27. בפסיקתו, קיבל בית הדין הארצי את הכרעת בית הדין האזורי, כשהכרעתו נשענה במידה רבה על קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, ובכלל זה: המערערת הסכימה לדרך חישוב השכר לכל אורך שנות העסקתה על ידי המשיבים; המערערת קיבלה הסבר מפורט על כך; דרך חישוב השכר היתה מובנת למערערת במלואה; שכרה של המערערת היה גבוה באופן משמעותי משכר המינימום, והיא עקבה ובדקה באדיקות את כל נושא תשלום שכרה מהמשיבים. נקדים ונציין, ואף נמחיש בהרחבה בהמשך, כי כלל הנתונים האלה – לא התקיימו בענייננו.
28. יישום פסיקת בן דוד בפסיקת בתי הדין האזוריים – עניין בן דוד יושם במספר פסקי דין בבתי הדין האזוריים, ומעניין לציין כי רוב הפסיקה עסקה בענף רפואת השיניים, ובעניינם של רופאות ורופאי שיניים (לא מצאנו פסיקה ביחס לשינניות), אשר עבדו בחברת בת של שירותי בריאות כללית. בדומה לעניין בן דוד, בכל פסקי הדין שאותם נציין להלן, דחו בתי הדין האזוריים את התביעה להפרשי השכר, ובהסתמך על כך שהתובעים היו מודעים היטב למסגרת ותנאי ההעסקה.
29. כך למשל, בעניין קרתי נפסק כדלקמן[5]:
"בבוחננו את הטעמים אליהם התייחסה הפסיקה, אף אנו לא מצאנו – בנסיבות המקרה שלפנינו – פגם בעצם קביעת שכר התובע כנגזרת של עלות העסקתו המוסכמת. לאורך תקופת העסקתו, התובע קיבל תלושי שכר חודשיים ודוחות תפוקה, ובכלל זה הוגשו לו דוחות תגמול חודשיים שפירטו את כל הטיפולים שבוצעו על ידו ואת סכומי בסיס התגמול בגין כל טיפול, וכן
--- סוף עמוד 14 ---
דוחות תגמול יומיים בהם פורטו כל הטיפולים שבוצעו במהלך כל יום עבודה (סעיף 23 ונספח 6 לתצהיר ביטון). ממסמכים אלה יכול היה התובע ללמוד בקלות כיצד נקבע שכר עבודתו החודשי. התובע אף אינו מכחיש כי שיטת חישוב שכרו ושיעורו היו ברורים לו היטב והוא היה מודע לכל הנתונים הנוגעים לתנאי שכרו והעסקתו (ע' 6, ש' 8). כלומר, הנתבעת חשפה בפני התובע את התחשיב המלא של עלות העסקתו והבהירה לו כי שכר עבודתו וזכויותיו הנלוות, המהווים יחדיו את גמול עבודתו, נגזרים מעלות מעסיק מקסימאלית. אין חולק כי התובע מעולם לא טען כנגד שיטת חישוב השכר שנהגה בין הצדדים החל ממועד תחילת עבודתו, משך כ- 17 שנה. משכך, ובדומה למקרה שנדון בפרשת בן דוד, גם כאן אנו קובעים כממצא עובדתי, שהתובע קיבל הסבר מפורט על דרך חישוב שכרו, הבין אותה, ואף הסכים לה בעצם המשך עבודתו בדרך זו משך שנים רבות."