עוד אפנה אל פסק דינו של כב' השופט מ' רניאל בע"א (מחוזי חי') 52575-05-15 גלבוע נ' בן ג'ויה (20.10.2015), פסקה 11, שם נקבע כי דלת תקנית, קרי דלת הנושאת תו תקן, היא דלת עם נעילה שוות ערך לדרישת התקנות. גם בענייננו, כאמור, קבע המומחה מטעם בית המשפט כי דלת הכניסה שהותקנה בדירת התובעים נושאת תו תקן (עמ' 4, ש' 30). עדותו זו לא נסתרה.
לעניין זה ראו גם פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (מפי כב' השופטת א' כהן) בע"א 38629-08-18 ווכניש נ' משהב חברה לשכון בנין ופתוח בע"מ (18.2.2019), פסקה 9, שם נדחתה טענה דומה לטענת התובעים כאן.
--- סוף עמוד 9 ---
24. כעולה מהאמור עד כה, קיימים פסקי דין לכאן ולכאן, הן של בתי משפט השלום והן של בתי המשפט המחוזיים. משכך, איני מקבלת את טענת התובעים כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי שצורף כאסמכתא נוספת לסיכומי התובעים סתם את הגולל במחלוקת שנפלה בעניין זה בין שופטי הערכאה הדיונית.
לכשעצמי, סבורני כי משמדובר בדלת רב בריח תקנית, התואמת את מפמ"כ 27 של מכון התקנים, ונוכח הטענה שנשמעה בתיקים רבים לפיה אלה הן הדלתות המיוצרות מזה שנים רבות, ואף יש בהן יתרון לעומת הדלת עם מנגנון נעילה הכולל גם עוקץ לרצפה (בשל סתימת החור ברצפה עקב לכלוך ואבק), פסיקת פיצוי בסעיף זה אינה ראויה או צודקת. לטעמי אין לייחס משמעות יתר לכך שפרט 2.92 לתוספת השנייה לתקנות לא תוקן עד כה, באשר תיקוני החקיקה מפגרים לעיתים אחר ההתפתחות הטכנולוגית או המסחרית. ייתכן גם שהמחוקק סבור כי אין צורך בתיקון הפרט, בשים לב לאפשרות הקבועה באמצעי 2 לפרט, להתקין אמצעי שווה ערך מבחינת אמינותו, בטיחותו וחוזקו (השוו לפסק דיני בת.א. (שלום חי') 17285-01-15 כהן נ' שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ (12.11.2017) (להלן: "עניין כהן")).
להכרעות דומות של בתי משפט שלום ראו: ת.א. (שלום חי') 8212-06-10 אריק רוזנטל נגד י.ב. זיו נכסים וקבלנות בע"מ (22.8.2016); ת.א. (שלום חי') 14760-05-13 איציק איטח נגד א.ב. רימונים בע"מ (24.3.2015), שם הוצג מכתב של חברת רב בריח, הקובע כי "כאשר מותקן בריח רביעי בחלק התחתון של הדלת, אין הדבר גורע מעמידותה ולא רק זאת, הדבר מקל על תחזוקתה."; ת.א. (שלום חי') 20628-06-13 אוחיון נ' חסקי אלון ייזום בניה והשקעות בע"מ (25.4.2016) (להלן: " עניין אוחיון"); ת.א. (שלום חי') 29211-05-15 אמסלם נ' איירון השקעות בע"מ (23.6.2020); ת.א. (שלום חי') 29403-03-15 גלעדי נ' נאות חן הגורן בע"מ (17.12.2020) (להלן: "עניין גלעדי").
25. לכך אוסיף כי על פי האמור בפסקה 12 לתצהיר התובע (ת/8), רכשו התובעים את הדירה לאחר שהיתה מוכנה למסירה, כאשר אכלוס הדירות בבניין החל כשנה לפני שרכשו התובעים את דירתם. בנסיבות בהן נרכשה הדירה בשלב בו הייתה מוכנה למסירה, למעט התקנת מטבח, הדעת נותנת כי דלת הדירה כבר הורכבה וכי התובעים ראו את הדלת טרם רכשו את הדירה, ומצאו אותה מתאימה לצרכיהם. חיזוק לכך ניתן למצוא בהיעדר תלונות מצד התובעים בגין דלת הכניסה, עד להגשת התביעה. התובעים אף לא טענו לליקוי פונקציונאלי או בטיחותי בדלת שהותקנה בפתח דירתם. כאמור, ההפך הוא הנכון, וכיום נהוג להתקין דלתות (תקניות) ללא עוקץ נעילה כלפי הרצפה, על מנת לשרת את נוחות המשתמשים.
--- סוף עמוד 10 ---
26. אשר על כן, לא מצאתי סיבה משמעותית לסטות מקביעות המומחה באשר לליקויים שנפלו בדלת הכניסה לדירת התובעים, ואני פוסקת לתובעים פיצוי בסעיף זה בסך של 3,100 ₪.
ב.3 - ארון תקשורת - סעיף 11 לחוות דעת המומחה בן עזרא
טענות התובעים
27. טוענים התובעים כי מידות ארון התקשורת הן 8*32*38 סמ"ק, בעוד המידות המינימליות הקבועות בפרט 10.07 לתוספת השנייה לתקנות הן 9*30*40 סמ"ק. ועוד, בארון התקשורת אין שקע חשמל, בעוד לפי פרט 10.07 לתוספת השנייה לתקנות יש להתקין שקע חשמל בארון התקשורת. המומחה בן עזרא העריך את עלות הגדלת הארון והוספת שקע חשמל בסך של 1,500 ₪.
28. התובעים מוסיפים כי דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, לפיה אין הצדקה להגדלת ארון התקשורת, אינה גוברת על הוראות התקנות, וכי גם לבית המשפט אין סמכות לחרוג מהקבוע בתקנות התכנון והבניה.
29. משכך, עותרים התובעים כי אפסוק להם בסעיף זה פיצויים בסך 1,030 ₪ (כולל מע"מ ופיקוח), בהתאם להערכת המומחה מטעם בית המשפט בתשובות לשאלות ההבהרה.
טענות הנתבעת
30. לטענת הנתבעת, סטייה של 2 ס"מ בגובה ארון תקשורת, גם אם קיימת, אינה גוררת חובה להחליפו בארון חדש. אין מקום להשית על הנתבעת הוצאות חסרות כל היגיון ושלא לצורך, מקום בו לא נגרם לרוכשי הדירה נזק כלשהו, לרבות פגיעה בפונקציונאליות של ארון התקשורת. עוד טוענת הנתבעת כי הטענה בדבר ליקוי בארון התקשורת הועלתה לראשונה על-ידי התובעים בכתב תביעתם.
31. המומחה מטעם הנתבעת, רפאל גיל, סבר כי הסטייה בגובה הארון היא זניחה, וכי יש להשלים את התקנת שקע החשמל בארון כנדרש בתקנות. עלות התיקון היא 550 ₪.
דיון והכרעה
--- סוף עמוד 11 ---
32. המומחה מטעם בית המשפט קבע כי אין הצדקה להורות על הגדלת ארון התקשורת. יחד עם זאת קבע המומחה כי יש להתקין בארון התקשורת שקע חשמלי. עלות התיקון 600 ₪. במענה לשאלות ההבהרה אישר המומחה מטעם בית המשפט כי מידות הארון הן כמצוין בחוות דעת המומחה בן עזרא, אולם חזר וקבע כי מידות אלה הן סבירות.
33. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי אין מקום לסטות מקביעת המומחה מטעם בית המשפט. אכן, כפי שאישר המומחה, מידות ארון התקשורת הן כפי שציין המומחה בן עזרא בחוות דעתו. מעיון בפרט 10.07 לתוספת לתקנות אכן עולה כי מידות ארון התקשורת אינן תואמות את המידות המינימליות הנדרשות בפרט (2 ס"מ באורך ו-1 ס"מ בעומק, כאשר רוחב הארון עולה ב-2 ס"מ על המידות המינימליות הקבועות בפרט 10.07). על אף האמור, סבורני כי מדובר באי התאמה זניחה ומינורית, שאין לה השלכות פונקציונליות, ולמצער לא נטען להשלכות מעין אלו. הפער בין המידות המינימליות הנדרשות על פי התקנות למידות ארון התקשורת בפועל עומד על 2 ס"מ באורך ארון התקשורת (38 – 40 ס"מ) ו – 1 ס"מ בעומק הארון (9 – 8 ס"מ), כאשר רוחבו של ארון התקשורת שהותקן עולה ב-2 ס"מ על הרוחב המינימלי (כך ששטחו של ארון התקשורת 1,216 סמ"ר במקום 1,200 סמ"ר כקבוע בפרט 10.07, הגם שנפחו פחות מזה הקבוע בפרט). לא יכול להיות ספק כי מדובר בהבדל זניח וחסר משמעות מעשית, ופסיקת פיצוי בגינו אינה ראויה או צודקת.
34. אכן, הכלל הוא כי כל אי התאמה מהווה "פגם" הראוי לפיצוי (להבדיל, לדוגמא, מהוראת סעיף 7(א) לחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971, המגדיר פגם כ"כל דבר השולל או מגביל הגבלה של ממש את השימוש במושכר לפי ההסכם או לפי הנסיבות"). ואולם, לטעמי, אין בכך לשלול את האפשרות לדחות, בנסיבות המתאימות, תביעה לפיצוי בגין ליקוי חסר משמעות או פגם זניח, על בסיס הדוקטרינה של "ביצוע בקירוב" או העיקרון לפיו על הצדדים להשתמש בזכויותיהם ובתרופותיהם בדרך מקובלת ובתום לב (הררי, שם, עמ' 593-5 והאסמכתאות המובאות שם). בענייננו אמנם לא טענה הנתבעת לקושי תכנוני או אחר בכל הנוגע לאספקת ארון תקשורת בהתאם למידות הקבועות בפרט 10.07 לתוספת לתקנות. דא עקא, בשים לב לכך שמדובר בסטיה מזערית שלא נטען כי הנה בעלת השלכות פונקציונאליות כלשהן, לא מצאתי כי הוגן או נכון לפצות את התובעים בפיצוי בגין הליקוי הנטען בסעיף זה.
35. משכך, אני פוסקת לתובעים פיצוי בגין היעדר שקע חשמל בארון התקשורת בסך של 600 ₪.
ב.4 - מישקי ביניים אנכיים בחדר השירותים ליד הכניסה - סעיף 16 לחוות דעת בן עזרא
--- סוף עמוד 12 ---
טענות התובעים
36. טוענים התובעים כי סעיף 4.7.2 לת"י 1555.2 מחייב ביצוע מישקי ביניים בין חיפויי הקירות בחדרים רטובים בעובי 6 מ"מ. חדר השירותים שליד הכניסה הנו חדר רטוב. למרות זאת, לא בוצעו בו מישקים כקבוע בתקן. התובעים מוסיפים כי מדובר בליקוי תפקודי ולא אסתטי גרידא, כעולה מהמבוא לתקן האמור.
המומחה בן עזרא העריך את עלות התיקון בסך של 1,200 ₪.
37. עוד טוענים התובעים כי שגה המומחה מטעם בית המשפט עת קבע כי החובה להתקין מישקי ביניים אנכיים לא חלה על חדר השירותים שליד הכניסה, משום שהתקן פורסם לאחר שניתן היתר הבניה להקמת הבניין בשנת 2014. בהקשר זה טוענים התובעים כי לא הוכח מועד מתן היתר הבניה להקמת הבניין, וכי ממילא מועד זה אינו רלוונטי, שכן לפי הפסיקה מועד החתימה על הסכם המכר או מועד קבלת הדירה הם המועדים הקובעים בכל הנוגע לחלות התקן וחובתו של הקבלן לבנות בהתאם לו.
התובעים מוסיפים כי רכשו את הדירה ביום 16.11.2015 וקיבלו בה חזקה ביום 27.1.2016. משכך, היה לנתבעת די והותר זמן להתאים את הבניה לתקן החל במועד בו מכרה להם את הדירה. עוד מציינים התובעים כי טופס 4 לבניין ניתן ביום 16.9.2014, חמישה חודשים לאחר פרסום תקן 1555.2.
38. התובעים מבקשים לפסוק להם סך של 580 ₪ (כולל מע"מ ופיקוח) בסעיף זה, בהתאם לאמור בתשובת המומחה לשאלות ההבהרה.
טענות הנתבעת
39. הנתבעת טוענת כי התקן בעניין מישקי ביניים אנכיים בחדר רטובים נכנס לתוקפו במועד מאוחר למועד מתן היתר לבניית הבניין, כי לא מדובר בתקן בטיחותי אלא בעניין אסתטי וכי לא סביר לדרוש מהקבלן להחילו על בניה שכבר בוצעה בפועל.
40. עוד טוענת הנתבעת כי התובעים לא טענו לליקוי בחדר השירותים ליד הכניסה לדירה עד להגשת כתב התביעה.
דיון והכרעה
--- סוף עמוד 13 ---
41. המומחה מטעם בית המשפט קבע כי במועד מתן היתר הבניה להקמת הבניין לא היתה חובה להתקין מישקי ביניים אנכיים בחדר השירותים שליד הכניסה לדירה.
42. אין חולק כי בחדר השירותים ליד הכניסה לדירה לא בוצעו מישקי ביניים אנכיים. עוד אין חולק כי ת"י 1555.2 שקובע את הדרישה להתקנת מישקים כאמור פורסם באפריל 2014. טופס האכלוס לבניין (טופס 4) ניתן, כך לפי סיכומי התובעים, בחודש ספטמבר 2014, קרי כחמישה חודשים לאחר שפורסם התקן. משכך, יש להכריע בשאלה מהו המועד הקובע לעניין תחולת התקן. זוהי כמובן שאלה משפטית ולא עניין שבמומחיות.
43. שאלת המועד הקובע לעניין תחולת תקן לצורך הכרעה בשאלת קיומו של ליקוי נוכח סטיה ממנו היא שאלה שטרם הוכרעה בפסיקה. בפסק הדין שניתן בע"א 6092/00 כדורי פיתוח עירוני בע"מ נ' אוטמזגין, פ"ד נו(6) 786, 792 (2002), אליו מפנים התובעים, נדון מקרה בו שונה התקן לאחר שנמסרה החזקה בדירה לרוכשים. במקרה זה נקבע כי בנסיבות בהן נמסרה החזקה בדירה לרוכשים בטרם אושר התקן, אין זה מתקבל על הדעת לקבוע כי הקבלן לא עמד בהוראות התקן. את השאלה בדבר המועד הקובע השאיר בית המשפט בצריך עיון, משלא נדרשה לצורך הכרעה במקרה הנדון:
"במקרה הנוכחי חל שינוי בתקנת המיגון בשנת 1995, היינו לאחר שהקוטג'ים נמסרו על-ידי הקבלן לרוכשים, לפיכך אין צורך שנידרש לשאלה אם המועד הקובע הינו יום המסירה או מועד מוקדם קודם, כגון שעת כריתת החוזה, יום הוצאתו של היתר הבנייה, או מועד הבנייה."
44. מסקירה של פסקי דין שניתנו על-ידי הערכאות הדיוניות עולה כי קיימות שתי גישות מרכזיות בסוגיה זו:
א. על פי הגישה האחת, המועד הקובע הוא מועד כריתת הסכם המכר. הרציונאל העומד בבסיס גישה זו הוא שהרוכשים שילמו על דירה שתומחרה בהתאם לתקנים והתקנות שחלו במועד חתימת הצדדים על הסכם המכר. משכך, הם זכאים לקבל תמורה מתאימה (ת.א. 1436/98 (מחוזי חי') שמילוביץ' נ' אשל הירדן (28.4.2008)).
ב. על פי הגישה האחרת, המועד הקובע הוא מועד הבנייה. במילים אחרות, הקבלן מחויב לבנות את הדירה בהתאם לתקנים והתקנות החלים במועד הבנייה. הרציונאל העומד בבסיס גישה זו הוא שהקבלן אינו יכול לבנות אלא
--- סוף עמוד 14 ---
על פי תקנים שבתוקף במועד הבניה (ת.א. 1307/99 (מחוזי ת"א) משה זאב נ' י.ר. אחים עזרא חברה לבנין בע"מ (6.9.2007)). בשים לב לכך שתהליך הבנייה הנו תהליך ממושך, לא מן הנמנע כי על מנת להכריע בשאלת התאמתו לתקנים הרלוונטיים יהיה צורך לאתר מבחינה עובדתית את המועד בו בוצע שלב הבנייה הרלוונטי (א' זמיר, חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 348 (תשס"ב- 2002) (להלן: "זמיר")).
לא נעלם מעיני פסק הדין שניתן על-ידי בית משפט השלום בעניין סטארובין, שם נקבע כי המועד הקובע לעניין מחויבות הקבלן לעמוד בתקנים ובתקנות הוא יום מסירת החזקה בדירה (עניין סטארובין, פסקה 21). אולם מעיון בפסיקה עולה כי גישה זו לא היכתה שורשים.
45. סבורני כי ההכרעה בשאלה זו תהא תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, כאשר נקודת המוצא הרצויה היא שמקום בו שונה התקן לאחר שבוצע שלב הבנייה אותו הוא מסדיר, לא יחוייב הקבלן לפרק ולבנות/להתקין מחדש את שנבנה בשל השינוי. מסקנה אחרת תטיל על הקבלנים נטל לא סביר שכרוך בעלויות כספיות, שבסופו של דבר יגולגלו אל רוכשי הדירות. לדעה דומה השוו ת.א. (מחוזי י-ם) 1042/97 אברמוביץ' נ' סולל בונה בע"מ פסקה 56 (11.4.2005) שקבע כך:
"בהביעי עמדה זו, איני מתיימר לקבוע כי כל אימת שחל שינוי כלשהו בתקנות ובתקנים החלים לעניין בנייה, שומה על המוכר או על הקבלן מטעמו לשנות תוכניות הבניה ולהתאימן תדירות לתקנים המתחדשים. אין לפגוע במהלך עבודתו של הקבלן תוך חיובו להתאים את תוכניות הבניה, חדשות לבקרים, לכל שינוי, ולו המזערי ביותר בתקני הבניה. כך למשל, אין לצפות מן הקבלן להרוס בניין שזה מכבר עומד על יסודותיו, אך בשל שינוי בתקן הקיים. הדרישה מן הקבלן להתאים עצמו לשינויים המתחוללים בתקנים ובתקנות בתחום הבניה, צריכה להיות מידתית וסבירה. נדמה שלזאת התכוונו התובעים, כאשר טענו כי דלתות בתיהם צריכות היו מלכתחילה להיות ארוכות יותר. ברי לכל, כי שלב הצבת הדלתות בפתחיהם השונים של בתי המגורים, הינו בין שלביה הסופיים של הבנייה, אם לא האחרון שבהם. אי לכך, לא היה בהתאמת גודלן של הדלתות לתקני הבניה החדשים, כדרישתם של התובעים, כדי להטיל על הקבלן נטל אשר לא יכול היה לעמוד בו. דרישה סבירה והגיונית היא, אשר היה על הנתבעת בענייננו להחיל על בתיהם של התובעים."