174. הפיצוי שייקבע להלן, וביחס לכל מעסיק בנפרד, נקבע על ידינו לאור ההשלכות הניכרות שהיו לתלושי השכר הבלתי תקינים לגבי ידיעתה של התובעת בכל הקשור לזכויותיה. כפי שצוין דלעיל בהרחבה במהלך פסק הדין, תביעתה העיקרית של התובעת היתה להפרשי שכר בגין עבודתה כשיננית. ביחס לתביעה זו, קבענו כי התובעת לא יכלה לדעת מתלושי השכר, במרפאה ו/או בעמותה, כיצד נקבע שכרה.
175. בכלל זה, התובעת לא יכלה לדעת כמה טיפולים היא ביצעה מדי כל חודש; מהי התמורה האחוזית בגין טיפולים אלה; מה נוכה משכרה, ובגין מה; על בסיס מה נעשו ההפרשות הפנסיוניות, וכיו"ב. התובעת גם לא יכלה לדעת כי היא מועסקת בפועל על ידי המרפאה, ולא על ידי הנתבע.
--- סוף עמוד 53 ---
176. במקרה שבנדון, לאחר ששקלנו את כלל נסיבות העניין, הגענו למסקנה כי יש לקבל את תביעת התובעת ברכיב זה. על כן, יש לחייב תחילה את המרפאה והנתבע, ביחד ולחוד (ולאור טענת הרמת המסך, אשר התקבלה), בסך של 5,000 ₪ בגין תלושי השכר הפגומים שקיבלה התובעת בגין עבודתה במרפאה.
177. סכום דומה, בסך של 5,000 ₪ גם כן, ישולם על ידי העמותה (בלבד), ובכל הקשור לתלושי השכר הפגומים שקיבלה התובעת בגין עבודתה בעמותה. הסכומים שנקבעו ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום מתן פסק הדין החלקי, ועד למועד התשלום בפועל.
178. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין – בהינתן קביעתנו כי התובעת פוטרה משני מקומות העבודה, היא זכאית להשלמת פיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת (ראו להלן, בהמשך פסק הדין החלקי). נוסף לכך ובאופן ספציפי, התובעת תבעה פיצוי בגין היעדר שימוע, לאור פיטוריה מהמרפאה.
179. הפסיקה דנה רבות במהותה של זכות השימוע כזכות הטיעון, אשר עומדת לכל אדם באשר הוא. בכלל זה, הזכות לקיומו של הליך פיטורים תקין, ולהישמע במהלכו, הוכרה על ידי הפסיקה כזכות ראשונית ומהותית[70]. עוד נקבע, כי חובת השימוע נגזרת גם מחובת תום הלב, וככזאת היא חלה גם על גופים פרטיים עוד מקדמת דנא.
180. אין חולק כי כיום מוכרת בפסיקה זכותו של העובד לקיומו של הליך פיטורים תקין ומסודר, במסגרתו יישמעו טענותיו בהרחבה, ויוצג לפניו החומר והטענות הרלוונטיות כנגדו. בעניין גוטרמן אף נקבע על ידי בית הדין הארצי, כדלקמן[71]:
"... זכות הטיעון הינה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתנו המשפטית, ומקום של כבוד שמור לה ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר - עת נשקלת אפשרות לסיום העסקתו של עובד, בין בדרך של פיטורים ובין בדרך של אי-חידוש חוזה עבודה. ודוק. זכות הטיעון איננה מטבע לשון, אין לראות בה "טֶקֶס" גרידא, שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה
--- סוף עמוד 54 ---
ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו, או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך-גיסא, מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו...".
181. עוד נקבע על ידי בית הדין הארצי בעניין הרמן, כך[72]: "... בבסיס חובת השימוע עומד הרציונל לפיו לא יהא זה הוגן להטיל על העובד סנקציה חמורה הפוגעת בהכנסתו, מבלי שיקבל הזדמנות להציג עמדתו בטרם קבלת החלטה על פיטוריו". אשר לאופן ניהול הליך השימוע, נפסק כי "דרכי שמיעת המועמד לפיטורין הן רבות ומגוונות, וניתן להגשים את החובה במספר רב של אופנים"[73].
182. התובעת ביקשה פיצוי בסך של 12,141 ₪, לפי תחשיב של שלוש משכורות, אולם הכלל הפסיקתי כיום, וכפי שהוזכר בעניין רון, קובע כך[74]: "... פסיקת פיצוי בגין נזק שאינו ממוני צריכה להיקבע כסכום גלובלי בהתאם לאמות מידה שפותחו בפסיקה, ולא כמכפלת שכר". במקרה שלפנינו, ומשעה שהתובעת פוטרה אך ורק בגין תלונותיה ביחס לשכרה, אנו סבורים כי יש להעמיד את הפיצוי על הרף הגבוה.
183. על כן, המרפאה והנתבע יישאו ביחד ולחוד (ולאור טענת הרמת המסך, אשר התקבלה) בסך של 10,000 ₪, בגין פיטורים שלא כדין ואי-עריכת שימוע. הסכום שנקבע ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום מתן פסק הדין החלקי, ועד למועד התשלום בפועל.
184. הפרשי שכר – התובעת זכאית להפרשי שכר בגין עבודתה כשיננית, לגבי שני מקומות העבודה. עם זאת, לא ניתן לקבל את התחשיבים שהציגה התובעת, מהטעמים הבאים:
- תחשיבי התובעת מבוססים על טענות שנדחו על ידינו, ולמשל – הטענה לגבי העבודה כמרצה בעמותה;
--- סוף עמוד 55 ---
- גם הטענה בגין העלאת התמורה האחוזית, בגין העבודה כשיננית בעמותה, מ-40% ל-50%, איננה מקובלת עלינו;
- הנתבעים אף הצביעו על אי-דיוקים משמעותיים בתחשיבי התובעת, ובכל הקשור להכנסות – הן של המרפאה[75], והן של העמותה[76], שמהם יש לחשב את התמורה האחוזית.
185. ועוד נזכיר, כי התחשיב צריך להיגזר מתוך עלות העסקה (הצדדים לא היו חלוקים לגבי התמורה שהתקבלה כתוצאה מהטיפולים שהיא ערכה, והתובעת אף הסתמכה עליהם במסגרת כתב התביעה המתוקן), וכנגזרת אחוזית של 40%, ולאחר מכן 50% (במרפאה בלבד, החל מחודש 8/2016 ואילך[77]). כפי שכבר הוחלט דלעיל, החישוב לא יכלול ניכוי אחוז המע"מ, וגם לא יכלול ניכויי מעסיק כלשהם.
186. זכויות ממוניות הנובעות מהפרשי השכר - פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי נסיעות, הפרשות פנסיוניות על חשבון מעסיק (תגמולים), הפרשות פנסיוניות על חשבון מעסיק (על חשבון פיצויי פיטורים) + השלמת פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת – במהלך פסק הדין הגענו למסקנה, כי כלל הניכויים וההפרשות בגין הפרשות מעסיק, בוצעו משכרה של התובעת עצמה.
187. כך הוא הנכון לגבי כלל הרכיבים הבאים: מס שכר; מס מעסיקים; דמי ביטוח לאומי מעסיק; הפרשות מעסיק על חשבון פיצויים; הפרשות מעסיק על חשבון תגמולים; הפרשות מעסיק לדמי הבראה; הפרשות מעסיק לדמי חופשה; הפרשות מעסיק על חשבון מחלה. ודוק – ברירת המחדל החוזית באשר לעובד שכיר, היא שכלל הזכויות האלה משולמות על ידי המעסיק, ולא על ידי העובד.
188. בענייננו, לא רק שלא נסתרה טענת התובעת כי לא סוכם עימה דבר, אלא שגם נזכיר, כי הנטל בעניין זה מוטל על הנתבעים, וברי כי הוא לא הורם כלל[78].
--- סוף עמוד 56 ---
משכך, הלכה למעשה, הנתבעים כלל לא שילמו לתובעת זכות סוציאלית באשר היא, היות ש"היא משלמת מתוך העבודה שלה את עצמה" (כהגדרת באת-כוח התובעת בדיון ההוכחות השני). לכן, התובעת זכאית לכלל הזכויות הסוציאליות, הנתבעות בתת-פרק זה.
189. אולם, גם כאן, לא ניתן לקבל את התחשיבים שהציגה התובעת, מהטעמים הבאים:
- לגבי הפרשות פנסיוניות, יש לנכות הפרשות שכבר בוצעו לקופות. התובעת טענה כי לא בוצעו הפרשות בפועל[79], אולם היא התעלמה מהדוחות של חברת מנורה מבטחים שצורפו לתצהירי הנתבעים[80] (ואיננו מתעלמים מהמחדל של הנתבעת להמציא חלק מהדוחות העדכניים, לגבי העמותה);
- לגבי הזכות הפרטנית של דמי חגים, רכיב תביעה זה דינו להידחות (ראו בהמשך הדברים);
- היקף המשרה הנטען על ידי התובעת, בשני מקומות העבודה, מעלה סימני שאלה, ולשיטתנו – סוגיית היקף המשרה צריכה להיקבע במסגרת פסק הדין המשלים שיינתן בתיק. כמו כן, יש לערוך את התחשיב בשימת לב לטענת הנתבעים, כי התובעת לא עבדה בעמותה, כלל (כשיננית וכמרצה), בחודשים 8-9/2014, ולא עבדה בעמותה (כשיננית) בחודשים 4-7/2014.
190. התייחסות פרטנית לדמי חופשה – פרטנית, לגבי תשלום דמי חופשה במרפאה, הרי שעיון בתלושי השכר בגין העבודה במרפאה, מעלה כי הם שולמו מדי כל חודש באופן שוטף, וללא כל קשר לניצול בפועל של ימי החופשה. קרי,
--- סוף עמוד 57 ---
המדובר בשכר שהינו חלק בלתי נפרד מהשכר הרגיל, ובניגוד להוראת חוק הגנת השכר, האוסרת על הכללת רכיב החופשה בשכר[81].
191. אשר לתובעת, כאשר היא נשאלה בעדותה "נכון שבמהלך עבודתך במכון ניצלת ימי חופשה?", היא השיבה ש"לא ניצלתי ימי חופשה, אף פעם לא ביקשתי חופש" (היא לא נשאלה לגבי המרפאה). תשובתה שבנדון לא נסתרה, והנתבעים לא טרחו להציג פנקס חופשה – לא לגבי העבודה במרפאה ולא לגבי העבודה בעמותה.
192. אשר לאתי, הרי שבעדותה היא נשאלה כך: "וכשהיא יוצאת לחופש זה לא משתנה. היא עדיין משלמת או לא משלמת על החופש את אותו אחוז. כי מורידים לה באחוזים. זאת אומרת אם היא לקחה 0 או 5 ימים, האחוז שיורד לה במשכורת זה אותו אחוז", ותשובתה היתה בחיוב. בהמשך פירטה ש"... אצלי היה במחשב דוח שאני, שכל אחד עם הניצול שלו של העובדים", אולם כאשר נשאלה מדוע המסמך לא הוגש, ענתה שהיא אינה יודעת.
193. התייחסות פרטנית לדמי חגים – שונים הם פני הדברים ביחס לזכות הפרטנית של דמי חגים. בתביעה המתוקנת ובתצהיר התובעת לא פירטה – לא לגבי המרפאה ולא לגבי העמותה, אילו ימי חג חלו בתקופת עבודתה. היא גם לא פירטה האם במניין ימי החג שהיא זכאית לתשלומם, לגרסתה, נמנו ימי חג שחלו בשבת או בשלושת חודשי העסקתה הראשונים. זאת ועוד, התובעת אף לא פירטה באילו חגים היא עבדה יום לפני ויום אחרי החג.
194. רק בסיכומי התובעת פורטה לראשונה רשימת החגים הנטענת לגבי המרפאה, וללא שניתנה לנתבעים הזדמנות להשיב על כך בתצהיריהם. רשימת החגים הנטענת לגבי העמותה לא פורטה בכל מקרה[82]. נזכיר, כי ביחס לדמי חגים כבר נקבע, כי בית הדין אינו לבלר של הצדדים, וכי צד שהנטל להוכחת טענתו מוטל לפתחו, אינו יכול לדרוש או לצפות כי בית הדין יוכיח את תביעתו במקומו[83].
--- סוף עמוד 58 ---
195. בית הדין הארצי קבע דברים אלה היפים אף בענייננו, כדלקמן[84]:
"בתביעה לדמי חגים יש לבחון קיומה של זכאות לדמי חגים לגבי כל חג וחג, בשים לב להוראות המקור הנורמטיבי שחל. משכך, הנטל המוטל על העובד התובע דמי חגים הוא לפרט את ימי החג שבגינם הוא תובע, על מנת להראות כי מדובר ביום חג שעשויה לקום לו זכאות בגינו – למשל כי החג לא חל בשלושת חודשי העבודה הראשונים או ביום שבת (במקרים אלה, הן לפי ההסדר הכללי לדמי חגים והן לפי הסכם 2008, אין זכאות לדמי חגים). אין מקום לנקוט תביעה גורפת שהיא מכפלה של הוותק במספר ימי החג השנתיים, אלא יש לפרט במדויק את ימי החג המזכים. במקרה זה המערער לא פירט את ימי החג שבגינם תבע."
196. לצד זאת הבהיר בית הדין הארצי, בשורה של פסיקות, כי תביעה המנוסחת באופן כוללני, ללא פירוט באיזה ימי חג מדובר, תוך שהתובע מסתפק במכפלה של מספר שעות העבודה במספר ימי החג השנתיים – לא תעמוד בנטל הראיה הראשוני המוטל על העובד[85]. אשר על כן, יש לדחות את תביעת התובעת לדמי חגים.
197. התייחסות פרטנית לדמי נסיעות – הנתבעים טענו כי התובעת אינה זכאית לרכיב זה, היות שהיא לא ציינה בגין אילו ימי עבודה לא שולמו לה דמי נסיעות. עם זאת, הנטל בעניין זה מוטל על הנתבעים, היות שהמדובר ברכיב קוגנטי. ושוב נזכיר, כי הנתבעים נמנעו מהצגת דוחות נוכחות מפורטים, ביחס לעבודתה של התובעת כשיננית, גם במרפאה וגם בעמותה.
198. טענה נוספת של הנתבעים, שגם אותה יש לדחות, היא הטענה בגין ויתור התובעת על הזכויות המוקנות לה. גם כאן, אין ולא הוכח ויתור כלשהו, וכבר נקבע כי "הזכות להוצאות נסיעה מעוגנת בצו ההרחבה הכללי בדבר השתתפות המעסיק בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה. בהיותה זכות קוגנטית, היא אינה ניתנת לוויתור משתמע או מפורש..."[86].
--- סוף עמוד 59 ---
199. עם זאת, מקובלת עלינו טענתם הפרטנית של הנתבעים, בכל הקשור לדמי נסיעות בעמותה, כי התובעת אינה זכאית לקבל כפל תשלום דמי נסיעות, בגין ימים שבהם היא עבדה גם כמדריכה וגם כשיננית, היות שלא שבה לביתה וחזרה שוב לעמותה.
ו. סוף דבר
200. לסיכום – לאור כל האמור לעיל, דין תביעתה של התובעת להתקבל ברובה, והיא זכאית לזכויות הבאות, כדלקמן:
א. על העמותה לשלם לתובעת את הסכומים הבאים, כדלקמן: פיצוי בגין אי-מתן הודעה לעובד בסך של 5,000 ₪; פיצוי בגין הפרת הוראות חוק הגנת השכר בסך של 5,000 ₪. סכומים אלה ישולמו לידי התובעת תוך 30 ימים מהיום, שאחרת הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין;
ב. על המרפאה והנתבע לשלם לתובעת, ביחד ולחוד, את הסכומים הבאים, כדלקמן: פיצוי בגין אי-מתן הודעה לעובד בסך של 5,000 ₪; פיצוי בגין הפרת הוראות חוק הגנת השכר בסך של 5,000 ₪; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 10,000 ₪. סכומים אלה ישולמו לידי התובעת תוך 30 ימים מהיום, שאחרת הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין;
ג. התביעה הפרטנית לדמי חגים – הטענה נדחית;
ד. התביעה הפרטנית לגבי העבודה בעמותה כמרצה – הטענה נדחית;
ה. הרמת מסך – מתקבלת הטענה לגבי המרפאה ונדחית הטענה לגבי העמותה.
201. הנחיות לגבי המשך ההליך – התובעת זכאית להפרשי שכר בגין העבודה במרפאה ובעמותה, ולזכויות סוציאליות בגין האמור לעיל. הצדדים יגישו תחשיבים ו/או תצהירים משלימים ו/או חוות דעת ממוניות לפי הנחיות בית הדין דלעיל, ובכלל זה בסעיפים 199-184, וזאת עד ליום 16.12.2021. דיון הוכחות משלים ייערך ביום 23.1.2022 בשעה 09.00.
202. הוצאות – הנתבעים יישאו, ביחד ולחוד, בהוצאות התובעת בגין ההליכים עד כה, בסך של 10,000 ₪. סכום זה נקבע על ידינו בשימת לב לנתונים הבאים, וכפי שצוין במהלך פסק הדין:
--- סוף עמוד 60 ---
- מחד, יש להביא לחובת התובעת את ההאשמות הקשות כלפי הנתבע, שלא רק שלא הוכחו, אלא גם נגעו בנושאים שכלל אינם רלוונטיים לליבת ההליך;