מעוניינים בכך.
11. המשיבים עמדו בתשובתם על כך שבעקבות פסק הדין בעניין בתי החולים ופניות שנעשו מטעם העותרים, מונה צוות מיוחד – בראשות קצינה בדרגת אל"מ מאגף כוח האדם בצה"ל ובהשתתפות גורמים נוספים – לשם בחינה מקיפה של ההוראות בדבר הכנסת חמץ לבסיסים. במסגרת בחינה זו נבדקו שתי חלופות להסדר הקיים – הראשונה, ביטול האיסור על הכנסת חמץ לרשות הפרט של החייל תוך שמירה על האיסור לצרוך חמץ במרחבים המשותפים; והשנייה, הקמת מתחמים ייעודיים לאחסון וצריכה של חמץ על-ידי חיילים המעוניינים בכך. בסופה של בחינה זו הגיע הצוות למסקנה, כי אין לשנות מן המצב הקיים. נמצא כי שתי החלופות לא יאפשרו לרבנות הצבאית לקבוע כי המזון המוגש בצה"ל הוא כשר לפסח, זאת בשל החשש ל"זליגת חמץ" למטבחים הצבאיים, אפילו בהיסח הדעת. כן נמצא כי שתי החלופות, כל אחת בדרכה, עלולות לפגוע בלכידות היחידתית ובשגרת החיים המשותפת של החיילים, בשל הימנעות חיילים המקפידים על הלכות החג מאכילה או שהייה משותפת בחדרי המגורים עם חבריהם הצורכים חמץ. בהתאם לממצאים אלה, הוחלט בצה"ל שלא לשנות מן המצב הקיים, תוך חידוד ההנחיות למפקדים, כי יש להימנע מביצוע בדיקות יזומות לאיתור חמץ בכליהם או ברשות היחיד של החיילים ושל כל הנכנסים לבסיסי צה"ל.
12. על רקע האמור, טענו המשיבים כי אין להתערב בתחולתו של האיסור על הכנסת חמץ לבסיסים. תחילה נטען, כי איסור זה נקבע בפ"מ תקנון הכשרות בשנת 1982, ועל כן הוא חוסה תחת פסקת שמירת הדינים שבסעיף 10 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. כן נטען, כי הגם שההוראות האוסרות על הכנסת חמץ גורמות לפגיעה מסוימת בזכויות חוקתיות של החיילים המבקשים לצרוך חמץ, הוראות אלה עומדות במבחני פסקת ההגבלה הביטחונית, החלה בנסיבות העניין. אשר לדרישה כי הפגיעה תהיה "לפי חוק", נטען כי פקודות הצבא המעגנות את האיסור האמור הן בגדר דין, ונקבעו על מנת לממש את חובתו של צה"ל לפי פקודת מאכל כשר לחיילים. אשר למידתיות הפגיעה נטען, כי לא נמצאה חלופה להסדר הקיים אשר מגשימה את תכליתו ופגיעתה בזכויות החיילים פחותה. עוד נטען כי הנזק שייגרם כתוצאה משינוי ההסדר, בכל הנוגע לפגיעה בכשרות המזון המסופק בצה"ל – עולה על הנזק הנגרם כיום לחיילים אשר לא מתאפשר להם לצרוך חמץ במהלך החג. בהקשר אחרון זה הודגש כי מדובר בפגיעה מתוחמת, בשל מתכונת הפעילות הייחודית של צה"ל בחג הפסח,
--- סוף עמוד 12 ---
במהלכו חלק ניכר מן החיילים מצוי בחופשה ואינו מגיע כלל לבסיס, וחלק אחר מגיע לימים בודדים, כאשר בבסיסים מסוימים מתאפשר לחיילים לצרוך חמץ מחוץ לשטחי הבסיס במהלך היום.
דיון ראשון בעתירה ומתן צו על-תנאי
13. ביום 28.2.2022 התקיים דיון ראשון בעתירה. בסמוך לאחר מכן, ביום 1.3.2022, נתן בית משפט זה (הנשיאה א' חיות והשופטים י' עמית ו-א' שטיין) צו על-תנאי התוחם את הסוגיות הטעונות הכרעה באופן הבא:
"[...]ניתן בזאת צו על תנאי המופנה כלפי המשיבים ומורה להם לבוא וליתן טעם:
(א) מדוע לא ייקבע כי ההגבלות על הכנסת חמץ, החזקתו וצריכתו בבסיסי צה"ל ובמתקניו תיכנסנה לתוקף בכל שנה ביום י"ג בניסן בשעה 9:00 בבוקר, ולא קודם לכן;
(ב) מדוע לא יתוחם האיסור הגורף על הכנסת חמץ, החזקתו וצריכתו בבסיסי צה"ל ובמתקניו במהלך חג הפסח, כך שיחול רק ביחס לאזורים מסוימים בבסיסים, וזאת באופן שיאפשר שמירה על כשרות המזון המסופק על ידי צה"ל".
לצד זאת, ציין בית המשפט כדלהלן:
"רשמנו לפנינו את הצהרת המשיבים כי 'בצה"ל לא נוהגת מדיניות של בדיקה יזומה בחפצים האישיים של הנכנסים ליחידות הצבא ולמתקניו, ואף לא של חיפוש יזום בתיקים אישיים של חיילים או על גופם לצורך איתור חמץ במהלך תקופת חג הפסח', וכן כי לא נערכים חיפושים כאמור בכניסה לבסיסי צה"ל או בארוניות האישיות של חיילים".
בשים לב לאמור, נדחתה בקשת העותרים למתן צו ביניים, בה התבקש, בין היתר, לאסור על ביצוע חיפוש בחפציהם האישיים של הנכנסים או הנמצאים בבסיסי צה"ל, עד להכרעה בעתירה.
--- סוף עמוד 13 ---
תצהיר התשובה מטעם המשיבים
14. בתצהיר התשובה מטעמם, התייחסו המשיבים לשני ראשיו של הצו על-תנאי שניתן: האחד, הוא מועד תחילתו של האיסור על הכנסת חמץ לבסיסים; והשני, הוא תיחום האיסור לאזורים מסוימים בבסיסים.
באשר למועד תחילתו של האיסור שבו המשיבים וציינו, כי מתוך רצון לצמצם את משך האיסור לפרק הזמן המזערי הנדרש, נקבע כי מעתה ואילך יחלו הפעולות להכשרת הבסיסים לכל המוקדם יומיים לפני ערב החג, קרי: לא לפני י"ב בניסן בשעה 06:00. עם זאת נמצא, כי יש להותיר חריג מצומצם, ולפיו ניתן יהיה להקדים את פעולות ההכשרה בשל צרכים מבצעיים או בנסיבות חריגות וייחודיות אחרות, בהמלצת הרב הראשי לצה"ל ובאישור ראש אגף כוח האדם. עוד צוין כי בשנים בהן י"ב בניסן חל בשבת, תקבע הרבנות הצבאית את מועד ההכשרה לכל יחידה, כך שככל שהדבר מתאפשר, תתבצע ההכשרה ביום י"ג בניסן – ובכל מקרה לא מוקדם מיום י' בניסן. המשיבים הוסיפו כי בכוונתם לעגן את הכללים האמורים בנוהל חדש שיפורסם לקראת חג הפסח הקרוב.
15. באשר לתיחום האיסור לאזורים מסוימים בבסיס, עדכנו המשיבים כי לאחר שניתן הצו על-תנאי, מונה על-ידי הרמטכ"ל צוות נוסף לבחינת הנושא, בראשות תא"ל (במיל') ובהשתתפות גורמים בכירים מתחומי הלוגיסטיקה, כוח-אדם והרבנות הצבאית. הצוות בחן שתי חלופות למצב הקיים: הראשונה, הקמת מתחמים ייעודיים שבהם ניתן יהיה לצרוך מזון חמץ בתוך שטח הבסיס, שאינם במטבחים או בחדרי האוכל הצבאיים; והשנייה, הקמת מתחמי אחסון וצריכת מזון חמץ מחוץ לשער הבסיס ובסמוך לו. בתום הליך הבחינה, המליץ הצוות להותיר את המצב הקיים בצה"ל מיום היווסדו על כנו, כך שיוסיף לחול איסור על הכנסת חמץ לבסיסי צה"ל בימי חג הפסח.
אשר לחלופה של הקמת מתחמים ייעודיים בתוך הבסיס, נמצא כי חלופה זו אינה רלוונטית לחלק גדול מבסיסי צה"ל בשל מאפייניהם הפיזיים: צוין כי בחלק מן הבסיסים לא ניתן לבצע תיחום כאמור בשל שטחם המצומצם, בעוד שבבסיסים אחרים, נדרש יהיה להקים מספר מתחמים על מנת ליתן לחיילים מענה מספק. מעבר לכך נמצא, כי לא ניתן לאמץ חלופה זו בשל עמדת הרבנות הצבאית, שלפיה כל הסדר המתיר הכנסת חמץ לבסיסים, גם אם למתחמים מוגדרים – ימנע מתן תעודת הכשר למזון
--- סוף עמוד 14 ---
המוכן ומוגש בבסיס, בשל חשש ל"זליגת חמץ" ממתחמים אלה למטבחים הצבאיים. לפיכך נמצא כי חלופה זו לא תאפשר לצה"ל להגיש מזון חם שאינו ארוז מראש לחייליו – באופן שיפגע באיכות המענה התזונתי לכלל החיילים, ויהיה כרוך במורכבות רבה ובעלויות גבוהות. עוד התברר, כי חלופה זו צפויה להוביל למצב שבו חייל המקפיד על חומרת "בל יראה ובל ימצא" לא יוכל לשהות בחדר מגוריו בשל חשש לזליגת חמץ מן המתחמים הייעודיים, ואף לא תאפשר למפקדים שומרי מצוות לפקח על אותם מתחמים באופן המנוגד לתפיסת המפקד בצה"ל.
אשר לחלופה של הקמת מתחמים לאחסון וצריכת חמץ מחוץ לשטחי הבסיס, צוין כי הגם שלא נתבקשה בחינתה של חלופה זו, יתרונה בכך שלעמדת הרבנות הצבאית, זו לא תפגע בכשרות המזון המוגש בבסיסים. עם זאת, מצא הצוות כי גם חלופה זו אינה ישימה בחלק ניכר מבסיסי צה"ל בשל מבנם הפיזי ומיקומם, כך שמתוך אלפי נקודות בהן נדרש יהיה להציב מתחמים כאלה, קיימת היתכנות לעשות כן ב-400 נקודות בלבד, שמחציתן ביחידות עורפיות בהן ממילא נוכחות החיילים בימי הפסח נמוכה. צוין כי מצב דברים זה עומד גם בניגוד לעמדת הצוות באשר לחשיבותם של תנאי שירות שוויוניים ואחידים ככל שניתן. כן נמצא כי הקמת מתחמים מעין אלה כרוכה בעלויות גבוהות המוערכות בעשרות מיליוני שקלים; וכי חלופה זו נושאת בחובה, גם היא, פגיעה בלכידות היחידה, מקום שהיא יוצרת אזור פנאי החסום בפני חיילים שומרי כשרות, ו"מסמנת" את החיילים כאוכלי כשר או חמץ.
16. המשיבים ציינו כי מסקנות הצוות הוצגו לרמטכ"ל, וזה החליט לאמץ את המלצותיו. פורט כי בהחלטתו ציין הרמטכ"ל כי השירות הצבאי, שהוא שירות חובה, מחייב גמישות ופשרות בתחום הבחירה האישית, וכי הלכידות היחידתית חיונית לניצחון במלחמה. עוד ציין כי בבחינת התועלת אל מול הנזק – ומבלי לגרוע מחשיבות החירות האישית ואוטונומיית הפרט – הצורך במענה שיאפשר צריכת חמץ בבסיסים במהלך חג הפסח פחות במשקלו ביחס לנזק המשמעותי שייגרם אגב כך בפגיעה בלכידות החיילים; בקשיים בהתנהלות השוטפת של היחידות; בחוסר היכולת לממש את האחריות הפיקודית במלואה; ובחשש לפגיעה ביכולתו של צה"ל לעמוד בייעודו המבצעי. עוד ציין הרמטכ"ל בהחלטתו, כי חלק משמעותי מן החיילים אינו מעוניין לצרוך חמץ בפסח בבסיסים, לאו דווקא מתוך שמירת מצוות או מטעמי מסורת – אלא משיקולים של כיבוד שומרי הכשרות בסביבת חיים משותפת. מעבר לכך ציין, כי מספר החיילים הנמצאים בבסיסים בחג נמוך משמעותית מימי שגרה, ורבים מהם יכולים
--- סוף עמוד 15 ---
לצרוך חמץ במהלך החג מחוץ לבסיסיהם. ולבסוף ציין הרמטכ"ל בהחלטתו, כי הפגיעה בחיילים תחומה למגבלה על צריכת מזון למספר ימים בודדים במסגרת השירות הצבאי הכרוך מטבעו בוויתורים ובפגיעה בחירויות הפרט. בנסיבות אלה, ובהיעדר כל חלופה ישימה אחרת – הוחלט להותיר את המצב הקיים על כנו. על רקע החלטתו זו של הרמטכ"ל ונימוקיה, שבו המשיבים על עמדתם כי דין העתירה להידחות.
תגובת העותרים לתצהיר התשובה
17. העותרים טענו, בתגובתם, כי החלופה בדבר הקמת מתחמי צריכת חמץ ייעודיים בבסיסים נפסלה על-ידי המשיבים בעקבות אימוץ פרשנות הלכתית מרחיבה וקיצונית של הרבנות הצבאית – מבלי שהמשיבים הפעילו ביקורת ובחינה עצמאית של הנושא. לטענת העותרים, אין יסוד הלכתי לעמדה שלפיה כל הכנסה של חמץ לשטח הבסיס, עלולה לפגוע בכשרות המזון המוגש בו. בעניין זה הדגישו העותרים כי החשש מפני "זליגת חמץ" למטבחים הצבאיים קיים בה במידה ביחס לחיילים הצורכים חמץ מחוץ לבסיס, כך שטיעון זה אינו משכנע. מעבר לכך טענו, כי קיימות דרכים פוגעניות פחות להתמודד עם חשש "הזליגה" האמור, כמו למשל, באמצעות הגבלת הכניסה למטבחים הצבאיים במהלך ימי חג הפסח.
עוד טענו העותרים, כי אין בסיס הלכתי לעמדת הרבנות הצבאית שלפיה חל איסור על חייל שומר מצוות לשהות באותו חדר עם חייל המחזיק ברשותו חמץ. לשיטתם, ניתוח הלכות הכשרות בפסח מעלה, כי אין לזהות את חדר מגוריו הצבאי של חייל עם ביתו הפרטי, ולפיכך אין מניעה הלכתית לשהות באותו חדר או באותו אזור בבסיס עם חיילים המחזיקים חמץ. על רקע זה, טענו העותרים כי גם הנימוק הנוגע לשמירה על לכידות החיילים ועל התנהלות יחידתית תקינה – אינו משכנע. עוד נטען, כי אין לזהות "לכידות" עם "כפייה", וכי לכידות נובעת מכבוד הדדי והכרה באמונתו של האחר, והיא אינה יכולה להתקיים מקום בו אמונה אחת מבטלת את אמונתו ודרכי חייו של האחר.
18. אשר לחלופה של הקמת מתחמים לאחסון וצריכת חמץ מחוץ לשטחי הבסיס, חלופה שנבחנה על-ידי הצוות שמונה על-ידי הרמטכ"ל ונדחתה – גם העותרים דוחים חלופה זו. לעמדתם, חלופה זו אינה מספקת פתרון הולם לשמירה על זכויות החיילים,
--- סוף עמוד 16 ---
שעה שאלה נדרשים לצאת מגדרות הבסיס בכל עת שהם מבקשים לאכול ממזונם הפרטי. לפיכך, מדובר, לטענתם, "בפתרון שאינו אלא גרוטסקה, שראוי היה שלא [י]וצג".
19. ולבסוף, שבים העותרים על טענתם כי ההסדר הקיים פוגע בזכויות יסוד באין סמכות. לטענתם, גם אם ההסדר נקבע לפני שנים רבות – עדיין, אופן יישומו השתנה בשנים האחרונות, באופן פוגעני; ומכל מקום, גם נוהג עתיק יומין, אינו מצדיק פגיעה בזכויות יסוד. אשר לטענת המשיבים כי ההסדר חוסה תחת פסקת שמירת הדינים, טוענים העותרים כי פקודות הצבא הינן לכל היותר בגדר דין "שווה ערך נורמטיבי לתקנות", ועל כן פסקה זו אינה חלה בעניינן ויש לבחנן בהתאם לפסקת ההגבלה הביטחונית. כן שבו העותרים על טענתם כי הפגיעה בזכויות החיילים אינה מידתית, והוסיפו כי היות המערכת הצבאית כופה מטבעה, אינה מקלה עם פגיעה זו, אלא להיפך – היא דורשת הקפדה יתירה על זכויות החיילים, מקום בו תכליות הצבא אינן מחייבות פגיעה בהן.
בקשת ההצטרפות
20. למען שלמות התמונה יצוין, כי הוגשה בקשת הצטרפות לעתירה כידיד בית המשפט מטעם איגוד הישיבות הגבוהות, מכינות קדם צבאיות, איגוד ישיבות ההסדר, תנועת הקיבוץ הדתי, פורום צבא העם לישראל ופורום המדרשות המגייסות. בקשה זו נדחתה בהחלטתו של השופט א' שטיין מיום 24.1.2023, תוך שצוין כי "בבואנו להחליט בעתירה, טוב נעשה אם נעיין בכתובים שהמבקשים הניחו לפנינו". בתמצית אציין, כי המבקשים טענו, בעיקרו של דבר, כי קבלת העתירה והפיכת הצו למוחלט תתרום לשחיקה משמעותית באופייה ובצביונה היהודי של המדינה, וכן לפגיעה בחופש הדת של המשרתים בצה"ל המבקשים לשמור על מצוות חג הפסח. כן צוין כי קבלת העתירה תפגע במרקם העדין בצבא, בצביונו היהודי, בלכידות היחידתית ובערך הרעות, ובכך תסכל את מעמדו כצבא העם.
דיון והכרעה
21. הסוגיה הטעונה הכרעה בעתירה שלפנינו היא חוקתיות האיסור הגורף על הכנסת חמץ לבסיסי צה"ל במהלך חג הפסח. הצו על-תנאי שניתן תחם את הדיון בתוקפו של האיסור לשתי סוגיות מרכזיות: האחת – תחולתו בזמן של האיסור, ובאופן
--- סוף עמוד 17 ---
קונקרטי מועד תחילתו של האיסור; והשנייה – תחולתו במקום של האיסור, ואפשרות תיחומו לאזורים מסוימים בבסיס.
22. אשר לתחולת האיסור בזמן. כפי שצוין, בתום בחינה שנערכה בצה"ל, הוחלט כי מעתה ואילך יחלו הפעולות להכשרת הבסיסים לכל המוקדם יומיים לפני ערב החג, קרי: לא לפני י"ב בניסן בשעה 06:00. זאת בכפוף לחריגים מצומצמים כפי שפורטו לעיל. המשיבים הצהירו כי בכוונתם לעגן כללים אלה בנוהל חדש שייכנס לתוקפו לקראת חג הפסח הקרוב, ובכך באה סוגיה זו לכלל פתרון באופן שההכרעה בה התייתרה.