2014
פסח
חג ראשון – שלישי
חג שני – שני
2
307.6
יום העצמאות
שלישי
1
153.8
שבועות
רביעי
1
153.8
ראש השנה
חמישי-שישי
2
307.6
יום כיפור
שבת
0
0
סוכות
חג ראשון – חמישי
חג שני - חמישי
2
307.6
2015
פסח
חג ראשון – שבת
חג שני - שישי
1
153.8
יום העצמאות
חמישי
1
153.8
שבועות
ראשון
1
153.8
ראש השנה
שני-שלישי
2
307.6
יום כיפור
רביעי
1
153.8
סוכות
חג ראשון – שני
חג שני – שני
2
307.6
סך הכל זכאות לדמי חג
2,460.8
187. מדו"ח ריכוז השכר ומתלושי השכר עולה, כי במהלך תקופת העבודה שולמו לתובעת דמי חגים בסכום של 2,118.36 ₪, כמפורט להלן:
משכורת חודש...
דמי חגים ששולמו
ספטמבר 2014
399.68 ₪
אוקטובר 2014
399.68 ₪
אפריל 2015
175 ₪
מאי 2015
234 ₪
ספטמבר 2015
728 ₪
אוקטובר 2015
182 ₪
סה"כ
2,118.36
188. לאור האמור, הנתבעת תשלם לתובעת הפרשי דמי חגים בסכום של 342 ₪ (2,460.8-2,118.36). הסכום האמור יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.3.16 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
ב.15. "החזר כספי בגין הפסד חלקי של מענק לידה"
עיקר טענות הצדדים
189. לטענת התובעת, משהוכח כי התובעת עבדה בפועל בתקופת העבודה שבמחלוקת, הרי שמתקיים קשר סיבתי ישיר בין מחדלה של הנתבעת אשר לא הנפיקה עבורה תלושי שכר ביחס לתקופת העבודה שבמחלוקת, לבין גריעת זכאותה לדמי לידה באופן מלא. במסגרת סיכומיה, התובעת טוענת[114], כי במכתב המוסד לביטוח לאומי מיום 25.2.15, הודע לה כי אושרו לה דמי לידה "לתקופה חלקית בלבד, מאחר שהיית מבוטחת כעובדת שכירה פחות מ-10 מתוך 14 חודשים שקדמו ליום שבו הפסקת לעבוד". לאור האמור, אילולא מחדלה של הנתבעת, הייתה התובעת מממשת את זכאותה לדמי לידה באופן מלא.
בכתב התביעה טענה התובעת כי על הנתבעת לשלם לה בגין המחדל האמור סכום של 6,000 ₪ בהתאם לחישוב הבא: 3 חודשי לידה X 5,000 ₪, בקיזוז מענק ששולם בפועל, בסכום של 9,000 ₪. בסיכומיה[115] טענה התובעת, כי המענק ששולם בפועל הינו בסכום של 8,498 ₪ בלבד, ועל כן על הנתבעת לשלם לה סכום של 6,502 ₪ (3 חודשי לידה X 5,000 ₪, בקיזוז המענק).
190. לטענת הנתבעת, היא אינה אחראית כלפי התובעת בגין זכויות שלא שולמו לה מהמוסד לביטוח לאומי. התובעת קיבלה את מלוא תלושי השכר מחודש מאי 2014 ועד לחודש נובמבר 2014, ויצאה לחופשת לידה בחודש דצמבר 2014. לפיכך, הנתבעת אינה הגורם לכך שהתובעת לא קיבלה את המענק, כולו או חלקו.
המסגרת הנורמטיבית
191. סעיף 50 לחוק הביטוח הלאומי [נמ], התשנ"ה- 1995 (להלן: ""חוק הביטוח הלאומי") קובע כדלקמן:
"50. תנאי הזכאות
(א) מבוטחת ששולמו בעדה דמי ביטוח משכרה כעובדת או ששילמה דמי ביטוח מהכנסתה כעובדת עצמאית (בסעיף זה-דמי ביטוח), תהיה זכאית לדמי לידה-
--- סוף עמוד 60 ---
(1) בעד פרק זמן של 15 שבועות- אם שולמו דמי ביטוח בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע.
(2) בעד פרק זמן של 8 שבועות- אם שולמו דמי ביטוח בעד 6 חודשים מתוך 14 שקדמו ליום הקובע" (ההדגשות הוספו- ר.ג.).
נציין, כי סעיפים 50(א)(1) ו- 50(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי תוקנו בתיקון 193 ובתאריך 2.4.17 שונה מניין השבועות בסעיף 50(א)(1) מ-14 ל-15 ובסעיף 50(א)(2) שונה מניין השבועות מ-7 ל-8. הוראות התחולה קובעות כי התיקון יחול לגבי אישה שילדה ביום 1.1.17 ואילך.
מכאן, שבזמנים הרלוונטיים ללידת התובעת בתיק דנן, תקופת דמי הלידה על פי סעיף 50(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי עמדה על 14 שבועות, ולפי סעיף 50(א)(2) על 7 שבועות.
192. "היום הקובע" לפי סעיף 48 לחוק הביטוח הלאומי הינו "היום שבו הפסיקה המבוטחת לעבוד בהיותה בהריון שנסתיים בלידה שלגביה מוגשת דמי הלידה...".
193. אשר לאופן חישוב שיעור דמי הלידה, קובע סעיף 54 (א) לחוק הביטוח הלאומי כי "שכר העבודה הרגיל לעניין סעיף 53 הוא הסכום המתקבל מהכנסת המבוטחת ברבע השנה שקדמה ליום הקובע בתשעים, ולעניין מבוטחת כאמור בסעיפים (ב)(1) ו-(3)- הסכום המתקבל מהכנסת המבוטחת ברבע השנה שקדם ליום הקובע ב-90, או בששת החודשים שקדמו ליום הקובע ב- 180, לפי הגבוה".
194. מהאמור לעיל עולה, כי ככל שהתובעת עבדה 10 חודשים מתוך 14 החודשים לפני היום שבו הפסיקה לעבוד לפני הלידה הראשונה (סוף נובמבר 2014), התובעת זכאית לתשלום דמי לידה בעד פרק זמן של 14 שבועות. לעומת זאת, ככל שהתובעת לא עבדה לפחות 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום שבו הפסיקה את העבודה לפני הלידה (סוף נובמבר 2014), אך עבדה לפחות 6 חודשים בתקופה האמורה, היא תהיה זכאית לדמי לידה בעד פרק זמן של 7 שבועות.
הכרעה
195. לאחר שעיינו בטענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה ברכיב זה להידחות. להלן נסביר את הטעמים להחלטה זו.
196. אמנם, במסגרת פסק דין זה קיבלנו את טענת התובעת שלפיה היא עבדה אצל הנתבעת בתקופה שבמחלוקת (מינואר 2014 עד אפריל 2014), כך שעל פניו, העובדה שהנתבעת לא דיווחה על התובעת כ"עובדת שכירה" בתקופה שבמחלוקת, אכן יכולה לגרום לכך שהתובעת תמצא על ידי המוסד לביטוח לאומי כזכאית לדמי לידה חלקיים בלבד; שכן, במקום שהמוסד לביטוח לאומי יראה בה כמי שעבדה 11 חודשים (ינואר עד נובמבר 2014) מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הפסקת העבודה, המוסד לביטוח לאומי יראה בה כמי שעבדה רק 7 חודשים (מאי עד נובמבר 2014) מתוך 11 החודשים שקדמו ליום הפסקת העבודה.
--- סוף עמוד 61 ---
עם זאת, התובעת לא צירפה בשום שלב של ההליך מסמכים מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד") המלמדים כי הגישה תביעה לדמי לידה ביחס לחופשת הלידה הראשונה, על הצהרתה ביחס לתקופת העבודה במסגרת תביעה זו, ועל גובה דמי הלידה שקיבלה מהמוסד לביטוח לאומי במהלך התקופה האמורה. טענות התובעת בכתב התביעה ובתצהיר עדותה הראשית לעניין קבלת דמי לידה חלקיים נטענו בעלמא, מבלי לצרף ראיה כלשהי להוכחת טענתה. בסיכומיה, טענה התובעת לראשונה כי במכתב המוסד מיום 25.2.15 נכתב כי אושרו לה "דמי לידה לתקופה חלקית בלבד, מאחר שהיית מבוטחת כעובדת שכירה פחות מ-10 מתוך 14 חודשים שקדמו ליום שבו הפסקת לעבוד". ברם, התובעת לא צירפה העתק מהמכתב האמור, או מראיות אחרות, מהן עולה כי היא דיווחה למוסד לביטוח לאומי על תקופת העבודה המלאה וכי שולמו לה דמי לידה חלקיים.
197. לאור האמור, דעתנו היא, כי הנתבעת לא הוכיחה במסגרת התביעה דנן כי הגישה תביעה לקבלת דמי לידה למוסד לביטוח לאומי, או כי טענה בפני המוסד לביטוח לאומי אודות תקופת עבודה ארוכה מזו שדווחה למוסד על ידי הנתבעת, וקיבלה בפועל דמי לידה חלקיים. בנסיבות העניין, לא מצאנו מקום לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הפרשי דמי הלידה עד לגובה של דמי לידה מלאים. לעניין זה נוסיף ונבהיר, כי מכל מקום, הזכאות לדמי לידה משולמת על ידי המוסד לביטוח לאומי[116] ואין באי הנפקת תלושי שכר על ידי הנתבעת כדי לשלול את זכותה של התובעת לפנות למוסד לביטוח לאומי לבדיקת זכאותה לתשלום דמי לידה מלאים, על רקע העבודה שביצעה בפועל אצל הנתבעת בחודשים ינואר 2014 עד אפריל 2014. ויודגש, העובדה כי המעסיק אינו מדווח כדין למוסד לביטוח לאומי אודות עבודת העובדת, אינה שוללת את זכאות העובדת לתשלום דמי לידה על ידי המוסד לביטוח לאומי (ככל שמוכחת עבודה בפועל אשר לא דווחה למוסד לביטוח לאומי).
198. לאמור נוסיף, כי הגשת ראיות לעניין הגשת התביעה לתשלום דמי לידה ותשלום דמי לידה חלקיים על ידי המוסד לביטוח לאומי הינה מהותית בענייננו, שכן התובעת לא הצהירה בתצהיר עדותה הראשית כי בחודשים ינואר עד אפריל 2014 עבדה רק אצל הנתבעת. ואולם, ככל שהתובעת עבדה במקום עבודה נוסף בתקופה שבמחלוקת והונפקו עבורה תלושים על ידי מעסיק אחר, לא היה, לכאורה, במחדל של הנתבעת כדי לשלול מהתובעת את זכאותה לדמי לידה מלאים.
199. למעלה מהצורך נוסיף, כי גם האופן בו חישבה התובעת את רכיב התביעה לתשלום "החזר כספי בגין הפסד חלקי של מענק לידה" הינו שגוי, מה גם שהנתונים בחישוב התובעת נטענו בעלמא וללא אסמכתא כלשהי. כך, בכתב התביעה התובעת טענה בעלמא לזכאות לתשלום דמי לידה לפי 3 חודשים* 5,000 ₪, בעוד כאמור לעיל, היה על התובעת לערוך תחשיב של שיעור דמי הלידה ליום לפי השכר בשלושת החודשים המלאים שקדמו ליום הפסקת העבודה. בדומה, טענת התובעת בסיכומיה שלפיה סכום דמי הלידה המלאים צריך לעמוד על 15,111 ₪ היות ובלידה השנייה (בחודש ינואר 2016) זה היה סכום דמי הלידה ששולם לה, הינה שגויה. שיעור דמי לידה נקבע בכל לידה מחדש לפי השכר ששולם בשלושת
--- סוף עמוד 62 ---
החודשים המלאים שקדמו ליום הפסקת העבודה. לכל האמור נוסיף, כי התובעת אף לא הביאה כל אסמכתא לטענתה בסיכומים שלפיה דמי הלידה ששולמו לה בלידה הראשונה עמדו על סך 8,498 ₪. לעניין זה נציין, כי בכתב התביעה ובתצהיר עדותה הראשית, התובעת טענה כי דמי הלידה ששולמו לה עמדו על סך 9,000 ₪.
200. לאור האמור, דין התביעה להחזר כספי בגין הפסד חלקי של דמי לידה – להידחות.
ב.16. פיצוי בגין העדר תלושי שכר והנפקת תלושי שכר פגומים
201. בכתב התביעה שהגישה התובעת, התובעת לא עתרה לתשלום פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר כדין. התובעת הוסיפה רכיב זה לראשונה במסגרת סיכומיה וזאת מבלי לבקש לתקן את כתב התביעה. יש לציין, כי לעניין הרכיב האמור (פיצוי בגין העדר תלושים), התובעת אפילו לא מבקשת "לתקן פגם בהליך" כפי שביקשה בעניין פיצויי הפיטורים והשעות הנוספות, אלא פשוט מוסיפה רכיב זה במסגרת סיכומיה. בדומה לאמור בפרק ב.7 לעיל לעניין הוספת הרכיב של פיצויי הפיטורין, לא מצאנו מקום להתיר לתובעת להוסיף בשלב הסיכומים רכיב של פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר כדין, מבלי לעתור לתיקון כתב התביעה להוספת הרכיב האמור. ויודגש, התובעת לא הזכירה ולו ברמז, תביעה לתשלום פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר כדין או בגין מסירת תלושי שכר פגומים בכתב תביעתה, בנסיבות העניין, מדובר בהרחבה חזית אסורה; ועל כן, אנו דוחים את התביעה (בסיכומים) לתשלום פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר כדין.
סוף דבר
202. התביעה מתקבלת בחלקה, כדלקמן:
הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק הדין את הסכומים הבאים:
5,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה לעובד כדין;
12,000 ₪ בגין פיטורים בהעדר שימוע;
23,400 ₪ בגין פיטורים תוך הפרת חוק עבודת נשים;
3,900 ₪ בגין שכר עבודה לחודש אוגוסט 2015. הסכום האמור יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.9.15 ועד ליום התשלום המלא בפועל;
3,900 ₪ בשל אי מתן הודעה מוקדמת;
4,282.5 ₪ בגין הפרשי הפרשות לפנסיה (חלק מעסיק). כמו כן, הנתבעת תמסור לתובעת בתוך 14 ימים מיום שיומצא לה פסק דין זה, טופס לשחרור הכספים שנצברו בקופת הפנסיה;
1,655 ₪ בגין הפרשי הפרשות לקרן השתלמות (חלק מעסיק). כמו כן, הנתבעת תמסור לתובעת בתוך 14 ימים מיום שיומצא לה פסק דין זה, טופס לשחרור הכספים שנצברו בקרן ההשתלמות;
--- סוף עמוד 63 ---
342 ₪ בגין הפרשי דמי חגים;
3,691 ₪ בגין פדיון חופשה;
3,576 ₪ בגין דמי הבראה;
95 ₪ בגין תוספת ותק;
הסכום האמורים לעיל לעניין הודעה מוקדמת, הפרשי הפרשות לפנסיה (חלק מעסיק), הפרשי הפרשות לקרן השתלמות (חלק מעסיק), הפרשי דמי חגים, פדיון חופשה, דמי הבראה ותוספת ותק, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.3.16 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
203. התביעה לתשלום פיצוי בגין הפסד מענק לידה – נדחית.
204. התביעה לתשלום גמול שעות נוספות – נמחקת.
205. הבקשה לתקן פגם בהליך בדרך של הוספת רכיב שעניינו תשלום פיצויי פיטורים מלאים או הפרשי הפרשות לפיצויים, מבלי לבקש את תיקון כתב התביעה- נדחית.
206. הנתבעת תשלם את הוצאות התובעת בסכום של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 4,000 ₪. בעת פסיקת ההוצאות הבאנו בחשבון, בין היתר, את התנהלות התובעת ביחס לניסוח המבלבל של כתבי הטענות, את התנהלות התובעת ביחס לכימות התביעה והתחשיבים הכלליים שביצעה, כך שלמעשה, בית הדין ערך עבורה את מרבית החישובים, וכן את התנהלות התובעת ביחס להוספת סעדים במסגרת הסיכומים, אשר ביחס לאחד מהם (פיצוי בגין אי מסירת תלושים בסכום של 20,000 ₪) לא הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה ולהוספתו. לעניין זה יודגש, כי בכתב התביעה עתרה התובעת לתשלום סכום של 98,071 ₪ ואילו בסיכומים עתרה לתשלום סכום של 187,426 ₪ (כמעט פי 2).
207. לצדדים זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.
ניתן היום, כ"ט אלול תשפ"א, (06 ספטמבר 2021), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.
מר אריק חדד
נציג ציבור (עובדים)
רחל גרוס
שופטת
גב' אילנה מסד
נציגת ציבור (מעסיקים)
____________________________________________________________________________________________________
[1] ראו סעיף ד4 לכתב התביעה.
[2] ראו סעיפים 9-10 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת וכן עדות התובעת פרוטוקול מיום 28.2.21, עמ' 22 ש' 27-28.
[3] ראו פרוטוקול מיום 28.2.21, עמ' 27, ש' 28-30.
[4] ראו סעיף 30 לסיכומי התובעת.
[5] ע"פ (ארצי) 29785-07-13 א. דינמיקה שרותים 1990 בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 09.05.17).