בית הדין האזורי לעבודה חיפה
סע"ש 22916-08-19
לפני
כב' השופט טל גולן
נציג ציבור (מעסיקים) מר ברק נחשול
התובעת:
סוהאד אלבאש
ע"י ב"כ: עו"ד דלית כסלו-ספקטור
ועו"ד לירן כהן לייבוביץ
–
הנתבעים:
1. ד"ר נתן פורמן – שירותי בריאות
2. מכון ללימודי המשך ברפואת שיניים, ע.ר.
3. ד"ר נתן פורמן
פ ס ק ד י ן ח ל ק י
א. מבוא וסקירת ההליך
1. מונחת לפנינו תביעתה של הגב' סוהאד אלבאש (להלן: "התובעת"), אשר הוגשה כנגד שלושה נתבעים, כדלקמן: הנתבעת 1 – חברת ד"ר נתן פורמן שירותי בריאות (להלן: "המרפאה"); הנתבעת 2 – המכון ללימודי המשך ברפואת שיניים, ע.ר. (להלן: "העמותה"); הנתבע 3 – ד"ר נתן פורמן (להלן: "הנתבע") (שלושת הנתבעים ייקראו יחדיו: "הנתבעים"). התביעה עניינה בזכויות שבמשפט העבודה, הנובעות מעבודתה של התובעת – הן במרפאה והן בעמותה.
2. התובעת הינה שיננית בהכשרתה ועיסוקה, ואילו הנתבע הינו רופא שיניים בהכשרתו ועיסוקו. בעיסוקהּ הראשון שנידון בהליך, עבדה התובעת כשיננית אצל הנתבע, המפעיל מרפאת שיניים בחיפה באמצעות המרפאה. בעיסוקהּ השני שנידון בהליך, עבדה התובעת כשיננית ומדריכה בעמותה, הנמצאת בחיפה, וכאשר הנתבע משמש כיו"ר ומנכ"ל שלה. אשר לעמותה, יצוין כי היא מעניקה שירותי ריפוי שיניים לנזקקי רווחה, ואף מקיימת הכשרות אקדמיות בתחום רפואת השיניים.
3. לאחר שהוגשו כתבי הטענות, נערך דיון מוקדם לפני אב"ד ביום 19.2.2020, כשלאחר-מכן הוגשו כתבי טענות מתוקנים, וכן תצהירי הצדדים. ביום 22.3.2021 נערך דיון ההוכחות הראשון בהליך, במהלכו העידה התובעת מטעם עצמה, וכן העידה מטעמה הגב' פטרונלה סרוג'י, עובדת לשעבר במרפאה (להלן: "פטרונלה").
4. ביום 26.5.2021 נערך דיון ההוכחות השני בהליך, במהלכו העיד הנתבע מטעם הנתבעים. כמו כן, העידו הגב' אתי מזרחי, המשמשת כמנהלת אדמיניסטרטיבית של העמותה, ואף מסייעת לנתבע ולמרפאה בעניינים ניהוליים הקשורים למרפאה (להלן: "אתי"), וכן הגב' עינת לגוסה, שעובדת במרפאה כסייעת ושיננית (להלן: "עינת").
5. בתום הדיון המליץ בית הדין לצדדים על הידברות משותפת, שנערכה ישירות ביניהם. בהמשך, נערך לבקשת הנתבעים דיון נוסף ביום 21.6.2021, במהלכו
--- סוף עמוד 3 ---
ניסה אב"ד לקרב בין הצדדים. הניסיון לא צלח, ומשכך ניתן צו לסיכומים. לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים, הועבר ההליך למתן הכרעה.
ב. התשתית העובדתית
6. התשתית העובדתית המוסכמת בין הצדדים היא מועטה יחסית, ותפורט להלן:
א. התובעת, כאמור לעיל, הינה שיננית בהכשרתה ועיסוקה, ואילו הנתבע הינו רופא שיניים בהכשרתו ועיסוקו;
ב. המרפאה, שנמצאת בבעלות וניהול הנתבע, מפעילה מרפאת שיניים בחיפה;
ג. התובעת עבדה במרפאה כשיננית (ולטענתה גם בתפקידים נוספים) בין יום 21.6.2013 ועד ליום 24.5.2018, מועד בו לטענתה היא פוטרה מהעבודה במרפאה (הנתבעים מתייחסים לתאריך אחר – 22.5.2018);
ד. נוסף לעבודתה במרפאה, ובמקביל לכך, התובעת עבדה החל מסביבות 10/2013 גם בעמותה, המספקת בחיפה טיפולי שיניים, ואף מבצעת הדרכות בתחום לימודי רפואת השיניים. התובעת עבדה בעמותה תחילה כמדריכה, ולאחר מכן – גם כשיננית;
ה. בחודש 4/2018, עקב משבר שאליו נקלעה העמותה, הוחלט על קיצוץ בשכר עובדיה. התובעת סירבה לקיצוץ בשכרה, ולטענתה – היא פוטרה מהעבודה בשל כך.
ג. טענות הצדדים
7. עיקרי טענות הצדדים - טענות התובעת –
- ביחס לעבודה במרפאה – אשר לתביעה כנגד הנתבע, הרי שהנתבע מעולם לא ציין בפני התובעת כי הוא עובד באמצעות חברה בע"מ, ועובדה זו גם אינה מצוינת על תלושי השכר. גם הכתובת הרשומה של המרפאה היא ביתו הפרטי של הנתבע, ואף לא נחתם הסכם עבודה בין הצדדים;
--- סוף עמוד 4 ---
- אשר לשכר בגין העבודה במרפאה, הרי שלתובעת הוסבר בעל-פה כי היא תהיה זכאית ל-40% מכל טיפול שאותו תעניק במרפאה, ולאחר שנתיים הועלה השכר ל-50% מהתמורה בגין כל טיפול. בפועל, השכר ששולם לתובעת לא היה בהתאם לסיכום בין הצדדים, והיא זכאית להפרשים בגין האמור לעיל;
- התובעת ביצעה טיפולים במרפאה בהיקף 40 עד 45 שעות בחודש, בהיקף של 25% משרה;
- נוסף לטיפולים שבוצעו במרפאה, על התובעת גם הוטל לגייס בעצמה את הלקוחות באמצעות שיווק טלפוני, ומדי כל חודש היא ביצעה משימה זאת בהיקף של לפחות פעמיים בחודש, ובמשך 6 שעות חודשיות;
- משימה נוספת שהוטלה על התובעת היתה המתנה במרפאה בין הטיפולים, כששהות זאת נקראה בשם "משמרת", ובהיקף של עד חצי שעה בכל פעם;
- בגין שתי המטלות האלה, נאמר לתובעת על ידי הנתבע כי אין המדובר בזמן עבודה, וכי היא אינה זכאית לשכר בגינן;
- לתובעת לא היה כל מידע לגבי גובה ההכנסות שאותן היא הפיקה (דוחות טיפולים), היות שההכנסות התקבלו מקופות החולים, והמידע שבנדון לא הועבר אליה. נאמר לה כי המדובר במידע פנימי, וכי עליה לסמוך על הנהלת החשבונות של הנתבע. גם תלושי השכר שניתנו לה היו פיקטיביים;
- לאחר שהתובעת התלוננה בגין אי-תשלום שכרה לפי המוסכם עימה, ולאחר שנערכה התכתבות בין ההסתדרות הכללית לבין הנתבע, שם נטען על ידו משום-מה כי היא "פרילנסרית", נאמר לה שלא לבוא יותר לעבודה, ובפועל היא פוטרה;
- התובעת לא יצאה לחופשה בתשלום בזמן עבודתה, והיא גם לא קיבלה פדיון חופשה בעת עזיבת העבודה במרפאה;
--- סוף עמוד 5 ---
- התובעת זכאית בגין עבודתה במרפאה להפרשי שכר, פיצויי הלנה, פיצוי בגין אי-מתן הודעה לעובד, פיצוי בגין הנפקת תלושי שכר פיקטיביים, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין היעדר שימוע ופיטורים שלא כדין, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי נסיעות, הפרשות פנסיוניות, דמי חגים;
- ביחס לעבודה בעמותה – נוסף לעבודתה במרפאה, ולאחר כחצי שנת עבודה, התובעת גויסה על ידי הנתבע לעבודה בעמותה;
- התובעת עבדה תחילה בעמותה כמדריכה, ולאחר מכן גם כשיננית;
- בניגוד לעבודה במרפאה, התובעת חתמה על חוזה עבודה מול העמותה, שם הוגדר כי היא תהיה זכאית ל-70 ₪ לשעה בגין כל שעת הדרכה, ול-50 ₪ נסיעות יומיות;
- בפועל, הנתבע החליט לנצל את הפלטפורמה של העמותה, והוא קיבל בעמותה מטופלים שלו עצמו. במסגרת זאת, הוא ביקש מהתובעת לעבוד בעמותה לפי אותו הסדר השכר שסוכם עימה לגבי המרפאה (40% מהתמורה שהתקבלה בגין עלות הטיפול, אולם לא נעשתה העלאה ל-50%);
- גם כאן, התובעת לא קיבלה דוחות טיפולים, וכאשר ביקשה לקבל אותם, הדבר נמנע ממנה;
- בשל קשיים כלכליים בעמותה נערכה אסיפה של העובדים בה, והנתבע הודיע כי שכר כל העובדים יקוצץ. לתובעת נאמר שהיא תקבל 60 ₪ לשעה בלבד. פניה שנערכה על ידי ההסתדרות הכללית מטעם התובעת לנתבע לא הואילה, והיא התבקשה שלא להגיע לעבודה בעמותה;
- התובעת זכאית בגין עבודתה בעמותה להפרשי שכר, פיצויי הלנה, פיצוי בגין הנפקת תלושי שכר פיקטיביים, השלמת פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה, הפרשות פנסיוניות, דמי חגים; דמי נסיעות.
- התביעה (המתוקנת) עומדת על סך של 302,787 ₪ (במעוגל).
8. טענות הנתבעים –
--- סוף עמוד 6 ---
- יש לדחות על הסף את התביעה כנגד המרפאה, היות שהמדובר בחברה מוגבלת. כמו כן, יש לדחות על הסף את התביעה כנגד הנתבע, שלא התקיימו בינו לבין התובעת יחסי עובד-מעסיק, ואין כל עילה להרמת מסך. כמו כן, התביעה האישית כנגד הנתבע היא קנטרנית וטורדנית;
- בניגוד לנטען על ידי התובעת, המרפאה לא שכנה בביתו הפרטי של הנתבע;
- התובעת כלל לא נוצלה על ידי הנתבע, והיא זכתה ממנו ליחס אנושי, אדיב ומקצועי;
- ביחס לעבודה במרפאה – בעת תחילת עבודתה של התובעת במרפאה סוכם עימה כי שכרה החודשי יהיה בגובה 40% מהתשלומים שיתקבלו במרפאה, עבור הטיפולים שאותם היא ביצעה באותו החודש, ובהפחתת תשלומי עלות מעסיק. לאחר מכן, תשלום זה עלה ל-50% מהתשלומים בגין הטיפולים;
- שכרה של התובעת שולם לה באופן מלא ולפי ההסדר, ואף מעבר למה שסוכם עימה. כך למשל, לגבי כל אחד מחמשת החודשים האחרונים לעבודה;
- מדי חודש בחודשו ניתן לתובעת תלוש שכר ודוח תשלומים. דוח התשלומים כלל את כלל הפרטים הנדרשים, ובכלל זה שם הלקוח, הטיפול שבוצע בו/בה, תאריך הטיפול והתשלום ששולם. התובעת מעולם לא חלקה על הנתונים ועל החישוב לפיו חושב שכרה;
- הנתבעים מכחישים את טענות התובעת ביחס לגיוס לקוחות וביצוע פעולות שיווק טלפוניות, ומדגישים שכלל לקוחות המרפאה שבהם טיפלה התובעת היו לקוחות ותיקים וקבועים של המרפאה, זה מכבר, ועוד טרם תחילת עבודתה. התובעת גם לא נדרשה לפנות לקופות החולים, היות שהמרפאה היא פרטית, ואינה נותנת שירותים לקופות החולים;
- במרפאה מועסקת מזכירה רפואית, והיא זו שמטפלת בכל הנושא של קביעת תורים, גביית כספים ואישורי הגעה. התובעת לא נדרשה לתאם
--- סוף עמוד 7 ---
תורים, ואם היא עשתה זאת, הדבר נעשה על דעת עצמה וכדי להגדיל את הכנסותיה שלה;
- הטענה של התובעת שנדרש ממנה להמתין במרפאה בין טיפול לטיפול אינה הגיונית ואינה סבירה, היות שההכנסות של המרפאה ממתן טיפולי השינניות היא מזערית ושולית;
- אשר לתובעת, בשעות שבהן היא היתה במרפאה, וכשלא הגיעו מטופלים, ובעצם היותה חלק מצוות המרפאה, היא נדרשה להתקשר ללקוחות המרפאה ולהזמין אותם לקבלת טיפול לניקוי אבן, שנעשה על ידה;
- רכיבי שכר קוגנטיים, כגון דמי נסיעות, חופשה והבראה, שולמו לתובעת מדי חודש בחודשו. אשר לפיצוי בגין אי-מתן הודעה לעובד, הרי שתנאי העבודה והשכר של התובעת היו ידועים לה היטב;
- פרטנית, ואשר לדמי חופשה, הם שולמו לתובעת מדי חודש, באמצעות רכיב שכר בגובה 4%, והתובעת זכאית להשלמה (במגבלות ההתיישנות), בסך של 2,149 ₪ (בהתאם לכתב ההגנה. בהמשך ההליך צוין סכום אחר – 473 ₪);
- אשר לדמי הבראה, התובעת זכאית להשלמה בסך של 177 ₪ (בהתאם לכתב ההגנה. בהמשך ההליך צוין סכום אחר – 295 ₪, ואילו בסיכומים נטען בכלל שיש לדחות את התביעה ברכיב זה;
- אשר לדמי נסיעות, הם שולמו לתובעת במלואם, ולמעשה אף ביתר;
- אשר להפרשות פנסיוניות, גם הן בוצעו כדין ובמלואן;
- פרטנית, ואשר לדמי חגים, הרי שהתביעה ברכיב זה היא לקונית ולא מפורטת, והתובעת עבדה במרפאה במשך יומיים בשבוע בלבד, והיה עליה להוכיח את תנאי הזכאות לרכיב תביעה זה – מה שלא נעשה על ידה;
- התובעת אינה זכאית להשלמת פיצויי פיטורים, היות שהיא נטשה את העבודה מרצונה ביום 22.5.2018. מטעם זה, התובעת אף אינה זכאית לפיצוי בגין אי-עריכת שימוע ולדמי הודעה מוקדמת, ומה גם שהיא
--- סוף עמוד 8 ---
מחקה את רישומי התורים של המטופלים העתידיים שלה, ולא עדכנה אותם. בשל כך, על התובעת לשלם למרפאה פיצוי בגין אי-מתן הודעה מוקדמת;
- התובעת אינה זכאית לפיצוי לפי חוק הגנת השכר, היות שתלושי השכר שהונפקו לה היו תקינים;
- ביחס לעבודה בעמותה – נוסף לעבודה במרפאה, ולבקשתה, החלה התובעת ביום 28.10.2013 לעבוד גם בעמותה, כסייעת למדריכה בלימודי שינניות. החל מיום 10.2.2014 התובעת עבדה בעמותה גם כשיננית, במרפאת השיניים של העמותה;
- עבור העבודה כסייעת למדריכה שולם לתובעת סך של 70 ₪ לשעה. עבור העבודה כשיננית בעמותה שולם לתובעת 40% מסך התשלומים ששולמו עבור הטיפולים שאותם היא ביצעה, בהפחתת הוצאות עלות מעסיק;
- גם כאן, הנתונים נמסרו מדי חודש לתובעת, והיא מעולם לא חלקה עליהם;
- השכר והעבודה שבוצעה על ידי התובעת בעמותה אינם קשורים לעבודתה במרפאה;
- בשל גורמים שונים, כולל קיצוץ בתמיכה ממשלתית, פרץ משבר כלכלי בעמותה בשנת 2018, ונערך קיצוץ כולל בשכר עובדיה, כולל המנכ"ל – הנתבע. ביום 24.4.2018 נערכה אסיפת חירום עם כלל עובדי העמותה (24 במספר), בנוכחות כלל הגורמים הרלוונטיים, כולל הנתבע;
- לעובדים הוסבר כי יש סיכוי לסגירת העמותה, וכדי להימנע מכך יש להיכנס לתוכנית הבראה, שתכלול את קיצוץ עובדי העמותה. בהמשך לפגישה, נערכו ישיבות אישיות עם כל אחד מעובדי העמותה, כולל התובעת, והיא הסכימה לקיצוץ בשכר. עם זאת, לאחר מכן היא שינתה את עמדתה, והתפטרה מהעבודה בעמותה ביום 22.5.2018;
- אשר לרכיבי שכר קוגנטיים: התובעת זכאית להשלמת פיצויי פיטורים בסך של 3,287 ₪; התובעת אינה זכאית לדמי הודעה מוקדמת, והיות
--- סוף עמוד 9 ---
שהיא נטשה את העבודה בעמותה, היא זאת שצריכה לפצות את העמותה בגין כך; דמי חופשה – התובעת זכאית לסך של 3,124 ₪ (בהתאם לכתב ההגנה. בהמשך ההליך צוין סכום אחר – 1,339 ₪); דמי הבראה – רכיב זה שולם לתובעת במלואו, ואף ביתר; הפרשות פנסיוניות – בוצעו כדין ובמלואן; דמי חגים – התביעה ברכיב זה היא לקונית ולא מפורטת, והיה על התובעת להוכיח את תנאי הזכאות לכך, מה שלא נעשה על ידה; התובעת אינה זכאית לפיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר; התובעת אינה זכאית לדמי נסיעות.
ד. הכרעת בית הדין
ד.1. מבוא להכרעת בית הדין
9. בפתח הדברים נעיר מספר הערות מקדמיות, כלליות באופיין. הערה ראשונה - מסמכים שהוגשו על ידי הנתבעים לאחר דיוני ההוכחות – כחלק ממאמצי ההידברות בין הצדדים, הגישו הנתבעים הודעה לתיק בית הדין, שאליה הם צירפו טבלאות[1]. כך גם נעשה במסגרת סיכומיהם. אין בדעתנו להתייחס למסמכים אלה כראיה, וכל זאת – משעה שהם הוגשו שלא בהיתר בית הדין; לאחר דיון ההוכחות, ולא כחלק מתצהירי הנתבעים; ומבלי שעדי הנתבעים נחקרו על הטבלאות שבנדון.
10. הערה שנייה - טיעונים כלליים מצידם של הצדדים – במידה מסוימת, טיעוני הצדדים לקו בכוללניות-יתר, ובהאשמות כבדות-משקל האחת נגד האחרים, ולהפך. כך למשל, התובעת טוענת כי תנאי העסקתה היו "בלתי נסבלים". לעומת זאת, הנתבעים טענו כי שכרה של התובעת היה כגובה רופא שיניים העובד במרפאת השיניים, וגם כנהוג בתחום מרפאות השיניים.
11. כלל הטענות הנ"ל לא הוכחו על ידי שני הצדדים. כך למשל, כאשר נשאלה התובעת "אם ניקח את מספר שעות העבודה שאת טוענת – 40,45 שעות עבודה בחודש ואת השכר ששולם לך ללא הזכויות, יוצא שהשכר השעתי שלך הוא למעלה מ 60 ₪ לשעה?"[2], היא השיבה באופן קולע, כי "תני לי דו"ח או
--- סוף עמוד 10 ---