"התובעות מותירות על כנן, כלפי הנתבעים 2 – 6, וכלפיהם בלבד, אך ורק את העילות הנוגעות להסכם מתן השירותים, התוספת להסכם מתן השירותים, הסכם האופציה והסכם המכר, מיום 8.2.2009, בין חברת בוכמן ובנו בע"מ לבין נתבעים 2 – 6, בקשר עם המקרקעין המצויים ברחוב אילת 52 תל אביב, הידועים כגוש 7083 חלקה 127 (להלן: "ההסכמים" ו "הנכס" לפי העניין) וכן העילות הנוגעות לנכס ו/או כל דבר הנגזר והנובע מההסכמים והנכס".
בהתאם פורט לעיל רק הסעד הנתבע הרלבנטי לנתבעים 2 – 6.
רקע
בבעלות החברה נכס מקרקעין ברחוב אילת 52 פינת רחוב אברבנאל תל אביב, הידוע כגוש 7083 חלקה 127 (להלן: "הנכס" או "המקרקעין"), ובשנת 2009 התקשרה החברה עם נתבעים 2 – 6 בהסכמי 2009. התובעות מבקשות לבטל הסכמים אלה ומכאן תביעתן.
טענות התובעות
א. עניינה של התביעה – "עסקאות פסולות מן היסוד" שנערכו בחודש פברואר 2009 בין החברה לבין "מי שהיו עורכי דינה במועדים הרלבנטיים" לצורך קבלת ייעוץ באשר לאופן השבחת המקרקעין. כך שימשו עורכי הדין ביועצים עליהם הסתמכה החברה "באופן בלעדי" מצד אחד של העסקה ו"יזמים" מצד שני של העסקה כאשר הם מנהלים משא ומתן בשם שני הצדדים, תוך ניגוד עניינים "קיצוני ופסול" והפרת חובת הנאמנות לחברה.
ב. לבד מניגוד העניינים בו היו עורכי הדין נתונים, בזמן אמת, ערכו עורכי הדין "עסקה חד צדדית", אשר מקפחת באופן קיצוני את אינטרס החברה ומיטיבה קיצונית עם עורכי הדין היזמים.
ג. מלבד פעולות בסיסיות ביותר הכוללות: קבלת הצעות מחיר מיועצים, שכירת יועצים, קיום פגישות עם יועצים ועם נציגי העיריה, לא ביצעו עורכי הדין פעולות בקשר עם הסכמי 2009.
ד. עורכי הדין לא השביחו את המקרקעין וחמור מכך, יצרו מצג שווא לפיו שווי המקרקעין עובר לעריכת הסכמי 2009 היה נמוך כדי לייצור מצג מטעה לפיו השביחו את המקרקעין.
ה. נוכח הפרת חובת הנאמנות של עורכי הדין כלפי החברה, מדובר בהסכמים בלתי חוקיים שאסור היה לעורכי הדין לערוך משום הפגיעה ביסודות מקצוע עריכת הדין. לפיכך, יש לבטל את הסכמי 2009 מכוח הוראות סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973, ולהשיב את אשר קיבלו עורכי הדין מכוח הסכמי 2009.
ו. אמנם נצר לא ייצגה את החברה, אולם הצטרפה כצד לעורכי הדין, ועל כן, אין לראותה כצד עצמאי וחיצוני להתקשרות בהסכמים, ועל כן, יש להחיל עליה "דין אחד ביחד עם עורכי הדין בכל הקשור לבטלותו של ההסכם". עוד טוענות התובעות, כי יש לייחס לנצר את ידיעותיהם של עורכי הדין מכוח הוראות סעיף 2 לחוק השליחות, תשכ"ה – 1965.