהתביעה מלאה שקרים ואין בה הוכחה ולא רציתי להשקיע זמן ואנרגיה להביא ראיות. אם לך אין הוכחה אני לא צריך לספק לך. גם ככה התביעה עלתה לי המון זמן, כסף, אנרגיה ולא רציתי להשקיע עוד בלעשות את העבודה שלך. אני בטוח שאין בתביעה הזו אף מילה אמת" (עמ' 106 לפרוט').
העד היה עקבי בתשובותיו בעניין זה לאורך כל חקירתו הנגדית ועמד על כך שהתביעה כנגדו אישית וכנגד יתר הנתבעים הינה חסרת בסיס וכי לא נפל רבב בהתנהלותם כלפי התובע וכי הם עמדו בהתחייבויות כלפיו ואף למעלה מכך.
לדוגמא:
"ש. אני אומר לך שמה שאתה אומר זה בדיוק מצב נואש שלכם שגרם לכם לשדל את התובע שהיה חבר שלכם תחת מצג שווא להשקיע כסף בחברה שידעתם שימיה ספורים, שהיא אבודה ותיסגר ואין לה סיכוי להביא לתובע רווח כי הייתם במצב נואש ומיואש.
ת. אתה צריך להחליט אם היינו במצב נואש כדי לקחת ממנו כסף לחובות או היינו במצב טוב ולקחנו כסף אלינו. איפה המצג שווא? הצגנו שהחברה הפסדית מהיום הראשון. תראה לי מצג אחר. חברה שהיא הפסדית ולא מספיק שהיא הפסדית בשוק רגיל שנקלעת למשבר עולמי בשנת 2008, סיכויי ההישרדות שלה נמוכים מאוד. התובע קיבל את כל המצגים האמיתיים לגבי מצב החברה" (עמ' 101 לפרוט').
העד הסביר כי הוא אישית אינו יודע לומר האם התובע העביר את מלוא הסכום ומתי מאחר והתובע העביר את הסכומים בהעברות שונות ובמועדים שונים ולא באופן מרוכז וישיר משיקולים השמורים עמו שלא נדרש לפרטם במסגרת זו. עוד העיד שהתובע לא פנה אליו מעולם בעניין הקצאת המניות ועדותו בעניין זה לא נסתרה ולא הופרכה. עוד הכחיש את הנתונים השונים שנטענו על ידי התובע ככאלה שנמסרו מפיו (ומהווים עדות מפי השמועה) ונתתי אמון בעדותו גם בהיבטים אלה.
העד הסביר יפה כי טיעון התובע לעניין אי העברת המניות אינו מתיישב עם יתר טענותיו מאחר ולבעלי המניות האחרים לא היה אינטרס שלא להקצות מניות לתובע וכי ההפך הוא הנכון. העד הסביר כי ככל שהיה מדובר בחברה רווחית או מצליחה ניתן היה להבין את טיעון התובע לעניין אי הקצאת המניות והתועלת שלכאורה היו יכולים הנתבעים להפיק מכך שלא יעבירו לו מניות. ואולם, מאחר והחברה הייתה הפסדית הרי שלא ברור איזו תועלת יכולה הייתה לצמוח לבעלי המניות האחרים מאי העברת המניות לתובע:
"ת. לגבי הטענה של המניות, אנו כבר אמרנו את זה הרבה מאוד פעמים. התובע סירב לקבל את המניות לבעלותו למרות שביקשנו ממנו הרבה פעמים. הוא סירב לקבל את המניות מכמה סיבות: אחת, שזה היה בגלל מקום העבודה שלו, והסיבה השניה זה שהכספים שהוא העביר לחברה, לא דווחו למס הכנסה והוא לא רצה שיהיה רקורד על ההשקעה שלו.
יש פה טיעון שסותר אחד את השני. מצד אחד הוא אומר שלא רצינו להעביר לו מניות ומצד שני החברה במצב גרוע ולא רוצים לרשום אותו. אם המצב שלנו קשה למה שלא נעביר לו מניות? למה צריך את התפוח אדמה הלוהט הזה? שניהם לא נכונים אבל הם לא יכולים גור יחד" (עמ' 93 לפרוט').