תיק אזרחי (תל אביב) 42750-07-17 תעשית אבן וסיד בע"מ נ' מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל

פסק דין (חלקי)

מהו היחס בין ההתיישנות הדיונית ובין זכות הקיזוז המהותית? הניחו קיומם של צדדים המצויים במערכת יחסים נמשכת, המצריכה התחשבנות כספית.  האחד טוען כי חברו גבה ממנו כספים ביתר.  ועוד הניחו כי עילת התביעה שלו התיישנה.  האם יוכל לממש זכות קיזוז על בסיס אותה עילה כלפי רעהו לאור קיומה של התחשבנות ביניהם? ואם כן באילו תנאים?

הסוגיה היא מורכבת ונכבדה.  הדעות על אודותיה בספרות המשפטית חלוקות.  היא לא זכתה להכרעה ממצה בפסיקתו של בית המשפט העליון, אך היא מתעוררת במלוא עוזה במקרה הנוכחי.  יש להכריע בה.

רקע

1. עיסוקנו בתמלוגים שעל המחצבות לשלם למדינה, בגין השימוש במשאב הציבורי שעל בסיסו הן פועלות - מקרקעי ישראל. ובפרט, עניין לנו בתמלוגים שגבתה רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י או הנתבעת) בין השנים 2005-2001 מחברת תעשית אבן וסיד בערעור מיסים (להלן: אבן וסיד או התובעת).  זו הפעילה כ-16 מחצבות, והפיקה כ-35% מהכמות הארצית של אבן וחצץ שנחצבו ממקרקעי ישראל באותה עת.  אבן וסיד טוענת כי רמ"י גבתה ממנה תמלוגים בסכום גבוה מזה שהיה עליה לגבות בשנים הנ"ל.  היא עותרת כעת להשיבם או לקזזם.
2. ראשית הדרך מצויה בהחלטת מועצת מקרקעי ישראל מספר 96 (מיום 30.11.70), שעניינה "מדיניות מתן הרשאות לכריית וחציבת חומרים" (להלן: החלטת המועצה; נספח 2 לתביעה). פרשנות ההחלטה, כמו גם יישומה על ידי רמ"י, שנויה במחלוקת בין הצדדים.

לפי ההחלטה, רמ"י נדרשת לקבוע תמלוג ארצי ואחיד לחומרי חציבה (לפי סוג החומר, ובהתאם לכמות שנחצבה).  בנוגע לחצץ, אחוז התמלוג נקבע באותה עת ל-4% ממחיר המכירה (נספח 3 לתביעה), ואת מחיר המכירה האמור יש לעדכן.  וכיצד יעודכן? את זאת רמ״י תעשה בהתאם לשינויים שיחולו במחירי המכירה של חומרי החציבה.

במשך שנים רמ"י נהגה לקבוע את מחיר המכירה, שממנו נגזר גובה התמלוג, על פי המחירונים של כלל המחצבות.  התמלוג הוא אומנם ארצי שוויוני ואחיד, אך מחירי המכירה מושפעים מטבע הדברים בהיקף החומר שנחצב ושנמכר.  משכך, ובהתחשב בנתונים של כלל המחצבות, רמ״י הייתה קובעת מחיר מכירה שהיה אחיד עבור הכלל (להלן: המחיר המשוקלל).  רמ"י הייתה מפרסמת את המחיר המשוקלל פעמיים בשנה.  בהתאם לפרסומים אלה, היא שלחה מדי חודש בחודשו שוברי תשלום למחצבות, ובהם ננקב הסכום שעליהן לשלם בגין החציבה באותו החודש.

3. הכול פעלו בהתאם, עד שנתגלעו מחלוקות. במשך שנים רבות לא היה פער ניכר בין המחירים שבמחירונים ובין מחירי המכירה בפועל.  והנה, נוצר פער שכזה בשנות ה-90.  לכן, המחצבות העלו הטענה כי על המחיר המשוכלל לשקף את המחירים בפועל שיכולים לסטות מהמחירון.  דהיינו, בעת קביעת המחיר המשוקלל יש להתחשב גם בהנחות שהמחצבות נותנות ללקוחותיהן.  רמ"י חלקה על כך, לאור האפשרות של המחצבות לקבוע שיעורי הנחות, תוך הפחתה מלאכותית של התמלוג.

מכל מקום, רמ"י טוענת כי המחצבות הפסיקו להעביר לידה את מחירוניהן, מה שאילץ אותה לפנות לאפיקים אחרים לשם חישוב המחיר המשוקלל.  ומנגד, אבן וסיד טוענת כי רמ"י עשתה כן על דעתה, כנראה כדי לייקר את גובה התמלוג שנגבה.

4. על רקע מחלוקת זו, פנה (ביום 15.8.00) איגוד יצרני חומרי המחצבה בישראל (להלן: האיגוד) לרמ"י. האיגוד טען כי אי ההתחשבות במחירי המכירה בפועל עומדת בניגוד להחלטת המועצה (נספח 6 לתביעה).  יש להתחשב בהנחות המשמעותיות שהמחצבות מעניקות ללקוחות רבים וגדולים שלהן.  התעלמות מכך יוצרת בסיס נתונים מוטה לרעת המחצבות, שהעלה את המחיר בצורה משמעותית, ובהתאם הגדיל את גובה התמלוג שיש לשלם.  המכתב נשלח על-ידי עו"ד טישמן, בשם האיגוד.

ביום 7.9.00 השיבה רמ"י למכתב, והסבירה כי התמלוג נקבע על סמך מחירוני חברות המחצבות, ולפי נתוני הלמ"ס.  מעבר לכך, רמ"י ציינה כי היא עתידה לבצע בדיקה של שיטת התמלוגים על פיה היא גובה (נספח 7 לתביעה).