לאור משבר האמון בין המבקש לבין פלג, ביקשו חלק מהדירקטורים להדיח את המבקש מכהונתו כיו"ר דירקטוריון החברה, ולהשעות אותו מתפקידו עד תום עבודתו של הבודק שמינתה החברה לבחינת הטענות שהועלו על-ידיו, עו"ד אורי דדו (להלן: "עו"ד דדו"). במקביל ביקשו מספר בעלי מניות שנמנים עם "נאמני פלג" לכנס אספת בעלי מניות כדי להדיח את המבקש. פלג אף הוביל מתקפה אישית נגד המבקש, שקיבל במהלך החודשים ספטמבר ואוקטובר 2018 ארבעה מכתבי איום בתביעת דיבה. בסופו של דבר, החליטה האספה הכללית של אורט ביום 18.11.2018 לבטל את כהונתו של המבקש כדירקטור, וביום 13.7.2020 החליטה האספה לבטל את חברותו באורט. זאת לאור העובדה של"נאמני פלג" היה רוב במוסדות אורט.
10. המבקש המשיך וטען כי פלג ביקש למנוע את הבדיקה באמצעות חוות-דעת משפטית לפיה הנושא אינו בסמכות הדירקטוריון. חוות-הדעת אף קבעה כי המבקש אינו יכול להיות מעורב בבדיקה שכן מועלות נגדו טענות באופן אישי, כמי שחתם על הדוחות הכספיים של אורט ועל הסכם העבודה האישי של פלג. מעבר לכל אלה, פלג חסם את גישת הדירקטורים למסמכים הנוגעים לפרשת הפרשי הפנסיה. בעקבות מאמצי פלג, נקבע כי המידע הרלוונטי יוצג במסגרת "חדר מידע" שבו ניתן יהיה לעיין בחלק מהמסמכים אך לא לצלמם. הדירקטור מר רפי ערבות ביקש לעיין במסמכים והדבר לא התאפשר לו.
11. לגופם של דברים טען המבקש כי הסדרי 2002 היו מותנים באישור של ועדת הביקורת, הוועדה לשכר בכירים ודירקטוריון אורט. זאת הן מכוח חוק החברות והן מכוח תקנון אורט. הוא הדגיש כי מדובר בעסקה חריגה מבחינת היקפה ואופייה, שאורט הוציאה מכוחה עד היום כבר מיליוני שקלים; וכי מדובר בעסקה
--- סוף עמוד 8 ---
בה יש לנושא משרה בחברה עניין אישי (כאשר לגישת המבקש הסדרי 2002 הם הסכמים עצמיים בהם פלג התקשר בשם אורט עם מקפת כדי שהיא תשלם לו את הפרשי הפנסיה מקופתה של אורט). ההסדרים מנוגדים לטובת אורט, ואין להם טעם עסקי.
המבקש טען כי לעו"ד דדו, הבודק שמונה לבחינת טענותיו, לא הוצג כל מסמך המשקף התחייבות של אורט לשלם לעובדים הוותיקים הפרשי פנסיה מקופתה. משכך, אין התחייבויות כאלה. יתרה מכך, גם אם העובדים הוותיקים ידעו בתחילת שנת 2002 כי אורט תממן חלק (40%) מהפרשי הפנסיה שלהם, אין בכך כדי להכשיר מימון של 100% מהפרשים אלה. המקור להפרשים הוא – לפי תשובת פלג – כספי עובדי המינהל של אורט, ש-2% מהתגמולים שלהם "נשאבים" מדי חודש כדי לשלם לקבוצת המוטבים מכוח הסדרי 2002. מדובר בסכום שנתי בסדר גודל של 900,000 ₪ עד מיליון ש"ח. הסדר ה- 2% נועד כדי לגייס עמיתים חדשים, ופלג גזל את ההטבה הזו ודאג להעברתה לקבוצת המוטבים שעמה הוא נמנה.
12. המבקש התייחס לטענת פלג לפיה הסכם העבודה האישי שלו קבע את זכותו להפרשי פנסיה על חשבון אורט, וכי לכן הסדרי 2002 לא היו נגועים בעניין אישי שלו ולא נדרש להם אישור של מוסדות אורט. לגישת המבקש אין בטענה זו ממש. כך, בהסכם העבודה האישי של פלג נקבע כי הפנסיה שלו תחושב בהתאם להסדר 1991 לגבי העובדים הוותיקים. הסדר זה קבע כי מקפת תשלם 100% מהפרשי הפנסיה ואורט לא הייתה אמורה לשלם דבר מקופתה. פלג הודה כי הסדר זה, בו פלג לא נכלל אלא נכללו בו 12 עובדים אחרים שהיו אמורים לפרוש מאורט תוך פרק זמן של 10 שנים, לא יצא לפועל ולכן הוא עצמו ערך הסדר חדש ב-1995.
עוד נטען כי לפלג לא היה הסבר לכך שהוא הטעה את המבקש באומרו כי יש לו הסכם מ-1991 מכוחו על מקפת לשלם לו על חשבונה פנסיה לפי שיטת שלוש השנים. לא היה לפלג גם הסבר למצג הכוזב שלו כלפי עו"ד יצחק וולף שערך את הסכם העבודה האישי שלו, מצג שלאורו הפנה הסכם העבודה האישי של פלג להסדר 1991, ולמצג הכוזב כלפי הוועדה לשכר בכירים.
יתרה מכך, כך טען המבקש, הסדרי 2002 חלו גם על בכירים אחרים בחברה ולא רק על פלג. גם משום כך הם היו נגועים בעניין אישי. לטענתו, בהסדרי 2002 רכשה החברה שירות עבור 15 עובדים בה תמורת תשלום עמלה בסך של 1.75% מהתשלומים. לגישת המבקש, אין המדובר בהסדרים לטובת החברה, והתכלית היחידה בהתקשרות עם מקפת כ"צינור" לתשלומים במסגרת הסדר ההשבה, הייתה כדי להסתיר את הפרשי הפנסיה.
--- סוף עמוד 9 ---
13. המבקש טען כי כל האמור מביא למסקנה לפיה פלג הפר את חובת האמון שלו כלפי אורט כנושא משרה בה, כאשר הוא ניצל לרעה את תפקידו כמנכ"ל כדי להתקשר בשם אורט בהסדר שהוא המוטב העיקרי שלו. פלג היה במצב של ניגוד עניינים שהוא לא גילה אודותיו לחברה, ובכך הפר את חובת הגילוי המתמשכת הקבועה בחוק החברות. הבסיס לסעדים המבוקשים בהליך העיקרי מעוגן בסעיף 55 לחוק החברות המקנה לבית המשפט סמכות להפסיק או למנוע פעולה הנעשית תוך חריגה מהרשאה; ובסעיף 256 לחוק החברות המקנה סעדים בגין הפרה של חובת אמונים של נושא משרה.
עוד טען המבקש כי ניהול התביעה הנגזרת הוא לטובת אורט. מדובר – כך נטען – בגזל של מיליוני שקלים מדמי הגמול של עובדי המינהל בחברה, כאשר פלג צפוי לקבל בעתיד מיליוני שקלים מהסכום האמור. התביעה היא בעלת סיכויים גבוהים להתקבל, והחברה זכאית להשבת הכספים שתשלומם לא אושר כדין.
בהתייחס לטענה אודות נזק ראייתי שנגרם לאור חלוף הזמן, נטען כי פלג העלים מסמכים המסבכים אותו, אולם יש די מסמכים להוכחת התביעה. העלמת מסמכים על ידי פלג צריכה לפעול לחובתו.
14. המבקש הוסיף וטען כי יש לדחות את טענת ההתיישנות, וזאת מכוח ס' 7 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן בהתאמה: "סעיף 7"; "חוק ההתיישנות"). לגישתו, לא הוכח שהוא ידע על הסדרי 2002 לפני שנת 2018 וזאת בשל הטעיה שיטתית ומכוונת של פלג את חברי הדירקטוריון ובכלל זה את המבקש. מצגי השווא הללו באו בהמשך להטעיית המבקש בהתקשרות בהסכם העבודה האישי של פלג בשנת 2002, שאז הציג פלג את הסדר 1991 שלא יצא לפועל מעולם, כהסכם תקף שחל לגביו. לגישת המבקש, יש לדחות את עמדת פלג לפיה ס' 7 לחוק ההתיישנות אינו חל מאחר שלא מדובר בהטעיה אקטיבית אלא פאסיבית. ראשית, פלג ביצע גם פעולות הטעיה אקטיביות ובכלל זה תיאור הסדר 1991 כהסכם קיים. שנית, גם אי-גילוי של מידע שהייתה חובה לגלותו, יכול להשעות את מרוץ ההתיישנות.
המבקש הוסיף וטען כי העוולות נושא התביעה הן עוולות מתמשכות – כאשר מדי חודש גורם פלג לכך שכספים יוצאים מקופת אורט ומשולמים לקבוצת המוטבים, ומדי חודש נלקח סך של 2% מדמי הגמול של עובדי המינהל כדי לממן את התשלומים הללו. לכן, טענת ההתיישנות אינה יכולה להועיל ביחס לתקופה של 7
--- סוף עמוד 10 ---
שנים לפני הגשת התביעה, וביחס לתקופה זו עילת התביעה ודאי לא התיישנה. כן לא התגבשה העילה ביחס לתשלומים עתידיים של אורט.
15. המבקש דחה את טענת המשיבים לפיה כלל שיקול-הדעת העסקי חל על החלטת החברה שלא להגיש את התביעה נושא בקשת האישור. לטענתו, פלג הפר הוראות קוגנטיות בחוק וכן הפר את תקנון אורט. לכן לא ניתן לאשר את הפעולות שהוא ביצע. חברה אינה יכולה לפטור נושא משרה מאחריותו בשל הפרת חובת האמון שלו, וחברה לתועלת הציבור אינה יכולה לפטור אותו גם מהפרת חובת זהירות. אישור פעולות שבוצעו תוך הפרת חובת אמון הוא אפשרי רק בתנאי ס' 255 לחוק החברות, שאינם מתקיימים במקרה דנן.
לשיטת המבקש, גם אלמלא היה מדובר בהפרת הוראה קוגנטית, לא ניתן היה להכשיר את אי הגשת התביעה באמצעות כלל שיקול-הדעת העסקי. זאת מאחר שמדובר בפעולה של המנכ"ל שבוצעה תוך הפרת חובות האמון והזהירות על ידיו, וכאשר הוא היה במצב של ניגוד עניינים עמוק. הפסיקה קבעה כי סטנדרט הביקורת בהקשר זה הוא מחמיר, ובתביעה נגד נושא משרה ולא נגד צד שלישי, פוחת משקלם של השיקולים שלא להתערב בהחלטת הדירקטוריון.
הצורך בהפעלת סטנדרט מחמיר נובע גם מהחשיפה האישית של הדירקטורים בפרשה. כך, לפי הטענה, כל הדירקטורים שכיהנו בדירקטוריון אורט בנובמבר 2018, אישרו במהלך כהונתם את הדוחות הכספיים לשנים 2016 ו-2017 שהגילוי בהם אינו נכון ומטעה. כולם חשופים לכן לטענה שהיה עליהם להבין מתוך הדוחות הכספיים את הייעוד האמיתי של ההפרשה, המוצגת בדוחות כהפרשה עבור השלמות פנסיה לעובדי מינהל שכבר מקבלים פנסיה. כל הדירקטורים לקחו חלק בדיוני הדירקטוריון ביחס לתוספות השכר לפלג מ-2018, וכולם – למעט מר דל, לקחו חלק בדיונים לגבי תוספת השכר לפלג משנת 2016. חלק מהדירקטורים היו בוועדת שכר הבכירים ואחריותם נובעת גם מכהונה זו, וחלק מהם אישרו לפלג תוספות שכר גם בגין שנים קודמות. המבקש הדגיש כי פלג הקפיד לוודא שחברי הדירקטוריון יהיו מודעים לחשיפה האישית שלהם, כדי שישתפו עמו פעולה ב"קבירת הפרשה".
עוד טען המבקש כי כלל שיקול-הדעת העסקי אינו חל כאשר מדובר בחברה לתועלת הציבור משום שהשיקולים לתחולתו אינם מתקיימים בחברה כזו. בין היתר הוא טען כי בחל"צ אין דרישות מינימום של כשירות לכהונה החלות על הדירקטורים ואין חובה לשלם להם גמול. לגישת המבקש ישנן אינדיקציות נוספות לחוסר הכשירות של הדירקטורים שלא רצו לעסוק בנושא השכר של פלג.
--- סוף עמוד 11 ---
המבקש הוסיף כי ההתנהלות בדירקטוריון החברה סותרת את כלל שיקול-הדעת העסקי. זאת מאחר שהדירקטוריון בחר שלא לתבוע את פלג חרף הגילויים של המבקש, והעדיף "לטמון את ראשו בחול" תוך סירוב לקבל פרטים על היקף ההוצאות מקופת החברה ומסמכים שנדרשו לצורך קבלת החלטה. החלטה כזו מנוגדת לטובת החברה ואינה רציונלית.
16. כן נטען כי במקרה דנן הסתמכו הדירקטורים על חוות-דעתו של עו"ד דדו (להלן: "חוו"ד דדו"), שאינו מומחה לדיני חברות אלא לדיני עבודה, בלא שהיועצת המשפטית של החברה חיוותה את דעתה. לכן החלטתו של הדירקטוריון – שהיא שגויה לגופה – אינה החלטה "מיודעת" שלו. עו"ד דדו אף לא ביצע בירור עובדתי ולא בירר את העלות הכוללת לחברה כתוצאה מפרישתו של פלג. לכן, הדירקטוריון קיבל החלטה לא מיודעת, תוך ויתור על נזק שהוא לא ידע את שיעורו.
המבקש הוסיף כי הישיבה אליה זומן עו"ד דדו נקבעה כאשר המבקש שהה בניו-זילנד, לשעה 2 לפנות בוקר לפי שעונו. פלג הילך אימים על הדירקטורים, שסירבו כתוצאה מכך לבקשתו לפנות לרשם ההקדשות למינוי בודק. הדירקטורים חששו מעצירת התקציב של משרד החינוך (חשש שהסתבר מחקירתו של פלג שלא היה לו בסיס). במקום לדון בבקשת המבקש, נדונו "עבירות מדומות" שטפל הדירקטור מר שוטלנד על המבקש. מקלטות השמע של הפרוטוקול עולה כי הדיון כלל צרחות, איומים וגידופים – ששללו אפשרות של הפעלת כלל שיקול-הדעת העסקי.
17. המבקש התייחס לטענות לגבי מעמדו בהגשת הבקשה. לגישתו, ההליך הוגש בשנת 2018, כאשר הוא היה בעל מניות בחברה ויו"ר הדירקטוריון שלה. אין בחוק דרישה לשימור המעמד של דירקטור או של בעל מניות לאורך כל חיי התביעה. דירקטור המבקש לפעול נגד דירקטורים אחרים צפוי להיות מודח, ולכן דרישה להמשכיות עלולה להזיק לחברה והיא מנוגדת לתכלית החקיקה. הדרישה אינה חלה ביחס לחברה לתועלת הציבור.
עוד נטען כי את הדרישה להמשכיות החלה על בעלי מניות, אין מקום להחיל על חברה לתועלת הציבור, בה ממילא אין לבעלי המניות אינטרס רכושי בחברה. יתרה מכך, בחל"צ ישנו סיכון מוגבר ל"בזיזת" החברה בידי אנשי פנים ולבזבוז משאביה. בניגוד לחברה למטרת רווח, לא מתקיימת בחברה כזו "משמעת שוק" שכן אין מי שהוא בעל אינטרס רכושי שיפעל להגנת רכושו. הצורך המוגבר בפיקוח על חל"צ נובע גם מכך שחברות כאלה נהנות ממקורות כספיים ציבוריים למימון פעולתן.
--- סוף עמוד 12 ---
יתרה מכך, במקרה דנן חלים לגישת המבקש החריגים לדרישת ההמשכיות. כך, המניה של המבקש חולטה בניגוד לרצונו; אין בעל מניות אחר שהגיש תביעה מקבילה; ודירקטוריון החברה נמנע מלתבוע. פלג אף עושה שימוש במשאבי החברה כדי להדוף את התביעה. הייצוג המשפטי של החברה הוא למעשה ייצוג משפטי של פלג, ואורט אף מממנת את הייצוג של פלג עצמו, ללא אישור של ועדת הביקורת או ועדת השכר. עוד ציין המבקש כי הוא פנה לרשם ההקדשות וביקש לערוך חקירה דחופה בענייני החברה. בתשובתו השיב לו הרשם כי טענותיו מעלות שאלות עובדתיות ומשפטיות כבדות משקל, ומאחר שהנושא נדון בבית-המשפט – יש להמתין להכרעתו.
18. המבקש הדגיש כי הוא פעל בתום-לב, ללא מניע זר וללא ניגוד עניינים. הוא נאלץ לשלם מחיר כבד על הגשת בקשת האישור. פלג ניסה להפסיק את עבודתו של המבקש בעגור, והוא זה העומד מאחורי התביעה של עגור נגדו. למבקש אין כל טובת הנאה מהחברה ולכן ברור כי אין ולא יכולה הייתה לצמוח לו כל טובת הנאה מהגשת ההליך. אין ממש בטענות פלג בהקשר זה ביחס לאינטרסים האפשריים של המבקש. אין גם ניגוד עניינים של המבקש הנובע מהחשיפה האישית שלו, שכן טענת המבקש היא כי פלג הסתיר את מעשיו ורימה את הדירקטוריון, ועדת השכר וועדת הכספים. טענה זו נכללת בתשובת החברה, והיא גם תשובת המבקש לטענה כי הוא התרשל בכשירותו כדירקטור.
המבקש התייחס לטענות הפרסונליות שהועלו כנגדו. לגישתו, הוא סולק מחברת עגור מאחר שהוא סירב לבקשת יו"ר ארגון המורים, מר רן ארז, לחזור בו מהבקשה דנן. סילוקו מעגור משרת אינטרסים נוספים של הסתדרות המורים. הטענות נגד המבקש בתביעת עגור הן חסרות בסיס, שכן כל רכיבי השכר וזכויות הפנסיה שלו אושרו כדין. בהתייחס לתביעה שהגישה עיריית באר-שבע נגד המבקש, הרי שלגישתו גם לה אין בסיס, כפי שעולה מכתב ההגנה שלו לתביעה זו. אין גם ממש בטענות אודות "קבלת דבר במירמה" בהתייחס למינוי הנטען של המבקש כנציג אורט בדירקטוריון עגור.