23. הנתבע מתייחס להתנהלות התובעת לאחר חתימת הסכם תוספת דייניש והפרות ההסכמים על ידה. לדבריו, מיום 5.11.09 הלכה למעשה פתאל יצאה מהתמונה, דייניש מבחינתה לאחר שהסכימה להפחית מסכום הרכישה סך של 250,000 ₪ פעלה לשם קידום עבודות השיפוץ, ביום 1.9.10 שלחה הנתבעת לב"כ התובעת מכתב בדבר תחילת ביצוע עבודות השיפוץ (נספח 10), הנתבעת ביקשה מהתובעת להפקיד בחשבון נאמנות שייפתח לצורך ביצוע עבודות השיפוץ את חלקה בביצוע העבודות בהתאם להוראות הסכם השיפוץ והתוספת לו בסך של כמיליון ₪. התובעת סירבה בכל תוקף להפקיד את חלקה בעבודות ועל כן השיפוץ לא יכול היה לצאת אל הפועל. מכאן לשיטת הנתבע, ברור שמי שהכשיל את עבודות השיפוץ הייתה התובעת, וכעת מנסה היא לעשות רווח מהתנהלותה הפסולה. לדבריו התובעת לא רק שלא העבירה חלקה בעלות השיפוץ והיא חדלה מלשתף פעולה עם פתאל או עם הנתבעת, מנעה בפועל מפתאל לרשום בית משותף ובכך גרמה לה להפר את הוראות הסכם מכר דייניש (ר' בהרחבה סעיפים 4.32–4.46).
24. במסגרת סעיפים 4.47–4.56 מתייחס הנתבע להליכים המשפטיים שהגישה התובעת כנגד מר שמעון רקח בגין תביעת השטר. כמו כן נטען כי ביום 24.7.14 ניתן פסק דין בתביעת דייניש, אשר לשיטת הנתבע מהווה מעשה בית דין בין התובעת לבין הנתבעת וכן יוצרת הכרעה שיפוטית מחייבת במערכת היחסים המשולשת. הנתבע מדגיש כי בפסק הדין (כב' השופט י' גייפמן) נקבע שההתקשרויות נעשו על ידי חברת פתאל שעה שהוא שימש כנאמן ולאור הקביעות שנעשו בו, לפיהן אין הנתבעת אחראית לכשלון עבודות השיפוץ או אי־ביצוען, הסכימה פתאל למחיקתה של הנתבעת כצד ג בתביעת השטר.
25. הנתבע מציין כי התובעת מנסה כמוצאת שלל רב להיאחז בתצהיר שהוא נתן לה ביום 30.12.10 (נספח 10 לכתב התביעה) כמסמך המבסס את טענותיה. לדבריו אין באמור כל ממש. הנתבע מציין כי במועד מסירת התצהיר הנתבעת כבר ביטלה את ההסכם עם התובעת, בין היתר בשל התנהלות התובעת. על מנת ליצור לעצמה "אליבי" אשר יגן עליה בפני תביעות עתידיות מצד פתאל והנתבעת, דרשה התובעת ממנו לחתום על התצהיר כתנאי למסירת ייפוי הכוח הבלתי חוזר לפתאל אשר באמצעותו ניתן יהיה לרשום בית משותף. פתאל הייתה זקוקה לייפוי הכוח הבלתי חוזר כדי להדוף את טענות ההפרה והביטול מצידה של הנתבעת ולהוכיח לה שניתן לרשום בית משותף או הסכם שיתוף באמצעות ייפוי הכוח. מכאן ברור כי המסמכים – התצהיר וייפוי הכוח הבלתי חוזר – נמסרו על ידי התובעת כדי "לשפר עמדות" בקשר לכל הליך משפטי עתידי. הנתבע מציין כי פרשנותו להוראות ההסכמים אינה רלוונטית ואינה מהווה אסמכתה לחיובים הברורים הגלומים בהסכמים (ר' בהרחבה סעיף 5.31).
26. לשיטת הנתבע, נראה כי התובעת דורשת מבית משפט זה ליתן פסק דין הפוך לפסק הדין שניתן על ידי כב' השופט גייפמן בתביעת הנתבעת ולקבוע שאי־ביצוע עבודות השיפוץ על ידי הנתבעת מהווה הפרת הסכם כלפי התובעת ולהפרה נטענת ומוכחשת זו אחראיות הן הנתבעת והן פתאל.
27. עוד טוען הנתבע כי התובעת אינה זכאית לסעדים הנתבעים על ידה. לדבריו, חוות הדעת השמאית מטעמה מטעה ומגמתית, השמאית אמדה את ההפסד בהסתמך על אובדן הכנסה של 18 יחידות דיור פנויות כאשר במקום אחר כתבה מפורשות כי 6 יחידות דיור הן בדיירות מוגנת ומשום מה בתחשיב הנזק הסופי לא לקחה בחשבון עובדה זו.
כתב ההגנה מטעם הנתבעת
28. הנתבעת בכתב הגנתה טענה בין היתר ובקליפת האגוז כי התובעת התקשרה בהסכם למכירת תא על הגג אליו צמודות זכויות בנייה ובהסכם שיפוץ עם הנתבע (בנאמנות) ולא עימה. בחלוף כשנתיים וחצי מההתקשרות הנ"ל מכר הנתבע את הנכס אותו רכש מהתובעת לנתבעת. נוכח הפרות יסודיות של הנתבע את ההסכמים עם הנתבעת, ביטלה הנתבעת כבר ביום 7.11.10 את ההסכמים עימו.
29. במסגרת הליך משפטי שננקט על ידי הנתבעת (ת"א (מחוזי ת"א) 51500-01-11), במסגרתו אף נדונה סוגיית השיפוץ מושא כתב תביעה זה, ניתן ביום 24.7.14 פסק דין בו נקבע בין היתר שההסכמים בין הנתבעת לבין הנתבע (פתאל) בטלים עקב הפרה יסודית על ידי הנתבע וכי על הנתבע והחברה בשמה רכש את הנכס בנאמנות (פתאל) להשיב לנתבעת את הכספים שזו שילמה וכן לשלם לה פיצוי מוסכם.
30. בנסיבות אלה, לשיטת הנתבעת, בהן אין כל התקשרות ישירה בינה לבין התובעת וכאשר ההסכמים בינה לבין הנתבע בוטלו, ממילא אין כל יריבות בינה לבין התובעת ואין בידיה תובעת כל עילה לחייבה בסעדים להם היא עותרת. משכך דין התביעה כנגדה להידחות.
31. בתמצית ייאמר כי הנתבעת מפרטת על אודות הרקע העובדתי הרלוונטי לתובענה, וכך למשל מציינת כי ביום 11.3.07 רכש הנתבע כנאמן מאת התובעת את הנכס ובאותו יום נחתם בין הנתבע כנאמן לבין התובעת הסכם נוסף שעניינו מתן שירותי שיפוץ לבניין. לטענתה ביום 6.10.09 רכשה היא את זכויות פתאל בנכס (נספח 2) ואולם היות שבמועד בו נחתם הסכם המכר הנתבע לא עמד בהתחייבויותיו על פי הסכם השיפוץ כלפי התובעת כלל הסכם המכר תנאי מתלה לפיו הנתבע מתחייב להאריך את כל מועדי הסכם השיפוץ בהתאם להוראות נספח ד להסכם המכר שבין צדדים אלה. לטענתה, הנתבע לא קיים את התנאי המתלה ולא הצליח להחתים את התובעת על נספח ד להסכם המכר.
32. הנתבעת מציינת כי לאור האמור לעיל ולאחר דין ודברים בינה לבין הנתבע, נחתם בין הצדדים ביום 4.11.09 נספח להסכם המכר (להלן: "התוספת להסכם") אליו צורף הסכם מיום 29.10.09 בין הנתבע לבין התובעת, שעניינו הארכת מועדי השיפוץ על פי הסכם השיפוץ (נספח 3). לדבריה, בסופו של יום הנתבע או פתאל לא קיבלו את הסכם התובעת להצמדת הבניינים ובהתאם הופחתה תמורת ההסכם שבין הצדדים בסך של 250,000 דולר. הנתבע או פתאל הפרו בהפרות יסודיות את התחייבויותיהם על פי הסכם המכר ולפיכך היא הודיעה להם ביום 7.11.10 על ביטול הסכם המכר והתוספת להסכם, ובהמשך נוכח התכחשות הנתבע להודעת הביטול הוגשה התובענה לבית המשפט המחוזי (אשר נדונה בפני כב' השופט י' גייפמן).
33. ביום 24.7.14 ניתן פסק דין בתובענה הנ"ל (ר' סעיף 24 לכתב ההגנה). לדברי הנתבעת, בנסיבות בהן התקבלה מלוא תביעתה כנגד הנתבע/פתאל ונדחתה התביעה שכנגד שהגיש הנתבע, והוצהר כי הסכם המכר והתוספת להסכם בטלים – הרי שהתביעה כנגדה כאן לוקה בהעדר יריבות והעדר עילה. הנתבעת מדגישה כי בינה לבין התובעת אין ולא הייתה כל התקשרות ישירה וכאשר תביעת התובעת כנגדה "נובעת אך ורק נוכח הסכם המכר והתוספת להסכם המכר שנחתמו בין הנתבעת לבין עו"ד חסיד. משנפסק – כי הללו בטלים – אין עוד בסיס ו/או תשתית לתביעת התובעת כנגד הנתבעת ויש לדחותה על הסף" (ר' סעיפים 13–26).
34. למען הזהירות אף התייחסה הנתבעת למגעים מול התובעת בקשר לשיפוץ – מגעים שהתנהלו עובר למשלוח הודעת הביטול של הסכם המכר והתוספת להסכם המכר מיום 7.11.10. לשיטתה, נוכח ביטול ההסכמים כמפורט מעלה – ביטול אשר אושר בפסק הדין – לא הייתה היא מחויבת לבצע את השיפוץ. משכך, על התובעת להפנות טענותיה כנגד הנתבע/פתאל (ר' בהרחבה סעיף 27).
35. עוד טענה הנתבעת כי חוות הדעת השמאית שצורפה מטעם התובעת מתעלמת מהכספים שהיה על זו להשקיע בשיפוץ הבניין והיא אף מתעלמת ממועדי השלב השני של השיפוץ, אשר על פי ההסכם מיום 29.10.09 יכול היה להתבצע עד לסוף חודש פברואר 2012, כאשר תקופת החישוב בגין אובדן ההכנסה הנטען מתחילה כבר מיום 1.11.10. לדברי הנתבעת, התובעת דורשת אף כפל פיצוי כך שבגין חלק מהחודשים דורשת היא הן את הפיצוי הקבוע בסעיף 14 להסכם מיום 29.10.09 והן פיצוי בגין אובדן הכנסה.
סקירת ההליכים בתיק
בקשה מס' 4
36. עוד ביום 3.11.14 הגישה התובעת "בקשה דחופה" במסגרתה נתבקש בית המשפט להורות לנתבעים לחתום על המסמכים דלקמן:
א. הסכמת הנתבעת 2 לרישום משכנתה;
ב. פרוטוקול הנתבעת 2 להסכמה לרישום משכנתה;
ג. הסכמת הנתבע 1 לרישום המשכנתה;
וזאת על מנת לאפשר לתובעת "ליטול משכנתה מבנק לאומי לישראל בע"מ בסכום של 2,500,000 ₪ כדי לבצע שיפוץ בבניין ברחוב אלנבי 13 [...] ובכך למזער חלק מהנזקים ולאפשר ביצוע חלק מהשיפוץ שהמשיבים התחייבו לבצע".
37. הנתבעים בתגובותיהם מיום 13.11.14 ו־16.11.14 בהתאמה, התנגדו לבקשה.
38. ביום 2.12.14 התקיים דיון בבקשה, נוכח דברי בית המשפט כי ראוי שהצדדים ינסו לגבש הסדר מתאים אשר יאפשר לתובעת קבלת ההלוואה בכפוף לרישום המשכנתה לבנק, תוך שלא יהא ברישום המשכנתה לפגוע בהערות האזהרה שנרשמו על שם הנתבעים והן לא יחולו על היחידה שעל הגג ועל זכויות הבנייה השייכות לה, ביקשו באי כוחם ארכה בת 14 ימים על מנת לבוא בדברים וליתן הודעה מתאימה.
39. ביום 17.12.14 הודיע ב"כ התובעת כי לא עלה בידי הצדדים לגבש הסכמה מתאימה. בהתאם נקבע דיון נוסף בבקשה.
40. ביום 23.12.14 התקיים דיון בבקשה, במסגרתו ולאור המלצת בית המשפט, הגיעו הצדדים לכלל הסכמה – אשר קיבלה תוקף שיפוטי מחייב – כדלקמן:
א. בכפוף לכך שיוצא מכתב החרגה של בנק לאומי לישראל בע"מ או הבנק אשר יממן את עבודות השיפוץ בגינן תירשם משכנתא על חלקה של התובעת בנכס, גוש 6909 חלקה 24, בניין ברח' אלנבי 13, באופן שהמשכנתא לא תחול על הזכויות שנרכשו – חדר/תא על הגג וזכויות הבנייה המפורטות בהסכם, מאת התובעת/החברה ע"י מי מהנתבעים עפ"י הסכם מיום 11.3.07.
ב. למען הסר ספק מוסכם על הצדדים כי המשכנתא תחריג את הממכר כהגדרתו בהסכם מיום 11.3.07, ולא תחול עליו.
ג. עם חתימת התובעת על הסכם ביצוע עם קבלן אשר יבצע את עבודות השיפוץ אשר בכוונתה לבצע בבניין (בחלקים השייכים לה) יועבר העתק הסכם ומפרט העבודות במישרין ובמקביל לתיק ביהמ"ש ולבאי כוח הצדדים האחרים.
ד. ההסדר במסגרתו מסכימים הנתבעים לאפשר לתובעת לשפץ את הבניין על חשבונה ובדרך של מימון על ידי משכנתא לא יפגע בכל טענה וזכות מצד מי מהצדדים, האחד כלפי משנהו ובין הנתבעים בינם לבין עצמם.
ה. למען הסר ספק מוסכם כי מצב הזכויות והחובות של הצדדים כיום לא ישתנה עקב רישום המשכנתא לטובת הבנק המממן במובן זה שאם מי מהנתבעים יבקש למכור זכויותיו בתא הגג הרי שהסכם המשכנתא לא ימנע זאת ממנו, וזאת בכפוף למצב המשפטי הנוהג כיום. התובעת מודיעה כי אין בהסדר דהיום הסכמה מצידה למכירת הממכר.
ו. מוסכם בזאת על הצדדים כי לא יהיה בכוחו של הבנק המממן לטעון טענה כלשהי כלפי מי מהנתבעים באשר לרצונו למכור את הממכר.
ז. הנתבעת 2 תחתום על פרוטוקול בדבר הסכמתה לרישום המשכנתא.
הנתבע 1 יחתום אף הוא על הסכמה בדבר רישום המשכנתא וכן תיחתם הסכמה של החברה הזרה הנהנית – Petal Estates Limited מס' 6140649 הרשומה בבריטניה.
ח. מוסכם עלינו כי הנתבעים ימציאו את ההסכמות בכתב כאמור בסעיף ז' לעיל בתוך שבעה ימים מהמועד בו ימציא להם ב"כ התובעת את מכתב ההחרגה של הבנק.
ט. הצדדים מתחייבים לשתף פעולה לעניין הסכם זה בתום לב.
י. ככל שתהא מחלוקת כלשהי בין הצדדים יביאו הם אותה בפני ביהמ"ש בהקדם (עמודים 3–4 לפרוטוקול).
41. בסיפת ההחלטה אף נקבע בין היתר כי "לא יהיה בהסדר דלעיל שנועד לאפשר לתובעת לבצע שיפוץ בבניין כדי לפגוע בכל טענה וזכות השמורה עם הנתבעים ולא יהיה בעבודות שתבצע התובעת בבניין (על פי שיקול דעתה בשיפוץ שתבצע) כדי להעיד על כך שעבודות אלו היה על מי מהנתבעים לבצע" (עמוד 5 לפרוטוקול).
42. לעניין בקשה זו ראו אף סעיפים 208–222 להלן.
בקשה מס' 12
43. במסגרת בקשה מס' 12 ניתנה ביום 8.1.17, החלטה במסגרתה מצא בית המשפט להיעתר לבקשת התובעת וניתן צו מניעה האוסר על הנתבעים למכור, להעביר או לבצע דיספוזיציה כלשהי בבניין, לרבות התקשרות עם צד ג כלשהו ומינוי כונס נכסים.
בקשה מס' 20
44. ביום 20.4.17 הגישה התובעת בקשה להתיר לה לתקן את כתב התביעה בקשר עם בקשה זו ראו בהרחבה סעיפים 149–156 להלן.
תיק התמ"ש
45. בשלב מאוחר ביותר של ההליך צורף אליו התובע מס' 2 - כבעל דין דרוש, זאת בהמשך לפסק דין שניתן ביום 25.9.18 על ידי בית המשפט לענייני משפחה בתמ"ש 51431-02-11 חמרה נ' חמרה (להלן: "תיק התמ"ש") (ר' פרוטוקולי הדיון בתיק זה מיום 6.1.19 ומיום 27.10.19, עמודים 14–15) (ר' גם הודעת התובעת מיום 5.12.18 בגדרי בקשה מס' 42).
46. הסתבר בדיעבד, כי כבר ביום 27.2.11 והרבה קודם לפתיחת ההליך בתיק זה, הוגשה תביעת החסויה, גב' ח.פ.פ., על ידי האפוטרופוס לדין אחיו של מנהל התובעת, מר חמרה יצחק (התובע 2 כאן, בעת הזו), כנגד מנהל התובעת מר חמרה יוסף.
47. בכתב התביעה נטען בין היתר ובתמצית, כי ביום 27.2.06 השתלט הנתבע (מנהל התובעת) על נכסי חברה ומקרקעין משפחתיים יקרים של החסויה והעביר אותם על שמו ללא הסכמה מודעת של החסויה ובניגוד לרצונה החופשי. בית המשפט נתבקש, נוכח כל המפורט בכתב התביעה, להורות על ביטול עסקת המתנה ו/או על ביטול רישום הנכסים על שם הנתבע, בין היתר על הבניין ברחוב אלנבי בתל אביב, גוש 6909 חלקה 24 הרשום על שם התובעת וכן על חנות נוספת ברח' אשתורי הפרחי 22 ועל מניות התובעת, כך שהתוצאה תהא שהנכסים הללו יוחזרו ויירשמו על שם החסויה כבעבר (ר' בהרחבה פרק י לכתב התביעה).
48. ההליך בתיק התמ"ש התנהל מספר שנים, במסגרתו אף העיד מנהל התובעת (כאן) –הנתבע, ביום 18.10.15 (ר' פרוטוקול הדיון, עמודים 81–99).
49. ביום 25.9.18 ניתן פסק הדין בתיק התמ"ש. בפסק דינו המפורט, האוחז ב־40 עמודים, מצא בית המשפט לענייני משפחה בסופו של יום, לקבל את התביעה, הורה בין היתר על ביטול מסמכי המתנה מיום 28.2.06, והורה לנתבע להשיב לעיזבון החסויה, אשר באותה עת כבר הלכה לבית עולמה, את מלוא הכספים שהניבו הנכסים בתקופה מיום 28.2.06 ועד ליום מתן פסק הדין.