260. פסה"ד הראשון אליו הופנינו הוא פסה"ד בעניינו של עמרם בן אוליאל ע"פ 7388/20 (ניתן ביום 1.9.22, להלן - "עניין בן אוליאל").
הסוגיה המרכזית בעניין בן אוליאל הייתה קבילות הודאות עוקבות וזאת לאחר שהודאתו הראשונית של בן אוליאל בפני חוקרי השב"כ נפסלה ורק בשולי הדברים עסקה הכרעת הדין גם במשקלן של הודאות אלו.
משכך אפוא ושעה שבהכרעת דין שלפנינו איננו עוסקים כלל בשאלת הקבילות (חרף עתירתו של הסניגור לכך, כך בסיכומיו) הרי שממילא כל הדיון בשאלת קבילות ההודאות העוקבות לעניין בן אוליאל אינו רלוונטי לענייננו.
אשר לשאלת המשקל וכאמור לעיל, שאלה זו לא הייתה חלק מרכזי בערעור בן אוליאל שם, וממילא לא היוותה נדבך מרכזי בהכרעת הדין שם.
די אם אפנה לאמור בסעיף 63 לחוות דעתו של כב' השופט אלרון שם וכדלהלן:
"אקדים ואומר, כי בעוד ששאלת קבילות ההודאות העוקבות עוררה לבטים מסוימים, הממצאים ביחס למשקל הראייתי שיש להקנות להודאות הקבילות שמסר המערער – ברורים בהרבה. לא בכדי בחרו סנגוריו של המערער למקד את טענותיהם במישור קבילות ההודאות, להבדיל ממשקלן".
לעניין זה של המשקל ובכל הכבוד הראוי לאמרת ב"כ המאשימה בעניין זה, הרי שלא מדובר בשינוי מגמה או בכיוון חדש. בית המשפט העליון פסע בנתיב המוכר והידוע של בחינה משקל הודאת חוץ ואין בדבריו אלו כל חידוש.
זאת ועוד, בית המשפט העליון הבהיר מפורשות, כי ממעט הוא להתערב בממצאי עובדה וקביעת מהימנות ומשכך, כל שנקבע בעניין בן אוליאל, לעניין משקל ההודאה, נעוץ בקביעות העובדתיות שנקבעו שם.
מבלי שאצלול יתר על המידה לעובדות שם, הרי ששם מדובר היה בהודאה מרובת פרטים, הכוללת פירוט הכנת בקבוקי התבערה שהוכנו, דרך הכנתם, דרך השלכתם, מיקום השלכתם, הנזק שגרמו, כתובות הגרפיטי שצויירו, תיאור ציר הבריחה ועוד ועוד.
כללו של דבר במבחן הפנימי שם נקבע שיש הודאה מפורטת וסדורה הכוללת פרטים רבים ותיאור רציף אשר נמסר במענה לשאלות פתוחות של החוקרים. בהליך שם נקבע, כי בן אוליאל "התמצא בזירה ללא קושי, והדגים את ביצוע הדברים באופן שתואם להודאותיו...." (ראה סעיף 67 שם) נוסף על הכל נקבע שם, כי "גרסתו נותרה עקבית...". בענייננו וכמפורט באריכות לעיל, לא כך הם פני הדברים, גרסת המערער, הובאה מפיו, טיפין טיפין, וברובה רק לאחר "שאלות סגורות" של החוקרים. ההודאה בפני המדובב הייתה דלת פרטים, וסתרה את ממצאי הזירה ודו"ח הנתיחה. בשחזור נראה מפורשות שהנאשם אינו מתמצא בזירה ועוד ועוד.
עוד אוסיף לאמור, בהליך שם לא נמצא "דבר מה סותר" או "דבר מה חסר משמעותי", מה שאין כן בענייננו והכל כמפורט לעיל. כך גם לעניין הפרטים המוכמנים, אשר כדברי בית המשפט העליון "...טיעונים אלו (לעניין הפרטים המוכמנים – א"ק) נותרו ברמה הכללית בלבד. לא נלווה להם הסבר של ממש לכמותם ואיכותם...".
בעניין שלפנינו, שונה הדבר תכלית שינוי, חלקם של "הפרטים המוכמנים", לאו פרטים מוכמנים היו, אם בהיותם לא תואמים לזירה, אם בהיותם גלויים וידועים ואם מחמת שנרמזו לנאשם ולעיתים באופן בוטה (וראה הדוגמאות לעיל וראה עוד להלן) על ידי החוקרים.
זאת ועוד ואולי עיקר, בן אוליאל בחר שלא להעיד בפני בית המשפט קמא שם, ומשכך שופטי הערכאה המבררת לא יכלו לעמוד על מהימנותו ואמינותו.
לפנינו הנאשם העיד גם העיד, אומנם וכפי שעוד נפרט, לא לכל השאלות היו בפי הנאשם תשובות, אולם וזאת עיקר, נזדמן לנו לעמוד מקרוב אחר הנאשם, להתרשם הימנו באופן בלתי אמצעי. על סמך כל זאת ניתן לקבוע, כי חרף שקריו, לא שוכנעתי כלל ועיקר, כי מדובר באדם "אלים", "סדיסט", "מניפולטור", "סוללה נטענת" ועוד ועוד (וכפי שיפורט להלן).
לעניין אי מתן עדותו של בן אוליאל, די אם אפנה להערתו הנוקבת של כב' השופט י. עמית בסעיף 2 שם לחוות דעתו.