בסיכומיה מדגישה גב' ש., כי הגם שמדובר בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין ניתן לבטלו ולדון מחדש בסוגיות המוסדרות באמצעותו, בין היתר מחמת ביטולו או שינויו בדרך של התנהגות הצדדים לו והיא סומכת ידיה על פסיקה של בית המשפט העליון ושל בתי משפט לענייני משפחה; לטענתה ניתן ללמוד על אומד דעתם של הצדדים בדבר שינוי או ביטול ההסכם גם מהעובדה שילדיהם בנו ביתם בשטח המשק – המלמדת, לשיטתה, על הסכמה כי הזכויות במשק לא תימכרנה לצד שלישי; לטענתה מר ש. הפר את ההסכם הפרה יסודית, ומשכך הוא לא יכול להיבנות מהטענה כי היא נקטה בשיהוי ולא פנתה לערכאות על מנת להביא לביטולו; היא טוענת גם, כי ההסכם נזנח על ידי הצדדים; לדידה תביעת מר ש. לאכיפת ההסכם נגועה בחוסר תום לב ומהווה ניצול לרעה של הליכי המשפט, היא אינה אלא מס שפתיים ופעולותיו למכירת הזכויות במשק לצד ג' הן פיקטיביות, ולכן אין הוא רשאי לעתור לאכיפת ההסכם. לפיכך, לשיטתה, היא זכאית למחצית הזכויות במשק ועומדת לה זכות ראשונים לרכוש הזכויות בו, והיא עדיפה על אותו צד שלישי לכאורה; כן נטען על ידה, כי גם התקשרות מר ש. עמה בהסכם אינה אלא מעשה תרמית נוסף שלו, שעה שהוא ידע, כי אין בכוונתו לעמוד בהתחייבויותיו מכוחו; אכיפת ההסכם בנסיבות דהיום, השונות מהותית מאלו שהיו ערב כריתתו היא בלתי צודקת ובלתי הוגנת; כן מציינת היא, כי אכיפת ההסכם היום, לאחר הסתמכות הבן י. על העובדות ועל הוראות ההסכם ובניית ביתו בשטח המשק כפועל יוצא מאותה הסתמכות וכתוצאה מהסכמה מפורשת לכך שניתנה ע"י מר ש., תוביל לפגיעה אנושה בו וגם ביתר ילדיהם של הצדדים המתגוררים בשטח המשק; כן נטען על ידה, כי על אף שמר ש. לא קיים אף אחת מחיוביו בהסכם, היא לא פעלה היות שהאשם לכך רובץ לפתחו ולא היה זה מתפקידה לשדלו לקיים חיוביו.
13. בסיכומיה שבה גב' ש. ומעלה טענות בדבר אופיו והתנהלותו של מר ש. ומדגישה, כי הסיבה לאי קיום חיוביו על פי ההסכם ואי רישום הזכויות במשק על שם הצדדים ו/או על שמו היא כוונתו להעלימן מפני נושיו הרבים; גב' ש. שבה ומציינת גם בסיכומיה, כי כבר בעת החתימה על ההסכם ידוע ידעה היא כי הוא לא יקיים את חיוביו מכוחו, בין היתר בשל מצבו הכלכלי והיקף חובותיו, וכי הכוונה למכור הזכויות במשק לצד ג' מצאה ביטוי מעשי רק בשלהי שנת 2019, דהיינו בחלוף ארבע שנים לערך מהמועד בו אמור היה הוא להשלים מלוא תשלום האיזון לידיה; עוד מציינת היא כי במסגרת ההסכם היא ויתרה על זכויות רבות שלה, לרבות כתובתה ומצהירה, כי יש באפשרותה לרכוש מידי מר ש. שליש מהזכויות במשק לו הוא זכאי, ובכך גם תהפוך לבעלת מלוא הזכויות במשק. לטענתה היא הציעה לו זאת, אולם הוא סירב בכל תוקף כבר עובר לדיון בבית המשפט במסגרתו נערך ההסכם אושר וקיבל תוקף של פסק דין.
טענות מר ש.
14. בתביעתו טוען מר ש., כי לאחר בירור מעמיק שנעשה על ידי בא כוחו בעקבות הדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתביעת הגב' ש. (שכאמור נמחקה בהסכמה) התברר, כי אין מניעה מבחינת המוסדות המיישבים ורמ"י לרשום הזכויות במשק על שם הצדדים, וכי הדבר טעון אישור של המועצה האזורית ... בדבר היעדר חובות ארנונה, הפניה מטעם אגודת המושב והפניה מטעם הסוכנות היהודית לארץ ישראל; לטענתו, על מנת לגייס הסכום לביצוע תשלום האיזון לגב' ש., הוא החליט למכור הזכויות במשק וביום 20.1.2020 נחתם הסכם המכר בינו ובין מר ע.ש. במסגרתו נקבעה תמורה בסך כולל של 2,480,000 ₪. לדבריו, קודם החתימה על הסכם המכר, בשלהי חודש אוקטובר 2019 נרשם משכון ברשם המשכנות לטובת הרוכש ובהתאם להוראות ההסכם הופקד על ידו סך של 1,000,000 ₪ המוחזק בנאמנות אצל בא כוחו לטובת תשלום חובו של מר ש. לגב' ש.; כן מציין הוא, כי נכון למועד הגשת התביעה על ידו (בחודש ספטמבר 2020) העביר לידיו הרוכש סך של 200,000 ₪ בהתאם להוראות הסכם המכר וסך של 950,000 ₪ מופקד עדיין בחשבון הנאמנות; לטענתו גב' ש. מסרבת לחתום על המסמכים הדרושים לצורך רישום הזכויות במשק על שמו על מנת שהוא יוכל למוכרן ולתת בידה תשלום האיזון, והיא אף מסרבת לפנות את בית המגורים ולאפשר השלמה של עסקת המכר, והכל בניגוד להוראות פסק הדין המאשר את ההסכם; לשיטתו גב' ש. זכאית לקבלת הסך של 800,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על פי תחשיב שנעשה על ידו ומפורט בכתב התביעה שלו.