ד. הטענה כי אין הצדקה ליצירת רצף אורבני בין שתי אוכלוסיות של חרדים ובדואים וכי הדבר עלול לגרום להרס הרקמה החברתית.
המלצת החוקרת: לדחות את ההתנגדות.
החוקרת ציינה כי טענה זו אינה טענה תכנוניות ולכן אין מקום להתייחס אליה. יחד עם זאת ולמעלה מן הצורך, ציינה החוקרת כי דין הטענה להידחות לגופה, שכן אין בתכנית רצף אורבני. נהפוך הוא ישנה הפרדה ברורה פיזית וויזואלית. צוין כי כיום יש בבעלות תושבי אבטין קרקעות נרחבות גם מעבר לכביש 762 וכביש צר יחסית עובר בין שני היישובים, ואילו התכנית מציעה הפרדה על ידי כביש ברמה ארצית בן 4 נתיבים שמתחבר לכביש 6. לעמדת החוקרת כביש 762 החדש הוא כביש מהיר המהווה חיץ פיזי
--- סוף עמוד 10 ---
פסיכולוגי וחיץ ויזואלי שיכבד הן את האוכלוסייה החרדית במהלך סופי השבוע והן את תושבי אבטין. עוד ציינה החוקרת כי על פי בקשתה של מועצת רכסים והנחיית הרבנים שניתנה דרך מנהיגי היישוב רכסים, הצומת שמתוכנן על כביש 762, בין שכונת הפרסה ברכסים למרכז המסחר והתעסוקה באבטין לא יאפשר מעבר ישיר בין שני היישובים, שכן הצומת מתוכנן באופן שיאפשר רק פניה ימנית מ-762 לאבטין, כך שיש נתק מוחלט ונגישות טובה המאזנות בין הצרכים של שני היישובים.
22. אפרת מיאנו להשלים עם המלצות החוקרת ועם החלטת הותמ"ל לאשר את התכנית בהתאם להמלצות החוקרת, והגישו את העתירה דנן.
תמצית טענות העותרים בעת"מ 71368-12-20 אפרת ואח' נ' הוועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור ואח'
23. לטענת אפרת, החלטת הותמ"ל לאשר את התכנית התקבלה בחוסר סמכות, שכן, התכנית עומדת בסתירה להוראות תמ"א 35, אליה הותמ"ל כפופה מכוח חוק הותמ"ל. נטען כי החלטת הותמ"ל כשלה בהצגת נימוקים תכנוניים מספקים לטענות כבדות המשקל שהוצגו בפניה על ידי תושבי רכסים המתנגדים לתכנית, ובכלל זה לא הצליחה להציג שינוי נסיבות משמעותי שמצדיק סטייה מעקרונות התכנון שנקבעו בהחלטת הוועדה המחוזית משנת 2013 בתכנית קודמת שקודמה בחלק משטח התכנית, בנוגע לסתירה עם תמ"א 35 בבינוי בין היישובים רכסים ואבטין תוך עמידה על הצורך למנוע רצף אורבני בין היישובים.
24. עוד טענו אפרת כי הותמ"ל כשלה להציג צורך תכנוני דחוף בקידום התכנית ב"נתיב מהיר" של הותמ"ל, לאור העובדה כי ביישוב רכסים מתוכננות ומאושרות אלפי יחידות דיור, כ-1,700 מהן בתכנית ותמ"ל אחרת שאושרה לאחרונה היא תכנית הפרסה. לפיכך, נטען כי גם אם יש צורך תכנוני דחוף בתוספת יחידות דיור ליישוב רכסים, ניתן לבצע תוספת זו בהליך תכנוני "רגיל" במקביל להליכים למימוש אלפי יחידות דיור שתוכננו במסגרת תכנית הפרסה.
25. בנוסף, טענו אפרת, כי החוק אושר כהוראה שעה שהסתיימה ביוני 2020, וניסיונות להאריך את תוקפו בתזכירי חוק שונים לא צלחו, עובדה שצריכה לעמדתם להוות משקל בבחינת נחיצות ודחיפות התכנית.
26. עוד ובנוסף, טענו אפרת כי הליך אישור התכנית רצוף כשלים חמורים, שעיקרם העדר שיתוף ציבור תושבי רכסים בהליך, תוך פגיעה בזכות הטיעון שלהם.
תמצית טענות המשיבים בעת"מ 71368-12-20 אפרת ואח' נ' הוועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור ואח'
--- סוף עמוד 11 ---
27. המשיבות 2-1 עתרו לדחיית העתירה. לטענתן, ההליך התכנוני שהוביל לאישור התכנית, לא זו בלבד שנוהל במקצועיות ובהתאם להוראות החוק, אלא שסופו של ההליך בהחלטה תכנונית מובהקת המשקפת עקרונות תכנון נכונים, ומאזנת בין מכלול האינטרסים, הן הציבוריים והן התכנוניים. נטען כי התכנית קודמה במסגרת הליך מזורז, מכוח הוראת שעה שמטרתה להגדיל בשיעור ניכר את היצע הדירות במדינה בכלל, ובפרפריה בפרט, כחלק משורת צעדים להורדת מחירי הדיור בארץ, כפי שהדבר גם קיבל ביטוי בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט העליון בעע"מ 1846/18 הוועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור ואח' נ' החברה להגנת הטבע ואח' (17/09/18). לפיכך, נטען כי אין מקום להתערבות בית המשפט בהחלטה לאשר את התכנית.
28. עוד טענו המשיבות 2-1 כי אישור התכנית נעשה בסמכות, בהליך תקין תואם חקיקה, תוך הפעלת שיקול דעת תכנוני-מקצועי המצוי בליבת סמכותה של הותמ"ל ובאופן התואם מגמות תכנון המעוגנות בתמ"א 35 ובתמ"מ 6. בכל מקרה, נטען כי החלטת הותמ"ל לדחות את התנגדותם של אפרת לתכנית היא החלטה נכונה, למצער סבירה, אשר אינה מקימה עילה כלשהי להתערבות בית המשפט בהחלטה.
29. המשיבה 4 – מועצה מקומית רכסים – הודיעה בתשובה שהגישה כי היא תכבד כל החלטה שתינתן במסגרת העתירה.
30. המשיבה 22 הגישה תשובה לפיה העתירה אינה נוגעת לזכויותיה, ומשכך הודיעה כי היא משאירה את ההכרעה בעתירה לשיקול דעת בית המשפט.
31. לאחר הגשת העתירה על ידי אפרת, ולבקשת משיבים מס' 12-10, 13, 19-14, 31, 32, 33 ו-34 ניתנו פסקי דין המורים על מחיקתם של משיבים אלה מהעתירה.
32. ביום 27/10/21 התקיים דיון בו השלימו הצדדים את טיעוניהם.
דיון והכרעה בעת"מ 71368-12-20 אפרת ואח' נ' הוועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור ואח'
33. אתחיל במושכלות יסוד לפיהן בית המשפט לעניינים מנהליים אינו "מתכנן על", הוא אינו מחליף שיקול דעתן של רשויות התכנון, ואין הוא מעמיד את שיקול דעתו תחת שיקול דעתן המקצועי. הביקורת השיפוטית על החלטת רשות מנהלית בכלל ורשות תכנונית בפרט מתמקדת בבחינת חוקיות ההליכים ובהליך קבלת ההחלטה על-ידי הרשות התכנונית, כאשר התערבות בית המשפט מוגבלת למקרים בהם נפל פגם בהחלטה התכנונית מן הסוג המקים עילה להתערבות במעשה המנהלי. יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון בבג"ץ 4189/18 מועצה מקומית טורעאן נ' ממשלת ישראל (11/10/21):
--- סוף עמוד 12 ---
"הלכה מושרשת היא שבית משפט זה אינו 'מתכנן על' ואינו מחליף את שיקול הדעת המקצועי של מוסדות התכנון הפועלים על פי חוק, בשיקול דעתו. לפיכך התערבות בהחלטות מוסדות התכנון תיעשה במשורה, ורק באותם מקרים שבהם יתברר כי נפל פגם מהותי במעשה המינהלי, כגון חוסר תום לב, ניגוד עניינים ומשוא פנים או אם יימצא כי החלטת התכנון שהתקבלה היא בלתי סבירה באופן קיצוני. כך בכלל, וביתר שאת כשמדובר בהחלטת המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, היא מוסד התכנון העליון, במליאתה".
34. הדברים מקבלים משנה תוקף, שעה שמדובר בעתירה המופנית נגד החלטת מוסד תכנון בכיר הוא הותמ"ל, אשר החוק הקנה לו את כל הסמכויות והתפקידים של המועצה הארצית. ראה: סעיף 8(א) לחוק. בהקשר זה נקבע בפסיקה זה מכבר כי המועצה הארצית לתכנון ולבניה הינה גוף התכנון העליון, לה הסמכות והידע הדרושים לקביעת הנחיות תכנוניות מקצועיות. יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון בעע"מ 9057/09 איגנר נ' השמורה בע"מ (20/10/10):
"אכן, הכלל לפיו אין בית המשפט מחליף את שיקול דעתן המקצועי של רשויות התכנון בשיקול דעתו חל על כל מוסדות התכנון, אך הוא חל ביתר שאת על החלטת גוף התכנון העליון – המועצה הארצית – שניתנה ברוב משמעותי. שהרי במסגרת הביקורת השיפוטית בית המשפט נותן 'משקל וחשיבות למאפייניה המוסדיים של הרשות העומדת לביקורת. הוא מביא בחשבון את טיבה ומהותה של אותה רשות. הוא מביא בחשבון את תפקידה של רשות זו ואת מעמדה במערך המשטר הדמוקרטי'".
35. על יסוד האמור, ייבחנו להלן טענות אפרת כנגד אישור התכנית.
הטענה כי התכנית מפרה את הוראות תמ"א 35 ותמ"מ 6
36. לטענת אפרת התכנית אושרה בחוסר סמכות, מאחר והיא אינה תואמת את הוראות תמ"א 35 אליה כפופה כל תכנית שמקודמת מכוח חוק הותמ"ל. בהקשר זה טוענים אפרת כי התכנית אינה מאשרת בינוי "צמוד דופן" ואינה עומדת בחריגים הקבועים בסעיף 6.1.3 לתמ"א 35. דין טענה זו להידחות ולו מן הטעם כי מדובר בסוגיה תכנונית שנבחנה על ידי החוקרת והותמ"ל שהינם הגוף המקצועי האמון על הנושאים התכנוניים ואשר מצא כי התכנית תואמת את הוראות תמ"א 35. יחד עם זאת, ובבחינת למעלה מן הצורך, יצוין כי דין הטענה להידחות גם לגופה, שכן לא עלה בידי אפרת להצביע על טעות היורדת לשורשו של עניין בקביעת הותמ"ל כי התכנית אינה חורגת מהוראות תמ"א 35 ותמ"מ 6 באופן המחייב התערבות. להלן ארחיב.
37. סעיף 6.1.2 שכותרתו "בינוי צמוד דופן בתוכנית מקומית" קובע כדלקמן:
"תכנית מקומית במרקם שמור משולב או במרקם חופי, המשנה את ייעודו של שטח שאינו מיועד לבינוי לשטח המיועד לבינוי, תופקד רק אם השטח ששונה ייעודו הינו צמוד דופן לשטח המיועד לבינוי בתכנית מקומית תקפה".
--- סוף עמוד 13 ---
סעיף 5 לתמ"א 35 מגדיר את המונח "צמוד דופן" –
"בהמשך ישיר לשטח המיועד לפיתוח או לבינוי, לפי העניין, למעט צמוד דופן למבנה בודד או למקבץ מבנים בודדים שאינם מצויים בהמשך רציף לשטח המיועד לפיתוח או לבינוי".
38. הסעיפים שפורטו מאפשרים, לפי לשונם, בכפוף לשינוי ייעוד, לתכנית שהוראותיה חלות על אזור המוגדר כאזור "מרקם שמור משולב" דוגמת רכסים, ואשר מציעה לשנות ייעוד של שטח שאינו מיועד לבינוי ולהפוך אותו לשטח המיועד לבינוי, לעשות כן, במידה והבינוי המתכונן הינו בהמשך ישיר לשטח המיועד לפיתוח או לבינוי בתכנית תקפה. ואולם, הוראות סעיפים אלה אינן קובעות כי על הבינוי או הפיתוח להיות קיימים בפועל, ודי לפי הוראת סעיף 6.1.2 לתמ"א 35 כי הבינוי או הפיתוח יהיו מאושרים בתכנית תקפה.
39. בנסיבות המקרה, סבורני כי אין בסיס לטענת אפרת כי התכנית נוגדת את הוראת סעיף 6.1.2 לתמ"א 35. מהנתונים שהוצגו על ידי הותמ"ל עולה כי שכונת רסקו, אשר תחום התכנית תוכנן בצמוד אליה כבר נמצאת בשלבי מימוש כך שהתכנית עונה על התנאי של "צמידות דופן" לתכנית תקפה. תכנית רסקו הוסיפה שטח המיועד לבינוי, מגורים, לשטח שכבר היה מאושר בחלקו לתעסוקה, כאשר אורכו של השטח המאושר לבינוי אליו נצמדת התכנית מושא העתירה עומד כיום על כ-1.5 ק"מ, ואילו שטח תכנית רסקו משתרע על פני למעלה מ-100 דונם המיועדים להקמתן של 415 יחידות דיור, וזאת בנוסף לתשתיות הדרושות. בהקשר זה הובהר על ידי המשיבים 2-1 כי מקטע זה הוא למעשה הדופן הצפונית של היישוב רכסים, וזה כולל מספר תאי שטח בשימושים שונים, לרבות: שצ"פ, מבני ציבור, מלאכה ותעסוקה, וייעודים אלה כלולים בהגדרת "שטח המיועד לבינוי" כמפורט בסעיף 5 לתמ"א 35.
40. ערה אני לטענת אפרת המבוססת על פסק הדין שניתן בעת"מ 32349-04-13 אבו אחמד נ' ועדת משנה לנושאים תכנוניים עקרוניים (01/07/15) (להלן: "פסק דין אבו אחמד") לפיה המקטע שנוצר אינו עונה על דרישת "צמידות הדופן". ואולם, אין בטענה זו כדי לסייע בידי העותרים. בעניין אבו אחמד ביקש העותר שם כי תאושר תכנית מפורטת שהוגשה על ידו להקמת תחנת תדלוק ושירותי דרך על כביש 73, ליד הכניסה למטווח גניגר. במסגרת התכנית שם ביקש העותר אבו אחמד לשנות את ייעוד הקרקע מקרקע חקלאית, מתוך הנחה כי מטווח גניגר שמורכב ממספר מבנים מחוברים בצירוף הדרך עונים על הגדרת סעיפים 6.1 ו-5 לתמ"א 35 ועל הדרישה לצמידות דופן לשטח המאושר לבינוי. ואולם, בטענה זו התעלם העותר שם מהוראת סעיף 5 לתמ"א 35 שקובעת במפורש כי בינוי צמוד דופן לא ייחשב ככזה, מקום בו הבינוי המבוקש הוא צמוד דופן למבנה בודד או למקבץ מבנים בודדים שאינם מצויים בהמשך רציף לשטח המיועד לפיתוח או לבינוי. בהינתן האמור מקובלת עלי טענת המשיבות 2-1 כי לא ניתן להקיש מתכנית להקמת תחנת תדלוק המבקשת להיצמד למטווח שנמצא בלב שטח פתוח ואינו מהווה המשך רציף של בינוי למקרה נשוא העתירה, בו השטח נשוא התכנית מתוכנן בהמשך ישיר ליישוב קיים, בצמידות לשכונת מגורים ואזור תעסוקה. כך גם לא מצאתי לקבל טענת אפרת לפיה טעתה
--- סוף עמוד 14 ---
החוקרת כאשר נסמכה בהמלצתה על תכנית המתאר ליישוב רכסים לשם הכשרת התכנית מושא העתירה, זאת לאור הבהרת החוקרת כי התכנית מושא העתירה הינה כשרה משהיא נמצאת בצמידות דופן לתכנית רסקו שאושרה זה מכבר ונמצאת בתכנון מפורט לביצוע.
41. כך גם דין טענת אפרת כי היקף השטח לפיתוח חורג מהוראות תמ"מ 6 להידחות שכן סעיף 4 לחוק מאפשר לותמ"ל לסטות מתכניות מתאר מחוזיות לצורך מימוש מטרות החוק. משאין מחלוקת כי תמ"מ 6 תוקנה בהתאם להוראות התכנית, אין עוד מקום לקבל טענת אפרת בעניין זה, ובצדק המליצה החוקרת על דחיית ההתנגדות בעניין זה.
42. אפרת טענו בנוסף כי מלכתחילה לא היה מקום להפקיד את התכנית, מאחר וזו אינה עומדת בהוראות סעיף 7.4.1 לתמ"א 35, על כלל סעיפיו בהיותה משנה את אופי האזור.
43. סעיף 7.4.1 לתמ"א 35 קובע כדלקמן:
"7.4.1 תכנית מתאר מחוזית לתוספת שטח לפיתוח – תכנית מתאר מחוזית לתוספת שטח לפיתוח במרקם משולב תופקד רק אם התקיימו התנאים הבאים:
(1) שקל מוסד תכנון את הפיתוח המוצע בהתחשב בצורך בשימור ערכי טבע, חקלאות, נוף, מורשת ורציפות השטחים הפתוחים, ובמגמה להבטיח פיתוח מוגבל במרכז הארץ ופיתוח נרחב יותר באזורי פרפריה.
(2) אין בפיתוח שינוי מהותי של אופי האזור.
(3) הוצגה בפני מוסד תכנון סקירה של שטחים הכלולים באזור המיועדים לפיתוח בתכנית תקפה ואינם מיועדים לבינוי בתכנית מקומית, והשתכנע מוסד תכנון על סמך סקירה זו כי יש הצדקה לתוספת שטח לפיתוח.
(4) בתכנית שעיקרה תוספת שטח למגורים, השתכנע מוסד תכנון בצורך בהרחבה לאחר שהוצג בפניו תזכיר מיצוי עתודות קרקע.
(5) בתכנית שעיקרה תוספת שטח המיועד לתעסוקה:
א. שקל מוסד תכנון את ההיצע והצרכים באזור והשתכנע בצורך בתוספת שטח לתעסוקה באזור.