--- סוף עמוד 8 ---
בנתבעת חושבת שהיא יכולה להוסיף בדיעבד נתונים למסמכים חתומים, מלמדת אף היא, על חוסר תום הלב שבגרסת הנתבעת. מכל מקום ולמעלה מהצורך נציין, כי לפי גרסה זו, ההודעה לעובד לא נמסרה לתובעת ב-30 הימים הראשונים לעבודתה, כמתחייב בסעיף 1 לחוק הודעה לעובד.
26. יתרה מכך, לא הוכח כי התובעת מבינה את השפה האנגלית (ואין מחלוקת כי אף אינה מבינה עברית), כך שאף אם ההודעות לעובד שהוצגו בפנינו היו נמסרות לתובעת במועדן החוקי, לא הוכח שהנתבעת עמדה בחובתה למסור לתובעת הודעה בשפה המובנת לה. לא נעלם מעינינו כי מר ממן העיד שהוא בדק עם התובעת שהיא מבינה אנגלית[11], אולם בשים לב לעדותו המגומגמת, ומשאיננו נותנים אמון בגרסתו שלפיה נמסרה לתובעת הודעה כלשהי לנוכח הסתירות שעלו בגרסת הנתבעת, ממילא אף איננו נותנים אמון בעדותו זו.
27. לכל האמור לעיל יש להוסיף, כי העד היחיד שהובא לעדות מטעם הנתבעת הינו מר ממן, אשר אין חולק כי הוא לא עבד בנתבעת במועד תחילת עבודת התובעת בנתבעת (בין אם בחודש ינואר 2014 ובין אם בחודש אפריל 2014). בנסיבות העניין, הימנעות הנתבעת מלהביא לעדות מטעמה גורם כלשהו אשר יכול להעיד אודות מסירת הודעה לעובד לתובעת בתחילת תקופת העבודה, מלמדת כי לו הובא אותו גורם לעדות היה הדבר פועל לחובתה.
28. המסקנה מכל האמור לעיל הינה, כי הנתבעת הפרה את החובה המעוגנת בחוק הודעה לעובד ולא מסרה לתובעת הודעה לעובד בדבר תנאי העסקתה במועד תחילת העבודה.
29. בנסיבות העניין, בשים לב לכך שהתובעת לא מסרה לתובעת בתחילת העבודה הודעה לעובד כנדרש על פי דין; ומאידך, פעלה בחוסר תום לב והגישה לתיק בית הדין הודעות לעובד, תוך ניסיון להציג מצג כאילו הן נמסרו לתובעת בזמן אמת; ובשים לב לכך כי הימנעות הנתבעת מלמסור לתובעת הודעה לעובד במועד תחילת העבודה, אף גרמה לצורך בניהול ההליך דנן לבירור תקופת עבודתה המלאה של התובעת והזכויות השונות הנובעות ממנה אשר לא שולמו לה (ראו להלן), אנו מקבלים את התביעה לתשלום פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד במלואה וקובעים כי על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסכום של 5,000 ₪ בגין הפרת הוראות חוק הודעה לעובד. נבהיר, כי אין בידנו לקבל את עתירת התובעת בסיכומיה לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד בסכום של 15,000 ₪. לעניין זה יובהר, כי התובעת אינה רשאית להגדיל את סכומי התביעה הנתבעים על ידה במסגרת הסיכומים ומבלי שהוגשה קודם לכן בקשה לתיקון כתב התביעה, מבלי שהתיקון הותר ומבלי ששולמה אגרה ביחס לתיקון כנדרש.
ב.2. האם התובעת עבדה בפועל בתקופת העבודה שבמחלוקת?
30. לטענת התובעת, היא עבדה בנתבעת החל מחודש ינואר 2014, כאשר בארבעת חודשי העבודה הראשונים לא הופקו עבורה תלושי שכר, והיא קיבלה את שכרה במזומן[12].
--- סוף עמוד 9 ---
לתמיכה בטענתה שלפיה עבדה בפועל בתקופת העבודה שבמחלוקת, צירפה התובעת תצהיר מטעם מר Tewalde (העובד הנוסף שעבד בסניף) שהעיד כי אף הוא לא קיבל תלושי שכר בחודשי ההעסקה הראשונים בהם הועסק על ידי הנתבעת, כשבתקופה זו קיבל את שכרו מהנתבעת במזומן[13]. מר Tewalde העיד כי הוא החל לעבוד בסניף מגה מטעם הנתבעת בחודש ינואר 2013, אך בתלושי השכר שלו נרשם כי החל לעבוד בנתבעת רק בחודש אוקטובר 2013. עוד העיד מר Tewalde, כי התובעת החלה לעבוד אתו בסניף בחודש ינואר 2014, ולמעשה הוא והתובעת עבדו במקביל[14].
התובעת אף הגישה את הסכם הפשרה שנחתם בין מר Tewalde לבין הנתבעת, שם הוסכם כי מר Tewalde עבד בנתבעת מחודש ינואר 2013 ועד לחודש מאי 2015, על אף שכאמור, בתלושי השכר של מר Tewalde נרשם כי מועד תחילת עבודתו בנתבעת היה חודש אוקטובר 2013.
נוסף על כך, ביום 20.3.19 הגישה התובעת לתיק בית הדין פלט פירוט שיחות טלפון המתייחס, לטענתה, לשיחות שהתנהלו בין מספר הטלפון שהיה ברשותה בתקופת העבודה שבמחלוקת למספר הטלפון של מנהל האזור בנתבעת (להלן: "פלט השיחות"). לעניין זה, התובעת טוענת כי מר מרו מנגיסטו, אשר שימש בתקופה הרלוונטית לתביעה כמנהל מחלקה בסניף מגה בו היא עבדה (להלן: "מר מנגיסטו"), צירף אותה ואת בעלה למנוי הטלפון שלו על מנת שתהיה להם תקשורת סלולרית קבועה וכי מטעם זה, מנוי הטלפון אינו רשום על שמה, אלא על שמו של מר מנגיסטו.
התובעת טוענת, כי עיון בפלט השיחות מעלה, כי בתקופת העבודה שבמחלוקת ישנן 26 שיחות יוצאות ו-34 שיחות נכנסות בין מספר הטלפון שהיה ברשותה לבין מספר הטלפון של מנהל האזור בנתבעת, כך שקיימת הוכחה לקיומו של קשר בפועל בין התובעת לבין מנהל האזור בנתבעת בתקופת העבודה שבמחלוקת, דבר המוכיח, למעשה, כי התובעת עבדה בפועל בתקופת העבודה שבמחלוקת.
31. לטענת הנתבעת, התובעת החלה לעבוד בשורות הנתבעת רק החל מיום 1.5.14, ולתמיכה בטענתה זו צירפה "דו"ח ריכוז שכר"[15] ממנו עולה כי בתקופת העבודה שבמחלוקת לא שולם לה שכר, וממילא לא עבדה. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי חזקת המהימנות של תלושי השכר לא הופרכה על ידי התובעת.
32. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ושמענו את כלל העדויות, מצאנו לקבל את טענת התובעת שלפיה היא עבדה בפועל אצל הנתבעת בתקופת העבודה שבמחלוקת, ושכרה בתקופה זו שולם לה במזומן, ללא שהונפקו לה תלושי שכר. להלן נפרט את הנימוקים שבבסיס הכרעתנו זו.
33. תחילה נציין, כי עדותה של התובעת לפנינו ביחס לתקופת העבודה, הייתה ברורה, עקבית ומהימנה ולא נסתרה בחקירתה הנגדית. אמנם, עיון בפרוטוקול הדיון המוקדם שהתקיים
--- סוף עמוד 10 ---
ביום 10.7.18 לפני כב' הרשם (בדימוס) אדרת מעלה, כי התובעת טענה שם תחילה כי האדם ששילם לה את שכרה במזומן בתקופת העבודה שבמחלוקת היה מר ממן ורק לאחר שמר ממן הבהיר כי בתקופת העבודה שבמחלוקת הוא שהה בשליחות בחו"ל וטרם עבד בשורות הנתבעת, שינתה התובעת את גרסתה, ואמרה: "אני מתקנת שקבלן אחר שילם לי בשם ארתור. זו אותה חברה"[16] (ההדגשה הוספה- ר.ג.). עם זאת, מעדויות הצדדים לפנינו התרשמנו, כי אין לייחס לסתירה האמורה בדברי התובעת חוסר מהימנות ביחס לגרסתה הכוללת לעניין תקופת העבודה, וכי מדובר בדברים שנאמרו על ידי התובעת בטעות. לעניין זה נבהיר, כי עוד במהלך הדיון המוקדם עצמו, מיד לאחר שמר ממן הבהיר כי הוא לא שהה בישראל בתקופת העבודה שבמחלוקת, התובעת תיקנה את דבריה והבהירה, כי מי ששילם לה את השכר במזומן היה מר ארתור ולא מר ממן. חרף האמור, ועל אף שאין חולק כי שמו של מנהל אזור הדרום הקודם של הנתבעת אכן היה "ארתור" וכי מר ממן החליף את מר "ארתור", הנתבעת נמנעה מלזמן את מר ארתור, או כל גורם אחר בנתבעת שיכול להעיד על אופן התנהלותו של מר ארתור לעניין תשלום שכר העובדים בתקופת העבודה שבמחלוקת, והעדיפה להביא לעדות מטעמה את מר ממן, אשר אין חולק כי לא עבד בנתבעת בתקופה הרלוונטית. חשוב לציין, כי כאמור לעיל, הנתבעת מלכתחילה הגישה תצהיר גם מטעם מנכ"ל הנתבעת, אשר שימש כמנכ"ל הנתבעת גם בתקופה בה עבד מר ארתור כמנהל אזור הדרום; ואולם, הנתבעת בחרה לוותר על עדותו של המנכ"ל.
מהאמור עולה, כי הנתבעת, למעשה, לא הביאה כל ראיה לסתור את טענת התובעת כפי שעלתה כבר בדיון המוקדם, שלפיה בתקופת העבודה שבמחלוקת, מר ארתור, אשר שימש כמנהל אזור הדרום מטעם הנתבעת, שילם לה את השכר במזומן ומבלי שהונפק לה תלוש שכר. חלף זאת, הנתבעת "נתפסה" לטעותה של התובעת, ולאורך כל ההליך הזכירה שוב ושוב את הסתירה שהייתה בדברי התובעת, בניסיון לקעקע את גרסתה החד משמעית של התובעת ואת מהימנותה.
בנסיבות העניין ועל רקע מכלול הראיות שהובאו לפנינו ואשר יפורטו להלן, התרשמנו, כי התובעת, עובדת זרה, המשתייכת לאוכלוסיות המוחלשות בחברה, ואשר נדרשה גם בזמן העבודה לסיוע של בעלה בכל הנוגע להתנהלות מול המעסיק[17], טעתה בתשובתה לפני כב' הרשם (בדימוס) אדרת ותיקון התשובה לא נבע מחוסר מהימנות הגרסה עצמה לעניין תקופת העבודה.
34. לא מצאנו לקבל את טענת הנתבעת בסיכומיה שלפיה אין לקבל את תצהיר התובעת מהטעם שהתובעת אינה דוברת עברית ובעלה, אשר לטענתה תרגם לה את התצהיר, לא התייחס בתצהירו לשאלה האם הוא יודע או לא יודע עברית, לא הצהיר כי הוא תרגם לתובעת את תצהירה ואף העיד בבית הדין כי הוא אינו קורא עברית. ונבהיר, בפועל, התובעת עמדה לחקירה נגדית לפנינו ועדותה בבית הדין תאמה את האמור בתצהירה. זאת ועוד, הנתבעת נמנעה מלשאול את התובעת בחקירתה הנגדית שאלות ביחס להבנתה את הדברים עליהם חתמה ולא סתרה את הטענה כי הדברים האמורים בתצהיר התובעת נרשמו מפיה, בתרגום
--- סוף עמוד 11 ---
שנערך על ידי בעלה. לעניין זה יצוין, כי גם בחקירה הנגדית, התובעת העידה כי בעלה תירגם לה את האמור בתצהירה[18]. בנסיבות העניין, לא מצאנו כאמור, להורות על הוצאת תצהיר התובעת מהתיק.
35. גרסתה של התובעת שלפיה היא התחילה לעבוד בנתבעת בחודש ינואר 2014 נתמכה גם בעדותו של עובד נוסף של הנתבעת, מר Tewalde, אשר העיד בתצהיר עדותו הראשית כי הוא התחיל לעבוד בנתבעת בחודש ינואר 2013 ורק בחודש אוקטובר 2013 הנתבעת החלה להנפיק לו תלושים, כי התובעת החלה לעבוד בנתבעת שנה אחריו, בחודש ינואר 2014, וכי הם עבדו יחד בנתבעת עד לחודש מאי 2015, מועד בו הופסקה עבודתו בנתבעת[19].
מר Tewalde חזר על גרסתו גם בחקירתו הנגדית והסביר כי הוא זוכר את התאריך בו התובעת התחילה לעבוד, היות והתובעת החלה לעבוד בנתבעת בדיוק שנה אחריו: "אני התחלתי בחודש ינואר 2013, בדיוק אחרי שנה היא באה לעבוד אז היינו כל הזמן מדברים שכשאני השלמתי שנת עבודה את באת והתחלת לעבוד"[20].
ונוסיף, גרסתו של מר Tewalde שלפיה הנתבעת החלה להנפיק לו תלושי שכר רק בחודש אוקטובר 2013, על אף שהתחיל לעבוד אצל הנתבעת כבר בחודש ינואר 2013, נתמכה בהסכם הפשרה שהוגש לתיק במסגרת דיון ההוכחות, בו צוין בפרק הפתיחה כי תקופת ההעסקה של מר Tewalde הינה מחודש ינואר 2013 עד לחודש מאי 2015[21].
36. לא מצאנו לקבל את טענת הנתבעת שלפיה אין לקבל את עדותו של מר Tewalde מהטעם שמר Tewalde אישר בעדותו כי הוא אינו קורא וכותב בעברית[22] וכי עיון בתצהיר עדותו הראשית מעלה, כי מר Tewalde חתם על התצהיר מבלי שצוין בתצהיר כי התצהיר תורגם לו טרם חתימתו עליו. על אף שמקובלת עלינו טענת הנתבעת שלפיה התצהיר הוגש שלא בהתאם לפרוצדורה המתאימה במקרה של מצהיר שאינו דובר את שפת התצהיר, וכי בפועל היה מקום לציין בתצהיר את זהותו המלאה של המתרגם ואת תיאור תהליך התרגום שערך; הרי שבפועל מר Tewalde עמד לחקירה נגדית לפנינו ועדותו בבית הדין ביחס לתקופת עבודת התובעת תאמה את האמור בתצהירו. זאת ועוד, גם הסכם הפשרה בעניינו של מר Tewalde אשר הוגש לבית הדין תאם את גרסתו. בנסיבות העניין, ככל והנתבעת סברה כי יש ספק באמיתות התרגום, הרי שהיה עליה להניח תשתית עובדתית לספק זה ולא להסתפק בשאלה כללית לעניין יכולתו של מר Tewalde לקרוא ולכתוב בעברית. ויודגש, הנתבעת נמנעה מלשאול את מר Tewalde במסגרת חקירתו הנגדית שאלות ביחס לנסיבות החתימה על התצהיר וביחס להבנתו את הדברים עליהם חתם. בנסיבות העניין, על אף הקשיים העולים בקשר לנסיבות החתימה על התצהיר, התרשמנו כי אין המדובר אלא בניסיון של הנתבעת לפסול את ראיות התובעת, שעה שהנתבעת עצמה, לא הביאה כל ראיה לסתור. יש לציין, כי בתצהיר עדותו הראשית של מר Tewalde נרשם כי התצהיר נערך
--- סוף עמוד 12 ---
בהתאם לשאלות שנשאל והשיב עליהן בעל פה (ראו סעיף 3 לתצהיר), הנתבעת בחרה שלא לשאול את מר Tewalde שאלה כלשהי ביחס להצהרה זו בחקירתו הנגדית. בנסיבות העניין, הנתבעת לא סתרה את הטענה כי הדברים האמורים בתצהירו של מר Tewalde נרשמו מפיו.
בשולי הדברים נציין, כי פסיקת בית הדין הארצי בבר"ע 21010-01-17 bahata mesgena נ' קפלן את לוי בע"מ (ניתן ביום 19.1.17, פורסם בנבו) אליה מפנה הנתבעת בסיכומיה, אינה קובעת כי יש להוציא מהתיק תצהיר אשר לא כולל התייחסות לזהותו המלאה של המתרגם ואת תיאור תהליך התרגום. כל שנקבע הוא, כי דרישה כאמור אינה מטילה נטל מיוחד וכבד משקל והיא נדרשת לשם תקינות ההליך השיפוטי וייעולו. ויודגש, באותו מקרה לא נדונה סוגיית הוצאת תצהיר כאמור מהתיק, אלא דרישה להגשת תצהיר מתוקן שיכלול את הפרטים האמורים, תוך חיוב הצד שהגיש את התצהיר החסר בהוצאות. ונדגיש, בענייננו הנתבעת לא טענה מאומה לעניין אופן גביית התצהיר ותרגומו ורק במסגרת הסיכומים ביקשה לראשונה להוציאו מהתיק.
37. לא מצאנו לקבל גם את טענות הנתבעת שלפיהן אין לקבל את עדותו של מר Tewalde נוכח העובדה כי הוא יוצג בעבר על ידי ב"כ התובעת וכי ניכר היה שניסה לתת עדות לטובת התובעת. התרשמנו, כי עדותו של מר Tewalde הייתה אותנטית ומהימנה. אין בעובדה שמר Tewalde לא ידע לתת פרטים ביחס לתקופות העבודה של כל העובדים שאת שמותיהם הזכיר ב"כ הנתבעת בחקירתו הנגדית, כדי ללמד על חוסר המהימנות בגרסה שאת תקופת עבודת התובעת הוא זוכר. ראשית נציין, כי הנתבעת לא הביאה כל הוכחה לכך שהעובדים שעליהם נשאל מר Tewalde בחקירתו הנגדית אכן עבדו בסניף מגה (שהרי הנתבעת מספקת עובדים/ שירותי ניקיון גם למקומות נוספים), או כי אותם עובדים עבדו דווקא במשמרות בהן עבד מר Tewalde, או כי הם עבדו במחלקה בה עבד מר Tewalde. שנית, ביחס לשני העובדים שמר Tewalde כן הכיר, הוא ידע להעיד כי העובדת גברא מיכאל צאגה החלה לעבוד בינואר 2014 (החודש בו החלה התובעת לעבוד, לטענתה). לכל האמור לעיל יש להוסיף, כי הנתבעת נמנעה מלהביא לעדות עובד נוסף כלשהו אשר עבד בתקופה השנויה במחלוקת לתמיכה בגרסתה שהתובעת לא עבדה באותה תקופה.