265. אריה בן זאב העיד בנוגע לדברים ששמע ממועלם, לגבי המפגש. דברים אלה קבילים לכך שמועלם אמר אותם לבן זאב, ולא לאמיתות תוכנם. בן זאב העיד שהוא מנהל מחלקת הרכב בעירייה. בתקופה הרלוונטית, מועלם היה שם את הדואר ברכב של הנאשם, ולשכת הנאשם הייתה מודיעה לו על כך. מועלם סיפר לבן זאב, שכאשר מועלם הגיע לשים את הדואר ברכב, אז הנאשם ירד להוריד את האשפה, ונוצר ביניהם מפגש. הייתה שיחה של 2-3 דקות, שכללה "מה שלומכם", "הכל בסדר". מועלם דיבר על הנושא של אשתו, שלא הרגישה טוב באותה תקופה, ושאל אם הנאשם יכול לעזור לו בנוגע לשכרו שנפגע. בן זאב מסר שיתכן שמועלם סיפר
--- סוף עמוד 151 ---
לו שהנאשם הביע אכזבה מהחברים הקרובים שלו שהתרחקו ממנו, והוא נשאר לבד, והמסר היה שהוא מרגיש שהקרובים אליו בגדו בו. השיחה בין מועלם לבן זאב הייתה שיחת מסדרון קצרה, ומועלם "זרק" לו את הדברים, ויתכן שלא הבין אותם טוב, ואינו בטוח שכך נאמרו הדברים. גם כשנחקר במשטרה לא זכר את הדברים, ואינו בטוח שהם נכונים. יתכן שמועלם סיפר לו שהנאשם מרגיש שאנשים מתרחקים ממנו, ואפילו לא אומרים לו שלום, ושהוא חש מנודה (פרו' 24.9.20, עמ' 1243-1247).
266. עדות קצין החקירות מר לירן וקסברגר העיד כי גביית ההודעות ממועלם הייתה שגרתית, וכי בנוסף להקלטה רשם הודעה בכתב, אשר להבנתו משקפת את שנאמר בחקירה (פרו' 24.9.20, עמ' 1269-1277).
267. הוגש תמליל הודעתו של מועלם, אשר נגבתה על-ידי החוקר וקסברגר מיום 10.9.17 (ת/98ב'). ההודעה בצירוף התמליל והדיסק הוגשו לבקשת ההגנה (פרו' 24.9.20, עמ' 1278). מועלם נחקר באזהרה בעבירות של תיווך לשוחד, קבלת דבר במרמה, מרמה והפרת אמונים, ושיבוש הליכי חקירה ומשפט (ת/98ב', עמ' 4). מועלם מסר שהוא היה מגיע לשים דואר ברכב של הנאשם. הוא פגש את הנאשם באקראי, כשהנאשם ירד למטה עם האשפה. הם שוחחו על המשכורת של מועלם שירדה, והנאשם אמר שאינו יכול לעזור (עמ' 5-6). החוקר וקסברגר שאל אם דיברו על החקירה, ומועלם השיב "לא, בכלל לא. וואלה לא דיברנו על החקירה". וקסברגר השיב: "אין דבר כזה", ומועלם הכחיש. וקסברגר השיב שהוא לא סתם זימן את מועלם לעדות. וקסברגר אמר שאין לו בעיה עם מועלם, אבל הבעיה תתחיל אם יגלה שמועלם אינו אומר את האמת (עמ' 7). מועלם השיב שהיה דיבור בקשר לברזאני, וזה הכל (עמ' 7). החוקר הטיח במועלם שדיברו על התלושים, ומועלם השיב "התלושים, לא, וואלה לא, נשבע לך, אני מנסה כאילו לשחזר את זה, תיתן לי כיוון" (ת/98ב', עמ' 8). בהמשך לכך, מועלם שאל הם זה בקשר לתא כפפות שלקח משם את המעטפות, והחוקר שואל אם זה עלה בפגישה האחרונה, ומועלם השיב בחיוב, והסביר שהנאשם אמר לו שהוא היה מוקלט כשלקח את התלושים (עמ' 8). הנאשם אמר לו שבמשך יותר משנתיים הם הוקלטו (עמ' 10), ושהנושא שבו דיבר איתו על לקיחת התלושים מתא הכפפות, היה מוקלט (עמ' 10). בכך הנאשם עצר את הדברים, ועלה לביתו (עמ' 10). הנאשם אמר לו שמעל שנתיים הקליטו אותם (עמ' 13), ואמר לו שהוא מצפה מהאנשים שלו לשמור עליו (עמ' 13). מועלם מסר שסיפר על הפגישה הזאת לרעייתו, ולבן זאב (עמ' 23), מפני שהרגיש מועקה ורצה לשתף אותו (עמ' 24). החוקר שאל את מועלם האם סיפר לבן זאב את הדברים שעליהם סיפר כעת בחקירה, ומועלים השיב שאמר לו "שישבו" עליהם שנתיים, ושהנאשם מאוכזב מהאנשים הקרובים אליו (עמ' 24).
עדות הנאשם
268. הנאשם הכחיש את האמור באישום הרביעי, וטען כי לא אמר דבר למועלם בקשר לחקירה. לדבריו, היו מביאים לו דואר הביתה, ושמים לו את דברי הדואר ברכב. כשהוא במקרה ירד להשליך את האשפה, שמע את מועלם קורא לו. הנאשם שאל את מועלם מה הוא עושה שם, ומועלם השיב שהביא לו דואר. מועלם אמר לו שפגעו לו בשכר מאז שאינו עובד עמו, והנאשם אמר לו שאינו יכול לעזור לו. הנאשם שאל את מועלם מה שלום אשתו, מכיוון שאשתו הייתה מאוד חולה, ובכך השיחה הסתיימה (פרו' מיום 11.2.21, עמ' 1302).
--- סוף עמוד 152 ---
בחקירתו הנגדית מסר הנאשם כי אינו יכול לזכור במדויק מה אמר ומה לא אמר, אך זה היה בתקופה של אחרי מעצר, בתקופה מדוכדכת. לא דיבר עם מועלם על החקירה. אם נאמרו דברים, זה היה ברמה של "תגיד את האמת", זו רוח הדברים. רק ביקש ממועלם שיגיד את האמת, וכאשר מועלם שאל אותו לגבי אפשרות שיעזור לו לגבי שעות העבודה של מועלם, השיב הנאשם אינו יכול לעזור לו (עמ' 1338). הנאשם העיד שכאשר השתחרר ממעצר, אמר לו החוקר לא לדבר עם עדים שהעידו (עמ' 1340). הוא לא ידע מי העיד במשטרה, ולכן כאשר רצה לדבר עם אחת העובדות בנושא מחלקת הנוער, התקשר למנכ"לית העירייה ובירר האם אותה עובדת נחקרה, המנכ"לית שאלה אותו מדוע הוא שואל, ואז הסביר לה שהוא רוצה לדעת אם הוא יכול לדבר איתה על עניין מחלקת הנוער. למחרת, הוזמן לחקירה בקשר לכך. בנוגע למועלם, הנאשם בכלל נתן הנחיה שמועלם לא יגיע, אך מסתבר שמועלם נשלח לשים לו דואר ברכב על-ידי סמנכ"ל העירייה. היו גם עדים שהגיעו אליו ורצו לפגוש אותו, והוא לא הסכים לפגוש אותם. כל נושא השיבוש, לא היה ולא נברא (עמ' 1340-1341).
סיכומי הצדדים
269. ב"כ המאשימה, עו"ד אורלי שרגנהיים, טענה בסיכומיה כי מדובר באישום שנולד בשלב מאוחר בחקירה, לאחר העברת כל חומרי החקירה מהמשטרה לפרקליטות, ואף לאחר העתקת חומרי חקירה עבור ההגנה לצרכי שימוע. באירוע נכחו הנאשם ומועלם בלבד. האירוע לא תועד ולא הוקלט. מועלם היה לאכזבה עבור המאשימה בבואו לדוכן העדים. מדובר בעד שפחדו מהנאשם גבר עליו והוא חזר בו מרבות מאמרותיו במשטרה, ועל כן יקשה על המאשימה להסתמך עליו (עמ' 95). עם זאת, הודעתו במשטרה הוגשה בהסכמה ואף לבקשת ההגנה (ת/98ב'). לכן, יש להעדיף את הודעתו במשטרה. בתחילת הודעתו העד לא סיפר על השיחה עם הנאשם, ורק לאחר שהחוקר שאל אותו במפורש אם המילה תלושים עלתה בשיחתם והסביר לו שהדבר עולה בראיות, מועלם השיב שהנאשם אמר לו שהוא מוקלט (הכוונה לשיחה בהאזנת הסתר בנוגע לתא הכפפות (ת/56(8)). מדובר בהקלטה שכלל לא הייתה ידועה למועלם בשלב זה של החקירה. בהמשך החקירה, מועלם סיפור לחוקר על אמירותיו של הנאשם כי "ישבו עלינו יותר משנתיים... אנחנו מוקלטים הרבה דברים". החוקר ביקש לדעת על עניין 7 השנים, ואז מועלם סיפר שאכן הנאשם שאל אותו מדוע אמר 7 שנים ולא 5 שנים, והוסיף שהנאשם אמר לו שציפה מהאנשים שלו להיות נאמנים. המאשימה טענה שבחקירה הראשית אישר מועלם שבמפגש הנאשם אמר לו שהם מוקלטים לגבי תא הכפפות, אך הוסיף שהנאשם ביקש שיאמר אמת בחקירותיו, ואישר שהנאשם אמר שבגדו בו ופגעו בו, אך בפתח החקירה הנגדית אמר שאינו זוכר זאת. בהמשך החקירה הנגדית, הסכים העד לכל גרסה שהציעה לו ההגנה. זאת בשל פחד מהנאשם. המאשימה עתרה לאמץ את גרסתו של מועלם בחקירה, ולא להסתמך על עדותו הפתלתלה בבית המשפט. לטענת המאשימה יש להרשיע את הנאשם באישום הרביעי, וזאת על אף שמועלם אכזב בעדותו בבית המשפט. הנאשם היה מודע להיות העד אדם שמסר לגביו עדות במשטרה, ועל אף שהוזהר שלא לעשות כן, ניהל שיחה עם העד שנגעה לחקירה עצמה, הביע אכזבתו מהעד, ובכך הטריד אותו.
270. לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד אשר אוחיון וחן הולנדר, לנאשם נגרם עוול בכך שיוחסו לו התנהגויות פליליות שאותן כלל לא ביצע. מועלם, במסגרת תפקידו, היה צריך להעביר דואר לנאשם לביתו. לא התרחש במפגש ביניהם שום דבר פלילי. על מועלם הופעלו לחצים כבדים
--- סוף עמוד 153 ---
בחקירה (ת/57), לרבות איומים מפורשים וסמויים, עד אשר מועלם אמר "רוצה אני". מי שמסר את הגרסה זה החוקר, ולא מועלם. ההגנה ביקשה להגיש את תמליל חקירתו של מועלם לצד ההודעה הכתובה (ת/98א' ו-ת/98ב'), וזאת כדי להמחיש את האופן שבו ההודעה הכתובה אינה משקפת את התהליך שהעד עבר עד שמסר את גרסתו, ואת הפגמים בחקירה.
דיון והכרעה – האישום הרביעי
271. לאחר ששמעתי את עדותו של מועלם בבית-המשפט, ובחנתי את יתר העדויות והראיות באישום זה, סבורני כי לא ניתן לבסס על עדותו של מועלם ממצאים חד משמעיים. עדותו של מועלם לגבי הפגישה עם הנאשם לא הייתה סדורה, העד שינה את גרסתו במהלך עדותו, ניכר כי אינו זוכר היטב את אותה פגישה, וקיים קושי לסמוך על עדות זו בנוגע לאישום הרביעי.
272. מועלם בעדותו סבר בטעות שקיימת בידי המשטרה והמאשימה הקלטה של המפגש שלו עם הנאשם המתואר באישום הרביעי, וזאת מעבר להקלטת השיחה בינו לבין הנאשם בנוגע לתא הכפפות (שנוגעת לאישום הראשון). כך מועלם הבין בחקירתו במשטרה, ואפילו במועד עדותו עדיין סבר שקיימת הקלטה כאמור – בעוד שהקלטה כזו אינה קיימת. בעדותו מסר מועלם "נדמה לי, אם אני זוכר, אם נשמע את ההקלטה, תשמעי אשר אמרתי לו משהו על עורך דין, שאני שילמתי על עורך דין" (עמ' 729 מיום 11.7.19), וכן "אמרתי שיש לכם את ההקלטה, תשמיעי" (פונה לתובעת) (עמ' 730). גם בהמשך מסר מועלם "יש לכם את ההקלטה של הכל, שנפגשנו, אז את יכולה להשמיע לו את זה" (עמ' 738), וכי הדבר נאמר לו על-ידי החוקר לירן וקסברגר (עמ' 739). לדבריו, "לירן אמר לי שיש את ההקלטה שאני נפגשתי עם יהודה" (עמ' 739). ובהמשך, פונה לתובעת "תביאי את ההקלטה" (עמ' 746), וכן לסניגור "תיקח הקלטה, הכי טוב הקלטה... הוא אמר לי לירן שיש הקלטה" (עמ' 748), "תוציאו את ההקלטה". "בגלל זה אמרתי שאני לא זוכר, ובגלל זה אני אומר עד עכשיו, תראו בהקלטה שהם הקליטו". גם כאשר ב"כ הנאשם הבהיר למועלם שאין הקלטה: "סתם הוא אמר לך שיש הקלטה", מועלם חזר על כך שקיימת הקלטה: "בכל מה שיהיה בהקלטה, אני אהיה מאחורי ההקלטה" (עמ' 763). "הוא אמר לי, לירן, שיש הקלטה, שהכל מוקלט... אני אמרתי, תוציא את זה, ואז נצא מכל הזה... מה שיש בהקלטה אני מאחורי זה... כל מה שיש בהקלטות, אני מאחורי ההקלטות" (עמ' 765). גם כאשר ב"כ הנאשם הבהיר למועלם שוב ושוב שאין שום הקלטה, מועלם חזר על כך "לירן אמר לי שאתם מוקלטים שם" (עמ' 769). אפילו בחקירתו החוזרת, חזר מועלם על כך שיש הקלטה, והוא עומד מאחורי הדברים שיהיו בהקלטה, ורק בשלב זה, לאחר ששוב ושוב הוסבר לו שאין הקלטה, קיבל זאת (עמ' 846).
הרושם שהתקבל מעדותו של מועלם הוא שמועלם לא זכר היטב את תוכן המפגש שלו עם הנאשם, לא בזמן החקירה במשטרה, ובוודאי שלא בזמן עדותו בבית המשפט. מועלם הבין מחוקר המשטרה שקיימת הקלטה של החקירה, וסבר לכל אורך הדרך – לרבות בעדותו בבית המשפט – שניתן באמצעות ההקלטה לדעת את אשר אירע במדויק באותה פגישה. ואולם, הוא עצמו, התקשה מזיכרונו לתאר את שהתרחש במפגש. מועלם אכן זכר שהייתה פגישה כאמור, וזכר דברים שנאמרו בה שאינם נוגעים לחקירה, ואולם בכל הנוגע לדברים המתוארים בכתב האישום, התקשה מועלם לזכור את הדברים ולתאר אותם באופן ברור, והיה מוכן לאשר כל מה שיופיע בהקלטה, אשר סבר בטעות שקיימת. בנסיבות אלה, קיים קושי לסמוך על דבריו של
--- סוף עמוד 154 ---
מועלם, בין אם בחקירה ובין אם בבית המשפט, בכל הנוגע לתוכן הפגישה שלו עם הנאשם, ולמתואר באישום הרביעי.
273. כמו כן, סבורני כי לא ניתן לקבוע ממצאי מהימנות על סמך הדברים שאמר מועלים בחקירתו במשטרה. ראשית, מפני שמועלם הוטעה לחשוב שהשיחה בינו לבין הנאשם מוקלטת. אמנם, גם בהנחה שהחוקר אמר למועלם שהמפגש בינו לבין הנאשם מוקלט, מדובר בתרגיל חקירה שאינו חורג מהמותר. ברם, קיים חשש שמועלם, בשל הבנתו שהשיחה מוקלטת, ובשל כך שלא זכר היטב את השיחה עם נאשם, ביקש לרצות את החוקר. מועלם גם חשש לגבי מעמדו שלו בחקירה שהייתה באזהרה, ומתוצאותיה, לרבות האפשרות שיהיה לחובתו רישום פלילי אשר יפגע בעתידו (עמ' 753). ניכר כי מועלם ניסה בחקירתו במשטרה לרצות את החוקר (עמ' 763, עמ' 768). הוא סבר בטעות שקיימת הקלטה של המפגש בינו לבין הנאשם, ולכן הניח שבכל מקרה ההקלטה תחשוף את האמת (עמ' 781). שנית, עיון בחקירתו של מועלם במשטרה (ת/98ב'), מעלה כי גרסתו של מועלם היא גרסה מתפתחת. תחילה הכחיש ששוחח עם הנאשם לגבי החקירה, ולאחר שהחוקר הטיח בו דברים, אישר מועלם את הדברים, באופן אשר לא שולל את האפשרות שמועלם – אשר נחקר באזהרה לרבות בעבירה של שיבוש הליכי חקירה ומשפט – חשש מהחקירה וניסה לרצות החוקר. כך למשל, לאחר שהחוקר הטיח בו שדיברו על התלושים, השיב מועלם "התלושים, לא, וואללה לא, נשבע לך, אני מנסה כאילו לשחזר את זה, תיתן לי כיוון" (ת/98ב', עמ' 8).
עוד יצוין, כי המאשימה כלל לא ביקשה להכריז על מועלם כעד עוין, ולא ביקשה להגיש את הודעותיו של מועלם לפי סעיף 10 א' לפקודת הראיות, אם כי הודעותיו הוגשו בשלב מאוחר יותר של ההליך לבקשת ב"כ הנאשם, וזאת כדי להצביע על פגמים באופן ניהול החקירה (פרו' 24.9.20, עמ' 1278). אמנם, מעת שראיה מוגשת לבית-המשפט, גם אם על-ידי ההגנה, הרי שהיא קבילה גם לחובת הצד שהגיש אותה, ואולם בנסיבות המקרה הנוכחי, יש להתייחס בזהירות לאפשרות לבסס על הודעה זו ממצאי עובדה, בסתירה לעדות העד.
אכן, לא ניתן להתעלם מכך שמועלם בחקירתו סיפר לחוקר על כך שהנאשם אמר לו שהם הוקלטו. לכאורה הדברים מתייחסים להאזנת הסתר של שיחה בין הנאשם למועלם בנוגע לתלושים בתא הכפפות (ת/56(8)), שיחה אשר לפי טענת המאשימה בסיכומיה, מועלם כלל לא ידע על כך שהיא נקלטה בהאזנת סתר. בהקשר זה יש לציין, כי גם בחקירתו הראשית בבית המשפט חזר מועלם על כך שהנאשם אמר לו שהם הוקלטו בנוגע לתא הכפפות, ושיגיד את האמת בכל מה שיחקרו אותו (פרו' בעמ' 730). עם זאת, מועלם חזר בו מהדברים הללו בחקירתו הנגדית, וטען שאינו זוכר זאת, אלא רק ניסה לרצות את החוקר, וממילא הבין שהמפגש מוקלט. גם בחקירתו החוזרת, חזר מועלם על כך שבנוגע לטענה שהנאשם אמר לו באותו מפגש שהם הוקלטו בעבר ושיש הקלטה – הוא אמר לחוקר וקסברגר, שאינו זוכר דבר כזה (עמ' 847), אלא רק שדיבר על המשכורת שלו באותו מפגש (עמ' 848). בסופו של דבר, קיים קושי לסמוך על עדותו של מועלם, אשר חזר בו מהדברים בחקירתו הנגדית, וטען שאינו זוכר, וקיים קושי לקבוע על סמך דבריו ממצא חד משמעי.