בית משפט השלום בהרצליה
ת"א 56442-02-15 מנחם נפתלי נ' דוד שמרון ואח'
לפני
כבוד השופט גלעד הס
התובע
מנחם נפתלי
נגד
הנתבעים
1. ניר חפץ – נמחק
2. דוד נפתלי שמרון
3. שולמית אשבול
4. יוסי כהן
5. הליכוד- תנועה לאומית ליברלית
6. אמנון זכאי
7. עופרה שמעוני
התובע על ידי – עו"ד גונן בן יצחק
הנתבע 2 על ידי – עו"ד מיכאל ראבילו
הנתבעת 3 על ידי – עו"ד רון אביב
הנתבעים 4, 6 ו- 7 על ידי – עו"ד ד"ר יוסי כהן
הנתבעת 5 על ידי – עו"ד אבי הלוי ועו"ד ניבה הלוי
פסק דין
רקע
1. התובע מר מנחם (מני) נפתלי (להלן: "התובע" או "מר נפתלי") היה אב הבית במעון הרשמי של ראש ממשלת ישראל (להלן: "המעון הרשמי"), מר בנימין נתניהו, וזאת מיום 22.2.2011 ועד להתפטרותו ביום 7.11.2012.
°
התפטרותו של התובע מתפקיד אב הבית לוותה בטונים צורמים, כאשר בסופם של דברים התובע אף הגיש תביעה כנגד מדינת ישראל וזאת בתיק סע"ש 38335-03-14 נפתלי נ. מדינת ישראל (להלן ולשם הנוחות: "תיק העבודה").
°
2. ביום 17.2.2015, התפרסם דוח מבקר המדינה (להלן: "דוח המבקר") הנוגע להוצאות המעון הרשמי של ראש הממשלה, הדוח כלל ממצאים חמורים לגבי ניהול ההוצאות של המעון הרשמי.
3. לאחר פרסום דוח המבקר הגיבו הנתבעים בכלי תקשורת שונים על הדוח וממצאיו, תגובות אלו עומדות בליבה של המחלוקת בתיק זה, ולמעשה תגובות אלו הם הפרסומים אשר נטען לגביהם כי הם מהווים פרסומי לשון הרע כנגד התובע.
4. תגובות הנתבעים נחלקות באופן גס לשלוש דרגות חומרה. בדרגה הראשונה קיימים פרסומים אשר רק מציינים את עצם העובדה כי בתקופת כהונתו של מר מני נפתלי כאב הבית במעון הרשמי עלו ההוצאות במעון, לרבות המחשה של עליה זאת בגרפים.
בדרגה השנייה, קיימים פרסומים אשר במסגרתם נטען באופן מפורש כי מר נפתלי אחראי לאותה עלייה בהוצאות. כך למשל, פורסם באחד הפרסומים כי מר נפתלי הזמין על דעת עצמו כמויות מזון גדולות מאשר אלו שנדרשו בפועל.
בדרגה השלישית של הפרסומים, אנו מוצאים אמירות חמורות יותר כנגד מר נפתלי, המציגות אותו כאדם "כזבן, בלתי אמין, פרובוקטיבי" וכדומה.
5. התובע סבור כי כלל הפרסומים הינם פרסומים אסורים לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") ולכן הגיש תביעה במסגרתה תבע, ביחד ולחוד, מכלל הנתבעים סך של 500,000 ₪.
6. הנתבעים סבורים כי בפרסומים, או לכל הפחות, בחלקם, אין משום לשון הרע כנגד התובע. לחלופין, טוענים הנתבעים לחסיונות מכוח סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, להגנת אמת בפרסום מכוח סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע וכן להגנת תום הלב מכוח סעיף 15 לחוק.
--- סוף עמוד 3 ---
7. מכאן, בפסק דין זה אבחן את הפרסומים השונים, וזאת לאור הניתוח המקובל בפסיקה של עוולת לשון הרע, ואכריע האם יש בפרסומים אלו על מנת לזכות את התובע בפיצוי, ואם כן מהו הפיצוי הראוי.