--- סוף עמוד 8 ---
למתווכחים ולגורמים השונים אשר פעלו לקידום העסקה ולהוצאה מן הכוח אל הפועל. לצורך ביצוע הסכם הנאמנות, הלוותה המדינה את התמורה לקרן הקיימת לישראל, וזו הועברה להימנותא ובהמשך, בהעברה בנקאית, לחשבונו של עו"ד וינרוט ז"ל, אשר טיפל בעסקה מטעמו של רבינוביץ' ופעל כנאמן לעניין העברת כספי התמורה. משדרש הפטריארך קריבליס כי ביצוע העסקה ייעשה במזומן ונוכח סירובו של עו"ד וינרוט לשאת סכום כה גדול במזומן, הוסכם כי התשלום יבוצע באמצעות שיקים בנקאיים משוכים לפקודת עו"ד וינרוט ומוסבים, ויימסר לפטריארך על ידי וינרוט, לאחר שיקבל את מסמכי העסקה כשהם חתומים על ידי הפטריארך.
22. נוסח ההסכם בנוגע לקרקעות ירושלים (להלן- הסכם הקרקעות) הוכן על ידי עו"ד וינרוט והוכנסו בו שינויים מעת לעת, על-פי דרישות רבינוביץ' אשר נחזה בעיניו כמייצג הפטריארכיה. לאחר שהוכנסו שינויים בטיוטת הסכם הקרקעות, נקבע בסופו של יום, מועד לחתימת הפטריארך- 13.4.2000. במועד האמור התכנסו במלון המלך דוד בירושלים מי שהיו אמורים להיות שותפים למעמד החתימה: רבינוביץ'; מורגנשטרן; עו"ד אבי וינרוט, חלף עו"ד עו"ד וינרוט ז"ל אשר שהה באותה עת בחו"ל; נציג הקרם הקיימת לישראל; ד"ר ברונו אוסטפלד (להלן- הרופא או ד"ר אוסטפלד), אשר שימש רופא המשפחה של משפחת וינרוט, ונכח במעמד החתימה לפי דרישת קרן הקיימת לישראל, לצורך בדיקת כשירותו של הפטריארך קריבליס לחתום על המסמכים; ועו"ד אברהם פרי, נתבע 9 (להלן- פרי או הנוטריון פרי), לצורך אישור נוטריוני ואימות חתימתו של הפטריארך על גבי מסמכי העסקה.
23. בהקשר זה, הנוטריון פרי הורשע בבית משפט השלום בירושלים, במסגרת ת"פ 1318/02, על פי הודאתו, בעבירות של שבועה שקר ומתן תעודה כוזבת, בכך שאימת את חתימת הפטריארך קריבליס על גבי מסמכי העסקה, אף שהפטריארך קריבליס לא חתם לפניו על המסמכים.
24. ובחזרה לחתימת הסכם הקרקעות - משלא הסתייע קיומה של הפגישה באותו מועד, זו נדחתה למחרת, ליום 14.4.2000, שהיה יום ו' בשבוע בשעות אחר הצהריים, וזאת אף שהמועד הנדחה לא היה נוח לחלק מהמעורבים בשל כניסת השבת הסמוכה לשעה שנקבעה. ביום האמור התייצבו במשרדי הפטריארכיה רבינוביץ', מורגנשטרן, זיסמן, עו"ד וינרוט ואחיו עו"ד אבי וינרוט, הנוטריון פרי, ד"ר אוסטפלד ונציג הקרן הקיימת לישראל מר תנורי (להלן- תנורי). בדרך, נתקל רבינוביץ' במטרופוליטן טימותי, שהיה יד ימינו של הפטריארך קריבליס, ומסר לו כי הם בדרכם לבקר את הפטריארך לקראת החגים. כך גם אמר לו זיסמן, אשר הסדיר את כניסת הקבוצה לפטריארכיה. במועד האמור, אשר נקבע לחתימת מסמכי עסקת המקרקעין (להלן-
--- סוף עמוד 9 ---
מעמד החתימה), הודיע רבינוביץ' לנוכחים שבשל מצבו הרפואי של הפטריארך קריבליס, לרבות העובדה שקיבל טיפול דיאליזה באותו היום, לא ניתן להקשות עליו, ויש לעלות לחדרו בקבוצות קטנות. בתחילה עלה רבינוביץ', לאחר מכן הרופא ולאחריו פרי, אשר ירד לאחר זמן קצר עם מסמכי העסקה, אשר כללו את הסכם הקרקעות וייפוי כוח (להלן- מסמכי העסקה או המסמכים), כשהם חתומים בצירוף מסמכים אחרים שאינם דרושים לענייננו. לאחריו, עלו עו"ד עו"ד וינרוט ותנורי לחדרו של הפטריארך, הודו לו ובירכו אותו. בשלב זה, פרי אישר לפני עו"ד עו"ד וינרוט כי מסמכי העסקה נחתמו לפניו, ואומר מיד, כיום ידוע וגמור כי לא כך היה, הפטריארך קריבליס לא חתם בכתב-ידו על מסמכי העסקה, חתימת כתב ידו, הנחזית מהמסמכים, מזויפת וממילא החתימה לא אומתה על ידי פרי, כפי שטען בתחילה. לצד זאת, חותמת הפטריארכיה וחותמת הפטריארך המופיעות על מסמכי העסקה, הנן חותמות אותנטיות, אף שלא ברור מי הגורם שהטביען על גבי המסמכים.
25. מכל מקום, משאישר הנוטריון פרי את חתימת הפטריארך, מסר עו"ד עו"ד וינרוט לרבינוביץ' ולזיסמן שיקים בסך כולל של 16 מיליון דולר, בשתי מעטפות - באחת מהן המחאות בנקאיות בסך של 9 מיליון דולר ובשנייה המחאות בנקאיות בסך של 7 מיליון דולר. השיקים לא הגיעו לפטריארך או לפטריארכיה וסכום זה חולק בין רבינוביץ' לזיסמן, באופן שרבינוביץ' נטל 9 מיליון דולר וזיסמן 7 מיליון דולר.
26. זמן קצר לאחר המפגש ומעמד החתימה התפרסמו ידיעות בכלי התקשורת, לפיהן נכרתה עסקת מקרקעין בין הפטריארכיה לבין הקרן הקיימת לישראל לרכישת קרקעות ירושלים. הפטריארכיה והפטריארך, אשר הופתעו למקרא הידיעות, ערכו בדיקה של זכויותיהם בלשכת רישום המקרקעין. בדיקתם העלתה כי ביום 18.4.2000 נרשמה הערת אזהרה על זכויות הבעלות של הפטריארכיה במקרקעין לטובת הימנותא, זאת בגין מסמכי העסקה. בנסיבות אלו, עתרה הפטריארכיה לבית המשפט ביום 5.6.2000, בבקשה למתן צו מניעה וצו עשה זמניים (בש"א 2847/00), אשר נתמכה בין היתר בתצהירו של הפטריארך קיבליס, ולפיה נטען כי העסקה מעולם לא נחתמה על ידי הפטריארך קריבליס וחתימת כתב ידו, כמו גם החותמות המופיעות על מסמכי העסקה, מזויפות. בית המשפט נעתר לבקשה, בתחילה במעמד צד אחד, ובהמשך ביום 7.6.2000, ניתן צו מניעה זמני בהסכמה ולאחר שהומצאה חוות דעת מטעם המדור הפלילי של משטרת ישראל, ממנה עלה כי החותמות הנן אמיתיות ואולם חתימת כתב-ידו של הפטריארך קריבליס מזויפת.
27. בהמשך, ביום 28.6.2000, הגישה הפטריארכיה תובענה לבית משפט זה (היא, כאמור- תביעת הפטריארכיה), למתן סעד הצהרתי לפיו לא נקשרה עם הימנותא עסקה במקרקעין,
--- סוף עמוד 10 ---
שעניינה מתן זכות חכירה מתחדשת של 99 שנים בקרקעות ירושלים המצויות בבעלות הפטריארכיה והמוחכרות לקרן הקיימת לישראל. התביעה הוגשה נגד הימנותא, רבינוביץ', הנוטריון פרי, עו"ד וינרוט, רשם המקרקעין ירושלים והיועץ המשפטי לממשלה. בתמצית, נטען, כי בבירור שערכה הפטריארכיה בלשכת רישום המקרקעין בירושלים נמצא, כי נרשמה הערת אזהרה על זכויותיה במקרקעין, וזאת על-פי מסמכי עסקה, אשר לכאורה נחתמו על ידי הפטריארך, ובגדרם ייפה הפטריארך את כוחה של החברה (היא, כאמור- חברת Christian Land שבבעלות רבינוביץ'), להתחייב להאריך את זכות החכירה של הימנותא במקרקעין תמורת 16 מיליון דולר. אלא, שלטענת הפטריארכיה, ייפוי הכוח זויף ולא נחתם על ידי הפטריארך, משכך עסקת המקרקעין חסרת תוקף משפטי ובטלה. עוד נטען, כי הפטריארכיה, לרבות הפטריארך, לא קיבלה את תמורת עסקת המקרקעין, כולה או חלקה. אשר על כן, התבקש בית המשפט להצהיר כי ייפוי הכוח משולל כל תוקף ואיננו מחייב את הפטריארכיה ועל כן, להורות על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה על המקרקעין מכוחם של מסמכי העסקה. מנגד, רבינוביץ' והחברה, טענו בכתב הגנתם, כי הפטריארך חתם על מסמכי העסקה וקיבל את התמורה. הימנותא, בכתב ההגנה, טענה כי הגם שאין לה ידיעה ישירה בעניין נסיבות חתימת מסמכי העסקה, המסמכים נחתמו על ידי הפטריארך או בהרשאתו והעסקה בעלת תוקף משפטי מחייב. בד בבד, לצד הגנתה, הגישה הימנותא הודעה לצדדים שלישיים להשבת כספי תמורת העסקה כנגד כל המעורבים בפרשה.
28. נוכח קיומם של הליכים פליליים כנגד המעורבים בפרשה, עוכבו בהסכמה ההליכים בתובענה, תוך המתנה להכרעת-הדין בעניין רבינוביץ'. יוטעם, כי עובר להגשת תביעת הפטריארכיה, פרי הודה בעבירות שיוחסו לו בהליך הפלילי שהתקיים בעניינו ונגזר דינו.
29. בתוך כך, לאחר פטירתו של הפטריארך קריבליס, ביום 22.8.2005 בחר הסינוד בפטריארך תיאופילוס ג'אנופולוס כפטריארך היווני האורתודוכסי של ירושלים, אשר ניהל משא ומתן, מתחילת שנת 2006, עם הימנותא, לסיום הסכסוך בהסדר מחוץ לכותלי בית-המשפט בקשר לתביעת הפטריארכיה וקרקעות ירושלים. בשלב זה, פעל הפטריארך ג'אנופולוס (מכאן ואילך- יכונה הפטריארך), בטרם הוענק לו כתב-הכרה רשמי (High berat), על פי דיני מדינת ישראל, הנדרש לצורך הענקת תוקף מפשטי לבחירתו כמי שמייצג את הפטריארכיה במדינת ישראל (להלן- כתב ההכרה). המשא ומתן כלל מספר פגישות בירושלים ובתל אביב ובגדרו היו מעורבים, בין היתר, ובאופן פעיל, כך נטען, הפטריארך באופן אישי ומטעמו, בעיקר, עו"ד ראמי מוגרבי (להלן- עו"ד מוגרבי) ועו"ד סמאר זועבי (להלן- עו"ד זועבי), מטעם הימנותא - עו"ד אלחנני, וכמתווך עו"ד וינרוט.
--- סוף עמוד 11 ---
30. בסיום המשא ומתן הגיעו הצדדים להסכמות מפורטות אשר הועלו על הכתב בפרטיכל הישיבה שהתקיימה ביום 12.3.2007 (להלן- פרטיכל; מוצג 93), בטקס חגיגי ויוצא דופן, במשרדיו של עו"ד עו"ד וינרוט בתל אביב, בנוכחות הפטריארך ופמלייתו, נציגי הקרן הקיימת לישראל והימנותא, ושני שופטים בדימוס - אביגדור משעלי (שלימים הלך לעולמו) ודן ארבל (להלן- טקס חגיגי או מעמד מתן תוקף). במעמד זה הקריא עו"ד אלחנני, בא-כוחה של הימנותא, את עיקרי ההסכם בשפה האנגלית, בתוך כך באי-כוחו של הפטריארך הבהירו באוזניו נקודות מסוימות בהסכם, והפטריארך, כנטען על-ידי הימנותא, הנהן בראשו לאות הסכמה, כפי שהתפרשו הדברים בעיני הנוכחים. מהותו של הטקס החגיגי ותכליתו שנויים במחלוקת על רקע מעמדו של הפטריארך, בעת הזו, טרם הוסדר ועוגן בכתב-הכרה על ידי ממשלת ישראל, כשהימנותא ביקשה להעניק לו נופך מחייב משפטית ולעומתה, הפטריארכיה שיוותה לו מחווה של רצון טוב לשכלל את ההסכמות בבוא העת, לכשיוסדר מעמדו החוקי של הפטריארך במדינת ישראל ובכפוף לאישור הסינוד, לגדרו של הסכם פשרה מחייב.
31. בגדר הפרטיכל נקבע, כי עם קבלת ההכרה מטעם ממשלת ישראל לפטריארך ייחתם הסכם פשרה בין הצדדים, בנוסח אשר כונה "טיוטה א", לאחר קבלת אישור המוסדות המוסמכים בקרן הקיימת לישראל ותוך שהפטריארך יהיה אחראי לקבל את אישורו של הסינוד להסכם. לפי עקרונות ההסכם, הפטריארכיה תפצה את המדינה בסך של 13 מיליון ש"ח כנגד ויתור על טענותיה לעניין תוקפה של עסקת המקרקעין במסגרת תביעת הפטריארכיה, ותוך שישמרו זכויותיה וטענותיה של המדינה בקשר לפרשת הקרקעות כלפי כל צד שהיה מעורב, לרבות להשבת יתרת הכספים ולפיצוי בגין נזקיה וכל טענותיה של הפטריארכיה בקשר לפרשת הקרקעות וכלפי כל צד יומחו למדינה. לצד זאת, נשמרה זכותה של הפטריארכיה להסדיר את המחלוקת בקשר לקרקעות ירושלים, באמצעות הודעה בכתב ועד למועד מסוים, על פי המפורט בנוסח ההסכם "טיוטה ב'", המצורף לפרטיכל ונוסחו סוכם ואושר באופן סופי על ידי הצדדים (להלן- מסמכי הפשרה) ולפיו, בתמצית, הפטריארכיה תאריך את זכויות החכירה של המדינה בקרקעות ירושלים לתקופה של כ- 150 שנה כנגד תשלום כספי בסך של 4.5 מיליון דולר. במאמר מוסגר, וכבר כעת ייאמר, כי מחומר הראיות עולה, שכבר בשלב זה הוברר, ובהמשך אף ניתנה הודעה רשמית, על עמידתה של הפטריארכיה בגדרי הסכם הפשרה על טיוטה א'. מכל מקום, נקבע בפרטיכל כי הסיכום האמור בו יבוטל ככל שלא יוענק לפטריארך כתב ההכרה של ממשלת ישראל עד ליום 15.8.2007. יוטעם, כי כתב ההכרה ניתן אך ביום 24.12.2007, ללא שהוארך בכתובים על ידי הצדדים, עם זאת, ובמהלך מגעים נוספים שהתקיימו בין הצדדים בעל-פה, לטענת הימנותא, אישרו באי-כוח הפטריארכיה, ואף הפטריארך עצמו בשיחה עם עו"ד וינרוט, ועל-אף חלוף המועד, את מחויבותם לפרטיכל ולמסמכי הפשרה.
--- סוף עמוד 12 ---
32. ביום 24.12.2007 ניתן לפטריארך כתב-הכרה על-ידי ממשלת ישראל ובסמוך לאחר מכן, וככל הנראה, בעקבות פניית הימנותא, חודשו המגעים בין הצדדים בקשר לחתימתו של הסכם הפשרה ואף התקיימו מספר פגישות בתל-אביב ובירושלים, אחת מהן ביום 21.2.2008 בנוכחות הפטריארך במלון מצודת דוד בירושלים. בשלב זה נתגלעה מחלקות בין הצדדים לעניין טיב ומהות חידושו של המשא ומתן בין הצדדים, אם כי וללא חולק, בסופו של יום הוכנסו שינויים בטיוטת הסכם הפשרה לכדי נוסח סופי ומסוכם, אשר בו אוחזת הימנותא ועותרת לאכיפתו בהליך זה.
33. לטענת הימנותא, נציגיה פנו לנציגי הפטריארכיה על מנת לבצע את הוראות הפרטיכל ובכללן קבלת אישור הסינוד לחתימת ההסכם, אולם, נענו על ידי נציגי הפטריארכיה, כי נחוצה לפטריארך תקופה קצרה להתארגנות שלאחריה בכוונתם ליישם את ההסכמות. לתכלית זו, לשיטת הימנותא, נועדו הצדדים בישיבות משותפות ומהן פגישה ביום 21.2.2008, אשר התקיימה בנוכחות הפטריארך במלון מצודת דוד בירושלים, במהלכן, כך נטען מפי הימנותא, הצהירו הפטריארך ונציגי הפטריארכיה על מחויבותם ללא סייג להסכמות הצדדים תוך שביקשו לשנות מעט מנוסחן ולערוך תיקונים "טכניים קלים", אם כי, במרוצת בירורו של ההליך שלפניי, אין עוד כל ספק כי מדובר בתיקונים מהותיים אשר התפרשו על ידי הצדדים בשים לב לליבונה של פרשת הקרקעות, בהיבט העובדתי והמשפטי, כתיקון "טכני" ולמצער, בעיני הימנותא כעניין שניתן לוויתור, הגם לפנים משורת הדין נוכח עמדתה לעניין תוקפו המחייב של הפרטיכל. לאחר משא ומתן קצר מועד, עוגנו התיקונים בנוסח סופי ומוסכם של הסכם הפשרה, על כל נספחיו ובגדרם הודעה לבית-המשפט על חתימתו (אמור מעתה- הסכם הפשרה), אשר השתכלל לכדי הסכם מחייב בהודעות דואר-אלקטרוני שהוחלפו בין הצדדים (נספחים 8- 9 לכתב התביעה המתוקן), ולטענת הימנותא, הפטריארך והפטריארכיה התחייבו לחתימתו בטקס חתימה מיד לאחר חג הפסח (בסוף חודש אפריל 2008). בהמשך הדברים, ביום 15.4.2008, התקיימה ישיבה נוספת בין הצדדים במלון מצודת דוד בירושלים, בנוכחות הפטריארך, ותכליתה, כטענת הימנותא, הוצגה על ידי הפטריארכיה כטקסית ועל מנת להפיס את דעתם של מי מחברי הסינוד אשר החזיקו בדעת מיעוט שהסתייגה מחתימתו של הסכם הפשרה. בחלוף ימים ספורים, דיווח ע"ד מוגרבי להימנותא, כך לטענתה, כי ניתן אישור הסינוד לחתימתו של הסכם הפשרה והצדדים סיכמו לתאם מועד לחתימה פורמלית בסמוך לאחר תום חג הפסח.
34. מאידך גיסא, הפטריארכיה הציגה תמונה שונה בתכלית וטענה, כי לאחר הכרת ישראל בפטריארך, שבו הצדדים פעם נוספת לשולחן המשא ומתן בניסיון להגיע להבנות ביניהם עד
--- סוף עמוד 13 ---
כדי עריכת הסכם הפשרה בשים לב לשינויים בחלוף הזמן ובעיקר פסקי הדין בעניין רבינוביץ' ורצונה של הכנסיה במימון צד ג' של סכום הפשרה. בשלב זה, כנטען, מינה הפטריארך ועדה פנימית לשם בחינת היבטיה השונים של ההתקשרות עם הימנותא (להלן- הוועדה הפנימית). לטענת הפטריארכיה, ביום 15.4.2008 נתקיימה פגישת משא ומתן נוספת ובנוכחות הוועדה הפנימית כשלב מקדמי ולצורך בירור הפשרה והעמדתה לדיון לפני הסינוד. במהלך הפגישה הועלו הסתייגויות שונות על ידי הוועדה לתנאי הפשרה והובהרה כפיפותו לאישור הסינוד. בסופו של יום, ולאחר שהסינוד התכנס ביום 21.4.2008 ודן בתנאי הפשרה, לא ניתן אישור לחתימת הסכם הפשרה והוחלט כי יש לנקוט בתנאים ובעקרונות שונים מנוסח הסכם הפשרה. מעבר לצורך, צד ג' משך ידו מכוונתו לשאת בעלות סכום הפשרה. סוף דבר, נטען כי הסכם הפשרה לא הבשיל לגדרו של הסכם מחייב בהיעדר חתימת הצדדים וללא אישור הסינוד, כמו גם בהיבט הכספי מבחינת יכולת המימון וללא שהפטריארכיה הרוויחה מהעסקה המדומה.