בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
ת"צ 44598-12-12; 2855-09-14 ישראל גרינברג ומיכאל לוינרד נ' מיטב דש גמל ופנסיה בע"מ
לפני:
כבוד השופטת מיכל אגמון-גונן
התובע בת"צ 44598-12-12:
התובע בת"צ 2855-09-14:
ישראל גרינברג
יעקב לוינרד
ע"י ב"כ עוה"ד אמיר איבצן וחגי נצר
נגד
הנתבעת:
מיטב דש גמל ופנסיה בע"מ
ע"י ב"כ (בתביעת גרינברג) עוה"ד נחום קובובסקי, רון ברקמן ולירון וייסמן ממשרד ברקמן ושות', עורכי דין, וכן ע"י ב"כ (בתביעת לוינרד), עוה"ד ברק טל ואלעד אופק ממשרד יגאל ארנון ושות', עורכי דין
פסק דין
"With great power comes great responsibility"
(אמרה המיוחסת, בין רבים, לווינסטון צ'רצ'יל, ראש ממשלת בריטניה, 1943)
הגופים המוסדיים, בהם הנתבעת, מיטב דש גמל ופנסיה בע"מ, מנהלים את מרבית כספי החוסכים בשוק ההון. ניהול כספי חוסכים בהיקפים עצומים מקנה למשקיעים המוסדיים כוח רב, שיש לנהלו ולהפעילו באחריות. יש לזכור כי מאחורי כלל המשקיעים המוסדיים עומדים מיליוני חוסכים, עובדים, פנסיונרים ומשקיעים אחרים, הסומכים עליהם ומפקידים את עתידם בידיהם, פשוטו כמשמעו.
האמרה שהובאה בפתח הדברים:"With great power comes great responsibility" הופיעה כבר בתקופת המהפכה הצרפתית ב-1793, ורבים עשו בה שימוש, ביניהם נשיאי ארה"ב - ויליאם מקינלי בשנת 1989; תאודור רוזוולט (בניסוח מעט שונה) ב-1908, ופרנקלין רוזוולט, ב-1945. כן עשו בכך שימוש ראשי ממשלות בריטניה, סטנלי בולדווין ב-1937, כמו גם ווינסטון צ'רצ'יל ב-1943. בתרבות הפופולרית נאמרו הדברים לספיידרמן, בהתייחס לכוחות העל שניתנו לו. אני
--- סוף עמוד 3 ---
מדגישה את הדברים כי זו תמצית וליבת פסק הדין – כוח רב מחייב אחריות רבה – על המשקיעים המוסדיים מוטלות חובות נאמנות, לאור הכוח הרב שבידיהם.
התובענה הייצוגית שלפניי מעוררת שאלות רבות בנוגע לניהול קופות גמל בכלל וגביית דמי ניהול בפרט, והעיקרית שבהן נוגעת לחובותיהן של קופות הגמל כלפי העמיתים, ובמרכזן חובת הנאמנות המחייבת את העמדת טובת העמיתים כשיקול ראשון במעלה בניהול הקופות, כדברי כב' השופטת ענת ברון בע"א 6187/15 פסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ במעמדה כנאמן לעמיתי "קרן הפנסיה של הסתדרות העובדים הלאומית בע"מ" נ' מיכאל צולר (נבו 2018, להלן: עניין צולר) (פס' 33 לפסק דינה):
"כידוע מערכת היחסים שבין קרן פנסיה לבין המבוטחים בה מתאפיינת בפערי מידע וכוח ניכרים, שמעצם טיבם וטבעם מקימים חשש לניצול לרעה של יחסי הכוחות לטובתו של הצד "החזק". החשש מתגבר לנוכח העובדה שהנכס המנוהל על ידי הקרן הוא אותם כספים שהעמיתים חסכו "שקל לשקל" משך כל חייהם, על מנת שימשו אותם לעת שיבה. הדוקטרינה של חובות אמון התפתחה בפסיקה הישראלית מתוך הנחת מוצא שלפיה "כוח ללא אחריות משול להפקרות", ובמטרה לרסן את בעל הכוח העודף באמצעות פיקוח"
(ההדגשות שלי, מ' א-ג')
חובת הנאמנות של המשקיעים המוסדיים, ובהם קופות גמל כדוגמת הנתבעת, מתעוררת במקרה שלפניי בנוגע להעלאת דמי הניהול באופן חד צדדי ע"י הנתבעת, אך רבות מהמסקנות יפות גם בכל הנוגע לניהול השוטף של קופות הגמל, והיחסים בינן לבין העמיתים.
הנתבעת, מיטב דש גמל ופנסיה בע"מ (להלן: הנתבעת או דש), רכשה, בעקבות רפורמת בכר, קופת גמל של בנק הפועלים בשם "תגמולים" בסכום של 31 מיליון שקלים. הקופה לא גבתה במשך עשרות שנים דמי ניהול מהעמיתים בה. שלושה חודשים לאחר רכישת הקופה החלה דש לגבות מהעמיתים דמי ניהול, כך שבתוך כשנה החזירה את מלוא ההשקעה ואף מעבר לכך. בתובענה נטען, כי גביית דמי הניהול הייתה בניגוד להסכמים שהיו בין הקופה לעמיתים טרם רכישת הקופה בידי הנתבעת, כשזו התחייבה בהסכם הרכישה ליטול על עצמה את כל התחייבויות הקופה כלפי העמיתים.
תחילת האירועים בשנות הששים של המאה הקודמת, אז החלו התובעים, עמיתי קופת הגמל שבמרכז תובענה זו, שלימים נרכשה בידי הנתבעת, להפקיד בקופת גמל, סכומי כסף אותם חסכו בעבודה משך שנים ארוכות. עמיתים אלה הסתמכו על הנתבעת, הקשורה עמם בהתחייבות חוזית וחבה להם חובת נאמנות, כי תראה לנגד עיניה את טובתם, כי תנהג זהירות בכספם וכי תשמור עליו מכל משמר. ואולם, כפי שאפרט בהרחבה בפסק הדין, הנתבעת לא היטיבה לשמור ולכבד את זכויות עמיתיה. הנתבעת, התהדרה בתקופה הרלבנטית לתביעה במימרה: "דש – מובילים באחריות את שוק ההון" ובדיוני ההוכחות לפניי הצהירה כי היא "הסיירת" של חברות ניהול קופות הגמל. ואולם, בה בעת גבתה הקופה מעמיתי הקבוצות דמי ניהול, בסך של למעלה מרבע מיליארדי שקלים נכון ליום הגשת התובענה (ההערכה היא כי הסכום עומד כיום על מעל לחצי מיליארד שקלים). זאת, בניגוד מוחלט להסכמות אותן נטלה על עצמה במעמד רכישת הקופה מבנק הפועלים, במסגרת רפורמת בכר. בגביית דמי הניהול בניגוד למוסכם, הפרה הנתבעת, בראש
--- סוף עמוד 4 ---
ובראשונה את חובת הנאמנות כלפי העמיתים, לצד הפרת התחייבויותיה החוזיות והתעשרות שלא כדין על חשבונם.
אפתח את פסק הדין בסקירה קצרה של הצדדים לתובענה והסעדים העיקריים המבוקשים במסגרתה. לאחר מכן, ארחיב בעניינים אלה ואסקור את הליך אישור התובענה וההחלטה שניתנה בסיומו. בהמשך, אפרט אודות ההליך שהתנהל לפניי לאחר החלטת האישור ואפרט את השאלות שנותרו במחלוקת עם סיומו. בשלב זה אפנה לסקירת הרקע הנורמטיבי לתובענה: הדין החל על קופות הגמל ובתוכו השינויים שעבר שוק ההון במסגרת רפורמת בכר, הדין הפרטני בעניין דמי הניהול – מהותם ואופן גבייתם. כן אדון בחובת הנאמנות החלה על קופות הגמל כחלק מן המארג הנורמטיבי המסדיר את פעילותן, ובתהליך רכישת הקופה בידי הנתבעת מבנק הפועלים. לאחר מכן אדון ואכריע בשאלות שבמחלוקת.
חלק ראשון : על ההליך שלפניי
1. פרק ראשון: על התובענה בקליפת אגוז
התובענה שלפניי נגד מיטב דש גמל ופנסיה בע"מ (ובשמה הקודם דש ניהול קופות גמל בע"מ, להלן, כאמור: הנתבעת או דש), אושרה כתובענה ייצוגית ביום 30.8.2015, בהחלטת כב' השופט יצחק ענבר (להלן: החלטת השופט ענבר או החלטת האישור). בתחילת הדרך הוגשו שתי בקשות לאישור תובענה ייצוגית (להלן: בקשות האישור), שהדיון בהן אוחד בשלב האישור. התובענות הוגשו בשם שתי קבוצות תובעים: קבוצת העצמאים והשכירים וקבוצת אנשי הקבע, שהינם עמיתים בקופת הגמל "תגמולים" (להלן: תגמולים, קופת הגמל או הקופה) השייכת לדש. התובעים המייצגים, המשתייכים, לפי העניין, לאחת הקבוצות – טוענים כי בינם לבין קופת הגמל קיימים הסכמים תקפים ומחייבים בנוגע לדמי הניהול ושיעורם. לטענת התובעים, הסכמים אלה מחייבים את הנתבעת, דש, אשר רכשה את זכויות הניהול של קופות הגמל מגד גמולים חברה לניהול קופות גמל בע"מ (להלן: גד גמולים), שהייתה חברה בת של בנק הפועלים בע"מ (להלן: בנק הפועלים או הבנק). בחלוף 3 חודשים מרכישת קופת הגמל מגד גמולים, החלה דש לגבות מחברי הקבוצות, באופן חד צדדי, דמי ניהול בשיעור, שלטענת התובעים, חורג מהמותר על פי ההסכמים, והיא ממשיכה בכך עד עצם היום הזה.
התובעים עותרים להשבתם הריאלית של הכספים שגבתה מהם הנתבעת, ולמניעת המשך גביית דמי הניהול בניגוד להסכמים, החל מיום הגשת התביעה. עוד מבוקש כי ישולם גמול מיוחד לתובעים המייצגים ושכר טרחה לעורכי דינם, בגובה של 15% בצירוף מע"מ משווי הסעד הכולל שיפסק, וכי הנתבעת תחויב בהוצאות משפט.
הנתבעת מצדה טענה כי הקופה היא מוצר תקנוני, שהחוק והמאסדר קובעים את אפשרות גביית דמי הניהול. לטענתה, כשהעלתה את דמי הניהול היא פעלה על פי הוראות החוק, המאסדר והתקנון.
--- סוף עמוד 5 ---
התובענה מעוררת שלוש שאלות: הראשונה, האם לתובעים קיימים הסכמים לבר תקנוניים בנוגע לדמי הניהול, השנייה, האם הסכמים אלו תקפים ומחייבים את הנתבעת, והשלישית, האם קמה לנתבעת זכות לשנות את גובה דמי הניהול באופן חד צדדי. אמנם, הנתבעת העלתה שלל טיעונים וטיעוני משנה, באשר לכל אחת מהשאלות הללו, אליהם אתייחס בהמשך הדברים, אך זוהי, כאמור, מסגרת הדיון.
בפתח הדברים בכדי להדגיש את התמקדות הנתבעת בדמי הניהול ואפשרות גבייתם, ופחות בעמיתיה, אביא מדברים שאמר יעקב אלינב, מנכ"ל ויו"ר דירקטוריון דש ניירות ערך והשקעות בע"מ, החברה האם של הנתבעת (להלן: החברה האם), ושל דש עצמה (עמ' 1851 ו-1866 לתיק המוצגים), בישיבת דירקטוריון החברה האם מיום 20.11.2006 (מוצג 206, עמ' 1851 לתיק המוצגים): 1865
"ברצוני לחזור ולהזכיר כי נכון להיום הקופה אשר עיקר לקוחותיה הם אנשי צבא קבע, פורשי צה"ל ועובדי בנק הפועלים אינה גובה דמי ניהול, אך להערכתנו מאחר ואין איסור חוקי או תקנוני נוכל לגבות דמי ניהול."
(הדגשה שלי – מ' א'-ג')
ומר קובי לוינסון, מנכ"ל החברה, ציין באותה ישיבה כי:
"נכון, הקופה אינה משלמת דמי ניהול ומרבית העמיתים בקופה הינם עמיתים הקשורים לצה"ל, כך שיתכן ונאלץ להתמודד מול פחת מוגבר בסיטואציה שבה נעלה את דמי הניהול, אך גם בהתייחס לסיכונים אלו אני חושב שזו עסקה טובה מאוד".
(הדגשה שלי – מ' א'-ג').
ה"פחת" אליו מתייחס מר לוינסון הם העמיתים שיעזבו את הקופה בעקבות העלאת דמי הניהול.
כדי לעמוד על התנהלות הנתבעת במהלך הרכישה, אביא מדבריו של מר עידו נויברגר ששימש בתקופת עריכת הסכם הרכישה כמנכ"ל דש אייפקס, כיום מיטב דש השקעות בע"מ, היא החברה "הסבתא" של הנתבעת (להלן: החברה הסבתא). נויברגר העיד כי היה מעורב מאד בעסקה, וכי על אף שהוא והאחרים בדש ידעו כי בנק הפועלים אינו גובה דמי ניהול מעמיתי קופות הגמל, לא טרחו לבצע בדיקת נאותות או לקבל חוות דעת בכתב בעניין זה (עמ' 331 לפרוטוקול, ש' 1-10):
"החשש האמיתי היה שאנחנו נגבה דמי ניהול, יעזבו אותנו העמיתים. לא היה לנו חשש שלא נוכל לגבות את הדמי ניהול, לכן אין פרוצדורות יותר מדי, אבל בדיקות יש. לא הייתי קורא לזה בדיקות נאותות כי לא צריכים את המסמכים הקרקס האלה. אבל על המהות בוודאי ששאלנו, ובוודאי שהם בדקו, כמו שהם קראו את ההסכמים האלה, עורכי דין עוברים על כל הנספחים".
(ההדגשה שלי, מ' א'-ג').
והוסיף והבהיר כי הסתמך על מומחיותה של הקבוצה בעניין זה (עמ' 358 לפר' ש' 18-10):
"אנחנו סוג של סיירת מטכ"ל, מכירים טוב את התחום, יוזמים משהו שעדיין אין עליו מכרז. בנק הפועלים בכלל היה האחרון שהתחיל, הוא התחיל עם גדיש בעיקר, ופונים בפניה ישירה כפי שמצפים מסוג של סיירת שמבינה בתחום, ומתמקדים בדבר הזה, מתוך מטרה להגיע למחיר שהוא יותר כלכלי לנו מאשר לבנק.....".
(ההדגשה שלי, מ' א'-ג').
--- סוף עמוד 6 ---
אדגיש, כבר בפתח הדברים כי שניים מהדירקטורים בחברה האם, מולי רובינא ואפרת סולקובסקי, העלו תהיות בהקשר זה וכשאלו לא נענו נמנעו מלהצביע על אישור העסקה.
על רקע דברים אלו אעבור להציג את הרקע לתובענה ובקשת האישור.
2. פרק שני: רקע עובדתי ובקשות האישור
כאמור, התובעים המייצגים, שהיו המבקשים בשתי בקשות האישור, הם עמיתים בקופת הגמל "תגמולים" שהיתה, קודם לרכישתה ע"י הנתבעת, חברה בת של בנק הפועלים. בשנת 2005 מוזגה תגמולים לתוך חברת גד גמולים, גם היא חברה בת של הבנק.
הנתבעת, דש, היא חברה חוץ-בנקאית, הפועלת על-פי תנאי רישיון קופת גמל, בהתאם לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), תשס"ה-2005 (להלן: חוק קופות גמל). בהתאם להסכם מיום 26.2.2007, רכשה הנתבעת מגד גמולים את זכויות ניהול הקופה (להלן: הסכם הרכישה).
התובע בת"צ 44598-12-12, מר ישראל גרינברג, הוא רואה חשבון במקצועו וכיום גמלאי (להלן: מר גרינברג). מר גרינברג הצטרף לקופת הגמל בחודש מרץ 1969. עם הצטרפותו, נמסר לו פנקס חבר (להלן: הפנקס או פנקס החבר). הפנקס כלל, מלבד עמודי טבלאות המיועדים לתיעוד התשלומים לקופה, גם "תנאי השתתפות בקופת-הגמל של תגמולים בע"מ". בין התנאים המופיעים בפנקס, הרלבנטיים לענייננו: חובת העמית להפקיד לזכות חשבונו בקופה, מדי שנה, סכום שלא יפחת מ-120 לירות (להלן: ל"י); תנאי לפיו דמי הניהול שישלם העמית ינוכו מהפקדותיו השוטפות בחשבון ולא יעלו על 1% מכלל הסכומים שיפקיד בחשבון מדיי שנה; תנאי לפיו כל רווחי השקעות כספי העמית ייזקפו לזכות חשבונו; ותנאי לפיו בקרות אחד האירועים המזכים, יהא העמית זכאי לקבל לידיו את סכומי הפקדותיו בניכוי דמי הניהול ששולמו מההפקדות כאמור, בצירוף כל הרווחים שנצברו בגינם. הוראות דומות הופיעו במסמכי ההצטרפות עליהם חתם מר גרינברג טרם ניתן לו הפנקס, ולגביהם ארחיב בהמשך. מר גרינברג הפקיד במהלך השנים (המועד בו הפסיק להפקיד שנויה במחלוקת), סכום של 120 לירות לשנה, והקופה גבתה ממנו 1% דמי ניהול. סכום ההפקדה, וסכום דמי הניהול הפכו כמעט חסרי ערך עם השנים (על פי הצמדה על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, סכום ההפקדות היה עומד היום על 900 ₪ לשנה, היינו 9 שקלים דמי ניהול). ככל הנראה מסיבה זו הופסקו הן ההפקדות, הן גביית דמי הניהול מחשבונות כשל מר גרינברג.
התובע בת"צ 2855-09-14, מר מיכאל לוינרד, היה איש קבע בצה"ל עד לשחרורו בשנת 2012 בדרגת אל"מ (להלן: מר לוינרד). מר לוינרד הצטרף לקופה ביום 1.11.1984, מכוח הסכם בכתב, שנערך בין בנק הפועלים למשרד הביטחון באופן של חלופת מכתבים, כפי שנקבע בהחלטת האישור (להלן: הסכם צבא הקבע). בהסכם נקבע כי משרתי הקבע, עם כניסתם לשירות קבע, יצטרפו לתגמולים. בדומה לפנקס החבר ומסמכי ההצטרפות של מר גרינברג, גם הסכם צבא הקבע כלל תנאי לפיו כל רווחי הקופה מחסכונות אנשי הקבע ייזקפו לזכותם. ביחס לדמי הניהול, כלל ההסכם שתי חלופות: האחת, במצב בו ניהול "הכרטיסייה האישית" של העמיתים נותר בידי
--- סוף עמוד 7 ---
צה"ל, ישלם צה"ל תשלום שנתי קבוע של 7,200 ₪, אשר יבחן מחדש עם חלוף חמש שנים; השנייה, במצב בו יוחלט להעביר את ניהול "הכרטיסייה האישית" של העמיתים מידי צה"ל לידי הקופה, ישלם כל עמית סכום קבוע של 2 ל"י לשנה. כעולה ממסמכים שהוצגו בהליך בקשת האישור, וכמוסכם על הצדדים, נבחרה בסופו של דבר החלופה השנייה. ברבות השנים הפך הסכום של שתי לירות לחסר משמעות (אגורה כיום) ובהתאם, לאורך השנים בהן נוהלה הקופה על ידי תגמולים וגד גמולים, לא נגבו כלל דמי ניהול מעמיתי צבא הקבע.
התובעים טוענים כי עד שנת 2007, אז רכשה דש את הקופה מגד גמולים, אכן התנהלו הדברים כמפורט בהסכמים. משמע, ממר לוינרד נגבו בתחילה 2 ל"י לשנה, אך בהמשך הופסקה הגבייה. ואילו ממר גרינברג נגבו מדי שנה דמי ניהול בסך 1% מההפקדות השנתיות, מבלי שבוצע ניכוי כלשהו מכספי הצבירה בחשבון (כאמור עד לשלב בו הופסקו ההפקדות ועמן הופסקה גביית דמי הניהול).