אם כן, עוד בשנת 2000 עמדו למחצבות טענות נגד רמ"י.  כפי שראינו, הן טענו כי רמ"י גובה מהן ביתר, ושהיא אינה בוחנת כראוי את מחיר המכירה בפועל. 

5.          ביני לביני, בשנת 2001 נשכרו על ידי רמ"י שירותיה של חברת "חושבה לתכנון בע"מ", כדי לבחון חלופות שונות למדיניות התמלוגים הראויה (להלן: חברת חושבה).  בשנת 2003 הושלם דו"ח החברה, שכותרתו "מדיניות תשלומי התמלוגים במשק החצץ והאבן" (נספח 9 לתביעה).  בהתבסס על הקביעות בדו"ח שונתה מדיניות התמלוג.  מועצת מקרקעי ישראל אימצה את עיקרי הדברים וקבעה במסגרת החלטה מס' 1074 (מיום 11.1.06), כי התמלוג יהיה סכום כספי שייגזר מכל טון חומר שמופק, בהתאם לסוג החומר בלבד.  קרי, הוא לא ייגזר ישירות ממחיר המכירה של החומר בשוק ומסוג הלקוח.

התביעה הנוכחית עוסקת אפוא במדיניות התשלום הקודמת, והשנים הרלוונטיות לענייננו מסתיימות בשנת 2005.

6. חלפו מספר שנים, והנה, ביום 15.7.08 הגיש האיגוד תביעה לסעד הצהרתי (תיק אזרחי (מחוזי י-ם) 2290/08; נספח 11א לתביעה), ועמו תבעו שלוש מחצבות המופעלות על-ידי שלושה קיבוצים: מחצבות כפר גלעדי, קיבוץ בית אלפא וקיבוץ כנרת (להלן: תביעת שלוש המחצבות או תביעת 2008). עו"ד טישמן ייצג בהליך שם.  נטען בתביעה כי רמ"י גבתה מהמחצבות תמלוגים מעבר לסכום שהיה עליהן לשלם (ביחס לתקופה שקדמה לשינוי במתכונת קביעת התמלוג); שרמ"י לא לקחה בחשבון הנחות המוענקות ללקוחות רבים וגדולים של המחצבות; ולפיכך התמלוג לא שיקף את מחיר המכירה בפועל, כפי שמתחייב מהחלטת המועצה הקודמת.

אבן וסיד לא נמנתה על שלושת המחצבות שתבעו, אך הייתה, מטבע הדברים, חברה מרכזית באיגוד, בשים לב להיקף פעילותה בענף.

בית המשפט התבקש במסגרת התביעה להצהיר שרמ"י לא הייתה זכאית לגבות תמלוגים עודפים אלה מכל המחצבות בענף.  רמ"י טענה בהגנתה שיש לדחות את התביעה, שכן ההנחות שמעניקות המחצבות אינן צריכות להילקח בחשבון - וזאת מפני שמדובר במפעלי המשך השייכים להן, או בכאלה שיש להן עמן יחסים מיוחדים.  לכן אין הצדקה לתשלום תמלוג נמוך יותר, המשקף הנחה למחצבות, על חשבון הציבור, שאמור להנות מגביית התמלוגים.  רמ"י טענה גם כי המחצבות הן אלה שהפרו את ההסדר שנהג שנים בין הצדדים, ובהתאם אליו היו מעבירות לידיה את מחירוניהן.  מכל מקום, נטען כי התביעה התיישנה (נספח 11ב לתביעה).

התובענה התבררה לפני כב' השופט פרקש, כתוארו אז, בבית המשפט המחוזי בירושלים.  הועלתה הצעה שלפיה האיגוד יימחק מהתביעה, והמחלוקת תצומצם לעניינן הפרטני של שלוש המחצבות.  כך, שלושתן תצטרכנה להציג את נתוניהן, ולכמת את הסכום שלשיטתן על רמ"י להשיב להן (ראו הפרוטוקולים המצ"ב כנספחים 11י-יב לתביעה).  ואכן, ביום 16.1.12 הוגש כתב תביעה מתוקן, ובו לצד הסעד ההצהרתי נוספו סעדים כספיים ביחס לשלוש המחצבות שעניינם השבת תשלומים שנגבו ביתר, על פי הטענה בשנים 2005-2001.  מחצבות כפר גלעדי עתרו לפיצוי בסך 11,137,188 ₪; קיבוץ בית אלפא עתר לפיצוי בסך 4,852,495 ₪; וקיבוץ כנרת לפיצוי בסך 3,515,159 ₪.  ובסהגבלים עסקיים הסעד הכספי עמד על כ-19.5 מיליון ₪ (נספח 11ג לתביעה).