המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
תנ"ג 24701-02-19 צוק נ' אורט ישראל (חל"צ) ואח'
לפני
כבוד השופטת רות רונן
המבקש:
ד"ר עוזי צוק
ע"י ב"כ עו"ד להב
נגד
המשיבים:
1.אורט ישראל (חל"צ)
ע"י ב"כ עו"ד ביגר
2.צבי פלג
ע"י ב"כ עו"ד ויינרוט
פסק דין
1. המבקש היה בעל מניות ויו"ר הדירקטוריון במשיבה 1 (להלן: "החברה" או "אורט"), והוא הגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת בשמה. עניינה של הבקשה הוא בהסדרי הפנסיה של העובדים הוותיקים בחברה, ובכלל זה של המשיב 2 (להלן: "פלג"), המכהן כמנכ"ל אורט משנת 2002 ועבד בה במשך שנים רבות קודם לכן.
--- סוף עמוד 2 ---
לטענת המבקש, פלג התקשר בשם אורט בהסדרים שתוצאתם הייתה הגדלת הפנסיה שלו על חשבון קופת החברה, והוא עשה זאת תוך ניגוד עניינים, בלא אישור מוסדות אורט וללא ידיעתם. לטענתו, ההסדרים האמורים שינו את תנאי הפנסיה של פלג (ושל מספר עובדי מינהל נוספים, ובעיקר 3 בכירים באורט) מפנסיה המחושבת לפי ממוצע השכר בכל שנות העבודה של העובד, לפנסיה המחושבת לפי ממוצע השכר בשלוש שנות העבודה האחרונות שלו (שיטת חישוב זו תכונה להלן: "שיטת שלוש השנים"). המעבר להסדר הפנסיה לפי שיטת שלוש השנים, היה כרוך בתוספת תשלום שהחל משנת 2002 נושאת בה אורט במלואה, כך טוען המבקש.
המבקש עתר למספר סעדים בהליך העיקרי ובכלל זה חיובו של פלג לפצות את אורט על תשלומים שהיא נשאה בהם בהסדרי הפנסיה המחושבים לפי שיטת שלוש השנים וזאת גם ביחס לעתיד. הוא עתר גם כי בית המשפט יאסור על אישור רטרואקטיבי של אורט להפרשי הפנסיה שפלג מבקש לקבל; וכן הוא עתר לצווים לניהולה של אורט בעתיד בנושאים שונים.
תמצית הרקע העובדתי
2. אורט היא רשת חינוך הפועלת מאז 1949 כחברה לתועלת הציבור ("חל"צ"). חברה כזו היא חברה שמטרתה אינה להשיא את רווחיה אלא היא פועלת למטרות ציבוריות (ר' סעיפים 11(ב) ו-345א(א) לחוק החברות, התשנ"ט – 1999; להלן: "חוק החברות"). בתוספת השנייה לחוק החברות מפורטות המטרות הציבוריות אותן חברות לתועלת הציבור יכולות לאמץ בתקנון וביניהן מטרות שעניינן חינוך והכשרה מקצועית. חברות לתועלת הציבור ממומנות מכספי הציבור ונאסר עליהן לחלק רווחים לבעלי מניותיהן (סעיף 345א(א) לחוק החברות). מניה בחברה לתועלת הציבור אינה נכס בעל ערך כלכלי אלא היא מבטאת את החברות בחברה שהתאגדה למטרות ציבוריות, וככלל היא אינה ניתנת להורשה או להעברה בתמורה (סעיף 345טו לחוק החברות).
3. פלג החל את עבודתו באורט בשנת 1967. הוא שימש במספר תפקידים בחברה. בשנים הרלוונטיות לתובענה הוא כיהן כסמנכ"ל ומנהל המחלקה למשאבי אנוש, ובתחילת שנת 2002 הוא מונה למנכ"ל. ביום 20.5.2002 נחתם הסכם העבודה של פלג על-ידי מורשי החתימה של החברה ובהם המבקש (נספח יט' לתשובה המתוקנת לבקשת האישור מטעם פלג, להלן: "הסכם העבודה האישי של פלג").
המבקש היה בעל מניות ויו"ר הדירקטוריון באורט. ביום 20.11.2018 קיבלה האסיפה הכללית באורט החלטה על סיום כהונתו בדירקטוריון, וביום 13.7.2020
--- סוף עמוד 3 ---
קיבלה האסיפה הכלכלית החלטה לשלול ממנו את מעמדו כבעל מניות. למען שלמות התמונה ומאחר שנושא זה עלה בטענות המשיבים, יצוין כי המבקש כיהן גם כמנכ"ל קרן עגור המנהלת קרנות השתלמות לעובדי הוראה (להלן: "עגור"). בחודש דצמבר 2019 פוטר המבקש מעגור והוגשה כנגדו תביעה שעניינה רכיבי השכר וזכויות הפנסיה שלו (להלן: "תביעת עגור").
4. בשנת 1966 נחתם בין אורט לבין קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ (להלן: "מקפת הוותיקה"), הסכם בדבר ביצוע הפרשות לפנסיה לעובדי אורט. בשנת 1988, שונה תקנון קרן הפנסיה של מקפת הוותיקה, כך ששיטת חישוב השכר הקובע שונתה ביחס לכל העובדים שטרם פרשו לפנסיה. שינוי זה כלל מעבר מחישוב הפנסיה לפי שיטת שלוש השנים לחישוב לפי ממוצע המשכורת בכל תקופת הביטוח (להלן: "שיטת הממוצעים"). המעבר לשיטת הממוצעים פוגע בדרך-כלל בעובדים, שכן השכר בשנים האחרונות הוא ככלל גבוה יותר מהשכר הממוצע לאורך כל תקופת העבודה. ההפרשים בין הפנסיה לה זכאי העובד בהתאם לשיטת שלוש השנים לבין הפנסיה שהוא זכאי לה לפי שיטת הממוצעים יכונו להלן: "הפרשי הפנסיה".
לאחר שינוי התקנון של מקפת הוותיקה בשנת 1988, התנהל דין ודברים בין מקפת הוותיקה לנציגי אורט על מנת שהראשונה תמשיך לשלם על חשבונה למספר עובדים פנסיה על בסיס שיטת שלוש השנים. ב-7.1.1991 הושג הסדר בין אורט לבין מקפת הוותיקה (שיכונה להלן: "הסדר 1991"), שהתייחס לתשלום ל-12 עובדים שאמורים היו להיפגע משינוי שיטת החישוב בעקבות פרישתם הצפויה ב-10 השנים שלאחר מכן (ר' נ/9 – סיכום פגישה ששלחה מקפת הוותיקה בו הועלו על הכתב ההסכמות שלעיל). אין מחלוקת בין הצדדים כי בהמשך, בפגישה מיום 14.7.1991, הורחבה הקבוצה ל-15 עובדים נוספים ולכל העובדים שבאותה עת כבר עבדו באורט 20 שנות עבודה (עובדים אלה יכונו להלן: "העובדים הוותיקים"). עלויות ההסדר היו אמורות לחול על מקפת הוותיקה.
5. אין מחלוקת כי הסדר 1991 לא מומש במהלך השנים 1991-1995. כן אין מחלוקת כי בשנת 1995 התקיים דין ודברים בין פלג – ששימש באותה התקופה סמנכ"ל ומנהל המחלקה למשאבי אנוש באורט – לבין מקפת הוותיקה (ר' למשל את התכתובות וסיכומי הפגישות, נספחים ד-ו לתשובה המתוקנת של פלג לבקשת האישור). המשיבים טוענים שהדבר נעשה בהנחיית מי שהיה המנכ"ל באותה התקופה - מר גורלניק.
--- סוף עמוד 4 ---
בעקבות המגעים הללו, חתמו מקפת הוותיקה ואורט על שני מסמכים בחודש דצמבר 1995 (נספחים ז'-ח' לתשובה המתוקנת לבקשת האישור שיכונו יחד להלן: "הסדר 1995"). בהסדר 1995 סוכם כי לעובדים שנמנו ברשימה שצורפה להסדר, כולם עובדים ותיקים (היינו החלו את עבודתם באורט לכל המאוחר בשנת 1971) – תשולם פנסיה לפי שיטת שלוש השנים (יצוין כי רשימת העובדים עליהם חל הסדר 1995 לא צורפה כחלק מהסדר 1995 להליך אך צורפה כחלק מ-נ/16 שהוא מכתב מיום 11.8.2002 מקרן מקפת שכותרתו "עדכון רשימות הזכאים להשלמת פנסיה". כן יצוין כי פלג, שעבד באותה עת באורט למעלה מ-20 שנה, הוא אחד מהעובדים ברשימה הנ"ל) . עוד הוסכם שאורט תישא ביחס לעובדים אלה ב-40% מהפרשי הפנסיה (קרי מההפרש בין הפנסיה כשהיא מחושבת לפי שיטת שלוש השנים לבין הפנסיה המחושבת לפי שיטת הממוצעים) ומקפת הוותיקה תישא ב-60% הנותרים מהפרשים אלה.
6. בשנת 2002 הבהירה מקפת הוותיקה לנציגי אורט כי לא תוכל להמשיך לקיים את הסדר 1995 ולשאת ב-60% מהפרשי הפנסיה. פלג, שבאותו מועד כבר היה מנכ"ל אורט, סירב לחתום על מכתב הסכמה לביטול הסדר 1995 (נ/13). המשיבים הסבירו את סירובו בכך שאורט הייתה מחויבת זה מכבר - עוד משנת 1991 ומשנת 1995 - כלפי עובדיה הוותיקים, ופלג ביקש להימנע מלהפר התחייבות זו. המבקש טען מנגד כי האינטרס של פלג היה אישי, שכן הוא נמנה עם אותה קבוצת מנהלים שמקפת הוותיקה התחייבה לממן להם את הפרשי הפנסיה.
מכל מקום, אין מחלוקת כי ביולי 2002 הגיעה אורט להסדרים עם מקפת הוותיקה ועם מקפת ניהול קרנות פנסיה ותגמולים בע"מ (להלן: "מקפת החדשה"), הסדרים העומדים במרכז המחלוקת בהליך הנוכחי. כך הוסכם בין אורט לבין מקפת הוותיקה, כי מספר עובדים באורט יהיו זכאים לתשלום פנסיה לפי שיטת שלוש השנים ולא כפי שנקבע בתקנון מקפת הוותיקה באותה עת. כן הוסכם כי אורט תעביר למקפת הוותיקה את הסכומים בגין הפרשי הפנסיה (ר' נספח 21 לתשובת אורט; הסדר זה יכונה להלן: "הסדר ההשבה"). במקביל הושג גם הסכם עם מקפת החדשה לפיו היא תשלם לאורט 2% מדמי הגמול החודשיים הנגבים משכר עובדי אורט המבוטחים במקפת החדשה (נספחים 21-22 לתשובת אורט; הסדר זה יכונה להלן: "הסדר ה-2%"; הסדר ההשבה והסדר ה-2% יכונו להלן יחדיו: "הסדרי 2002"; וביחד עם הסדרי 1991 ו-1995: "ההסדרים עם מקפת").
כפי שיובהר בהרחבה בהמשך, בעוד שלטענת המבקש הסדרי 2002 הביאו לשינוי המצב הקיים באורט והיטיבו בעיקר עם פלג, המשיבים טענו שמבחינה כלכלית ההסדרים הללו אינם שונים באופן מהותי מהמצב שקדם להם ומההסדרים
--- סוף עמוד 5 ---
הקודמים בין אורט לבין מקפת הוותיקה, והם נועדו לשמר מצב קיים. לטענתם, הן הסדרי 2002 והן ההסדרים הקודמים – הסדר 1995 והסדר 1991 - נועדו לשמור על זכויות עובדי אורט לנוכח שינוי התקנון של מקפת הוותיקה בשנת 1988, והם כללו הסכמות זהות ביחס לתשלומי הפנסיה לאותם עובדים.
טענות המבקש
7. המבקש טען כי משמעותם של הסדרי 2002 היא כי הפרשי הפנסיה ישולמו למקפת הוותיקה על ידי אורט, כאשר מקפת הוותיקה תהיה למעשה "צינור התשלומים" לעובדים כנגד תשלום של עמלה חודשית. באשר להסדר עם מקפת החדשה (הסדר ה-2%), הוא טען כי הכספים שמקפת החדשה התחייבה להעביר לאורט, נועדו לממן את הפרשי הפנסיה שיוזרמו דרך מקפת הוותיקה, על חשבון יתר עובדי המינהל באורט.
לטענת המבקש, פלג הוא הנהנה העיקרי מהסדרי 2002, הן במונחים מוחלטים והן יחסית לאחרים. פלג מונה למנכ"ל בתחילת 2002 ושכרו כמנכ"ל הוא גבוה באופן משמעותי מהשכר ששולם לו במהלך השנים שקדמו לכך. לכן ערך פלג את ההסדרים הללו בשם אורט תוך ניגוד עניינים. חרף האמור, פלג לא הביא את הסדרי 2002 לאישור ועדת הביקורת של אורט, דירקטוריון אורט או הוועדה לשכר בכירים - כנדרש מכוח הדין.
לגישת המבקש, מחומר הראיות עולה כי פלג ניסה להסתיר את הסדרי 2002. בכלל זה נטען כי הוא נמנע מלאשר את ההסדרים במוסדות החברה בהתאם לדין ולנהלי אורט. עוד נטען כי הביאורים לדוחות הכספיים של אורט בהקשר זה נוסחו באופן מטעה, ולראשונה דווחו בדוחות הכספיים הסכומים המשקפים את הפרשי הפנסיה בשנת 2005, מבלי לגלות שמדובר בהסדרים חדשים ששינו את המצב הקיים. זאת, תוך מצג לפיו המדובר בהשלמות פנסיה לגמלאים שכבר מקבלים פנסיה, ומבלי לגלות שפלג הוא אחד מהעובדים להם מיועדים הסכומים הללו. המבקש הוסיף כי הפרוטוקולים של הישיבות משנת 2005 בהן נדונו ואושרו הדוחות הכספיים לשנת 2004, מעידים על כך שלוועדת הכספים ולדירקטוריון לא ניתן כל הסבר על ההפרשה המתוארת בדוחות הכספיים.
המבקש התייחס לדבריו של מר דב ספיר (יו"ר ועדת הכספים ויו"ר ועדת השכר באורט, להלן: "ספיר") בחקירתו הנגדית, לפיהם הוא ידע על כך שהפרשי הפנסיה לפלג כלולים בהפרשה נושא הדוחות הכספיים. הוא טען כי דברים אלה מנוגדים לדברים קודמים של מר ספיר, וזאת ללא הסבר. הוא הוסיף כי גם אם גרסתו המאוחרת של ספיר היא נכונה, עולה מהפרוטוקולים כי ספיר לא חלק את המידע
--- סוף עמוד 6 ---
הזה עם יתר חברי הדירקטוריון. מר ספיר אף אישר כי הוא לא הכיר את הסכם העבודה האישי של פלג, וכי ועדת הכספים אישרה דוחות כספיים הכוללים את הביאור בנוגע להפרשה בלא לבחון האם הזכות עצמה קיימת. לגישת המבקש, ההפרשה ביחס לפלג הוצגה באופן חסר (בשיעור של 60%), כדי ש"לא תצוד את העין", והיא בוצעה בהתאם להנחה כי פלג ילך לעולמו בגיל 82. יתרה מכך, בדיווחים השנתיים אודות התגמול לחמשת העובדים הבכירים באורט, לא הוצגו הפרשי הפנסיה שפלג טוען שמגיעים לו.
8. עוד נטען כי במהלך השנים הוצגו לדירקטוריון ולוועדות נתונים אודות התגמול לפלג, שלא כללו את הפרשי הפנסיה שפלג טוען שמגיעים לו כחלק מתנאי ההעסקה שלו. המידע לגבי ההפרשים הללו לא הוצג גם ליועצים שמסרו חוות דעת ביחס לתגמול הבכירים. בשל הסתרת המידע, נושא הפרשי הפנסיה לא הוצג ולא נדון.
לטענת המבקש, רק בשנת 2018, במסגרת דיוני הוועדה לשכר בכירים שדנה בבקשת פלג להעלות לו ולסמנכ"לים באורט את שכרם, התגלה נושא הפרשי הפנסיה. המבקש ביקש לקבל את כל המסמכים הרלוונטיים, ורק אז נודע לו לראשונה על הסדרי 2002 שפלג ערך. בהתייחס לשאלה מדוע הסתיר פלג את הסדרי 2002, השיב פלג בחקירתו הנגדית תשובה שלגישת המבקש לא הייתה קוהרנטית. בכלל זה הוא הסתיר את העובדה שהסדר 1991 שנזכר בהסכם עמו, לא יצא מעולם אל הפועל.
בישיבת דירקטוריון החברה מיום 18.6.2018, הציג המבקש את חשדותיו לדירקטוריון. הוא ציין שהוא חתם על הסכם ההעסקה של פלג כמורשה חתימה של אורט בתחילת 2002 כאשר פלג מונה למנכ"ל. לגישתו, במועד זה אמר לו פלג שיש לאורט הסכם עם מקפת הוותיקה על פיו היא מממנת פנסיה לעובדים ותיקים לפי שיטת שלוש השנים. אולם, בדוחות הכספיים ישנה הפרשה המבטאת התחייבות של אורט, שלא הייתה הכרחית אילו היה מדובר בהתחייבות של מקפת הוותיקה. המבקש ציין באותה ישיבה כי הוא חושד שמדובר בהפרשה עבור פלג, בעוד מר ספיר אמר כי הוא אינו יודע באילו עובדים מדובר.
9. המבקש הוסיף וטען כי הוא ביקש למנות בודק כדי לבדוק את הסדר שכר הבכירים באורט, וכי פלג ניסה לסכל ניסיון זה. פלג אף ניסה, ובסופו של דבר הצליח, לסלק את המבקש מאורט כדי "לקבור" את הפרשה. המבקש טען בהקשר זה כי במהלך השנים הרבות בהן כיהן פלג כמנכ"ל וכסמנכ"ל, הוא הפך עצמו
--- סוף עמוד 7 ---
ל"שליט הבלתי מעורער" של אורט, והוא נהג להכפיש גורמים שהוא זיהה אותם כאיום על שלטונו באורט.
באשר למבקש, פלג ביקש להכריז על משבר אמון. זאת כדי לאלץ את מוסדות החברה לבחור בינו לבין המבקש, וכדי "לתייג" את המבקש כ"נגוע" על מנת להדיר אותו מתהליך הבדיקה. כן הועלו נגד המבקש עלילות אודות קונספירציה ומניעים זרים, חרף העובדה שהמבקש כיהן בהתנדבות 23 שנים כדירקטור באורט, מהן 18 שנים כיו"ר הדירקטוריון. טענות נוספות שהועלו על ידי פלג נגד המבקש – התבדו ונסתרו, ובכלל זה טענות אודות הקשר של אורט עם חברה בבעלות מר רפי ערבות המקורב למבקש (קשר שהמבקש דיווח אודותיו), וטענות אודות הקשר בין כהונת המבקש באורט לבין משרתו בעגור (קשר שהמבקש טוען שאינו קיים).