טענות הנתבעים:
א. לתובעות "טענות אופורטוניסטיות, כוזבות, כבושות וחסרות תום לב, במסגרתן מנסות התובעות לבטל בדיעבד – שנים רבות לאחר שהנתבעים מילאו חלקם בהסכמים, ביצעו את כל התחייבויותיהם והשביחו את המקרקעין באופן דרמטי – שלושה הסכמים שנחתמו בין הנתבעים ויאיר נצר לבין חברת בוכמן ובנו בע"מ (להלן: "החברה") בחודש פברואר 2009 (להלן: "הסכמי ההשבחה").
ב. הסכמי 2009 נחתמו לאחר שעורכי הדין ייצגו באופן "מקצועי ומשביע רצון", במשך שנים את החברה ובעלי מניותיה המנוחים מרדכי ואהובה בוכמן ז"ל.
ג. כלל 9 (ב) לכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין, קובע כי אין מניעה ששכר טרחת עורך הדין יחושב באחוז מנושא העניין. דהיינו, עו"ד רשאי על פי הדין להתקשר בהסכם עם לקוחו במסגרתו התמורה עבור שירותיו תוענק לו באמצעות קבלת אחוזים מן העניין שבקשר עמו ניתנו השירותים.
ד. הסכמי 2009 נחתמו לאחר משא ומתן ארוך וממצה שנוהל בשם החברה על ידי רוית אליה אשר ניהלה את החברה בסיוע ובמעורבות צמודה של מרדכי ואהובה אשר אף אישרו בחתימתם את ההתקשרות בהסכמי 2009 בישיבת בעלי מניות מיום 8.2.2009.
ה. במסגרת הסכמי 2009, הוסכם כי עורכי הדין יפעלו להשבחת נכס המקרקעין שבבעלות החברה ובתמורה יקבלו "אחוז מסוים מסכום ההשבחה". בתוך כך ונוכח הקשיים התזרימיים בהם הייתה החברה, הסכימו עורכי הדין לבקשת החברה, לשאת "בכל ההוצאות הדרושות לצורך קידום הפרויקט".
ו. לאחר חתימת הסכמי 2009, פעלו עורכי הדין "באופן מאומץ במשך מספר שנים לצורך קידום הפרויקט, ובין היתר, איתרו מסמכים לבירור זכויות החברה במקרקעין, בדקו את המצב התכנוני של המקרקעין והוסיפו "זכויות בנייה מרובות מכוח תכנית יפו B, שלא היו ידועות קודם". עורכי הדין פעלו לאגד את הדיירים במקרקעין, יצרו שיתוף פעולה עם העירייה שהייתה אף היא בעלת זכויות במקרקעין, התקשרו עם אדריכלים לעריכת תכנית השבחה במקרקעין, פנו ליועצים שונים והוציאו "מאות אלפי שקלים לצורך השבחת הנכס". בסה"כ בעקבות הפעולות שביצעו הצליחו עורכי הדין לגרום לכך ששווי זכויותיה של החברה במקרקעין עלה מ – 3.7 מיליון ₪ כאמור בחוות הדעת של השמאי אחיקם ביתן משנת 2007, עד לשווי של כ – 33 מיליון ₪ כאמור בחוות הדעת של השמאי שאול רוזנברג משנת 2015.
ז. בשנת 2015 ביקשו עורכי הדין מהתובעות את התמורה המוסכמת עבור עבודתם, אולם התובעות התנערו מהסכמי 2009, והגישו את התביעה כאן.