העד הסביר כי הכספים שהושקעו על ידי התובע הופנו ליעדים להם יועדו על פי ההסכם דהיינו רכישת מוצרים (לאו דווקא מיזוהו בשים לב לכך שההסכם אינו נוקב בכך, כפי שציין גם העד בחקירתו) והון חוזר לצורך פעילות שוטפת, תשלום הוצאות וכיו"ב. עדותו בעניין זה, כבאחרים, לא נסתרה ולא הופרכה בחקירתו הנגדית המקיפה. על אף שאלות רבות חוזרות ונשנות לעניין המותג "מיזוהו" הרי שהעד עמד יפה כל העת על גרסתו לפיה ההסכם אינו נוקב בשם המותג ואף הסביר את הרציונל העסקי לאי הגבלת הרכישה למותג ספציפי.
העד הסביר כי הפניית מחצית מהסכום להתחייבויות שוטפות הייתה גם היא על פי ההסכם עם התובע ולשונו המפורשת וכי ההתחייבויות בהסכם מולאו ואף למעלה מכך. לא עלה בידי ב"כ התובע להפריך את גרסת העד או לכרסם בה.
לדוגמא:
"ש. למה הכסף של התובע צריך ללכת להתחייבויות של החברה? איפה זה מופיע? למה לא אמרתם את זה בהסכם עם התובע?
ת. הכסף היה צבוע בחציו לקנייה של מוצרים וכל השאר להון חוזר של החברה. עמדנו בהתחייבות שלנו הרבה יותר ממה שהתחייבנו".
(עמ' 96 לפרוט').
העד הסביר יפה את נושא הרווח הגולמי שהוצג בתחזית, ואת ההבדלים בין רווח גולמי ובין הרווח של החברה בסופו של יום, אשר מושפע ממגוון רחב של גורמים נוספים והדברים היו נקראים בעיניי ברורים ופשוטים. ניכר היה כי העד בקיא מאוד בפרטים המוצגים לו, ידע להסביר את ההבדלים השונים בין המושגים השונים, הסכומים המפורטים ומקורותיהם הכלליים ועדותו הייתה מקצועית וברורה.
למרות חקירתו הארוכה הרי שגרסתו לא הופרכה ולא נסתרה ולא עלה בידי ב"כ התובע בשאלותיו לבסס טיעוני התובע או את התזות השונות שהוצגו על ידו. כפי שצוין כבר הרי שהשאלות אינן ראיות בהליך אלא תשובות העד ואלה הניחו את דעתי ואף למעלה מכך.
העד לא מצא תוחלת במתן הסבר לשאלה מדוע התובע - שלא עסק בשום תפקיד שהוא בחברה - לא קיבל שכר בגין אותה עבודה שלא ביצע:
"ש. התובע היה אמור לקבל משכורת על התפקיד שלו בחברה?
ת. לא.
ש. מפנה אותך לסעיף 6.2 בהסכם בו ניסחת שאם התובע יועסק בכל תפקיד ויקבל שכר.
ת. אם הוא יועסק יקבל שכר. מה יש פה להסביר?"
דומה כי הדברים ברורים ומדברים בעד עצמם לעניין העדר הקוהרנטיות של טענות התובע ביחס לאכיפת ההסכם המדובר, להתנהלות החברה והנתבעים ועצם הצגת השאלה - בהעדר כל נתון אודות עבודה שביצע המזכה אותו בשכר - רק הדגישה את חוסר הקוהרנטיות של טענותיו כלפי הנתבעים (שאזכיר כי ביחס אליהם טען כי נטלו תנאים מפליגים).
לסיכום עדותו הארוכה והמפורטת של הנתבע מספר 1 אקבע כי העדות הייתה מהימנה בעיניי על כל חלקיה ורבדיה ונתתי בה אמון מלא.
17. תצהיר הנתבע מספר 2 ועדותו:
הנתבע 2 בתצהירו חזר על עיקרי הדברים שצוינו בתצהירו של הנתבע מספר 1 ולא אחזור על הדברים.
הנתבע 2 הוסיף בתצהירו כי הוא והתובע מעולם לא היו חברים קרובים ואף לא הכירו בגיל בו טוען התובע אלא בשלב מאוחר יותר ודרך הנתבע 4.
הנתבע 2 הכחיש בתצהירו את כל ההצהרות שנרשמו כביכול מפיו אם לעניין הכשרתו של הנתבע 1, ואם לעניין מצגים אחרים ונתונים אחרים שנרשמו בתצהיר התובע בתקופה שלפני חתימת ההסכם ולאחריה.
גם עדותו של הנתבע 2 הותירה רושם טוב ומצאתי לתת בה אמון.
מטעמי יעילות ההתייחסות לעדות זו תהיה ככל שהיא נדרשת להוסיף על האמור ביחס לעדות הנתבע 1.
העד הסביר ביחס לנושאים שונים כי הוא אינו זוכר את הפרטים המדויקים ובשים לב לכך שעדותו נשמעה כ - 12 שנה לאחר האירועים המרכזיים הנטענים, הרי שהדבר היה סביר בעיניי ולא פגם במהימנותו. חלק מהשאלות שהוצגו לעד בפתח חקירתו התייחסו גם להתנהלות החברה בתקופה שלפני חתימת הסכם ההשקעה דהיינו כ - 15 שנה לפני שמיעת עדותו ועל כן הנתון כי לא זכר שמות של עורכי דין או רו"ח שייצגו את החברה באותה עת הייתה סבירה בעיניי.
במעמד הדיון ושמיעת העדות בפניי לא התרשמתי כי העד מנסה להתחמק באופן מכוון ממתן תשובות אלא כי הוא עונה על פי מיטב ידיעתו וזיכרונו ברגע הנתון. עיקרי הדברים עלו בקנה אחד עם עדויות אחרות שנשמעו ועם המסמכים שהוצגו והסבריו התקבלו על דעתי.
עד זה עמד לחקירה נגדית ארוכה וגרסתו ביחס למהלך הדברים ועיקריהם לרבות מידת ההיכרות עם התובע, הנתונים שנמסרו לתובע ערב חתימת הסכם ההשקעה, תוכן ההסכם ופרטיו לרבות ייעוד הכספים וכיו"ב - לא נסתרה ולא הופרכה ונותרה בעינה.
זה המקום להעיר כי הציטוט שהובא בסיכומיו של התובע ביחס לעד זה ורצונו של העד לדבר "לדבר עם השופטת" הוצא מהקשרו (סעיף 133 לסיכומי התובע). נוכח העלאת הטענה בסיכומי התובע אין לי אלא להביא את הדברים כהווייתם מפרוטוקול הדיון. לאחר שורה של שאלות בהן הוטחו בעד אמירות קשות לפיהן כספו של התובע נגנב על ידי בעלי החברה, ביקש הוא לפנות לבית המשפט על מנת להביע תרעומת ועלבון על אופן ניסוח השאלות. הדברים נרשמו במלואם לפרוטוקול הדיון ולא מצאתי בהעלאתם כל פגם:
"ש. למה לא הבאת שום אסמכתא כדי להראות שהכסף לא נגנב על ידי השותפים, בעלי המניות לכיס שלהם והיית יכול להראות שבאמת השתמשת ב- 300,000 ₪ לפעילות שוטפת ולקניית מוצרים אמיתיים?
ת. שוב אני אומר. באת אחרי 6 – 7 שנים. לחפש אחרי 7 שנים זה קשה. אני לא יודע מה עשית. אני לא ראיתי ממך שום הצגה הפוכה על הכסף שהשקעתי. אני באותה תקופה ויש פה עובדתית בדוחות הכספיים כנראה כתוב הכל לאן הלך הכסף. הכל כתוב שחור על גבי לבן. אני לא רואה חשבון. הכל כתוב. אם אני לא טועה באחד הדיונים ביקשת פעם אחת את הדוחות האלה וגם אמרת לנו שאם תקבל את הדוחות תבטל את התביעה והוכחנו לך שהכסף הלך לאן שצריך ואתה חזרת בך.
ש. אני אומר לך שהבטחות לחוד ומציאות לחוד. ברגע שלקחת מהתובע 300,000 ₪ גנבתם את הכסף לכיס של המנהלים ובעלי המניות וסגרתם את החברה כדי למנוע מהתובע לגבות את הכספים.
ת. אני רוצה לדבר עם השופטת. לא אמרו לי דבר כזה בחיים. אני לא הייתי בביהמ"ש בחיים. זה מבזה בן אדם. אני יכול לענות כמו שצריך? התשובה ממש לא. זה שאלה לדעתי שמבזה" (עמ' 78-79 לפרוט').
גם ביחס לעד זה מצאתי שחלק ניכר מהשאלות שהופנו אליו נוסחו באופן לא בהיר ו/או כזה שלא בוסס ולא נתמך בתשתית הראייתית לכאורה שהוצגה במסגרת אותן שאלות. חלקן אף היו בגדר הרחבת חזית או שינוי חזית לגרסת התובע בעצמו. ההתנגדויות שהועלו וההכרעות שניתנו בהן במעמד הדיון מדברות בעד עצמן.
נתתי אמון מלא בעדותו כי בשום שלב לא הוצג לתובע כי יועסקו 4 סוכנים של החברה אלא כי מדובר היה בתחזית בלבד אשר הדגימה את האפשרויות העתידיות השונות, בעוד שבהסכם עצמו לא הייתה כל התחייבות להעסקת ארבעה סוכנים או כמות כלשהיא של סוכני מכירות.
גם לעניין ההלוואה בסך של 40,000 ₪ לא היה בידי ב"כ התובע לקעקע את עדותו של העד לפיה הוא אינו יודע דבר על הלוואה כזו וכל הנתונים שהוצגו לכאורה כעובדות בשאלות ב"כ התובע כלל לא נתמכו בתשובות העד או בראיות קבילות אחרות.
לדוגמא: למרות שהשאלה נוסחה כך שלכאורה העד הוא שמסר את המסמך שהוצג בפניו במעמד הדיון (ולא הוגש כראיה בהליך מטעם התובע) לתובע, הרי שהעד כלל לא אישר זאת וציין כי הוא עצמו כלל אינו חתום על המסמך.
העד גם לא ידע לומר האם ההלוואה האמורה ניתנה על ידי התובע ולא ידע לומר דבר על המייל שצוין בשאלת המשך (שגם הוא לא הוצג ולא הוגש במסגרת ההליך בפניי).
משכך, כל טענות התובע בתצהירו והטענות המגולמות בשאלות ב"כ התובע בחקירה נגדית ביחס לסכום הנ"ל נותרו ללא תימוכין בראיות:
"ש. אני מציג לך מסמך שנתת לתובע על הלוואה של 40,000 ₪. החזרת את ההלוואה לתובע?
ת. אני לא יכול לזכור זה היה מזמן. כפי שאתה רואה אין חתימה שלי על זה.
ש. החזרת את ההלוואה?
ת. אני לא יודע אם בכלל ניתנה ומה החזרנו. אם היית שואל שנה אחרי הייתי יכול לענות.
כשאנחנו ישבנו מאחורה הסבירו לנו שאסור לדבר. התובע לא מפסיק לדבר מהקהל ומפריע.
ש. חוץ מה- 300,000 ₪ שמופיעים בהסכם ביקשת מהתובע וקיבלת ממנו כהלוואה 40,000 ₪ ושלחת לו מייל ב- 17.3.09 והתחייבת להחזיר את ההלוואה שמעולם לא החזרת.
ת. אני לא זוכר דבר כזה.
ש. ניסית לבדוק בחשבון הבנק שלך של החברה את אותם 40,000 ₪?
ת. לא. מה שאתה מציג לי זה לא מייל" (עמ' 89 לפרוט').
לסיכום עדותו של עד זה אציין כי גרסתו לא נסתרה ולא הופרכה וכי העדות הייתה מהימנה בעיניי בכללותה לרבות ההסברים ביחס לנתונים שלא זכר בשים לב לחלוף הזמן הניכר.
18. תצהיר הנתבע מספר 4 ועדותו:
הנתבע 4 בתצהירו הסביר כי הוא גר ומתגורר ביפן מזה שנים רבות והיה מעורב באופן חלקי בלבד בהתקשרות עם התובע. עוד הסביר כי החברה לא הייתה חברת בת של החברה היפנית אלא החברה היפנית סיפקה לחברה (הנתבעת 5) חלק מהסחורה אותה מכרה הנתבעת 5 בישראל.
בתצהירו הסביר כי לכאורה על פי לשון ההסכם לא בשלה העת להקצאת המניות לתובע וכי בכל מקרה התובע מעולם לא פנה אליו בעניין זה. עוד ציין כי הוא, יחד עם האחרים, פעל לפרוע את חובות החברה לספקים וגורמים אחרים לרבות הבנק מתוך אחריות אישית.
הנתבע 4 שהגיע במיוחד מיפן לצורך דיון ההוכחות בתיק נחקר בפניי.
הנתבע 4 העיד במתינות ובנינוחות והותיר רושם טוב ומהימן.
העד הסביר כי היה שותף שקט בחברה ולא היה מעורב במרבית המו"מ אל מול התובע בזמן אמת והדברים התנהלו בעיקרם על ידי הגורמים שהיו בישראל, לרבות אחותו המנוחה. משכך ציין בעדותו מספר פעמים שאת עיקר השאלות יש להפנות לאותם גורמים והדברים התקבלו על דעתי.
ביחס לנתונים שידע וזכר השיב העד על השאלות שהוצגו לו. בשים לב למרחק, לזמן ולמידת המעורבות הרי שהיה סביר בעיניי שלא יזכור לפרטי פרטים נושאים שהיה פחות מעורב בהם.
גם לגבי עד זה לא התרשמתי במעמד שמיעת עדותו כי הוא ניסה להתחמק משאלות שנשאל אלא ענה כמיטב יכולתו וזכרונו. עוד מצאתי שחלק ניכר מהשאלות שהוצגו לו לא היו חלק מגדר המחלוקת בתיק זה. עיקרי הדברים שנמסרו על ידו בחקירתו כבר צוינו לעיל בעניינם של הנתבעים 1 ו - 2 והפרוטוקול מדבר בעד עצמו לעניין זה.
העד עמד על דעתו כי התחזית שהוצגה במסגרת המצגת הייתה תחזית בלבד שלמרבה הצער לא התממשה וכי לא נעשה שום מצג שווא כוזב או ניסיון הונאה או מרמה כלפי התובע אלא מדובר בחוסר הצלחה עסקית על רקע של מגוון שיקולים והיבטים שהיו נכונים לאותה תקופה. עוד ציין כי נושא הצגת המסמכים ויתר הנתונים המבוקשים על ידי התובע אינו בידיעתו או בשליטתו בנקודת הזמן בה הוגשה התביעה ובכלל.
נתתי בעדותו אמון ואין אני נדרשת לאותם חלקים בעדותו שלא נדרשים כלל להכרעה במחלוקת או שכבר פורטו לעיל בעניינם של אחרים וחוזרים על עצמם.
19. הערה לעניין הנתבעת 3:
כפי שכבר צוין לעיל הנתבעת 3 נפטרה במהלך בירור ההליך ובטרם עת. הנתבעת 3 נפטרה לאחר הגשת התצהיר מטעמה ובטרם נחקרה אודותיו. גם אם פורמאלית צודק התובע כי אין להתבסס על התצהיר שהוגש מטעמה הרי שאין באמור כדי לאיין את כתב ההגנה שהוגש מטעמה ואת הנתון כי לא עלה בידי התובע להוכיח את טענותיו כלפיה, שנטענו באופן כללי וסתמי. גם בעדותו לא ידע התובע להסביר את חלקה של הנתבעת 3 ז"ל במסכת העובדתית הנטענת על ידו והוא אישר כי היכרותם הייתה קלושה.
ניתן לגזור גזירה שווה בעניין זה מאי יכולתו להוכיח את טענותיו ביחס ליתר הנתבעים והדברים שפורטו לעיל מדברים בעד עצמם ויפים גם לעניין הנתבעת 3 המנוחה.
20. לסיכום חלק זה, על מנת שלא להאריך את היריעה, שהתארכה גם כך, אסכם ואומר שכל טענות התובע בכתב התביעה כנגד הנתבעים 1-4 באופן אישי נותרו כטענות בעלמא שלא הובאה שום ראייה לתמיכתן. הטענות נותרו בגדר השערות או הסבר המגלם חוכמה שבדיעבד למצב דברים עסקי, שהוא מצער אך לא נדיר, בו דרכה של חברה אינה צולחת בידה וזאת למרות השאיפות, התקוות, המאמצים והכספים המושקעים בה של כל הנוגעים בדבר.
מחוסר הצלחה זה של החברה ועד היעתרות לתביעת התובע כנגד הנתבעים באופן אישי על בסיס הטענות והעילות הנטענות בכתב התביעה - הדרך רחוקה ובפועל אינה קיימת.
סכום התביעה/הנזק
21. בשים לב לכך שטענות התובע נדחו במישור המהותי אל מול הנתבעים 1 - 4, אתייחס רק בקצרה לכימות התביעה והסכומים הנתבעים בה.
22. לעניין הסכום של 300,000 ₪ ששולם על ידי התובע על פי הסכם ההשקעה:
נקודת המוצא של הדיון בפניי הייתה כי הסכום של 300,000 ₪ או בקירוב לו שולם על ידי התובע לחברה על פי ההסכם שהוצג. לטעמי לא אמורה להיות מחלוקת כי הסך של 300,000 שולם על ידי התובע בהתאם להסכם. גם אם הנתבעים או מי מהם טענו כי מדובר בסכום ששולם בקירוב או לשיעורין הרי שבפועל אין מחלוקת כי הסכום שולם על ידי התובע וההסכם מדבר בעד עצמו לעניין היבט זה. המחלוקת שבפניי הינה בעיקרה לעניין חיוב הנתבעים באופן אישי בהשבתו של סכום זה.
חשוב להדגיש כי בעצם הוכחת קיומה של ההשקעה, שספק אם מוכחשת, אין די לעניין ההליך שבפניי. ההלוואה ניתנה על ידי התובע לחברה (הנתבעת 5) באישיותה המשפטית הנפרדת. גם על נתון יסוד זה לא יכולה להיות מחלוקת, לרבות מצד התובע, וההסכם שצירף התובע בעצמו מלמד על כך. על בסיס הסכם זה, ניתן פסק דין על מלוא סכום התביעה כנגד החברה - באישיותה המשפטית הנפרדת.