השני, עניינו בתנאים המפורטים בטופס. אלה אינם הולמים כלל את טיב הזכויות שהתובע טוען להן. טענת התובע היא שהוא שילם את מלוא התמורה עבור הדירה, ואין הוא מחוייב עוד בתשלום כלשהו עבור עלויות הכרוכות בבנייתה. ניתן היה לצפות שטופס ההרשמה יתכתב בדרך כלשהי עם טענות התובע. אלא שלא כך הם פני הדברים. לנוחות הקורא, מובא להלן חלק ממסמך זה, המדגים היטב את הפער בין טענות התובע לבין המציאות:
--- סוף עמוד 24 ---
עינינו הרואות כי המסמך עוסק במי שאמור לרכוש את חלקו במגרש עבור סכום שמשום מה לא נרשם בטופס (סעיף 3 לטופס); החותם מבהיר שהמסמך לא יוצר כל התחייבות כלפיו (סעיף 2 לטופס) וכי יתכן שהוא יידרש להשלמת הון עצמי (סעיף 4 לטופס); הובהר שהעלויות לא כוללות את עלויות הבניה, הפיקוח והיועצים (סעיף 5 לטופס), וכי על עלויות המקרקעין יתוסף סכום שאף הוא נשמט מהטופס משום מה. אף לא אחת מתניות אלה אמורה היתה להופיע במסמך, לגרסת התובע, מאחר שלטענתו הוא כבר שילם מבעוד מועד סכום המשקף את כל הסכומים שיהא עליו לשלם עד לקבלת המפתח.
השלישי, עניינו בשטח הדירה המופיע בטופס ההצטרפות. מהטופס עולה שהתובע בחר לקבל דירה "בשטח של 120 מ"ר", כאשר על פי זכרון הדברים הוא אמור לקבל דירה בשטח של 105 מ"ר. ההסבר שנתן התובע לסתירה מהותית זו הוא שסוכם בינו לבין לנדא וטייטלבאום כי הוא ישלם תמורה נוספת. אלא שגם על פי עדותו, שיעורה של תמורה זו לא סוכם מעולם (עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 4-1). גרסה זו מעוררת תהייה.
--- סוף עמוד 25 ---
הרביעי, עניינו בתשריט שאמור היה להיות מצורף לטופס. התובע לא צירף לתצהירו, משום מה, את התשריט שאמור היה להיות מצורף לטופס. לאחר שהנתבע עמד על כך בתצהירו, ביקש התובע לתקן מחדל זה באמצעות צירוף תשריט של דירה B18, שפרטיה מופיעים בטופס ההצטרפות, אותו צירף כנספח ב' לתצהירו המשלים. מתשריט זה עולה כי לדירה מרפסת ששטחה 15.5 מ"ר. פרט משמעותי זה לא צוין לא בזכרון הדברים ולא בטופס ההצטרפות שהציג התובע. לטענתו, לא היה בכך צורך, מאחר שהמרפסת משורטטת בתשריט (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 17-16). לא היה לו הסבר לכך שקיומה של המרפסת לא הוזכר בתיאור הדירה בטופס ההצטרפות עצמו (שם, שורות 19-18). על אף שאין חולק שלמרפסת ערך כלכלי, ועל אחת כמה וכמה שלמרפסת בשטח של 15.5 מ"ר יש ערך כלכלי משמעותי, טען התובע כי היה אמור לקבל את המרפסת ללא תוספת תשלום וזו הסיבה שעניין זה לא נזכר בתצהירו (עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 8-1). גם במקרה זה מעוררת גרסת התובע תהיות של ממש, וכך גם הימנעותו מהגשת התשריט מלכתחילה, שיתכן כי נועדה למנוע תהיות אלה.
37. המסקנה מכל אלה היא שאין בטופס ההצטרפות כדי לבסס את טענות התובע. הטופס אינו תואם לטיב הזכויות שהתובע טוען שהוענקו לו; שטח הדירה הכלול בו אינו מתאים למה שסוכם במסגרת זכרון הדברים; השמטת המרפסת אינה נחזית להיות פרט טכני שולי; והעובדה שעורך המסמך לא זומן כעד פועלת אף היא לרעת התובע.
לפיכך יש לקבוע שאין במסמך זה כדי לסייע לתובע, בפרט בטענותיו כלפי הנתבע.
ו. המכתב ששלח לנדא
38. התובע צרף לתצהירו מכתב הנושא את התאריך 25.6.14 ונחזה להיות חתום על ידי לנדא בשם "חברת מעלות טל השקעה ויזמות בע"מ" (להלן: חברת מעלות טל) ומופנה לגב' גולדה מנדל (גרינפלד) (נספח י"א לתצהיר). אין מחלוקת כי הנמענת למכתב היא רעייתו של התובע. המכתב עוסק ב"פרויקט משכנות רוממה" וכולל אישור של "ההסכמות ביננו", ובכלל זה אישור כי הועבר על ידי התובע "סכום של 1,450,000 ₪ בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים, כאשר חלק מהסכום הועבר דרך חשבון נאמנות יורם הכהן והיתרה ישירות לחברת מעלות טל בע"מ". במכתב נאמר שהחברה מאשרת לעו"ד הכהן "להקצות לך דירה B18 בפרויקט שבנדון".
--- סוף עמוד 26 ---
בתצהירו התייחס התובע לעובדה לפיה לנדא חתם על המכתב בשם חברת מעלות טל ולא בשם הנתבעת 3, אף שהנתבעת 3 היא שהפרויקט נערך בשמה, תוך שהוא טוען כי באותה עת טרם נרשמה הנתבעת 3 ברשויות המס (טענה שלא הוכחה, והיא נסמכת על מסמך שערכו הראייתי אפסי: מכתב לא חתום שנטען כי נערך בידי פרלמוטר ז"ל – נספח י"ב לתצהיר). התובע לא טען שמכתב זה נמסר לידי עו"ד הכהן בזמן אמת, אף שמנוסח המכתב ניתן היה להבין שזו כל מטרתו.
39. לא ניתן להעניק למכתב זה משקל של ממש, וזאת מטעמים מספר:
האחד, המכתב מופנה לרעייתו של התובע שאין כל מחלוקת שלא היתה מעורבת בפרויקט. לא ניתן כל הסבר לכך שהמכתב הופנה לרעיית התובע ולא אליו, ולא היתה לכך סיבה כלשהי. זכרון הדברים נחתם בין התובע לבין הנתבעים 1 ו-2, ללא מעורבות של אשתו; הכספים שהועברו על פי הטענה לא הועברו ישירות מאשתו של התובע; והסכום של 400,000 ₪ שהועבר לחשבון הנאמנות כלל הערה מפורשת לפיה הוא בוצע כ"העברה מגרינפלד יעקב – ת.ז...".
השני, המכתב נוקט בלשון לפיה פעל התובע "בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים", כאשר הוא מעביר סכום של 1,450,000 ₪ בחלקו דרך חשבון נאמנות "והיתרה ישירות לחברת מעלות טל בע"מ". הוכח כי אמירות אלה כולן אינן נכונות עובדתית: ההסכם קבע שהסכום כולו יעבור לחשבון נאמנות, ולא אמר דבר על העברת מרבית הסכום ישירות לחברת מעלות טל; אין כל הוכחה לכך שסכום כלשהו עבר ישירות לחברת מעלות טל. למעשה, הראיות שהציג התובע לעניין ההעברות נוגעות להעברות שבוצעו ללנדא ולטייטלבאום באופן אישי, ולהעברות נוספות שלא ניתן כלל לדעת למי הועברו, בהעדר שם מוטב ספציפי; והובהר לעיל שדרך פעולת הצדדים אינה תואמת את זכרון הדברים.
השלישי, אם אכן נערך המכתב בזמן אמת, כנטען, יש להניח שהתובע היה ממהר להפנותו לעו"ד הכהן ולדרוש כי יקצה לו את הדירה, כפי שנאמר במפורש במכתב. אין טענה שהדבר נעשה. למעשה, כפי שיובהר על מקומו, גם שעה שהתובע נפגש עם עו"ד הכהן בשנת 2018 הוא לא העלה טענה לפיה עו"ד הכהן היה מודע לזכויות בשל מכתבו זה של לנדא.
הרביעי, העובדה שהתובע נמנע מלזמן לעדות את שולח המכתב ואת מקבלת המכתב. אף אם ניתן לומר שהתובע רשאי היה להגיש את המסמך כמסמך שהגיע
--- סוף עמוד 27 ---
לידיו מרעייתו, בהנחה שכך היתה השתלשלות המאורעות, הרי שמשקלו נפגם עד מאוד לנוכח מחדל זה.
המסקנה מכל אלה היא שלא ניתן להעניק משקל ראייתי למכתב, לנוכח הספק הרב הנוגע לשאלת האותנטיות שלו והתמיהות הבוקעות והעולות ממנו.
לכל אלה יש לצרף את העובדה שלא נטען, ובוודאי שלא הוכח, שעו"ד הכהן נחשף למכתב זה בזמן אמת. לפיכך לא ניתן לבסס על מכתב זה טענה הנוגעת לידיעת הנתבע בעניין הזכויות הנטענות של התובע בפרויקט.
ז. תשלום שכ"ט
40. התובע, שלכל אורך הדרך טען שעו"ד הכהן היה מעורב בעסקה מתחילתה, העלה בתצהירו טענה עובדתית לפיה "הנתבע 4 ייצג את שני הצדדים בעסקה זו. הנתבע 4 ייצג גם אותי וקיבל ממני שכר בגין הייצוג" (סעיף 40 לתצהירו). הטענה לפיה שילם התובע שכ"ט לנתבע לא גובתה בראיה כלשהי. התובע לא צרף חשבונית או קבלה אודות שכר הטרחה ששילם עבור פעולתו של הנתבע בפרויקט, וטענתו לא הוכחה כלל.
41. כנגד טענה סתמית זו של התובע הציג הנתבע חשבונית שכ"ט מיום 14.8.14 שהוציא על שמו של התובע בגין שירותים משפטיים שהעניק לו במסגרת פרויקט באריאל (נספח 19 לתצהירו). התובע, שכלל לא הגיש אסמכתאות לטענתו בעניין שכר הטרחה, ביקש להסתמך על חשבונית זו כשהוא טוען שהיא ניתנה כנגד תשלום שכ"ט בגין העסקה מושא התביעה. טענה זו עומדת בסתירה לכיתוב בגוף החשבונית, שאין מחלוקת כי נעשה בזמן אמת, ולפיו הסכום שולם "עבור ייעוץ משפטי – פרוייקט אריאל". טענתו של עו"ד הכהן לפיה הסכום הכלול בחשבונית נוגע אך ורק לשירותיו בגין הפרויקט באריאל (עמ' 49 לפרוטוקול, שורות 10-9) עולה בקנה אחד גם עם התכתובות שהציג כנספחים 18 ו-20 לתצהירו, המעגנות הן את סכום שכ"ט הכלול בחשבונית, הן את מקור העסקה שממנו נבע החיוב בשכר הטרחה.
מכאן שלא עלה בידי התובע להוכיח את טענתו הסתמית לפיה שילם שכ"ט לעו"ד הכהן בגין ייצוג במסגרת פרויקט רוממה.
ח. הטענה להתרשלות בעניין ההפקדה בחשבון הנאמנות
42. בתצהירו טען התובע כי את "התשלום הראשון" בסך 400,000 ₪ העביר "לחשבון הנאמנות של הנתבע 4" (סעיף 5 לתצהירו). משנשאל בעדותו מדוע העביר סכום של
--- סוף עמוד 28 ---
400,000 ₪ בלבד על אף שההסכם קובע שעליו להעביר סכום של 500,000 ₪, טען כי הדבר ארע בעקבות הסכמה שהושגה במהלך פגישה של הצדדים במשרדו של עו"ד הכהן מייד לאחר חתימת זכרון הדברים. לאחר שעו"ד הכהן המליץ לו להמשיך בעסקה, אמר התובע לנתבעים שתחת ידיו מצוי סכום של 400,000 ₪ "והם אמרו שלעת עתה זה יספיק, שהם צריכים את זה בנאמנות". בעקבות דברים אלה עו"ד הכהן "נתן לי את הפרטים של חשבון הנאמנות ואני פעלתי לפי זה" (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 16-7). מכאן שהגרסה העובדתית לה טוען התובע היא כי הוא העביר סך 400,000 ₪ לחשבון הנאמנות בהוראתו המפורשת של עו"ד הכהן, וזאת לאחר פגישה בה נטל חלק וגילה מעורבות רבה בהסכם על כל היבטיו. הובהר לעיל כי עו"ד הכהן הכחיש נמרצות טענות אלה וטען כי לא ידע כלל על העסקה שהתרקמה בין התובע ללנדא וטייטלבאום.
43. כפי שהובהר לעיל, הראיות שהציג התובע בתמיכה לטענות בעניין הפגישה במשרד עו"ד הכהן, הייצוג על ידו, מעורבותו בעסקה או אף ידיעותיו הנטענות אודותיה אינן בעלות משקל ראייתי. חלקן הוכחו כמזוייפות באופן שברי שהתובע היה מודע לזיוף או שותף לו וחלקן הוכחו ככאלה שלא ניתן להניח שהן אותנטיות. התובע נשען על עדותו לבדה, שלא נמצאה מהימנה. הוא אף נמנע מלהביא לעדות עדים רלוונטיים, באופן הפועל לרעתו. המסקנה מכל אלה היא שלא ניתן לרחוש אמון לגרסתו העובדתית. מכאן שלא ניתן לאמץ את טענותיו העובדתיות לפיהן נפגש עם הנתבעים במשרדו של עו"ד הכהן, קיבל המלצה מעו"ד הכהן להתקשר בעסקה וניהל משא ומתן בנוגע לתנאי העסקה במעורבות של עו"ד הכהן. טענות אלה נסמכות על עדותו היחידה של בעל-דין במשפט אזרחי, שהתאפיינה בהתפתחויות וסתירות באופן שאינו מאפשר לבסס עליה הכרעה, ונתמכה במסמכים שאופיים וטיבם מחייב את דחייתה.
להעלאת גרסה שקרית מעין זו מחיר ראייתי. בהקשר אחר הבהרתי בעבר כי תובע הבוחר להציג גרסה בדויה לפני בית המשפט אינו זכאי לכך שבית המשפט יכריע את הדין לטובתו, אף אם ניתן לדלות מהראיות תשתית עובדתית אחרת (ראו בהרחבה ת"א (מחוזי י-ם) 56114-05-11 סרור נ' מדינת ישראל, מיום 20.5.13, להלן: עניין סרור). בקצרה ייאמר כי בעניין סרור הובהר כי מתן סעד לתובע המציג גרסה שקרית לפני בית המשפט "עלולה להביא למצב בו כי לבעל דין במשפט האזרחי קיים תמריץ של ממש לשקר. אם לא יחשפו השקרים – יזכה בדין. אם יחשפו השקרים, אולם אגב חקירת עדי הצד שכנגד ניתן יהיה לבנות, ולו בדי עמל, גרסה עובדתית שיש עימה כדי להקים עילת תביעה, אף אז ימצא הוא זוכה בדינו, על אף שקריו. ספק רב בעיני אם יש להעניק סעד מעין זה לאדם שבחר
--- סוף עמוד 29 ---
לכזב לבית המשפט. מתן הסעד לדובר שקר, המביא עדי שקר מטעמו, יש בו גם כדי להביא לזילות של המערכת המשפטית, שבמקרה מעין זה תעניק סעד גם למי שבא לפניה בידיים לא נקיות". באותו עניין הובאו גם דבריו של כבוד השופט סולברג לפיהם במצב מעין זה יש לחשוש כי מי שפורש מהאמת בעניין אחד עושה כן גם בעניינים אחרים, וכי יש להעניק משקל לשיקול המוסדי שעניינו בכך ש"אין ליתן פרס לדוברי שקר" (ע"א (מחוזי י-ם) 6725-05-10 מדינת ישראל נ' עזבון זבן, מיום 7.8.11, בפסקה 19 לפסק-דינו).
כלל זה יפה גם למקרה דנא. התובע העלה גרסה עובדתית לפיה עו"ד הכהן היה מודע היטב לעסקה ולזכויותיו, והיה מעורב בה מהחל עד כלה. גרסה זו נדחתה לאחר שהוכח כי נסמכה על מסמכים מזוייפים ומעוררי תהיה, ומיתר הטעמים הראייתיים שפורטו לעיל. טענתו החלופית נסמכת על טענה עובדתית הסותרת את גרסתו שלו. לפי טענה זו, עו"ד הכהן לא היה מודע כלל לעסקה, אך מרגע שהוזרם סכום כספי לחשבון הנאמנות הוטלה עליו חובה לפנות לתובע ולברר מדוע הועברו הכספים לחשבון. טענה זו אינה מתיישבת כלל עם גרסת התובע לעובדות, שהרי על פי גרסתו העובדתית – שנדחתה בשל טיב ראיותיו – הוא העביר את הסכום לחשבון הנאמנות על יסוד הוראה מפורשת של עו"ד הכהן, שידע היטב במה מדובר. התובע אינו רשאי להעלות גרסה עובדתית חלופית לגרסתו או לטעון דבר והיפוכו. מרגע שטען שהכספים הועברו במעורבות מלאה של עו"ד הכהן ועל פי הוראתו, אין הוא זכאי להישמע בטענה לפיה מדובר בכספים שעו"ד הכהן לא ידע כלל מה מקורם ולפיכך הוטלה עליו חובה לברר כיצד מצאו את דרכם לחשבון הנאמנות המנוהל על ידו. לפיכך יש לדחות גם את הטענה החלופית של התובע.
44. מאחר שאין מקום להידרש לגרסה החלופית של התובע, אין מקום גם לדון בשאלה אם אכן פעל עו"ד הכהן שלא כשורה עת העביר את הכספים שהוכנסו לחשבון הנאמנות לידי הנהנים. דיון זה יכול היה להיערך לו היה מקום להידרש לגרסתו העובדתית של עו"ד הכהן, אלא שבית המשפט אינו מחויב לבחון את גרסת הנתבע שעה שהתובע מוסר גרסה עובדתית שונה לחלוטין וזו מתבררת כשיקרית.