בית הדין האזורי לעבודה באר שבע
סע"ש 60278-06-17
06 ספטמבר 2021
לפני: כב' השופטת רחל גרוס
נציג ציבור (עובדים) מר אריק חדד
נציגת ציבור (מעסיקים) גב' אילנה מסד
התובעת:
TSAGA GEBREZGBIR
ע"י ב"כ: עו"ד טל שלמה אדרי
–
הנתבעת:
קבוצת רויאל ישראל ניקיון, אבטחה וכח-אדם בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד שגיב עזרא
פסק דין
1. לפנינו תביעתה של הגב' Tsaga Gebrezgbir (להלן: "התובעת") כנגד חברת רויאל קלין בע"מ (להלן: "הנתבעת"), לקבלת זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתה אצל הנתבעת וסיומה. בכתב התביעה עתרה התובעת לתשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, פיצוי בגין אי עריכת שימוע, פיצוי בגין העדר מתן הודעה מוקדמת, "פיצויי פיטורין לאחר חופשת לידה"[1], שכר עבודה עבור חודש אוגוסט 2015, הפרשות לקרן פנסיה, הפרשות לקרן השתלמות, פדיון חופשה, דמי הבראה, גמול חגים, תוספת ותק, ו"החזר כספי בגין הפסד חלקי של מענק לידה".
א. רקע עובדתי
2. הנתבעת הינה חברה המספקת, בין היתר, שירותים בענף הניקיון.
3. התובעת הינה אזרחית אריתראה, מחזיקה באשרת שהייה בישראל, נשואה למר Desta Asefa Barakei (להלן: "בעלה של התובעת"), אם לשני ילדים ומתגוררת בעיר נתיבות.
4. התובעת עבדה כעובדת ניקיון אצל הנתבעת למשך תקופה השנויה במחלוקת בין הצדדים: לשיטת התובעת, היא עבדה אצל הנתבעת החל מחודש ינואר 2014 ועד לסוף חודש דצמבר 2015, ובסך-הכל 24 חודשים. לשיטת הנתבעת, התובעת עבדה אצלה החל מיום 1.5.14 ועד ליום 30.11.15, ובסך-הכל 18 חודשים (להלן תיקרא התקופה החל מינואר 2014 ועד אפריל 2014: "תקופת העבודה שבמחלוקת").
5. תחילת עבודתה של התובעת הייתה בסניף רשת השיווק "מגה בול" בעיר נתיבות (להלן: "הסניף" או "סניף מגה").
6. אין חולק כי החל מחודש דצמבר 2014 ועד לחודש פברואר 2015 (תקופה של כ-3 חודשים), שהתה התובעת בחופשת לידה ולא עבדה בפועל.
7. התובעת שבה לעבודה אצל הנתבעת בחודש מרץ 2015 ושובצה שוב בסניף מגה.
8. בחודש אוגוסט 2015 נסגר הסניף והתובעת לא ביצעה עבודה בפועל במהלך חודש זה. אין חולק כי התובעת גם לא קיבלה שכר בגין חודש אוגוסט 2015.
9. בחודש ספטמבר 2015[2], התובעת שובצה על ידי הנתבעת לעבודה במתחם "צים סנטר" בעיר נתיבות.
10. החל מיום 1 לדצמבר 2015 הופסקה עבודת התובעת מחמת חופשה לידה נוספת (להלן גם: "חופשת הלידה השנייה"), כשלשיטת התובעת בתום חופשת לידה זו, היא רצתה לשוב
--- סוף עמוד 3 ---
ולעבוד בנתבעת אך הנתבעת מנעה זאת ממנה; ואילו לשיטת הנתבעת, התובעת היא זו שנטשה את עבודתה ולמעשה התפטרה.
11. אין חולק, כי במהלך כל תקופת עבודת התובעת בנתבעת, שכרה שולם לה על בסיס שעתי.
12. במסגרת הליך הראיות העידו מטעם התובעת- התובעת בעצמה, בעלה של התובעת ועובד נוסף שעבד בסניף, מר Gebrihawet Tewalde (להלן: "מר Tewalde"). מטעם הנתבעת העיד מר מרדכי ממן, אשר משמש כמנהל אזור בנתבעת החל מחודש נובמבר 2014 (להלן: "מר ממן"). נציין, כי הנתבעת אף הגישה תצהיר מטעם מנכ"ל הנתבעת, מר יעקב מורד (להלן: "מנכ"ל הנתבעת" או "המנכ"ל"), אשר לא התייצב לחקירה נגדית על תצהירו[3].
ב. דיון והכרעה
13. בשים לב לכך כי אחת הסוגיות המרכזיות השנויה במחלוקת בין הצדדים הינה תקופת עבודת התובעת אצל הנתבעת ובשים לב לכך כי רכיבי תביעה שונים מושפעים, בין היתר, מתקופת העבודה, סדר הילוכנו בפסק הדין יהיה כדלקמן:
תחילה נדון בשאלה האם נמסרה לתובעת הודעה לעובד (אשר יכולה ללמד אודות מועד תחילת ההעסקה) וברכיב הפיצוי הנתבע בגין אי מסירת הודעה לעובד. לאחר מכן נדון בסוגיית תקופת העבודה, בסוגיית חישוב השכר הממוצע לצורך הדיון ברכיבי התביעה השונים ובשאלת תחולת צווי ההרחבה בענף הניקיון על יחסי העבודה בין הצדדים.
לבסוף, נדון בכל אחד מרכיבי התביעה בנפרד- במסגרת זו נפרט את טענות הצדדים לגבי כל רכיב, המקורות הנורמטיביים הרלוונטיים והכרעה בשים לב לראיות שהובאו לפנינו.
ב.1. הודעה לעובד
עיקר טענות הצדדים
14. לטענת התובעת, הנתבעת הפרה את החובה המעוגנת בחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד") ובתקנות הודעה לעובד (תנאי עבודה) (צורת הודעה ופרטיה), תשס"ב-2002, ולא ערכה עבור התובעת חוזה העסקה בכתב ובשפה המובנת לה. בהתייחס לתקופת העבודה, עתרה התובעת בכתב התביעה לפיצוי כספי "שלא יפחת מסך 5,000 ₪". בסיכומים, הגדילה התובעת את הסכום הנתבע ועתרה להשית על הנתבעת את התשלום המקסימאלי הקבוע בחוק הודעה לעובד בסכום של 15,000 ₪[4].
15. לטענת הנתבעת, בתחילת העסקתה ניתנה לתובעת הודעה על תנאי העסקתה, אשר הוקראה והוסברה לה בשפה המובנת לה. הנתבעת צירפה כנספח 2 לכתב ההגנה עותק מהודעה לעובד, הנושאת, בין היתר, את שמה של התובעת ומספר דרכונה, ואת תאריך
--- סוף עמוד 4 ---
תחילת העבודה לשיטת הנתבעת, 1.5.14. בתחתית ההודעה ישנה חתימה של הנתבעת בלבד, ללא חתימת התובעת. עוד צירפה הנתבעת כנספח 5 לתצהירו של מנכ"ל הנתבעת, עותק מהודעה לעובד בשפה האנגלית עם פרטיה של התובעת, שאף הוא נושא תאריך תחילת עבודה 1.5.14 וחתימת הנתבעת בלבד, ללא חתימת התובעת. העותק באנגלית, בניגוד לעותק בעברית, נוקט אף בתאריך סיום העבודה – 30.11.15.
המסגרת הנורמטיבית
16. סעיף 1 לחוק הודעה לעובד קובע כדלקמן:
"מעסיק ימסור לעובד, לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו, ואם היה העובד נער כהגדרתו בחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953 (להלן – נער) – לא יאוחר משבעה ימים, הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד לפי הוראות חוק זה (בחוק זה – הודעה על תנאי עבודה)".
17. סעיף 2(א) לחוק הודעה לעובד מונה את העניינים שאותם על המעסיק לפרט במסגרת ההודעה על תנאי העבודה.
18. סעיף 5(א)(1) לחוק הודעה לעובד מסמיך את בית הדין האזורי במקרה של הפרת הוראות החוק, לפסוק פיצוי אף בלא הוכחת נזק, כשלפי סעיף 5(ב)(2) לחוק הודעה לעובד, ככלל גובה הפיצוי לא יעלה על 15,000 ₪.
19. בית הדין הארצי עמד זה מכבר על תכליותיו של חוק הודעה לעובד:
"חוק הודעה לעובד, בהיותו שייך לאותם הסדרים נורמטיביים המטילים על המעסיק חובות רישומיות, שם דגש מיוחד על כמה מהתכליות העומדות מאחורי הסדרים אלה שעניינן - אכיפה יעילה ושוויונית של זכויות מהותיות; ביסוס יחסים של שקיפות ואמון בין העובד למעסיק; מניעת התדיינויות משפטיות מיותרות, שהינן פועל יוצא של מחלוקות בנוגע לתנאי העבודה המוסכמים וכן, סיוע לעובדים למצות את זכויותיהם באופן יעיל, במקרה של מחלוקת המתעוררת בהליך משפטי באשר לתוכנו של הסכם העבודה"[5].
הכרעה
20. לאחר ששמענו את עדויות הצדדים ועיינו בכל המסמכים שהוגשו על-ידי הצדדים, שוכנענו כי לתובעת לא נמסרה הודעה על תנאי עבודתה במועד תחילת עבודתה בנתבעת, כך שהנתבעת הפרה את החובה המוטלת עליה בסעיף 1 לחוק הודעה לעובד. להלן נעמוד על הטעמים שבבסיס הכרעתנו זו.
--- סוף עמוד 5 ---
21. בסעיף 20 לכתב ההגנה טענה הנתבעת, כי "עם תחילת העסקתה של התובעת, ניתנה לה על ידי הנתבעת הודעה על תנאי העסקתה אשר הוקראה והוסברה לה בשפה המובנת לה, בכפוף לכל דין ובייחוד הוראותיו של חוק הודעה לעובד" (ההדגשה הוספה- ר.ג.). כתמיכה לטענה האמורה, צירפה הנתבעת כנספח 2 לכתב ההגנה "העתק מטופס הודעה לעובד שניתן לתובעת".
עיון בנספח 2 מעלה, כי מדובר בהודעה לעובד הכתובה בשפה העברית, תאריך תחילת העבודה בהתאם להודעה זו הינו 01/05/14, לא מצוין בה מהם תפקידיו העיקריים של העובד (השורות ביחס לראש פרק זה הושארו ריקות), לא מצוין בה שמו של הממונה הישיר על העובד (גם השורה ביחס לראש פרק זה הושארה ריקה), ובפרק "תשלומים בעבור תנאים סוציאליים שהעובד זכאי להם" נרשם, בין היתר, "הראל פנסיה" ו-"פנסיה נסיעות" "לאחר חצי שנה" וכן "חיסכון קרן השתלמות מגדל" "החל מ- 10/14".
22. חרף הנטען בסעיף 20 לכתב ההגנה לעניין הודעה על תנאי עבודה "שהוקראה והוסברה לתובעת בשפה המובנת לה" וצירופה של הודעה לעובד בשפה העברית, בתצהיר עדותו הראשית של המנכ"ל (אשר כאמור לעיל, לא התייצב בבית הדין לחקירה על תצהירו, אך הוסכם כי הראיות שצורפו אליו יהוו חלק בלתי נפרד מתצהירו של מר ממן[6]), הצהיר המנכ"ל, כי "בחברה יש נוהל מסודר, שכל עובד שנקלט מקבל הודעה לעובד בד"כ בשתי השפות הרישומיות, עברית ואנגלית" (ההדגשה הוספה- ר.ג.) ובהתאם ציין "העתק מההועדה לעובד מצורף ומסומן כנספח 5"[7].
עיון בנספח 5 מעלה, כי הפעם הוגשה הודעה לעובד בשפה האנגלית. זאת ועוד, חרף טענת מר ממן שלפיה "נספח 5 לתצהירו של מר יעקב מורד זה תרגום לאנגלית של נספח 2 לכתב ההגנה" וכי זה המסמך שהיא קיבלה בתחילת העבודה"[8], הרי שבפועל ההודעה לעובד שצורפה כנספח 5 לתצהיר אינה זהה להודעה לעובד שצורפה כנספח 2 לכתב ההגנה. כך, בהודעה שצורפה לתצהיר לא מצוין רק תאריך תחילת העבודה (1.5.14), אלא שהנתבעת ידעה לציין, משום מה, גם את מועד סיום העבודה הנטען על ידה- 30/11/15. ויודגש, ההודעה הוצגה לבית הדין כהודעה שנרשמה ביום 1.5.14. כמו כן, בהודעה באנגלית נרשם גם כי העיסוק העיקרי של התובעת הוא בניקיון (עובדה שלא נרשמה בהודעה בעברית), כי שמו של הממונה על התובעת הינו "ארתור" (עובדה שלא נרשמה בהודעה בעברית), ובפרק התנאים הסוציאליים נרשם כי הן הפנסיה הרגילה, הן הפנסיה המופרשת על חלק הנסיעות והן קרן ההשתלמות יחלו להשתלם לתובעת החל מהחודש השלישי, רטרואקטיבית, בהתאם לחוק (נתונים שונים מאלה הקבועים בהודעה בעברית).
עוד יש לציין, כי על פניו, חתימת המעסיק על ההודעה לעובד שצורפה כנספח 5 לתצהיר אינה דומה כלל לחתימת המעסיק על נספח 2 לכתב ההגנה. זאת ועוד, על אף שמר ממן
--- סוף עמוד 6 ---
העיד כי "כל עובד שמגיע צריך לחתום על ההודעה לעובד על תנאי העסקה"[9], הרי שאין חולק כי התובעת לא חתומה על אף אחת מההודעות שהגישה הנתבעת.
23. הסתירות ביחס להודעה לעובד שנמסרה לתובעת בתחילת תקופת העבודה לא הסתיימו בתוכן המסמכים עצמם. סתירות נוספות התגלו גם בעדותו של מר ממן לעניין מועד מסירת ההודעה לעובד לתובעת. כך, על אף שמר ממן הצהיר בסעיף 10 לתצהיר עדותו הראשית מיום 11.10.18: "לפי מיטב ידיעתי וכך גם אני נוהג עם עובדים שנקלטים בנתבעת, כל עובד שמגיע צריך לחתום על הודעה לעובד על תנאי העסקה, והוא מקבל תלוש שכר, והמשכורות משולמות לעובדים בהמחאה או העברה בנקאית" (ההדגשה הוספה- ר.ג.), הרי שבחקירתו הנגדית תחילה טען כי ההודעה לעובד נמסרה לתובעת בתחילת תקופת העבודה[10]; ואולם, בהמשך, שינה גרסתו והסתבך בתשובותיו לעניין מועד מסירת ההודעה לעובד לתובעת, ולבסוף העיד כי ההודעה לעובד נמסרה לתובעת בסוף תקופת העבודה, מפאת חשיבות הדברים להבנת חוסר המהימנות שבגרסת הנתבעת, להלן נביא את הדברים במלואם:
"ש. האם ידוע לך שחובה על המעסיק למסור הודעה לעובד תוך 30 יום בשפתו, בשפה שלו? לא באנגלית ולא בעברית?
ת. לא ידוע לי.
ש. האם בדקת אם התובעת יודעת לקרוא או לכתוב אנגלית?
ת. לא, אבל שאלתי אותה. אסביר את עצמי, כשאנחנו נותנים את ההודעה לעובד יש גם חלק למטה שרשום עד לחתימה. במקרה והעובד לא מבין או לא יודע לקרוא או שלא דובר את השפה.
ש. אם כך למה לא צרפתם תצהיר של אותו גורם שמאשר אם התובעת דוברת אנגלית?
ת. היא לא תשקר, שאלתי אותה אם היא דוברת אנגלית.
ש. התובעת אומרת שלא מסרתם לה הודעה.
ת. אני טוען שמסרנו לה. לשאלת בית הדין מסרנו לה גם את זה שבעברית וגם את זו שבאנגלית. אני מסרתי לה את שתיהן. לשאלת בית הדין מתי אני משיב שבזמן שהייתי צריך למסור לה את ההודעה. תאריך אני לא זוכר.
ש. חודשיים אחרי, שלושה חודשים אחרי?
ת. שבועיים, שלושה שבועות אחרי. ברגע שידענו, שהם הודיעו לי שהם עוברים למרכז, הלכתי אליה, דיברנו, עם בעלה. אני שואל למה אתה קורץ לבא כוחי
ש. אני לא קורץ. אני שואל מתי לטענתך מסרת לתובעת את ההודעה לעובד?
--- סוף עמוד 7 ---
ת. אני לא זוכר את התאריך המדויק. אני מעוניין לענות רק מה שאתה שואל, אני לא רוצה לפרט. אני לא זוכר את התאריך, היו שלבים, היו כמה פעמים שהיא יצאה לחופשת לידה והיא חזרה ואז רציתי שהיא תחזור לעבוד במקומות אחרים עד שאמצא לה עבודה כמו סופרפארם בשדרות.
ש. אז בזמן הזה מסרת לה את ההודעה לעובד?
ת. אני לא זוכר.
ש. מקודם ציינת שהיה איזה שהוא אירוע ששאלת את בעלה אם הם עוברים למרכז?
ת. לא שאלתי, הוא בא והודיע לי.
ש. וזה בהקשר של מסירת ההודעה לעובד?
ת. לא.
ש. אבל מקודם אמרת את זה?
ת. זה היה כשבעלה הודיע לי שהם עוברים למרכז.
ש. איך המעבר למרכז קשור להודעה לעובד?
ת. לא קשור.
ש. אז אתה עונה לי דברים שלא קשורים לשאלות שלי?
ת. אולי לא הבנתי את השאלה. לשאלת בית הדין אם אני זוכר האם מסרנו לתובעת את ההודעה לעובד בתחילת העבודה בנתבעת או במהלכה או בסופה אני משיב שבסופה" (ההדגשות הוספו- ר.ג.).
24. מעבר לסתירות הרבות שבגרסאותיו של מר ממן לעניין מסירת ההודעה לעובד לתובעת, הרי שמעדותו עולה, כי מר ממן, אשר משמש כמפקח אזור דרום מטעם הנתבעת, ואחראי על עשרות עובדים, כלל לא יודע מתי יש למסור לעובד הודעה על תנאי העסקה.
25. זאת ועוד, וכפי שכבר פורט לעיל, העובדה כי ההודעה לעובד בשפה האנגלית (נספח 5 לתצהיר עדותו הראשית של מר מורד), כוללת גם את תאריך סיום העבודה הנטען על ידי הנתבעת, תאריך שבשום אופן לא יכול היה להיות בידיעת הנתבעת במועד תחילת העבודה, מלמדת, כי מדובר בהודעה לעובד שהוכנה לצורך ההליך דנן ולא בהודעה שנמסרה לתובעת בזמן אמת.
לא נעלמה מעיננו טענת הנתבעת בסעיף 44 לסיכומיה שלפיה "חשבת השכר שהעבירה את ההודעה לעובד לתובעת במועד סיום העסקתה, הוסיפה רק את מועד סיום העסקה (כהשלמה)" (ההדגשה הוספה- ר.ג.) וכי "זהו הפרט היחידי שהוסיפה חשבת השכר, מתוך מחשבה כי יש לציין בתוך ההסכם גם את המועד שבו הסתיימה העסקה"; ואולם, לא מצאנו לקבל הסבר זה, אשר עלה רק בשלב הסיכומים וברור הוא, כי כל מטרתו ליישב את הסתירה המהותית בגרסת הנתבעת לעניין מסירת הודעה לעובד ביום 1.5.14, בה מצוין מועד סיום העסקה ביום 30.11.15. ונוסיף, הטענה כי "חשבת השכר", אשר הנתבעת אפילו לא מזכירה את שמה, העבירה לתובעת במועד סיום ההעסקה את ההודעה לעובד, הינה טענה חדשה אשר לא עלתה בכל שלב משלבי ההליך. נוסיף, כי טענה שלפיה חשבת השכר