לפיכך, משעל פניו מחד יש לקבל את טענת הקיזוז של אלונה במלואה או בחלקה בעניין הנדון ומשמאידך יש לקבל גם את טענת החברה לשלול את פיצויי פיטוריה ולו באופן חלקי, מצאנו שהפתרון ההולם הוא – על דרך של הותרת הכספים שנצברו בקופה עד היום ברשותה ובשליטתה של אלונה מבלי שלחברה תהיה יד בהם ובמקביל, דחיית בקשת הקיזוז של אלונה בגין אי ביצוע הפרשות פנסיונית כדין עבורה במהלך תקופת העסקתה. זהו על פניו הסעד ההולם המתחשב בטענותיו של כל צד.
פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת:
113. כטענת החברה, אכן הוכח בפנינו שאלונה לא נתנה הודעה מוקדמת כמתחייב ממנה עת הודיעה על התפטרותה.
114. בהודעת ההתפטרות שאלונה שלחה למייל החברה ב – 15.5.17 (נספח ת/3 לתצהיר נטלי) היא מציינת "התפטרותי תיכנס לתוקף בעוד חודש מהיום בהתאם לחוק הודעה מוקדמת דהיינו 15.6.17".
115. בפועל, לא ניתנה על ידה כל הודעה מוקדמת ולמעשה, הוכח בפנינו שבמקביל לאותה הודעה היא כבר עבדה בחברה בבעלות חנן, חברה שהיא מתחרה במעסיקתה.
116. אשר לתכתובת בין אלונה לבין סיגל (שבתקופה הרלבנטית לתביעה הייתה מנהלת חשבונות בחברה), התכתבות שבאה בעקבות הודעת ההתפטרות של אלונה וממנה מנסה אלונה להיבנות ולהתחמק מחובה למתן הודעה מוקדמת, יובהר כי אין בה דבר וחצי דבר המאפשר לסייע לה בקשר לכך. נהפוך הוא, היא רק מחזקת את טענת החברה שאלונה לא נתנה הודעה כדין הגם שהחברה ציפתה לכך ממנה וכחלק מכך, גם לא ביצעה חפיפה לתפקידה כמצופה מעובד שמסיים את העסקתו.
117. במסגרת ההתכתבות בין השתיים (שצורפה כנספח לסיכומיה של אלונה) מציינת סיגל לאלונה שדיווחה אז על ימי מחלה "תהיי בריאה בחופשת המחלה שלך, כשתסתיים תתחילי ביישום ההודעה המוקדמת והעברת חפיפה מסודרת במשרדי החברה". בעובדה שבמסגרת אותה הודעה ביקשה סיגל מאלונה כי תעביר לרשות החברה את הרכב והטלפון שלה, כשהיא אף מציינת ש"אם קשה לך תודיעי ואנחנו נדאג לאיסוף", אין כל פסול. סיגל גם הבהירה זאת לאלונה במסגרת אותה התכתבות עת האחרונה טענה להרעת תנאים עקב כך. סיגל ציינה שמכיוון שהיא (אלונה) עכשיו בחופשת מחלה ואין לה צורך ברכב להבדיל ממנהל מכירות חדש שהגיע לחברה עם הודעתה על עזיבתה, מבוקש ממנה להשיב את הציוד.
118. בבחירתה של אלונה לעשות דין לעצמה וחרף בקשתה של סיגל לנתק כל מגע עם החברה ולהפר את חובותיה לפי דין בהן גם מתן הודעה מוקדמת, אין לה להלין אלא על עצמה.
119. לפיכך, תביעת החברה למתן פיצוי בסך של 5,807 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת מתקבלת.
פיצוי בגין אי השבת ציוד לחברה:
120. אין מחלוקת בין הצדדים שעם סיום העסקתה של אלונה בחברה היא לא השיבה – לא את הטלפון הנייד שהועמד לרשותה ולא את רכב החברה שגם הוא הועמד לרשותה.
להגנתה טענה אלונה לעניין הטלפון כי זה נמסר ע"י חנן לגבי פילו (אחיו של חנן) כחודשיים לערך אחרי שעזבה את העבודה בחברה (סעיף 69 לתצהירה) ולעניין הרכב טענה אלונה כי לנתבעת היה מפתח רזרבי כך שהליך של תפיסת הרכב, גרירתו ושכפול המפתחות לא היה נחוץ (סעיף 38 לתצהירה).
121. בכל הכבוד הראוי, לא ניתן לקבל טענות מסוג זה.
מצופה מעובד המסיים את העסקתו להחזיר לרשות מעסיקו את הציוד שלו על כל פרטיו וחלקיו ולא לצפות מהחברה שהיא תפעל לעשות כן.
122. לעניין הטלפון, נטלי העידה כי גבי, אחיו של חנן, אינו קשור לחברה ואינו עובד שלה וכלשונה "גבי אינו פילו" (עדות נטלי בעמ' 12 לפרו' שורות 16 עד 21).
ולכן בהיעדר אינדיקציה לזיקה כלשהי בין גבי לחברה, מסירת הטלפון לידיו לא יכולה להיות מוכרת כהחזרתו למעסיק.
החברה הגישה העתק חשבונית בגין תשלום על מכשיר הטלפון הנייד לרשות אלונה בתקופת העסקתה (נספח ת/36). מעיון בחשבונית עולה כי היא מתייחסת לרכישה של 11 טלפונים ניידים ובהם גם של אלונה, כשלשיטת החברה עלות הנייד של אלונה עמד על 2,300 ₪.
בהתייחס לכך טענה אלונה כי "מדובר על מכשיר ישן מאוד ומשומש שערכו מועט מאוד" (סעיף 69 לתצהירה) אך היא לא ציינה או פרטה מהו אם כן, שוויו.
בהינתן כך, תביעת החברה מתקבלת ועל אלונה לפצות את החברה בגין הטלפון הנייד שלא הושב לה עם סיום העסקתה בשווי של 2,300 ₪.
123. לעניין הרכב: החברה טענה כי עם סיום העסקתה של אלונה, נוכח סירובה וסירוב חנן להשיב את הרכבים, נאלצה החברה לתפוס את הרכבים, לגרור אותם ולשכפל את המפתחות (סעיף 118 לתצהיר נטלי). בתמיכה לכך, צורפו על ידה חשבוניות המפרטות את ההוצאות שהוצאו על ידה בנספחים ת/28 ות/29 לתצהיר נטלי.
בעדותה של נטלי (עמ' 11 לפרו' שורות 10 עד 12) הובהר על ידה כי החברה מבקשת את ההוצאות רק עבור הרכב של אלונה (ולא של חנן) וכי מדובר ברכבי ליסינג באופן שאפשר לחברה לשכפל את המפתח.
מעיון בחשבוניות שצורפו עולה כי העלות המפורטת שם מתייחסת לשני רכבים. משאלונה לא החזירה את הרכב שהועמד לרשותה היא תחויב רק בגין ההוצאות שנאלצה החברה להוציא על מנת להשיב את הרכב שהועמד לרשותה ומספרו 9107339 והן:
א. בגין גרירת הרכב סך של 526.5 ₪ (הסך הכולל לגרירת שני הרכבים עמד על סך 1,053 ₪, נספח ת/28 לתצהיר נטלי).
ב. בגין שכפול מפתח חכם לרכב סך של 1,404 ₪ (נספח ת/29 לתצהיר נטלי).
124. לפיכך, נקבע בזאת כי על אלונה לשלם לחברה סך כולל של 4,230 ₪ בגין אי השבת ציוד לחברה ופיצוי על הוצאות שנגרמו לחברה עקב הצורך בהשבה.
השבת הלוואה:
125. החברה טענה כי בסיום עבודתה נותרה אלונה חייבת לחברה סך של 9,237 ₪ בגין יתרה הלוואה שנטלה אלונה מהחברה (סעיף 115 לתצהיר נטלי).
126. בתגובה לכך טענה אלונה כי היא לא זוכרת מתי לקחה הלוואה וכי למעשה כאשר היו הפרשי עמלות (בין מה ששולם לה בפועל לבין מה שהגיע לה) הם כונו "הלוואה" וביטוי לניכוי שלו היה בניכויים אישיים בתלוש (סעיף 70 לתצהירה).
127. רק כאשר בעדותה של נטלי הוצגה כרטסת של הנהלת החשבונות בחברה המתעדת מפרעות והלוואות לאלונה, כמו גם תכתובת בין אלונה לסיגל בה מבקשת אלונה הלוואה מהחברה (מוצג ת/40), חזרה בה אלונה מגרסתה כמפורט בתצהירה ואישרה בסיכומיה כי אכן נטלה הלוואות ומפרעות מהחברה. רק שלדידה, ולפי כרטסת הנהלת החשבונות, סכום החוב אותו החברה לא ניכתה ממנה עומד על סך של 3,000 ₪ עבור הלוואות ו–2,200 ₪ עבור מפרעות. ולכן, מבוקש על ידה לעדכן את הסכום בהתאם (סעיף 57 לסיכומיה).
128. במחלוקת זו שבין הצדדים סבורים אנו כי העמימות בעניין הנדון צריכה לפעול לחובת המעסיק. ביטוי למתן הלוואות או מפרעות צריך לקבל ביטוי בכתב ובהסכם בין הצדדים מעבר לתיעוד שמטבע הדברים מצוי גם בכרטסת הנהלת החשבונות. לפיכך, ומשהחברה לא הציגה כל הסכם בעניין זה בין הצדדים, מצאנו לקבל את גרסתה של אלונה כך שלעניין רכיב זה היא חבה לחברה סך של 5,200 ₪ בלבד.
פיצוי בגין תשלום דו"חות חניה:
129. החברה טענה שאלונה הסבה לה נזק בכך שחנתה במקומות אסורים ונקנסה בדו"חות חניה שונים בעת השימוש ברכב החברה שהועמד לרשותה לצרכי עבודתה (סעיף 121 לתצהיר נטלי). וכן, כי החברה נאלצה לשאת בתשלום הדוחות בסך כולל של 9,700 ₪ (סעיף 122 לתצהיר נטלי). בתמיכה לכך צורף עותק מאסופת דו"חות החניה ואסמכתאות על ביצוע התשלום ע"י החברה (נספח ת/37 לתצהיר נטלי).
130. תצהירה של אלונה נעדר התייחסות לטענות אלה ובסיכומיה מצוין בקשר לכך "הנתבעת לא הכחישה כי חויבה בדוחות חניה" (סעיף 59 לסיכומיה).
131. בהינתן כך, ומשאלונה גם לא חלקה על סכום החיוב, מתקבלת תביעת החברה ברכיב זה במלואה כנטען על ידה ועל אלונה להשיב לחברה סך של 9,700 ₪.
הניכויים מתלוש השכר האחרון של אלונה (חודש מאי 2017) :
132. בגמר החשבון שנערך לאלונה עם סיום העסקתה, קיזזה החברה סכומים שונים שלשיטת החברה אלונה חבה לה אותם. לטענת החברה, גם לאחר הקיזוזים נותרה אלונה חבה לחברה סך כולל של 47,789 ₪ (סעיף 80 לתצהיר נטלי).
133. מעיון בתלוש שכרה האחרון של אלונה בחברה, מחודש מאי 2017, שצורף כנספח ת/35 לתצהיר נטלי עולה כי אלה הם ניכויי הרשות שנוכו משכרה: "ק.הח' רכב 5832, החזר הלוואה 9,237, עכ ת. סודיו 27,335, ה. מוקדמת 5,807, מפרעה 4,691, פלאפון 2,300". אשר לניכויי חובה צוין סך של 3,328.71 ₪ .
בקיזוז התשלומים להם הייתה זכאית אלונה בחודש זה היתרה לתשלום כפי שהוגדרה בתלוש עמדה על יתרה שלילית והיא מינוס 47,789 ₪.
יצוין כי הניכויים כמפורט נעדרים התייחסות לדוחות החניה שקיבלה אלונה עם רכב החברה אותם כאמור שילמה החברה מכספה.
134. לאור קביעתנו כאמור ולאחר דיון בטענות הקיזוז של הנתבעת נכריע בהתחשבנות בין הצדדים.
בקשות הקיזוז של אלונה:
135. בכתב ההגנה של אלונה הועלו על ידה שורה של בקשות קיזוז היה ויימצא כי היא חבה תשלום או סעד כלשהו לחברה (ראו סעיף 110 ואילך לכתב ההגנה).
נדון להלן בכל אחת מהן בנפרד.
136. שכר חודש מאי 2015 בסך 5,800 ₪ בצירוף פיצויי הלנת שכר כדין: כאמור בתלוש השכר לחודש 5/17 התובעת הייתה זכאית לסך של 7,413 ₪ נטו. סכום זה יילקח בחשבון במסגרת ההתחשבנות בין הצדדים.
137. עמלות בסך של 9,000 ₪: הבקשה לקיזוז נדחית.
בכתב ההגנה טענה אלונה כי החברה הייתה צריכה לשלם לה עמלות בגין מכירות אותן ביצעה בשנים 2014 עד 2017 בסך כולל של 9,000 ₪ (סעיפים 113 ו – 114 לכתב ההגנה).
אולם, רק בתצהירה פירטה אלונה את אותם פרויקטים בהם טיפלה ושווים בגינם חבה לה לדידה החברה עמלות (סעיף 59 לתצהירה).
מקומו של הפירוט בעניין טענת הקיזוז כאמור צריך היה להימצא במסגרת כתב ההגנה ולא, לראשונה בתצהירה, זאת, על מנת שהחברה תוכל להתמודד עם טענותיה אלה כדבעי במסגרת התצהירים מטעמה. משאלונה לא פעלה לעשות כן דין הבקשה להידחות מבלי להיזקק לה לגופה. זכות הקיזוז קבועה בתקנה 34 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991 ונפסק, כי זוהי טענת הגנה מהותית שיש להעלותה בהזדמנות ראשונה. ככלל, המועד להעלות טענת קיזוז הינו בכתב הגנה ויש להעלות הטענה באופן מפורש ומפורט. אין די בטענה סתמית (עע (ארצי) 52/07 מובילי מים 1994 בע"מ נ' יוסף פיסל, (25.4.07)). בענייננו הבקשה לקיזוז נטענה בכתב ההגנה בכלליות וללא כל פירוט או הסבר ודינה להידחות. מעבר לאמור, הנתבעת לא תמכה את טענותיה בראיה כלשהי.
138. אי ביצוע הפרשות לביטוח פנסיוני בסך של 20,000 ₪: ראו קביעתנו בהתייחס לבקשה למתן צו ההצהרתי לקרן הפנסיה של אלונה, קביעה המתייחסת גם להיבט זה.
139. פיצויי פיטורים בסך של 24,500 ₪: ראו קביעתנו בהתייחס לבקשה למתן צו ההצהרתי לקרן הפנסיה של אלונה, קביעה המתייחסת גם להיבט זה. יצוין, כי בנסיבות התפטרותה, הנתבעת לא הייתה זכאית לפיצויי פיטורים מלאים.
140. פיצוי בגין הוצאת דיבה בסך של 50,000 ₪ : הבקשה לקיזוז נדחית.
אלונה טענה כי לאחר פיטוריה היא הופתעה לגלות כי החברה ו/או מי מטעמה הוציאה דיבתה לרעה תוך שנציגי החברה קוראים לה שקרנית וגנבת.
בתביעה לעוולת לשון הרע יש להצביע על העובדות המקימות את כל מרכיביה של עילת העוולה האזרחית, היינו: את מרכיב ה"פרסום"; מרכיב "לשון הרע"; והעובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים (ע"ע (ארצי) 7192-02-13 די.אס. פי גרופ בע"מ - אלי אסולין (16.9.13).
גם אם יש ממש בטענותיה של אלונה, משהטענות נטענו בכלליות וללא פירוט העובדות המקימות לה את עילת התביעה, כמו למשל בפני מי פורסמו הדברים?, מתי?, לידי מי? (תוך ציון שם במפורש)? באיזה דרך? וכיוצ"ב, הבקשה לקיזוז נדחית.
141. פיצוי בגין הטרדה מינית בסך של 150,000 ₪ : הבקשה הזו נזנחה בסיכומי התשובה של אלונה ולפיכך מתייתר הצורך לדון בה.
למעלה מן הצריך, גם אם הייתה אלונה עומדת עליה, יצוין כי ראוי היה לדחותה. היא נטענה מבלי שהוצגה ראשית ראיה לתמיכה בה.
סוף דבר:
142. אלונה תשלם לחברה את הסכומים הבאים:
א. פיצוי בגין הפרת חובת הנאמנות, תום הלב וההגינות בסך כולל של 25,000 ₪.
ב. פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך של 5,807 ₪.
ג. פיצוי בגין אי השבת הציוד לחברה ופיצוי על הוצאות שנגרמו לחברה עקב הצורך בהשבה בסך של 4,230 ₪.
ד. החזר הלוואה בסך של 5,200 ₪.
ה. פיצוי בגין תשלום דוחות חניה בסך של 9,700 ₪.
ו. מהסכומים האמורים לעיל תקוזז משכורת 5/17 בסך של 7,413 ₪ נטו.
ז. לסכומים האמורים לעיל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת כתב התביעה (10.7.17) ועד למועד התשלום בפועל.
143. בקשותיה של אלונה לקיזוז, נדחות.
144. התביעות לפיצוי ללא הוכחת נזק מכוח חוק עוולות מסחריות, פיצוי מכוח עשיית עושר ולא במשפט, השבת הפיצוי המוסכם שקבוע בהסכם העבודה ומתן צווים הצהרתיים, נדחות.
145. אלונה תישא בהוצאות החברה בסך 3,000 ₪ ושכ"ט באת כוחה בסך של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
ניתן היום, כ"ה חשוון תשפ"ב, (31 אוקטובר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
גב' אורלי סרוסי גרטי, נציגת ציבור עובדים אלעד שביון, שופט - אב"ד מר אבי אילון, נציג ציבור מעסיקים
אלעד שביון