עם זאת, כשם שההתנהלות בעת ניהול המשא ומתן צריכה להיעשות בתום לב, כך גם פרישה ממשא ומתן צריכה להיות להיעשות בתום לב. תום לב בהקשר זה הוא בין היתר התחשבות בציפיות לגיטימיות וסבירות שנוצרו אצל הצד האחר. על כן ככל שהצדדים קרובים יותר ליצירת קשר חוזי, מצופה להציג נימוק ברור ומשמעותי יותר להצדקת הפרישה מהמשא ומתן והפגיעה בציפיות שנוצרו אצל הצד האחר (ע"א 416/89 משה (גלר) גל-אור נ' חברת כלל (ישראל) בע"מ; ע"א 8144/00 עלריג נכסים (1987) בע"מ נ' ברנדר; ע"א 8143/14 יוסף חלפון נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ; עניין סלע הנ"ל).
176. הכללים האמורים גובשו בפסיקה ביחס למשא ומתן לכריתת חוזים עסקיים. בענייננו מדובר במשא ומתן שנועד לפתור סכסוך משפטי (להבחנה בין משא ומתן שנועד לפתור סכסוכים ובין משא ומתן שנועד לקבלת החלטות עסקיות, ראו מאמרם של עלי בוקשפן וחנן גולדשמידט, על משא ומתן וחוק החוזים: סעיף 12 לחוק החוזים בראי גישות תאורטיות בתחום המשא ומתן, ספר שמגר, חלק שלישי, עמ' 215). עם זאת, אותם כללים שנקבעו לשם הגנה על אינטרסים של הסתמכות, ציפייה, אמון, והוגנות, חלים גם
--- סוף עמוד 49 ---
על משא ומתן לשם פתרון סכסוך משפטי (ראו במאמרם הנ"ל של בוקשפן וגולדשמידט בעמ' 227). החובה לנהל את הליך הגישור בתום לב קבועה גם בתקנות בתי המשפט (גישור), תשנ"ג-1993, בהן נקבע כי "בעלי הדין מחויבים לנהוג במהלך הגישור בהגינות ובתום לב" (תקנה 6(1) לתקנות הגישור; ראו גם רע"א 5273/19 דוד אביבי נ' רפאל אסולין).
177. כדי לבחון אם המדינה הפרה חובתה לנהוג בתום לב, יש לבחון את הנסיבות.
המדינה החליטה על הפסקת המו"מ כחלוף יותר משלוש שנות הידברות. היתה זו הידברות אינטנסיבית, תחילתה בהליך גישור ממושך בסיומו ניתנה הצעת מגשר (שלא היתה מקובלת על הצדדים) והמשכה במו"מ ישיר. הליך הגישור כלל לא פחות מ – 23 ישיבות, שנפרסו על פני עשרות שעות, להן יש להוסיף תכתובות ושיחות טלפון רבות. בהליכים השתתפו גורמים בכירים ביותר בפרקליטות וברמ"י. כל אותה עת הצדדים שבו ועדכנו את בית משפט כי המגעים הולכים ומתקדמים, ניתנה הצעת מגשר, הצדדים דנים בהצעות נוספות, נחוץ לצדדים עוד מעט זמן והמגעים הולכים ומתקדמים. ביום 28.09.16 הוגשה ההודעה המשותפת בדבר גיבוש מתווה פשרה מוסכם כפוף לאישור וועדות הפשרות ברמ"י (סעיפים 81 – 108 לתצהיר טביביאן).
ואחר כל אלו, נערכה בפרקליטות הערכה מחודשת של המצב המשפטי והוחלט שאין הצדקה לכל פשרה שהיא. החלטת המדינה לפרוש מהמו"מ לא באה על רקע עובדות או נסיבות חדשות שהתגלו ולא היו ידועות עד אז. גם לא על רקע שינוי מצב משפטי. המדינה גם לא החליטה להפסיק את ההידברות על רקע המתווה הספציפי שגובש או סברה שהפשרה המדוברת אינה לטעמה, ההבנה שהתגבשה היתה שאין מקום לכל הסדר, על כן לא נעשו ניסיונות לבדוק מתווים חלופיים. וכך הבהירה עו"ד חביליו את עמדת המדינה:
"מבחינתי כגורם המקצועי שאמון על ניהול התיק הזה, דינה של התביעה הזו להידחות. זו עמדתנו הברורה.... אם פס"ד חלוט יקבע שיש לו זכויות מגיע לו. אין לי בעיה. אבל כל עוד זה לא כך, אנו לא יכולים לתת שקל כתשלום עבור התביעה הזו" (פרוטוקול הדיון מיום 10.09.17).
178. אלא שבשלב זה כבר התגבשו אצל התובעות ציפיות סבירות ולגיטימיות, כי שני הצדדים בודקים ברצינות, ובנפש חפצה פתרון מוסכם, שייתר הכרעה בהליך. גם אם טרם גובש הסכם סופי, מתווה מוסכם כבר גובש, כאמור בהודעה המוסכמת שהוגשה לבית משפט. בשלב זה, הפסקת כל הידברות, והחלטה שאין כל מקום לכל הסדר, היא החלטה שאינה לוקחת בחשבון ציפיות לגיטימיות של הצד האחר. מכאן חוסר תום הלב.
179. טוענת המדינה בסיכומיה כי אם תתקבל התביעה, הדבר יגרום לאפקט מצנן והמדינה תימנע מלפנות להליכי גישור. איני מקבלת טענה זו. איני באה לומר כי אסור למדינה (כמו לכל בעל דין אחר) לשוב ולשקול את סיכוייו וסיכוניו בהליך. זכותה וחובתה של המדינה לבחון עצמה כל העת ולוודא כי היא נוהגת באחריות ובזהירות כלפי הגוף אותו היא מייצגת.
--- סוף עמוד 50 ---
עם זאת, הנסיבות בפני חריגות. בין הצדדים נוהל משא ומתן ממושך על פני יותר משלוש שנים. בכל אותן שנים התקיימה הידברות רציפה ואינטנסיבית. במו"מ הממושך נטלו חלק גורמים מוסמכים ובכירים. לאורך כל העת הצדדים שבו והודיעו לבית משפט כי נחוץ זמן וההידברות מתקדמת לכיוון של הסדר. הצדדים כבר הודיעו לבית משפט כי גובש ביניהם מתווה מוסכם כפוף לאישור וועדת פשרות עליונה ברמ"י. ואחר כל זאת, אף שדבר לא השתנה, אף שלא חל כל שינוי במצב המשפטי או העובדתי, החליטה המדינה כי היא חוזרת בה מכל ההבנות, משנה גישתה ועתה עמדתה היא שאין מקום לכל הסדר שהוא, היינו הפרישה אינה על רקע אי הסכמה למתווה בו דובר אלא על רקע שינוי גישה והחלטה שאין מקום לכל פשרה שהיא.
נסיבות אלו הן חריגות, ולא ניתן להתעלם ממשקלן המצטבר.
180. מכל האמור, מסקנתי היא שהחלטת המדינה לפרוש מהמשא ומתן נעשתה תוך התעלמות מציפיותיהן הסבירות והלגיטימיות של התובעות, ומשכך היא נחשבת כפרישה חסרת תום לב.
אלו סעדים עומדים לתובעות עקב הפרת חובת תום הלב
181. מכאן לשאלת הסעד. התובעות טוענות שיש להורות על אכיפת מתווה הפשרה שגובש שכן המו"מ בין הצדדים הגיע לשלב מתקדם ורק פרישה חסרת תום לב של המדינה מנעה את שכלול המתווה להסכם. התובעות מסתמכות לעניין זה על הלכת קל בניין (ע"א 6370/00 קל בניין בע"מ נ. ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ; "הלכת קל בנין"), והפסיקה שניתנה בעקבותיה.
182. הכלל הרגיל הוא שהפרת החובה לנהל מו"מ בתום לב מצמיחה לנפגע זכות לקבלת פיצוי הסתמכות (פיצויים שליליים) המשקפים את הנזק שנגרם עקב ניהול המו"מ. הלכת קל בנין קבעה כי ייתכנו מקרים חריגים בהם יהא זה מוצדק לפסוק לנפגע פיצויי קיום (פיצויי אכיפה), אולם זאת רק במקרים חריגים כאשר המשא והמתן בין הצדדים הגיע לשלב כזה שתוכנו של ההסכם שגובש ידוע, תנאיו הוסכמו במלואם, ורק בשל חוסר תום הלב בו נהג אחד הצדדים, המשא והמתן לא הבשיל לחוזה מחייב (ע"א 9073/07 מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ). הסעד לו עותרות התובעות חריג אף יותר, שכן הן אינן תובעות פיצויי קיום, אלא אכיפה בעין.
183. איני רואה לפסוק לתובעתו סעד חריג זה. איני סבורה כי החלטת המדינה לפרוש מהמו"מ נגועה בחוסר תום לב כה קיצוני, וגם לא שוכנעתי כי בין הצדדים גובש הסכם סופי ומחייב שרק התנהלות חסרת תום לב מטעם המדינה מנעה כריתתו. כפי שכבר נאמר, בין הצדדים לא נקשר הסכם מחייב, ומה שגובש היה רק מתווה מוסכם שיש לנסחו להסכם מפורט והוא כפוף לאישור וועדת פשרות עליונה ברמ"י. אין כל וודאות שאישור כזה אכן היה ניתן.
--- סוף עמוד 51 ---
זאת ועוד, מתווה הפשרה לא הוצג ותוכנו לא נחשף. לא ניתן לאכוף הסכם עלום שפרטיו אינם ידועים. לבסוף. אף שקריית צאנז נתבעת בהליך זה, היא לא נטלה חלק במגעים לפשרה, אך הודיעה כי תתנגד לכל הסכם שיפגע בזכויותיה. מתווה הפשרה לא ידוע על כן לא ניתן לדעת אם יש ממש בחששה של קריית צאנז. גם לכן אין להורות על אכיפת הסכם שעלול לפגוע בזכויות של צד שלישי.
184. מכל הנימוקים האמורים, מקרה זה אינו בא בגדר אותם מקרים חריגים בהם ייפסקו לנפגע פיצויי קיום, ודאי לא אכיפה בעין, והתובעות זכאיות לפיצויי הסתמכות שישקפו את הנזק שנגרם להן עקב ניהול המו"מ.
שיעור הנזק
185. התובעות העמידו את הנזקים שנגרמו להם על סכום של 1 מיליון ₪. טרם אבחן את הטענות אני מוצאת להעיר כי למרות סכום התביעה, לא עלתה כל טענה, אף לא בסיכומים, להיעדר סמכות עניינית. טביביאן פירט בתצהירו את הנזקים הנטענים כדלקמן:
עלות מאות שעות עבודה של מטד ושל באי כוחה בגין הליך הגישור ובכלל זה השתתפות ב - 23 ישיבות גישור, הכנה לישיבות אלו, שיחות טלפוניות בין המגשר לצדדים, חילופי מכתבים הכנת מסמכים ועוד. בנוסף, רכישת שירותים ממומחים ויועצים בנושא שמאות מקרקעין, מיסוי, מודד, ייעוץ בתשלום עם בכירים במינהל ובלשכות רישום המקרקעין בנתניה, תשלום למגשר ולעורכי דין שליוו את מטד בהליך הגישור, סה"כ 739,750 ₪ בתוספת מע"מ. לביסוס הסכומים הנטענים צירף טביביאן לתצהירו טבלה מרכזת וכן חשבוניות תשלום (סעיפים 130 – 133 לתצהיר טביביאן ונספח 72 לתצהיר).
סכום נוסף של 345,000 נתבע בגין שעות עבודה שהשקיעו אנשי מטד בניהול הגישור והמו"מ, לפי 2 אנשים שהשקיעו כל אחד 230 שעות בעלות של 80 ₪ לשעה, וכן השעות שטביביאן עצמו השקיע, מוערך ב – 690 שעות לפי 500 ₪ לשעת עבודה (סעיף 134 לתצהיר טביביאן).
נזקים נוספים נגרמו בגין חלוף הזמן בין היתר אבדן תשואה מהמקרקעין.
סה"כ מעמידה מטד נזקיה לצרכי אגרה על סכום של 1 מיליון ₪.
186. המדינה טוענת שאין לחייבה בתשלום פיצויים שכן בידוע כי לא כל הליך גישור או מו"מ מסתיימים בהסדר. גם למדינה נגרמו הוצאות בגין הליך הגישור וניהול המו"מ בין הצדדים, חיוב המדינה בפיצוי התובעות עלול לגרום לאפקט מצנן שימנע מהמדינה לפנות לגישור, ההוצאות הנתבעות הן בסכום גבוה מאוד העולה משמעותית על סכומים שנהוג לפסוק בגין הוצאות משפט.
--- סוף עמוד 52 ---
ובכל מקרה, התובעות לא הוכיחו את ההוצאות הנטענות. לגבי מרבית החשבוניות אין ראייה כי ההוצאה קשורה להליך הגישור או המו"מ ולא לניהול התביעה עצמה, חלק מהחשבוניות אינן מופנות למטד אלא לחברה אחרת, אין כל ראייה להערכות הסכומים שהשקיעה מטד עצמה בהליך הגישור, והנזק היחידי שהוכח הוא התשלום למגשר.
187. הטענה כי לא כל מו"מ מסתיים בהסדר נכונה כמובן, אולם כמפורט לעיל, התנהלות המדינה אינה יכולה להיחשב כניהול מו"מ בתום לב. מנימוק זה עליה לפצות את התובעות על נזקיהן.
188. אשר לסכום הנתבע. טביביאן פרט בתצהירו את כלל הוצאותיו וצרף מסמכים לביסוס הסכומים. טביביאן לא נחקר בעניין זה כלל, וטענותיו לא נסתרו. עם זאת, עדין יש לבחון אם הטענות הוכחו כנדרש.
בכל הקשור לפיצוי בגין עלות שעות העבודה שהשקיעו אנשי מטד, טביביאן ושני עובדים נוספים, בהעדר ראייה לסתור אני מקבלת את עדות טביביאן והערכותיו. על כן הסכום הנתבע, 345,000 ₪ הוכח כנדרש.
בכל הקשור לעלות העסקת יועצים ומומחים. מטבע הדברים, תוכן המגעים בין הצדדים לא הובא לידיעת בית משפט, אולם על פני הדברים, מדובר ביועצים רלוונטיים למו"מ בין הצדדים (כגון יועצי מס, יועצים בעניין ניהול מו"מ, שמאי, מודד ועוד). טוענת המדינה כי יתכן ומדובר בייעוץ הקשור בניהול התביעה עצמה ללא קשר להליך הגישור. אכן כן, אולם בהיעדר ראייה לסתור וככל ועל פניו החשבונית נחזית להיות רלוונטית, לא נשללה טענת טביביאן כי ההוצאה קשורה להליכי הגישור והמשא ומתן. עם זאת, ככל וצורפו חשבוניות הממוענות לגורם שלכאורה אינו קשור להליך, בהעדר כל הסבר בתצהיר, אין מקום להכיר בהוצאה הנטענת שכן היא לא הוכחה במידה מספקת.
189. על רקע האמור, אלו מסקנותיי:
- 2 חשבוניות בסכום כולל של 34,000 ₪ כולל מע"מ בגין תשלום שכ"ט. הסכום לא הוכח. מדובר בשתי חשבוניות הממוענות לחברה בשם אופרה על הים, לא ברור מה קשר יש לחשבוניות אלו להליך דנא, וטביביאן אינו נותן לכך כל הסבר בתצהיר.
- 2 חשבוניות בסכום כולל של 7,942 ₪ כולל מע"מ בגין ייעוץ בנושא מיסוי. הסכום הוכח. מדובר בחשבוניות הממוענות לאדר נדל"ן והשקעות בע"מ (שמה החדש של מטד), מתאריכים רלוונטיים (03.05.15, 30.08.16). אמנם בחשבוניות לא פורט בגין מה ניתן השירות, אולם בהעדר חקירה, לא נשללה טענת טביביאן כי מדובר בייעוץ בנושא מיסוי הרלוונטי לגישור או למו"מ בין הצדדים.
- חשבונית בסכום של 47,200 ₪ כולל מע"מ בגין ייעוץ שמאי. הסכום הוכח. מדובר בחשבונית מיום 08.07.14 הממוענת למטד. התאריך תואם למועד הגישור, הייעוץ רלוונטי להליך ובהעדר חקירה לא נשללה טענת טביביאן כי מדובר בהוצאה בגין הליך הגישור.
--- סוף עמוד 53 ---
- 2 חשבוניות בסכום כולל של 19,824 ₪ ₪ כולל מע"מ בגין ייעוץ עם יו"ר המינהל לשעבר. הסכום הוכח. מדובר בחשבוניות הממוענות למטד מתאריכים רלוונטיים (19.05.15, 17.08.14), בהעדר חקירה, לא נשללה טענת טביביאן שמדובר בייעוץ רלוונטי להליך הגישור.
- חשבונית בסכום של 1,180 ₪ כולל מע"מ בגין מדידות בשטח המקרקעין. הסכום הוכח. מדובר בחשבוניות מיום 19.10.14, היא ממוענת למטד, וניתנה בגין מדידות בחלקה 2 (אחת מהחלקות הנדונות). בהעדר חקירה, לא נשללה טענת טביביאן כי מדובר בשירות רלוונטי לגישור.
- 13 חשבוניות בסכום כולל של 36,935 ₪ כולל מע"מ, בגין תשלום למגשר. מוסכם כי הסכום הוכח.
- חשבונית בסכום של 1,947 ₪ כולל מע"מ בגין ייעוץ בנושא טאבו. הסכום הוכח. מדובר בחשבונית מיום 12.08.14, היא ממוענת למטד וניתנה בגין ייעוץ. בהעדר חקירה, לא נשללה טענת טביביאן כי מדובר בשירות רלוונטי לגישור.
- 4 חשבוניות בסכום כולל של 46,800 ₪ ₪ כולל מע"מ בגין תשלום שכ"ט. הסכום לא הוכח. מדובר בחשבוניות הממוענות לחברה בשם אופרה על הים, לא ברור מה קשר יש לחשבוניות אלו להליך דנא, וטביביאן אינו נותן לכך כל הסבר בתצהיר.