ב. שקל מוסד תכנון את השפעת התכנית על חידוש וחיזוק היישובים העירוניים בסמוכים וככל שראה בכך צורך וידא קיומו של הסדר לשיתוף, לרבות חלוקה בהכנסות, בין כמה רשויות מקומיות."
44. אין מחלוקת כי הקרקע עליה חלה התכנית מחייבת שינוי ייעוד לצורך מימוש מטרות התכנית. בהקשר זה ובניגוד לטענת אפרת מקובלת עלי טענת המשיבים 2-1 לפיה אין בשינוי המוצע בתכנית כדי לשנות את אופי האזור באופן מהותי. מעיון בהוראות התכנית עולה כי מדובר בשינוי שנעשה בהמשך ישיר לאופי הבינוי באזור, אזורים של מגורים מתפתחים ומתרחבים לצורכי מגורים ואזורי תעסוקה מתפתחים ומתרחבים לצורכי תעסוקה. בנוסף, הפרשנות הנכונה וההגיוניות לסעיף 7.4.1 לתמ"א 35 אשר מאפשרת הרחבת שטח הפיתוח באמצעות תכנית מתאר מחוזית, היא כי הרחבת שטח הפיתוח תיעשה בשטחים פתוחים ולא בשטחים מבונים. הפרשנות שמנסים אפרת להציע מרוקנת למעשה מתוכן את תכלית הסעיף שנועד כאמור לאפשר הרחבה של שטחי פיתוח, בכפוף למילוי תנאי תמ"א 35.
45. הדברים נכונים ביתר שאת על רקע הוראת סעיף 8 לחוק אשר מכפיף את הותמ"ל להוראות תמ"א 35 בלבד, תוך שהחוק מסמיך כאמור את הותמ"ל בהיותה מוסד תכנון ארצי לשנות
--- סוף עמוד 15 ---
מהוראותיהן של תכניות מתאר מחוזיות, לרבות את הוראות תמ"מ 6, כפי שנעשה בפועל על ידי הותמ"ל, לאחר שנמצאה הצדקה להרחבת איזור הפיתוח שסומן בתמ"מ 6, וכפי שנקבע גם בסעיף 1.6 להוראות התכנית.
46. בהינתן האמור, סבורני כי אין יסוד לטענת אפרת כי התכנית משנה את אופי היישוב רכסים או את אופי היישובים הסמוכים לו. לפיכך, לא נפל כל פגם בכך שהתכנית שינתה מהוראות תמ"מ 6, שכן השינוי תואם את הוראות סעיף 7.4.1 לתמ"א 35.
47. אפרת טענו בנוסף, כי התכנית אינה ממלאת אחר סעיף 8.2.1 לתמ"א 35. סעיף 8.2 לתמ"א 35 קובע כי מוסד תכנון רשאי לאשר תכנית הכוללת תוספת יחידות דיור ביישוב הכלול בלוח 3 במקרים מסוימים, כגון: ביישוב שנקבע כ"יישוב לפיתוח מיוחד" או במסגרת תכנית מקומית לרבות תכנית מקומית התואמת להוראות הגמישות בתכנית המתאר המחוזית. במקרה הנדון, אין מחלוקת כי היישוב רכסים מוגדר בתמ"א 35 – לוח 3 – כיישוב מיוחד במרקם שמור משולב, המאופיין כיישוב לפיתוח מיוחד. בהינתן האמור, הרי שאין מניעה מהרחבתו של היישוב בדרך של תוספת יחידות דיור בהתאם להוראות 8.2.1 לתמ"א 35, כפי שגם הובהר על ידי החוקרת בהמלצותיה כמפורט לעיל. לפיכך, דין טענת אפרת בעניין זה להידחות.
48. לטענת אפרת תחום התכנית נשוא העתירה מצוי מחוץ לשטח הכלול בתחום הפיתוח או התכנית הכוללנית, ומשתרע על פני שטחים בעלי רגישות סביבתית גבוהה, וזאת בניגוד להוראות תמ"א 35 שמונעות את פיתוחם. דין טענה זו להידחות. כאמור לעיל, בסמכות הותמ"ל לערוך שינויים בתכנית המתאר של היישוב רכסים ובתמ"מ לשם מימוש מטרות התכנית. מכל מקום, אפרת לא הצביעו על הוראה רלוונטית מהוראות תמ"א 35 אשר תבסס את הטענה כי שטח התכנית חופף לשטח המסומן בתמ"א 35 כשטח בעל רגישות סביבתית גבוהה.
49. אפרת טענו עוד כי התכנית אינה שומרת על חיץ בין היישובים רכסים ואבטין, ובכך היא נוגדת את עקרונות תמ"א 35 המחייבים שמירה על חיץ בין היישובים. על מנת לתמוך בטענה זו צירפו אפרת חוות דעת שנערכה על ידי ד"ר מיכל מטרני בשנת 2013 ואשר הוגשה במסגרת התנגדות לתכנית אחרת שהייתה בשלבי תכנון. כפי שטענה ב"כ המשיבות 2-1 מוטב היה שטענה זו לא הייתה נטענת. מכל מקום, עיון בהוראות תמ"א 35 מלמד על העדר קיומה של דרישה סטטוטורית לקיומו של חיץ בין היישובים הממוקמים בשטח המסומן במרקם שמור משולב, ודי בכך על מנת לשלול טענתם של אפרת בעניין זה. יתר על כן, כפי שציינה החוקרת בדו"ח ההמלצות שהגישה, בניגוד לטענת אפרת התכנית אינה מחברת בין היישובים רכסים ואבטין, ובפועל עולה כי נותר בין היישובים חיץ סטטוטורי בדמות של דרך בינעירונית מס' 762 שאינה מאפשרת חיבור אורבני בין היישובים. כמו כן, מעיון בהוראות התכנית עולה כי בשטח הציבורי הפתוח הגובל בדרך מס' 762 מדרום, נדרשת הקמתה של סוללה אקוסטית שאמורה לעבות עוד יותר את החיץ בין היישובים. בהינתן
--- סוף עמוד 16 ---
האמור, הרי שדין טענתם של אפרת בכל הנוגע להפרת עקרונות תמ"א 35 ואי שמירה על חיץ בין היישובים להידחות.
הטענות בקשר להיקפו הגדול של מתחם התעסוקה ביחס לשטח המיועד למגורים במסגרת התכנית
50. אפרת טוענים כי שטח התכנית המיועד למגורים עומד על 8.5% בלבד מהשטח הכלול בתכנית, ולכן ספק אם ניתן להגדיר את התכנית כתכנית למגורים. כן טוענים אפרת כי שימושי המסחר והתעסוקה מותרים על פי החוק רק במידה והם נדרשים ליישוב כתוצאה מהתכנית. לצורך בחינת האמור טוענים אפרת כי נדרשת עריכתו של תזכיר עתודות קרקע בהתאם להוראות סעיף 7.4.1(5) לתמ"א 35, אשר נערך לטענתם וזה מלמד על קיומן של אלפי יחידות דיור מאושרות בתחום היישוב רכסים וכי ישנו עודף שטחים לתעסוקה בצפון המחוז, כך שאין צורך בשטחי התעסוקה המאושרים בתכנית.
51. סעיף 4(ד)(1) לחוק הותמ"ל קובע כי במסגרת תכנית מועדפת לדיור ניתן לכלול גם הוראות לעניין שימושים נוספים, לרבות לתעסוקה או למסחר, הנדרשים לשמש את יחידות הדיור הנכללות בתכנית ובסביבתה, או הוראות לעניין שימושים לתעסוקה או למסחר הנדרשים לרשות המקומית שהתכנית חלה בתחומה בשל ההשלכות הכלכליות הנובעות ממנה.
52. מלשון הסעיף עולה כי החוק מאפשר שיקול דעת תכנוני לותמ"ל הן ביחס לצרכי יחידות הדיור שבסביבת התכנית והן ביחס לצרכי הרשות המקומית שהתכנית חלה בתחומה. הסעיף הנ"ל אינו קובע כי שטחי התעסוקה ישרתו את התכנית בלבד אלא מאפשר קביעת שטחי תעסוקה שישמשו את סביבת התכנית. בעניין זה מקובלת עלי טענת המשיבות 2-1 כי סביבת התכנית בכל הנוגע לשימושי התעסוקה והמסחר מוגדרת על ידי מוסד התכנון בכל מקרה לגופו על פי המאפיינים והצרכים התכנוניים הרלוונטיים לאותה תכנית וביחס למרחב בו היא מצויה. החלטה כזו הינה החלטה תכנונית מקצועית של הותמ"ל, ובעניין זה לא עלה בידי אפרת להצביע על פגמים שנפלו בקביעת שטח המסחר והתעסוקה במסגרת התכנית, ואשר יש בהם כדי לחייב התערבות בית המשפט. הדברים מקבלים משנה תוקף על רקע חוות הדעת הכלכלית שנערכה לתכנית המלמדת על הצורך בכל מ"ר שמיועד לתעסוקה ומסחר שנכללו בתכנית, נוכח החוסר הקיים ואשר צפוי אף לגדול לאור התוספת הצפויה במספר יחידות הדיור שאושרו בתכנית. אפרת לא סתרו את האמור בחוות הדעת הכלכלית לא בשלב ההתנגדות ולא במסגרת העתירה, ומשכך דין טענותיהם בעניין זה להידחות.
53. הדברים נכונים גם על רקע קביעת בית המשפט העליון בעע"מ 8834/18 הותמ"ל נ' ביר אל מכסור ואח' (03/06/19), שם הוסיפה התכנית כ-1620 יחידות דיור והיקף שטח תעסוקה של כ-40,000 מ"ר, ונקבע על ידי בית המשפט העליון כי תכנון של אזור תעסוקה כחלק מפיתוחו של אזור מגורים חדש, אינו חורג ממסגרת החוק. קביעה זו מהווה חיזוק נוסף לעמדת המשיבות 2-1 כי לותמ"ל סמכות ושיקול דעת לכלול בתכנית תמ"ל שטחים המיועדים
--- סוף עמוד 17 ---
למסחר ותעסוקה, ואלה יכולים לעלות משמעותית על השטח המיועד לתוספת יחידות דיור, שכן אלה נועדו לשרת את התכנית ואת סביבת התכנית.
54. אפרת טוענים כי העובדה כי ש-8.5% בלבד משטח התכנית מיועד למגורים, מלמד כי מטרתה האמיתית של התכנית אינה למגורים. ואולם, בטענתם זו מתעלמים אפרת מכך שבמסגרת קידום התכנית נדרשת הותמ"ל לבחון את המתחם המועדף לדיור בראייה מרחבית כוללת, ולתת מענה להיבטים נוספים מעבר לתוספת של יחידות דיור. בהקשר זה פירטו המשיבות 2-1 את ייעודי הקרקע הכלולים בתכנית מלבד מגורים, שחלקם מסך שטח התכנית הינו כדלקמן: כ-6% מבנים ומוסדות ציבור; כ-9.5% פארק/גן ציבורי; כ-18% דרכים; כ-9% שצ"פ/שפ"פ; כ-8% מסחר ותעסוקה; כ-35% קרקע חקלאית וכ-9% מגורים. נתונים אלה, מלמדים כי מעל ל-50% משטח התכנית נועד לשרת את צרכי התכנית והסביבה בהתאם למטרות החוק. במסגרת התשובה שהגישו המשיבות 2-1 לעתירה הובהר ביחס להיקף השטחים בייעוד חקלאי שנכללים בתכנית, כי אלה בחלקם דרושים לצורך הסדרת תשתית הניקוז והביוב של השכונה והחלק האחר דרוש לצורך הסטת נחל ציפורי תוך צמצום היקף הפגיעה בעתידה להיגרם לחקלאי כפר חסידים כתוצאה מגריעת שטחים חקלאיים מתחום המושב לטובת מימוש מטרות התכנית. על פניו מדובר בשיקולים מקצועיים, ענייניים וסבירים שאינם מחייבם התערבות של בית המשפט. משכך, וגם מטעם זה דין טענות אפרת בעניין זה להידחות.
55. אשר לטענת אפרת בכל הנוגע לתזכיר מיצוי עתודות קרקע ולממצאיו יצוין כי תזכיר מיצוי עתודות קרקע נועד לצורך בדיקת מימוש השטח המסומן לפיתוח בתכנית המתאר המחוזית הרלוונטית – תמ"מ 6 במקרה הנדון, כפי שאושר בתכניות מקומיות, בטרם יוחלט על הרחבת גבול הפיתוח בתמ"מ. בענייננו, הוכן תזכיר, ממנו עלה כי אין ליישוב רכסים עתודות קרקע שטרם מומשו. תכנית שכונת הפרסה אליה התייחסו אפרת בעתירתם אינה יכולה להוות בסיס לטענה כי יחידות הדיור המאושרות מכוחה יוותרו זמן רב לא ממומשות. מכל מקום, ובהנחה שתכנית הפרסה תיוותר ללא מימוש כטענת אפרת הדבר מעיד דווקא על הצורך בקידום התכנית נשוא העתירה. לפיכך, דין טענות אפרת לעניין ממצאי תזכיר מיצוי עתודות קרקע להידחות.
56. אפרת טוענים כי ההחלטה לאשר את התכנית עומדת בסתירה להחלטה של הוועדה המחוזית משנת 2013, אשר דחתה תכנית מקומית מס' זב/224/מכ/754 שנועדה לקידום הליכי תכנון של אזור תעסוקה ברכסים (להלן: "התכנית המקומית"), בשטח החופף לחלק מתחום התכנית נשוא העתירה. גם טענה זו דינה להידחות. מדובר בהחלטה שניתנה בשנת 2013 ביחס לתכנית שונה בתכלית מהתכנית נשוא העתירה, אשר נועדה לאשר שטח לתעסוקה בלבד. ההחלטה משנת 2013 התבססה על הנתונים התכנוניים שהיו נכונים ותקפים בשנת 2013, ואשר ללא ספק השתנו מאז ועד היום. בכל מקרה, סבורני כי אין בהחלטת הוועדה המחוזית משנת 2013 כדי להשליך על החלטת הותמ"ל לאשר את התכנית נשוא העתירה, זאת לאור ההבדלים הקיימים בין שתי התכניות, ואשר מקעקעים את היכולת להשוות בין התכניות. כך למשל, התכנית נשוא העתירה קודמה במסלול תכנוני
--- סוף עמוד 18 ---
מהיר בהתאם להוראות חוק הותמ"ל, ואילו התכנית המקומית קודמה מכוח הוראות חוק התכנון והבניה, על כל ההבדלים הנובעים מכך; התכנית המקומית נמצאת בסמכות הוועדה המחוזית בעוד שהסמכות לקדם ולאשר תכנית למתחם מועדף לדיור מסורה בידי הותמ"ל שהינה מוסד תכנון ארצי במעמד בכיר יותר מהוועדה המחוזית; הותמ"ל אינה כפופה להוראות של תכניות אחרות מלבד להוראות תמ"א 35 בעוד שהוועדה המחוזית כפופה לכל תכניות המתאר הארציות והמחוזיות התקפות, וכן להחלטותיהן של מוסדות תכנון בכירים ממנה.
57. אם לא די באמור, קיימים גם הבדלים בנימוקים שמכוחם החליטה הוועדה המחוזית שלא לאשר את התכנית המקומית לתכנון אזור תעסוקה לבין החלטת הותמ"ל לאשר את התכנית. כך למשל, עולה כי החלטת הוועדה המחוזית לדחות את התכנית המקומית התקבלה על יסוד העובדה כי התכנית המקומית לא בחנה חלופה של עיבוי אזור התעסוקה הקיים בכניסה לרכסים, בעוד שהתכנית נשוא העתירה מעבה את אזור התעשייה הקיים; התכנית המקומית הוגשה לוועדה המחוזית על ידי המועצה האזורית זבולון שלא הייתה מוסמכת לתכנן בתחום רכסים, ואילו התכנית נשוא העתירה אושרה על ידי הותמ"ל שהינה המוסד התכנוני המוסמך לקידום התכנית; הוועדה המחוזית השתכנעה כי התכנית המקומית שנועדה לקדם מבני תעסוקה עלולה לפגוע באופי השכונות הצמודות, ואילו התכנית נשוא העתירה שומרת על החלוקה של אזורי מגורים ואזורי תעסוקה; הוועדה המחוזית סברה כי אזור תעשייה משותף לרכסים ואבטין יצור רצף אורבני תפקודי בין היישובים וביטל חיץ ביניהם וזאת בניגוד לעקרונות תמ"א 35, ואילו התכנית נשוא העתירה אינה כוללת אזור תעשייה משותף ושומרת על הפרדה אורבנית בין היישובים.
58. בהינתן האמור, לאור השוני בתכניות, ולאור גם חלוף הזמן מאז דחיית התכנית המקומית, סבורני כי אין מקום להשוואה בין התכניות, ובצדק החליטה הותמ"ל לקבל את המלצת החוקרת לדחות את התנגדות אפרת בעניין זה, כמפורט לעיל.
הטענה להעדר שיתוף הציבור ופגיעה בזכות הטיעון
59. אפרת טוענים כי במהלך קידומה של התכנית לא נערכו מפגשי שיתוף הציבור, וכי המתנגדים לתכנית הבינו את השפעת התכנית עליהם רק במהלך תקופת הפקדת התכנית, וכתוצאה מכך נפגעה זכות הטיעון של המתנגדים – 2,345 במספר. פגם זה לטענת אפרת יורד לשורשו של עניין ומחייב התערבות בית המשפט. דין טענה זו של אפרת להידחות ממספר טעמים. ראשית, אין בחוק התכנון והבניה ו/או בחוק הותמ"ל כל חובה בדין לקיים הליך של שיתוף הציבור במובן אליו מתייחסים העותרים. שנית, אין חולק כי הותמ"ל קיימה את הדרישות הפורמאליות של החוק שעה שפרסמה את התכנית להגשת התנגדויות. שלישית, ההחלטה לקיים הליך נוסף של שיתוף הציבור מעבר להליך ההתנגדויות הינה החלטה וולונטארית של המוסד התכנוני, ועצם ההחלטה שלא לקיים הליך כאמור מעבר להליך ההתנגדויות אינו מצביע על קיומו של פגם בהחלטה המנהלית. הדברים מקבלים משנה תוקף משמדובר בתכנית שמקודמת מכוח חוק הותמ"ל, אשר אינו מגביל את זכות
--- סוף עמוד 19 ---
ההתנגדות כלל, וזאת בניגוד לחוק התכנון והבניה שמגביל הגשת התנגדות למי שנפגע מן ההחלטה.
60. כך גם אין מקום לקבל טענת אפרת כי על הותמ"ל היה לקיים הליך שיתוף הציבור מכוח סדרי עבודתה. עיון בסדרי עבודת הותמ"ל מלמד כי זה אינו כולל חיוב להליך שיתוך הציבור. הנוהל כולל התייחסות לקיום ישיבות מסוג "שולחן עגול" ומחייב קיום דיון פתוח להצגת התכנית טרם עריכת הדיונים הסטטוטוריים לאישור התכנית. אין מחלוקת כי דיון כזה התקיים ביום 15/04/19, ובו השתתפו, בין היתר, נציגים מטעם המועצה המקומית רכסים, שאמורה לייצג את עמדת ציבור תושבי רכסים, כפי שעמדה על כך גם החוקרת בהמלצותיה עת דחתה את התנגדות אפרת בעניין אי שיתוף הציבור.