15. בסיכומיו טוען מר ש., כי בטיעוניה מבקשת, למעשה, הגב' ש. לאחוז בחבל משני קצותיו שעה שהיא טוענת טענות עובדתיות סותרות: מחד נטען על ידה, כי ההסכם נזנח על ידי הצדדים בהתנהלותם, ומאידך טוענת להפרה יסודית של ההסכם על ידי מר ש.; מר ש. מציין, כי אין כל היגיון וכל בסיס משפטי לעתירת התובעת לדיון מחדש בכל ענייני הממון והרכוש של הצדדים, תוך שהוא מדגיש, כי בשעה שבית המשפט אישר את ההסכם הוא ציין בפרוטוקול הדיון שההסכם הוסבר לצדדים בלשון פשוטה, כי הם נשאלו על ידו האם הם מבינים את משמעותו ותוצאותיו והאם הוא נעשה על ידם בהסכמה חופשית, וגב' ש. השיבה לכל זאת בחיוב; לדידו לא חל כל שינוי במצבה של גב' ש. ו/או בנסיבות באופן המצדיק את ביטול ההסכם, שקיבל תוקף של פסק דין, שהוא נעשה מרצונה הטוב והחופשי ובהיותה מיוצגת על ידי עורך דין מטעמה; כן מדגיש הוא, כי בכל סעיפי ההסכם אין תניות של בטלות בנסיבות כאלה ואחרות, וכי גב' ש. מעולם לא שלחה אליו הודעת ביטול כדין טרם הגשת התביעה שלפנינו; מר ש. מבהיר כי על פי ההסכם המועדים שנקבעו לביצוע התשלומים להן זכאית הגב' ש. נפרסו על פני שלוש שנים ומכאן שבניגוד לנטען על ידה, חלפו מספר שנים בודדות כטענתו, כחמש שנים בלבד מאז אמור היה להתבצע התשלום האחרון ועד להגשת התביעה על ידי הגב' ש. ולצורך הדיוק – אם נביא בחשבון את תקופת הארכה שניתנה לו - כארבע שנים בלבד; לשיטתו דווקא התנהלות הגב' ש. מלמדת שהיא עמדה על קיום הוראות ההסכם ולא זנחה אותן כלל, כפי שעולה ממכתבי בא כוחה לבא כוחו; עוד מציין הוא כי דווקא פניית הגב' ש. לבית המשפט המחוזי בתביעה לסעד הצהרתי ועיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים בהליך זה ממנו עולה, כי הוסכם בין הצדדים לפעול בשיתוף פעולה מול הגורמים הרלוונטיים להשלמת רישום הזכויות במשק על שמם מלמד כי היא ראתה בהסכם הסכם בר תוקף שריר וקיים, שאם לא כן לא הייתה טוענת בבית המשפט המחוזי להפרתו על ידו; כן נטען על ידו, כי מסיבות השמורות עמה לא מצאה לנכון גב' ש., על אף שנמסר לידיה ייפוי כוח בלתי חוזר מיום 24.9.2012 לפעול להעברת הזכויות במשק על שמה ומכאן שאין לה להלין אלא על עצמה על שלא פעלה כאמור. לדבריו היא העידה בחקירתה הנגדית, כי כיוון שלא רצתה לשאת בעלויות הכרוכות ברישום הזכויות במשק על שמה, היא גלגלה את האחריות לאי רישומן לפתחו; לשיטתו גם ייפוי הכוח הבלתי חוזר אשר נחתם על ידי הגב' ש. ביום 24.09.2012 ומאפשר לו לאחר ביצוע תשלום האיזון להעביר הזכויות במשק על שמו על פי שיקול דעתו, מעיד באופן ברור על כוונת הצדדים ועל אומד דעתם, כי בבוא היום יהא על הגב' ש. לפנות את המשק, אשר יועבר בסופו של יום לחזקתו; עוד נטען על ידו, כי גב' ש. לא מיצתה ההליכים טרם הגשת תביעתה כאשר במשך הזמן שחלף עד להגשתה היא לא פנתה אליו ולו פעם אחת בעניין ביצוע התשלומים, כהודאתה, היות שסידור זה לפיו היא מתגוררת במשק בלא תשלום דמי שכירות שירת אותה, ולמעשה לא נגרם לה כל נזק מהמשך המגורים במקום; לטענתו, הגב' ש. ידעה והבינה היטב, כי בסופו של יום ועם קיום החיובים בהסכם יועברו הזכויות במשק על שמו ולפי שיקול דעתו, וכי יהא עליה לפנות המשק; לדידו מכירת הזכויות במשק לצד שלישי כפי שנעשה על ידו אינה עומדת בסתירה להוראות ההסכם ולכן אין כל בסיס משפטי לביטול ההסכם תחת אכיפתו; עוד נטען על ידו, כי מי שסיכל את עסקת המכר לצד השלישי ומנע העברת הזכויות במשק על שם הצדדים היא הגב' ש. ובעקבות זאת הוגשה תביעתו; לשיטתו, המחלוקת במקרה דנא היא בעיקר משפטית ונסובה סביב השאלה האם בנסיבות שלפנינו יש להורות על אכיפת ההסכם או שמא על ביטולו; מר ש. סומך ידיו על הוראות סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים") שענייננו פרשנות חוזה ועל סעיף 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970 (להלן: "חוק התרופות") מהם לשיטתו ניתן ללמוד על עיקרון העל בדיני חוזים שהוא קיום החוזה. לשיטתו, הסעד של אכיפת ההסכם עדיף לעולם על ביטולו מכוח העיקרון האמור ודיני החוזה; לדידו, גב' ש. אינה זכאית לסעד של ביטול ההסכם, שעה שהיא לא פנתה אליו בשום דרך טרם הגשת התביעה ולא נתנה בידו ההזדמנות לקיימו תוך זמן סביר; גישת הגב' ש. על פיה יש לבטל את ההסכם ולדון כיום מחדש בכל ענייני הממון ורכוש של הצדדים בחלוף שנות התדיינות רבות ולאחר שההסכמות ביניהם הושגו בעמל רב, היא בלתי סבירה וטומנת בחובה עוול רב שייגרם לשני הצדדים; מר ש. מאבחן את פסקי הדין המוזכרים על ידי גב' ש. בסיכומיה וטוען בין היתר, כי לא ניתן לגזור מהם גזרה שווה לענייננו, בשים לב להבדלים באופי ההסכם וליתר הנסיבות; מר ש. טוען עוד, כי משעה שלא הוגדרה בהסכם הפרה יסודית שלו, יש לראות באי ביצוע התשלום על ידו לכל היותר הפרה רגילה המזכה את הגב' ש. בהפרשי ריבית והצמדה בנוסף לתשלום שעליו לשאת בו, ותו לו; כן נטען על ידו, כי בבואנו לבחון האפשרות של קיום ההסכם, הנטייה היא לבדוק האם ניתן לקיימו כלשונו או בדרך של ביצוע בקירוב טרם קביעה שיש להורות על ביטולו; בנוסף, מציין מר ש. כי בנסיבות המקרה שבפנינו האינטרס הראשון במעלה הוא של סופיות הדיון וגם מטעם זה אין מקום לבטל את ההסכם ולפתוח בכך מחדש ההתדיינות בין הצדדים בענייני הממון והרכוש.
דיון והכרעה
16. אכן במקרה שלפנינו עיקר המחלוקת בין הצדדים הוא משפטי, בהינתן כי העובדות הרלוונטיות לענייננו אינן שנויות במחלוקת.