ביחס לנאשמת 1 נטען כי מדובר באישה משכילה שלמרות ההליך המשפטי המשיכה את לימודיה הגבוהים (תואר ראשון, תואר שני ותחילת לימודי דוקטורט) ופרצה גבולות למרות השתייכותה לחברה הבדואית המסורתית. הסניגור הוסיף כי בעקבות ההליך הפלילי, הנאשמת 1 התגרשה ומשלמת מחיר חברתי כבד על מעשיה המתעצם בחברה אליה משתייכת. בשכלול נסיבותיה האישיות של הנאשמת, סבר הסניגור כי יש לאמץ את המלצת שירות המבחן, לבחור בענישה שיקומית ולהסתפק בעבודות שירות.
ביחס לנאשמת 2 נטען כי נסיבותיה האישיות קשות במיוחד בהיותה אם לילד עם צרכים מיוחדים. שליחתה למאסר מאחורי סורג ובריח יותיר את שלושת ילדיה, ובמיוחד את הקטין א' והקטינה ז', ללא אם וללא מענה למצוקותיהם. נטען כי הנאשמת 2 משמשת ההורה הדומיננטי לילדיה הקטינים, מלווה אותם לטיפולים הרפואיים ולא ניתן לחשוב כלל על אפשרות שאלה יוותרו בלעדיה. הסניגור ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן גם בעניינה של הנאשמת 2,לבחור בענישה שיקומית ולהסתפק בעבודות שירות.
יוער כי ההגנה לא הפנתה לפסיקה לתמיכה בטענותיה.
- מאחר והסניגור התנגד לחילוט הכספים שנתפסו וטען כי אלו שייכים לאחרים, הסכימו ב"כ הצדדים כי סוגית החילוט תדון בנפרד ולאחר מתן גזר הדין.
- הנאשמת 1 אמרה שעשתה טעות, משלמת עליה ומבינה כי במעשיה גרמה עוול לאנשים ולעצמה. לדבריה התחילה דרך חדשה ושקמה את עצמה. הנאשמת הוסיפה כי מעצרה מאחורי סורג ובריח, למרות שהיה קצר, פגע בה ומתקשה לחשוב על אפשרות כי תחזור לכלא.
- הנאשמת 2 אמרה שהיא שעשתה טעות, מוכנה לקחת אחריות אך לא מוכנה לשאת את הטעות של האחרים. לדבריה היתה חלק מקבוצה של כ- 30 איש ואינה מבינה למה רק היא והנאשמת 1 הועמדו לדין.
הנאשמת 2 הוסיפה כי במהלך הימים (10) בהם היתה במעצר מאחורי סורג ובריח ובתקופת מעצר הבית (חודש) ילדיה לא הלכו לבית הספר. נטען כי בנה בעל הצרכים המיוחדים מבין רק אותה והיא חייבת להמשיך ללוות אותו בטיפוליו. הנאשמת הוסיפה כי בתה זקוקה לטיפול רב והחלה לבכות.
דיון והכרעה:
- הנאשמות 1 ו-2 הורשעו בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, נקיטת עורמה ותחבולה בכוונה להשתמט ממס ואיסור עשיית פעולה ברכוש אסור (הלבנת הון) וזאת לאחר שלקחו חלק פעיל ודומיננטי בפרשה מתוחכמת ומתמשכת של מרמה בבחינות הבגרות.
קביעת מתחם העונש ההולם:
- בהתאם לסעיף 40ב לחוק העונשין, עקרון ההלימה הינו העיקרון המנחה בענישה, ויש לבחון קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשי העבירות, בנסיבותיהן ובמידת אשמתן של הנאשמות ובין העונש המוטל עליהן.
הנאשמות הורשעו בעבירות שונות, ובריבוי עבירות של קבלת דבר במרמה, ובהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה ונוכח העובדה שבאי כוח הצדדים לא טענו אחרת, יש לראותן כאירוע עונשי אחד שבגינו יש לקבוע מתחם עונש הולם אחד.