ו. עדות הנאשם לפנינו
317. לאורך סיכומי המאשימה, כמו גם בחוות דעת חברתי, משובצים קטעים נרחבים מעדותו של הנאשם לפנינו, אשר המכנה המשותף לכולם הינו - שהנאשם בעדותו לפנינו לא ידע לתת תשובות מספקות לשאלות שהופנו אליו, לעיתים אף תשובות מתבקשות.
בהקשר זה, באות חברתי והמאשימה חשבון עם תשובותיו של הנאשם בחקירתו לפנינו. חברתי והמאשימה לומדות מהתשובות חיזוק לכך כי הנאשם שקרן ומניפולטור, כמו גם בהסתמך על קו טיעון זה, בוחרת חברתי - האם להתבסס על דברים שאמר בעדות, או דווקא על אמירות ממקור אחר, תוך התעלמות מהעדות.
עוד מועלית לחובת הנאשם התמיהה, הכיצד לא ניצל הוא, לאורך השנים שחלפו את ההזדמנות "לתפור" את "גירסת החלומות" שלו ולהציגה במהלך עדותו. מכך שלא עשה זאת, משום מה מבוקש ללמוד, כי האמור מבסס, שהנאשם שקרן.
חברתי רואה בשקרים הנ"ל, אותם היא מגדירה מובהקים, גם ככאלה המספקים חיזוק וסיוע לראיות התביעה.
על כלל המסקנות לעיל אני חולק;
318. אמנם, אין להתכחש לכך כי תשובותיו של הנאשם ותוכן עדותו לפנינו, אכן כללו תכנים דלים ולא משכנעים וכן תשובות לא מספקות ומבולבלות.
ברם, וכפי שהתייחסתי ואתייחס, תשובותיו של הנאשם, דלות ומבולבלות כפי שהן גם כיום, לא גורעות מאמינותו זאת לכל הפחות.
אכן, לא ניתן "לחשוד", כי הנאשם ובעיקר בא כוחו לא השקיעו במערכה המשפטית המתנהלת ימים ולילות, כולל סריקת העדויות והראיות ולימודן ובכלל זה הם למדו ובחנו את ההליכים הקודמים לאורך השנים וניתחו אותם. כך יש להניח כי הם ניתחו את עדות הנאשם ודבריו בחקירות העבר לפני ארתור ובעדותו הקודמת.
בהתאם, אילו חפצו בכך, יכלו הנאשם ובא כוחו המוכשר, להכין דקלומים, הסברים, ביאורים ונימוקים תואמים, הנותנים מענה לכל שאלה מתבקשת ובוודאי לאלו הבסיסיות לגביהן מפנות כיום חברתי והמאשימה.
במסגרת הכנה כזו, אילו הייתה נעשית, אכן יכלו הנאשם ובא כוחו להציג את "גירסת החלומות" של הנאשם, כולל להסביר למה התוודה, ממה חשש, מה סיפר לחוקרים ועוד ועוד סוגיות בסיסיות.
על רקע ההיגיון האמור, מסירת העדות ע"י הנאשם בדרך כפי שזו נמסרה לפנינו, על הפגמים שבה, דלות התוכן, הבלבול, עילגות המחשבה והדיבור, כולל ניסיונות מצד הנאשם וכפי יכולתו לתת הסברים מספקים לכל שאלה, מלמדים כמכלול דווקא על הצגה אמיתית ולא מניפולטיבית של גירסתו. הצגת הגרסה והעדות ללא "ליטוש וריטוש", מלמדת על הצגת עדות אותנטית ולמעשה אמינה.
התמונה האמורה כמובן גם מתכתבת היטב עם הדמות של הנאשם שלפנינו, כפי שהיא נחזית ונלמדת לאורך כל ימי החקירות והשיחות עם ארתור וכפי שפירטתי בהרחבה בכל מהלך חוות דעתי זו.
ז. מחדלי החקירה והדיבוב
319. לאחר בחינה נוכחתי גם אני, כחוות דעת חברי, כי בחקירת הנאשם נפלו פגמים ומחדלים.
הקושי העיקרי אותו אני רואה בדרך ההתנהלות של החוקרים, נוגע למידת השפעתם על הנאשם והחלטותיו, גם אם לא תמיד במכוון. השפעה זו לא מן הנמנע הביאה את הנאשם למסור הודאה שאינה הודאת אמת, או לכל הפחות תרמה ממשית לתוצאה זו.
320. החוקרים לאורך החקירות, החל מחקירת יום 12/12/2006 ועד אחר חקירות יום 19/12/2006, יצרו לפני הנאשם, כפי שפרטתי, מצג מתמשך לפיו מצטברות לחובתו, יום אחר יום, ראיות מוצקות המלמדות על מעורבותו ברצח ומצביעות עליו בבירור כרוצח.
המצג נזכיר כלל טענות לקיומן של "ראיות פורנזיות" לחובתו, תוצאת בדיקת פוליגרף הקובעות שהוא הרוצח בבירור, הטחות שזריקת המכנסים מלמדת על אשמתו, טענות כי קיימות עדויות מסבכות אשר לנוכחותו בקומת הרצח, כמו גם עדויות על התנהגותו המחשידה לאחר הרצח. החוקרים הטיחו לפני הנאשם כי על כליו נמצא דם של המנוחה וכן כי הוא מסר בחקירותיו פרטים מוכמנים שהיו בידיעתו לכאורה ואותם רק רוצח יכול לדעת. החוקרים טענו כי בידם ראיות, "ביולוגיות" ואחרות, המצביעות עליו כרוצח והסותרות גרסאות שמסר הנאשם ועוד.
למצגים אלו כפי שניתחתי לעיל, על היקפם ומשקלם בעיני הנאשם, הייתה השפעה דרמטית על הנאשם. נתוני אישיותו, חוסר ניסיונו וחולשותיו תרמו את תרומתם המצטברת וחיזקו את הערכות הנאשם כי הראיות סוגרות עליו (על אף שעל פי הראיות לאמיתן – לא כך). הערכה זו נלמדת מצפייה בתגובות הנאשם בעקבות כל ממצא וממצא.
ההשפעה האמורה קיבלה האדרה בנסיבות ענייננו, לאור מעורבותו האקטיבית והשפעתו של ארתור, שדאג כמו חוקריו, להבהיר לנאשם שהתמונה קשה וללא מוצא וכי במצב הראיות הקיים לחובתו, אחת דינו - מאסר עולם, ללא קשר לשאלת חפותו.
נשוב ונזכיר כי התמונה הקשה ורמת השכנוע הגיעו לכדי כך שהנאשם בנקודת הזמן, בה קרס נפשית וכפי שפרטנו, אף החל להאמין, עם עצמו – כי הוא רצח את הילדה באפקט ואינו זוכר.
החוקרים בהכרח גם צפו וידעו בזמן אמת אשר להתנהלות ארתור ומידת השפעתו ולא עשו דבר.
321. זאת ועוד, במשולב למצג הראייתי המאיים שפורט, הציגו החוקרים (והמדובב) לפני הנאשם מצג לפיו לפניו מוצא אחד, וזאת על דרך "הודאה בלב נקי". הוצג לפניו כי בדרך זו צפוי הוא להפחתה ודאית בעונש.
למצג נוסף זה, על רקע המצב הראייתי העגום והבלתי הפיך אשר הנאשם היה משוכנע כי הוא מצוי בו, הייתה השפעה רבה, כשהחוקרים היו מחויבים להזהיר עצמם בענין.
322. בלב כבד אוסיף כי מצאתי בסיס להערכה לפיה החוקרים בפרשתנו, כבר מהשלבים הראשונים של החקירה, היו "שבויים בקונספציה" אשר לאשמת הנאשם. האמור יש בו ככל הנראה, להסביר את ההתמקדות בכיווני חקירה מסוימים. את הלהיטות להציג לפני הנאשם מצגים לא נכונים אשר למצב הראייתי את החלטתם לתת "דרור" לפעילות המדובב, ואת חוסר היכולת לערער אחר הממצאים. כדוגמא אציין את ההימנעות מהעמקה אשר לממצאי העקבות הזרות, העקבות הנוספות בתא וכן "תמרורי אזהרה" נוספים, אליהם התייחסתי. כך, להבנתי, היה במגמה האמורה כדי לתרום לגיבוש חוות הדעת השגויה והמפלילה בתחום המחשבים, אשר ציירה את הנאשם באור פלילי ללא בסיס.
323. אין מחלוקת כי ארתור היה אקטיבי ומעורב ביותר במהלכים שהביאו את הנאשם למסור את הודאתו.
כמובן שככלל, יוזמה ומעורבות אינן התנהלות פסולה ויש לראות בהן חלק מתפקיד המדובב. ברם, בענייננו, פעולות ארתור חרגו מהמקובל ויצרו מניפולציה קשה על הנאשם.
כפי שפרטתי, ארתור שימש בפועל כ"יועץ על" וכ"יועץ משפטי" לנאשם. משקל ארתור התעצם על רקע העדרו של ייעוץ משפטי בעל משקל. ארתור הציג עצמו כעבריין מנוסה הבקיא בעולם הפשע, בחיי הכלא ובעניינים משפטיים, הסדרים משפטיים ועוד.
ארתור היה חדור ופעל לייעץ לנאשם אשר למשקלן של הראיות, תוך שהוא מבהיר לו שמצבו בכי רע וכי עפ"י מצב הראיות דינו מאסר עולם, גם אם הנאשם חף מפשע.
ארתור הסית את הנאשם כנגד עורך דינו, לרבות המליץ לו שלא לשתפו וכן הציע לו את עורך דינו על מנת שיסייע לו להשיג עסקה טובה.
ומעל הכל, ארתור סייע לנאשם בגיבוש ופיתוח גרסת ההודאה ואף למעשה "שתל" במוחו של הנאשם תרחישים לאירוע הרצח, ולאפשרות שבוצעו באפקט. במשולב לאמור ארתור דחק בנאשם להזדרז ולהודות, "שמא יהיה מאוחר".
אמנם ארתור אמר לנאשם, בין שאר עצותיו, "שלא יודה במשהו שלא עשה" כפי שמדגישה חברתי, אולם לצד האמור "ובאותה נשימה", הבהיר ארתור לנאשם, הבהר היטב - ש"עם הראיות שיש לחובתו הוא ייכלא למאסר עולם".
בנוסף, ההתקשרות שבין המדינה לארתור בפרשתנו כללה טובות הנאה ותמריץ כספי, ככל שיחלץ ארתור הודאה מהנאשם. תמריצים אלו שאף נקבעו כנורמה אסורה מאוחר לפרשתנו ובעקבות הלקחים בפרשת חייבטוב (ע"פ 2868/13), יש בהם להאיר באור בעייתי ומסוכן את התנהלות ארתור בענייננו.
ח. א.ק. והדנ"א המיטוכונדריאלי
324. החשד למעורבות העדה א.ק. בפרשת הרצחה של המנוחה, עלה במסגרת טענות ההגנה וכחלק ממסכת העדויות והראיות שהובאו לפנינו.
חברי סקר כדבעי בחוות דעתו את הסוגיות העולות בנדון ואינני רואה להרחיב בנושא.
זה מול זה, נדרשו ב"כ הצדדים לעדות אדיר חבני, הטוען כי א.ק., חברתו באותם הזמנים, התוודתה לפניו ובאופן מפורט ברצח המנוחה. למולו הוצגה עדות א.ק., הטוענת כי אדיר מעליל עליה עלילות דברים, כחלק ממסע נקמה נגדה, תוך שהוא ניצל ומנצל את מצבה הנפשי הקשה, לרבות בתקופה הרלוונטית.
325. צודק חברי בקביעתו כי עיקר החיזוקים שהוצגו לגרסת אדיר, לא קיבלו מענה ממשי בטיעוני המאשימה, מלבד עמדתה כי גרסתו הכבושה והמגמתית של אדיר איננה ראויה לכל אמון.
למשקל חלק מהחיזוקים נדרש חברי בחוות דעתו (מסרונים, פוסטים, דיווחים לפני הרופאים, אירוע התקיפה של שוקרון ועוד) תוך שנוכח הוא, וכך גם אני, כי לא ניתן להתעלם ממשקלם של אלו.
326. לאמור יש להוסיף את המשקל שיש לייחס לממצא הד.נ.א. המיטוכונדריאלי, על פיו נמצאה זהות בין הד.נ.א הנ"ל של אדיר, שהינו ד.נ.א ייחודי, לבין השערה שנמצאה על גופת המנוחה (כתואם לגרסת אדיר שנמסרה כבר לפני שנים, כי א.ק. לבשה סריג כהה ומכנסים שלו בעת הרצח).
מסכים אני לניתוח הסבוך והמעמיק, כמו גם למסקנות שבחוות דעת חברי, לרבות אשר למשקל שנתן לחוות דעת וממצאי המומחים - ד"ר בהר וד"ר בובליל, תוך דחיית עיקר טענות המאשימה והמומחה פרופ' בודולה מטעמה, המבקשים להמעיט עד מאוד ולמעשה לאיין את משקל הממצאים שהציגו ד"ר בהר וד"ר בובליל.
עפ"י הממצאים שנתגלו, שתי השערות שאותרו על המנוחה ונבחנו, נמצאו תואמות לד.נ.א. המיטוכונדריאלי של אדיר (כשהשכיחות להתאמה כזו עומדת על שיעור שבין מספר מאות לאלפים בודדים של אנשים באוכלוסייה, שכיחות שלא ניתן לבטלה ולהתעלם ממנה). עוד נקבע כי השערות שנבחנו אינן תואמות לאף אחד מן הנדגמים והמאגרים שנבחנו, לרבות הנאשם והמנוחה.
בהינתן שהנאשם הציג תרחיש עובדתי רלוונטי להימצאות הד.נ.א המיטוכונדריאלי של אדיר בזירה, בהתבסס על גרסת האחרון, הרי שיש בראיית הד.נ.א. המיטוכונדריאלי בענייננו, גם אם משקלה מוגבל, להצטרף למכלול הראיות הנסיבתיות שהוצגו בסוגיה.
לענייננו יש בראיה האמורה, על משקלה, להצטרף, לספק הקיים ושנסקר בהרחבה, בנוגע לאשמתו של הנאשם.
327. אשר לניתוח המפורט שראתה חברתי לערוך בחוות דעתה, בכל הנוגע למשקל העדויות של אדיר וא.ק. לפנינו, אני נאלץ להתייחס בתמצית כדלקמן;
אכן, אדיר בעדותו לא הותיר רושם חיובי. הוכח והוא אף הודה בכך, כי היה לו מניע ואינטרס לפגוע בא.ק. ואף לסחוט אותה. כמו כן יש בסיס לקבוע כי אדיר הינו אדם שלילי ולא מוסרי, בלשון המעטה, תןך שהוא עצמו למעשה הודה בפגיעה בא.ק. במהלך מערכת היחסים ביניהם.
יחד עם זאת, ומבלי לפגוע באמור, נמצאו כאמור תמיכות וחיזוקים לא מבוטלים לגרסת אדיר, חלקם חיצוניים ואובייקטיביים וכפי שפירט בעניין בהרחבה חברי.
לא מצאתי בסיס לבטל את אלו, מכל וכל, כעמדת חברתי, גם לא על רקע סימני שאלה כבדים ככל שיהיו, לענין אמינות אדיר.
גם אשר להתרשמות מא.ק., אינני שותף למסקנת חברתי כי א.ק. הותירה רושם מהימן וחיובי בעדותה, כמו גם כי מהימנותה "עולה שבעתיים" על זו של אדיר.
מבלי להתעלם ממצבה הנפשי ומצוקותיה של א.ק., נוכחתי כי בעדותה א.ק. הציגה לא אחת תמונה לא נכונה להתרחשויות שונות, תוך שהיא מנסה לחמוק ממתן תשובות ומבקשת להתכחש להטחות וראיות מוכחות שהוצגו לפניה ופעלו לחובתה.
בהתאם, התקשיתי לתת משקל גם לעדותה של א.ק.
על כל פנים, כפי מסקנתי לעיל, ומשעה שאין מקום לאיין מכל וכל את הגרסה האפשרית שהציג הנאשם בהתבסס בין השאר על עדות אדיר והחיזוקים לה, הרי שיש בראיית הד.נ.א המיטוכונדריאלי בענייננו, גם אם משקלה מוגבל, להצטרף למכלול הראיות הנסיבתיות שהוצגו ולהוות חיזוק לספק הסביר.
ט. במקום סיכום – פרק ה"למה" וה"איך";
אם כטענת המאשימה, הנאשם שלפנינו רצח את המנוחה תאיר ראדה ז"ל, הרי שאפשרות זו מעלה אין סוף תמיהות כפי שאלו פורטו בחוות דעתי בהרחבה.
תמיהות אלו ראיתי לרכז בתמצית שבתמצית, על דרך שאלות ה"למה" אותן אמנה כדלקמן ושלא קיבלו מענה;
- למה שהנאשם ירצח את המנוחה (גם אם נחמיר בקווי אישיותו)?
- למה שהנאשם יבחר לרצוח במקום העבודה שלו - בבית ספר הומה ילדים לאור יום?
- למה ישאיר תיק גדוש ראיות מפלילות בזירת הרצח?
- למה שהנאשם ינהל "שיחות חולין" בנינוחות בשטח בית הספר, במקום להזדרז ולעזוב את זירת הרצח?
- למה שהנאשם יספר מיוזמתו שזרק את מכנסיו?
- למה שהנאשם יסכים לבדיקת פוליגרף?
- למה שהנאשם יסכים לבדיקת מחשבו?
- למה שהנאשם יסכים למסור דגימת ד.נ.א.?
- למה שהנאשם ישתף את חוקריו מיוזמתו על שישן מוקדם בליל הרצח אם יש לכך היבט מחשיד?
- למה שהנאשם ישתף ויתמה עם שותפיו לתא המעצר, לגבי מצבו, ראיותיו ואשר לתרחישים האפשריים לרצח?
- למה שהנאשם יספר מיוזמתו על דם שראה הוא בשירותי הבנים?
- למה שהנאשם יחשוש כי המנוחה גם נאנסה? הרי הרוצח צריך לדעת שלא נאנסה.
- למה שהנאשם יקרוס נפשית בחשש ¬אמיתי על כי אולי רצח ואינו זוכר ויזדעזע מכך?
- למה שהנאשם בכלל יתוודה לפני שותפו לתא ויסתכן בחשיפה ולאיזו תכלית התוודה לפניו?
- למה שהנאשם יתוודה לפני חוקריו?
- למה שהנאשם לגרסת המאשימה ימסור פרטים נכונים לחוקרים – אשר למקום הרצח, מספר התא בו בוצע הרצח, איך ברח ועוד, זאת בניגוד לניסיונו להטעות ובניגוד לטענת אפקט?
- למה שהנאשם מאידך (ככל שידע את הפרטים) כגרסת המאשימה, ישלב פרטים לא נכונים בהודאתו, אם חפץ בהקלה בעונש והכרה כמודה בלב נקי?
וגם משאלות ה"איך" לא ניתן להימנע בפרשתנו;
- איך רצח הנאשם, על פי הודאתו וככל שאמיתית, זאת מבלי להשאיר שום ממצא בתא ובזירה הרחבה בכלל?
- איך ייתכן שכלל הראיות בזירה עפ"י נתיחת הגופה, אינן תואמות את סיפור ההודאה?
- איך עזב הנאשם את זירת הרצח, מטפטף ומוכתם בדם, ירד וניקה הכל בשירותי בנים, ואין אף עד ראיה לרפואה ואין ממצאים לאורך מסלול הירידה?
- איך בזירה כה כאוטית כבפרשתנו הכוללת מאבק, שיסוף, חתכים והנחת הגופה על האסלה, לא נותרו – טביעות אצבע או כל ממצא פורנזי אחר לחובת הנאשם?