כידוע, אין המדובר במקרה שלפנינו בחוזה מסחרי בין צדדים הזרים זה לזה. בבוא בית משפט בכלל ובית משפט לענייני משפחה בפרט לבחון נפקותה של הפרת הסכם באספקלריה של דיני החוזים מחובתו להביא בחשבון, כמובן, העובדה שמדובר ביחסי משפחה וליתן דעתו לטיב ההסכם ותניותיו ולאופי המחלוקת בין הצדדים.
אין צורך להכביר מילים בדבר שהרי ידוע לכל, כי קורת הגג שעל ראשו של אדם, ביתו שהוא גם מבצרו, אינם בבחינת נכס ככל נכס אחר, אלא לרוב הנכס החשוב ביותר עבורו, המהווה גם מקור לביטחון ולשקט נפשי, וברי, כי שומה על בית המשפט ליתן משקל של ממש לעובדה זו.
שלישית, ובהמשך לאמור לעיל בעניין חשיבות הנכס שבלב המחלוקת, בית המשפט בתוך עמו יושב וכידוע בשנים שחלפו מאז נחתם ההסכם, אושר וקיבל תוקף של פסק דין ועד ימינו אנו, ולמצער עד מועד הגשת התביעה, עדים אנו לעלייה דרמטית במחירי הנדל"ן בישראל, וברי כי בשלהי שנת 2015 היה בסך של 800,000 ₪ לאפשר לגב' ש. רכישת מדור חלופי, גם אם לא משק חקלאי, כי אם לכל הפחות דירת מגורים באזור חבל ... או באחד מיישובי הדרום הסמוכים לו.
ידוע, כי הסך האמור גם בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כפי שמציע מר ש. (המגיע לשיטתו כדי סך של כ-849,000 ₪ - ראו סעיף 21 לכתב התביעה שלו), הוא בבחינת לעג לרש מבחינת הגב' ש., ונהיר כי כיום לא יעלה בידה לרכוש מדור חלופי באמצעות הסך האמור.
52. זאת ועוד, לא מצאתי לקבל גרסת מר ש. באשר הובאה במסגרת חקירתו הנגדית לראשונה על פיה ההסבר לאי דקיום חיוביו על פי ההסכם ואי ביצוע התשלומים שהוא התחייב לשאת בהם הוא העובדה שהוא שילם הכספים לילדיהם של הצדדים במקום לידי הגב' ש. בהסכמתה ולבקשתה. לא זו בלבד שמדובר בעדות כבושה אשר נשמעה לראשונה במסגרת חקירתו הנגדית ואין לה כל זכר בכתבי בי הדין שלו ואף לא בתצהיר העדות הראשית שלו, הגרסה אינה הגיונית, אינה נתמכת בדבר ואף אינה עולה בקנה אחד עם תביעתו לאכיפת ההסכם במסגרתה הוא אינו מכחיש כי לא נשא בחיובים הכספיים אלא סבור שעליו לשאת בהם, בחלוף שנים מספר מהמועד שאמור היה לבצעם בצירוף הפרשי ריבית והצמדה בלבד.
53. כן לא מצאתי לקבל גרסת מר ש. בעניין האופן שבו נקבע הסך של 800,000 ₪ כתשלום איזון.
יצוין, כי בתצהיר העדות הראשית שלו מצהיר מר ש., שעל פי הסכמת הצדדים, לצורך איזון מלא ביניהם של כלל המשאבים, נקבע הסך האמור בהתאם לשווים של שני שלישים מהזכויות במשק.
להשלמת התמונה יצוין כי במסגרת ניהול ההליך בין הצדדים מונה על ידי בית המשפט שמאי המקרקעין מר דוד גוזלן להעריך את שווי הזכויות במשק וביום 24.9.2009 הוגשה לתיק בית המשפט חוות דעתו ובה הועמד שווי הזכויות במשק על סך של 1,250,000 ₪ (לאחר הפחתה של 5% בהינתן שהמשק אינו משמש כמשק חקלאי).
במסגרת חקירתו הנגדית עומת מר ש. עם סוגיה זו ושינה גרסתו כאשר טען, כי הסך של 800,000 ₪ נקבע לאחר שלכתחילה הוצע על ידו לשלם לגב' ש. במסגרת איזון המשאבים סך כולל של 600,000 ₪ וכתוצאה מן המשא ומתן בסיועו של בית המשפט הסכים בסופו של יום להעלות הסכום ל-800,000 ₪. כאשר התבקש להסביר פשר הפער בין הגרסה העולה מתצהירו ובין גרסה זו לא עלה בידו להסבירו באופן משכנע (פרוטוקול הדיון מיום 15.11.2021 עמ' 33-34), ומשכך איני מקבלת גרסתו המאוחרת כי הסך של 800,000 ₪ הוא פרי המשא ומתן אלא את הגרסה הראשונה והמקורית לפיה הסך האמור נקבע כשווי בקירוב של שני שלישים מהזכויות במשק על פי חוות הדעת של שמאי המקרקעין.
האפשרות המסתברת יותר, גם מבחינת ההיגיון והשכל הישר היא, שהסך האמור אינו קלוט מן האוויר אלא יש מאחוריו הסבר, ומשעה שממילא זכאית גב' ש. למחצית מן הזכויות במשק מכוח נישואי הצדדים בעבר, הרי שקביעת תשלום איזון המגיע כדי שווי שני שלישים מן הזכויות במשק הוא בבחינת הסדר המשקלל, יחד עם יתר ההסדרים הממוניים, את איזון המשאבים בין הצדדים כפי שניתן ללמוד מהוראות ההסכם עצמו.
54. גם טענות מר ש. בחקירתו הנגדית לפיהן מלוא הזכויות במשק הן בבעלותו משהן נרכשו לפני נישואי הצדדים, אין להן על מה שתסמוכנה. ודוק, מעיון בתצהירו של מר ש. עולה, כי לכל אורכו עוברת כחוט השני גרסתו לפיה הצדדים הן בעליהן של הזכויות במשק בחלקים שווים (ראו למשל סעיף 17 לתצהיר המדבר בלשון רבים וסעיף 28 לתצהיר). הדבר עולה כמובן גם מכתב התביעה שלו. הנה כי כן, טענותיו האמורות אינן אלא שינוי חזית, ולו מטעם זה אין מקום לקבלן, מה גם שגרסתו בעניין זה לא נמצאה מהימנה עלי.
55. להשלמת התמונה יצוין עוד, כי מצאתי לקבל גרסת בנם של הצדדים, י. באשר לסיבה בגינה לא אצה למר ש. הדרך לרישום הזכויות במשק על שם הצדדים, לפיה מחמת חובותיו הכבדים וריבוי נושיו היה לו אינטרס ברור באי רישומן, שמא נושיו יניחו ידיהם עליהן (פרוטוקול הדיון מיום 15.11.2021 עמ' 29 ש' 10-15). גרסה זו עולה בקנה אחד עם טענות מר ש. עצמו, לפיהן הוא התקשר בעסקת המכר עם בן דודו למכירת הזכויות במשק על מנת לגייס הון הדרוש לו לסילוק חובות, לרבות חיוביו הכספיים כלפי הגב' ש.
56. משבאנו הלום נשאלת, אם כן, השאלה מהן התוצאות המשפטיות של הקביעות והממצאים דלעיל כאשר נהיר, כי בכל הקשור בזכויות במשק, הוראות ההסכם לא קוימו.
57. לא מצאתי לקבל טענות גב' ש. לפיהן הצדדים זנחו את ההסכם וביטלו אותו בהתנהגות, זאת מהנימוקים הבאים:
א. ראשית, כידוע עסקינן בהסכם ממון אשר לגביו נקבעו הוראות מיוחדות הן בכל הנוגע לעריכתו ולהכרה בתוקפו והן בכל הנוגע לשינויו או ביטולו. מפאת אופיו המיוחד של הסכם ממון, אשר אינני רואה צורך להרחיב בדבר, קובע הדין כי כל שינוי שלו טעון מסמך בכתב ואישור של בית המשפט (ראו סעיף 2 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973). לפיכך, אין מקום לגזור גזרה שווה בין ההלכה הפסוקה בכל הנוגע לשינוי הסכם בהתנהגות, גם לא הסכם פשרה שאושר ע"י בית המשפט ובין שינוי לכאורה של הסכם ממון שאושר וקיבל תוקף של פסק דין.
עיקרון סופיות הדיון הוא אחד מעקרונות היסוד בשיטתנו ומשכך לא בנקל יכיר בית המשפט בשינוי או בביטול של הסכם גירושין ואיזון משאבים תוך סטייה מהוראות הדין, זאת כמובן לצד ובנוסף לעקרון היסוד בדיני חוזים כפי שהובא לעיל של כיבוד וקיום הסכמים.
ב. כפי שטוען בסיכומיו מר ש. ובצדק, התנהלות הגב' ש. במקרה שלפנינו דווקא מעידה, שהיא עמדה על קיום הוראות ההסכם ולא זנחה אותו. זאת אכן ניתן ללמוד ממכתבי ההתראה של בא כוחה לבא כוחו של מר ש. גם התנהלות הגב' ש. בהליך שננקט על ידה בבית המשפט המחוזי במסגרתו עתרה לסעד הצהרתי, מעידה כי היא ראתה בהסכם הסכם בר תוקף המחייב את הצדדים, שאם לא כן, לא הייתה טוענת כי הופר לכאורה על ידי מר ש. למסקנה זו ניתן להגיע גם בהינתן השיהוי הרב בו נקטה גב' ש. בהגשת התביעה לביטול ההסכם ומעצם העובדה שעל אף שמדובר כאמור בתרופה עצמית, היא לא פעלה בהתאם להוראות הדין ולא הודיעה בשום צורה ובשום אופן למר ש. על ביטול ההסכם כפי שמחובתה לעשות.
ג. דווקא מתוך תפיסת הגב' ש. וגישתה על פיהן משמר ש. לא נשא בחיובים הכספיים על פי ההסכם, אזי מלוא הזכויות במשק עברו לבעלותה, ניתן ללמוד כי היא מכירה בתוקפו של ההסכם ובהיותו בר תוקף חרף הפרתו בידי מר ש.
ד. גם גרסתה לפיה היא המתינה עד לחלוף פרק הזמן שנקבע בהסכם לביצוע מלוא התשלום על ידי מר ש. על מנת לאפשר לילדיה לעבור להתגורר במשק ולבנה י. לבנות שם את ביתו, מלמדת כי היא מכירה בתוקפו של ההסכם ופועלת על פיו ומכוחו.
58. לפיכך וגם משיקולים של מדיניות משפטית ראויה, ובתוך כך קיום הוראות הדין, עיקרון סופיות הדיון, הוודאות, השימוש הראוי בהליכי משפט, עקרונות של תום לב והגינות, אין מקום לקבוע כי ההסכם בוטל על ידי הצדדים בהתנהגות.
59. האם כתוצאה מהפרת ההסכם על ידי הצדדים או מי מהם יש להורות בנסיבות המקרה שלפנינו על ביטולו או שמא על אכיפתו?
בנקודה זו יובהר, כי שעה שגב' ש. התעלמה מההפרה הצפויה, כטענתה ויתרה מכך, ככל הנראה גם הסתמכה עליה; שעה שהיא לא פעלה בהתאם להוראות הדין ולא עשתה שימוש בתרופה העצמית של ביטול ההסכם (שהרי לשיטתה מדובר בהפרה יסודית); ובהינתן התנהלות מר ש., אשר פנה לבית המשפט בתביעה לאכיפת ההסכם תוך שהוא מפר אותו הפרה משמעותית ומתמשכת ועל מנת לקדם עסקת מכר לכאורה של הזכויות במשק; ובהינתן אופי ההסכם - לצורך ההכרעה במחלוקת בין הצדדים במקרה דנא, לא נדרשת, לטעמי, קביעה בשאלת אופי ההפרה.
60. כפי שפורט בהרחבה לעיל, הסעד הראשון אשר על בית המשפט לבחון האם ניתן ליתן במקרה של הפרת הסכם הוא של אכיפת ההסכם מהנימוקים שהובאו בהרחבה לעיל.
61. במקרה שלפנינו שעה שעסקינן כאמור בהסכם איזון משאבים המסדיר את כלל ענייני הרכוש והממון המשותף של הצדדים אגב פקיעת נישואיהם, אשר נמשכו למעלה מ – 30 שנה, הרי, ככל שיבוטל ההסכם כבקשת גב' ש., משמעות הדבר תהא התדיינות מחודשת בכלל ענייני הממון ואיזון המשאבים, בחלוף 12 שנה מאז התגרשו הצדדים ו- 15 שנה מאז מועד הקרע ביניהם. תוצאה זו לא זו בלבד שאינה רצויה, היא גם בלתי מתקבלת על הדעת וספק אם תיטיב עם הצדדים. מיותר לציין כי בחינת מצבת זכויות וחובות הצדדים ברטרוספקטיבה של למעלה מעשור וחצי צפויה להיות מורכבת וספק רב אם ניתן יהיה באמצעותה להגיע לחקר האמת.
62. עוד נשאלת השאלה האם וכיצד ניתן לאכוף ההסכם שלפנינו שעה שהיצמדות ללשונו בנסיבות הקונקרטיות של המקרה דנא עלולה להיות בלתי צודקת, ולגרום עוול בעיקר לגב' ש. אשר "תרומתה" למצב שנוצר, כפי שהובהר לעיל, קטנה בהרבה מזו של מר ש., ובראי הנסיבות שלפנינו משמעותה היא הותרתה והותרת ילדיהם של הצדדים ללא קורת גג ובהעדר אפשרות ריאלית לרכוש דיור חלופי תחת זה שהיא עלולה לאבד.
63. כידוע, בבוא בית המשפט לבחון האפשרות של אימוץ תרופת האכיפה עליו לבחון האם האכיפה תהא צודקת בנסיבות העניין, וככל שלא, רשאי הוא לדחותה.
64. בהקשר זה ראוי להוסיף, כי גישת מר ש. אשר מבקש להשלים עסקת המכר של הזכויות במשק תחת מתן אפשרות לגב' ש. ולילדיו להמשיך ולהתגורר בו בתנאים כאלה ואחרים, אינה ברורה כלל, ולטעמי גם אינה מוסרית.
ודוק, כפי שעולה מהתשתית הראייתית המונחת לפני ומלשון ההסכם, אומד הדעת של הצדדים בשעת עריכתו היה הותרת המשק בידי מר ש., אם כי לא ניתן להתעלם מלשון סעיף 4 להסכם במסגרתו ניתן למר ש. שיקול הדעת, לאחר קיום מלוא חיוביו הכספיים, להותיר הזכויות במשק על שם גב' ש. או לחילופין להעבירן על שם ילדי הצדדים, או על שמו. מהוראה זו ניתן ללמוד גם, כי הצדדים ביקשו להותיר המשק ברשות המשפחה, אך מכל מקום ולו היה עומד מר ש. בחיוביו והמשק היה עובר לידיו, רשאי היה הוא לנהוג בו מנהג בעלים והדבר מובן וברור.
אלא שהנסיבות השתנו ומאז יצא ההסכם לדרך, כידוע, לא עמד מר ש. בחיוביו הכספיים וכעת מבקש הוא למכור הזכויות במשק לצד שלישי תחת הותרתו ברשות גב' ש. וילדיו המתגוררים בו כידוע, ועומד על כך.
65. משנשמטה הקרקע תחת הרציונל האמור שהניע את הצדדים בעורכם את ההסכם, ובבוא בית המשפט לאזן בין כלל הזכויות והאינטרסים, לרבות של הצד השלישי, נוטה הכף בנסיבותיו הייחודיות של המקרה שלפנינו לעבר זכויות הגב' ש. וילדיה.
66. ראשית, משעה שהצד השלישי הוא בן משפחתו של מר ש. ויש רגליים לטענה, כי הזכויות במשק נמכרו לו תמורת סכום שאינו ריאלי ולא במחיר השוק, הרי שהעסקה מדיפה ריח רע, לא מן הנמנע כי מדובר בקנוניה בין השניים. זאת ועוד, שעה שמדובר בקרובי משפחה ושעה שהזכויות במשק ממילא אינן רשומות עדיין על שם הצדדים, וחזקה על הצד השלישי כי הוא מודע להסכם ולהפרתו ע"י מר ש., לא ניתן לקבוע כי העסקה בין השניים נעשתה בתום לב ובתנאי שוק.
לפיכך, אין מקום להגנה על זכויות הצד השלישי וודאי לא על חשבון ההגנה על זכויותיה של גב' ש.
שנית, וכפי שהובהר לעיל, תשלום הסך שנקבע בהסכם על ידי הגב' ש. בתוספת הפרשי ריבית והצמדה בסכום הנופל מ – 50,000 ₪, כפי שמציע מר ש., הוא פתרון בלתי סביר ובלתי צודק בעליל.
שלישית, עתירת מר ש. לאכיפת ההסכם ככתבו וכלשונו בהתעלם מההפרות המתמשכות והחמורות שלו, אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין ועם שיקולי צדק והגינות, וודאי לא עם עיקרון תום הלב בצלו חוסה דיון זה שלפנינו ודיני החוזים בכלל.
רביעית, וכפי שהובהר לעיל, יש להביא בחשבון גם זכויות ילדיהם של הצדדים אשר הסתמכו על הוראות ההסכם ומתגוררים במשק.
67. הנה כי כן מצאתי, כי מחד ביטול ההסכם בנסיבות שבפנינו אינו הפתרון הנכון והראוי, אך מאידך גם אכיפתו ככתבו וכלשונו אינו כזה.
כיצד אפוא ראוי ונכון לפתור המחלוקת בין הצדדים, כך שהפתרון יהלום את הדין ואת הצדק?
68. לאחר ששקלתי בדבר מצאתי כי על אף שבחוק התרופות נקבעה רשימת התרופות בגין הפרת חוזה ובתוכה גם פיצויים, בהינתן כי במקרה דנא קשה יהיה לאמוד את גובה הפיצוי הראוי, שעה שבלב המחלוקת, כאמור, מקום המגורים של גב' ש. וילדיה; בהינתן כי שוכנעתי שגובה תשלום האיזון שנקבע נשען על הערכת שווי הזכויות במשק, נגזר ממנה והועמד על שני שלישים ממנה, נחה דעתי, כי בשים לב לאופי ההפרות ולמחדלי הצדדים, לרבות העובדה שגב' ש. בחרה לא לעשות שימוש בבטוחה שניתנה בידה (ואילו הייתה עושה כן, מלוא הזכויות במשק היו עוברות על שמה, על כל המשתמע מכך), הרי שהפתרון המיטבי בנסיבות שנוצרו הוא ביצוע בקירוב של ההסכם במובן זה ששווי הזכויות במשק יוערך נכון להיום ותינתן לגב' ש. הזכות לקבל מלוא הזכויות במשק כפוף לתשלום סך העולה כדי שליש משווי הזכויות במשק, אגב גירושין, תוך פרק זמן שיקבע. ככל שלא יעלה הדבר בידה, רשאי יהא מר ש. לקבל מלוא הזכויות במשק כפוף לתשלום סך העולה כדי שני שלישים משווי הזכויות במשק, אגב גירושין, לידי גב' ש. תוך פרק הזמן שיקבע.