"אני עורכת המשדר. זה משדר מתפרץ, כלומר הסיפור הוא בעצם שהתוכנית מסתיימת בשעה 22:00 (צ"ל 10:00 - א.ש.) ולגמרי במקרה אנחנו עדיין בתחנה. היה באותו יום נדמה לי מיונים לדור הבא של גלי צה"ל והשתתפתי בתור מראיינת במיונים ואז בעצם הדס מתקשרת ואומרת יצא, יש, החקירה הפכה לגלויה או משהו כזה, מוסר צו איסור הפרסום או יוסר. לא זוכרת אם לפני או שזה כבר קרה. בואי תחזרי לתחנה, וזהו. באתי לתחנה, נכנסנו לחדר של אילאיל. בגלל שזה סיפור שהדס הביאה ובגלל שאנחנו היינו בסוד העניינים ובגלל שמאוד מאוד חיכינו לשדר אז נכנסנו לחדר של אילאיל וביקשנו ממנה לבטל את התוכנית של 23:00 (צ"ל 11:00 - א.ש.) ולאפשר לנו להיכנס לשידור עם מה שאפשר להגיד. וזהו, זה מה שהיה. כלומר זה ממש הכנה, לא יודעת, של 20 דקות כאילו. לא, לא משהו, שבשלב מסוים הפסקנו להתכונן כי הבנו שזה לוקח, זה כבר עבר כאילו זה כבר לא היה בידיים שלנו. זה כבר עבר למשטרה. אז כאילו זה כבר היה ברור שזה סיפור שייקח זמן אז הופתענו. כלומר זה בא לנו בהפתעה".
(פר' עמ' 446, ש' 28-16)
ובהמשך:
"אז כמו שאמרתי, הוא בא לנו בהפתעה כי בהתחלה היינו מאוד נלהבים וזה ואז כשהחומר נלקח מהדס ואמרו צו איסור פרסום ועבר למשטרה והכל אז היה ברור שזה, לא יודעת כמה זמן זה ייקח. אז כל אחד המשיך בענייניו. אז לא המשכנו להתכונן או לדבר על זה או משהו כזה. ואז זה בא בהפתעה, כלומר באותו יום שבו אפי נווה נעצר אז לא הייתה הרבה זמן הכנה. אני לא יודעת אפילו אם הדס הייתה בתחנה או הגיעה במיוחד בשביל זה מהר מהר או משהו כזה. אז רק היה או-קיי רזי ייכנס, קודם כל היה צריך בכלל לנהל את עניין המבטלים תוכנית חצי שעה לפני שהיא עולה. תוכנית של אנשים אחרים, אז לדאוג לדבר הזה. ואז מנסים לחפש מרואיינים. אז בעיקר עסקתי מול המפיקות להעלות אנשים לשידור, זהו, כלומר ולדאוג שרזי יגיע ויישב שם ב-23 (צ"ל 11:00 - א.ש.). זה ממש לשבת והכנה וזה, זה הכל היה ב-20 דקות"
(פר' עמ' 449, ש' 14-4)
- שטייף הסבירה כי משדר זה נעשה בהתאם לצווי איסור פרסום שניתנו על ידי בית המשפט. לדבריה: "הייתי בקשר עם חוקרי משטרה והם אמרו לי מתי אני יכולה לפרסם ומתי הם מגיעים לבית משפט, הם אמרו לי מתי בוצע המעצר, מתי הם מגיעים לבית משפט, הייתי כפופה להוראות בית המשפט מתי אפשר לפרסם וזה מה שעשינו, רק ברגע שבית משפט אישר פרסמנו את מה שבית משפט אישר" (פר' עמ' 174, ש' 8-5). כשנשאלה מה מטרת המשדר הסבירה: "אני חזרתי ואמרתי שהחומר שהגיע לידיי הוא חומר שמקביל לפרשת ווטרגייט והכל היה השחתה בעיניי של מערכת המשפט. סיפור כזה לא קוברים, כל מה שאישרו לנו לפרסם פרסמנו על פי הנחית בית משפט" (פר' עמ' 174, ש' 14-12).
- אף שחר הסבירה כי "ידענו שהולכת לצאת הודעת משטרה ושיותרו לפרסום חלק מהדברים, ברור שברגע שמותר לכולם לפרסם הודעת משטרה אז גם לנו מותר" (פר' עמ' 296, ש' 3-2). לדבריה, השידור לא היה באישור הייעוץ המשפטי מאחר ש"זו הודעת משטרה, זו הודעה לעיתונות. אני לא צריכה אישור של יועץ משפטי לפרסם הודעה של המשטרה. לא דיברתי עם אף ייעוץ משפטי בשלב הזה" (פר' עמ' 296, ש' 8-7).
- דברים דומים עלו מעדותה עו"ד בלומנפלד אשר הסבירה כי במועד השידור "הייתי בתחנה וכבר חזרתי לארץ, הדברים באותו בוקר קרו מהר כי החקירה הסמויה שהייתה עד אז הפכה לגלויה, זה היה משדר ספונטני, לא התייעצו איתי לפני ואני לא נותנת ייעוץ למשדרים בשידור חי, נתנו הנחיה גורפת להיצמד לצו איסור הפרסום וזה חל גם על משדר במקרים כאלה" (פר' עמ' 362, ש' 20-15).
- החלק השני של המשדר החל בשעה 11:03, במהלכו חשפו הנתבעים פרטי מידע שונים, אותם למדו מעיון בתכולת המכשירים. בין היתר, נאמר בשידור כדלקמן: