פסקי דין

עעמ 1456/23 צבי בן-אליעזר נ' מדינת ישראל משרד האוצר, החשב הכללי ומשרד הביטחון - חלק 4

10 דצמבר 2023
הדפסה

משכך, קבע בית המשפט כי יש לדחות את העתירה על הסף.  למעלה מן הצורך, דן בית המשפט גם בטענות המערער לגופן.

  1. ניגוד עניינים - בית המשפט קמא דחה את כלל טענת המערער ביחס ל-"ניגוד עניינים מובנה" בתנאי המכרז. לעניין זה נקבע כי טענות המערער מהוות למעשה תקיפה עקיפה של מכרז הניהול משנת 2016, שם הוגדרו תפקידיהם של המשרד המלווה וחברת הניהול, לרבות האפשרות כי יועברו תיקים לטיפולם; כאשר הוראות המכרז אותן תוקף המערער בעתירתו נקבעו בהלימה להוראות מכרז הניהול.  על כן, נקבע כי אין מקום לשמוע את הטענות האמורות; על אחת כמה וכמה מקום בו לא צורפו חברת הניהול והמשרד המלווה כמשיבים לעתירה.  גם לגופה של הטענה, קבע בית המשפט כי לא עלה בידי המערער להראות שהמכרז מושא העתירה משנה את מצב הדברים כך שנוצר ניגוד עניינים מובנה, בפרט לאור הסברי המשיבה כי לא צפוי להיות שינוי באופן ההפעלה של חברת הניהול ושל המשרד המלווה.

טענתו האחרת של המערער במישור ניגוד העניינים, כאמור לעיל, התמקדה במעורבות המשרד המלווה וחברת הניהול, הן בשלב קביעת הוראות המכרז והן בשלב בחינת ההצעות.  טענת המערער באשר למעורבות בעיצוב הוראות המכרז נדחתה בבית המשפט קמא בהיעדר בסיס עובדתי, לנוכח הבהרות המשיבה כי תרומתו של המשרד המלווה לעיצוב המכרז הייתה מינורית.

לעומת זאת, בכל הנוגע למעורבות המשרד המלווה בהליך בחינת ההצעות, בית המשפט קמא מצא קושי מסוים, בהתבסס על העובדה ששוק עורכי הדין בתחום המיסוי העירוני הוא מצומצם.  בדיון שנערך הבהיר ב"כ המשיבה כי ככל שבית המשפט יסבור שאין די בהשחרת פרטי המציעים או צמצום מעורבותו של המשרד המלווה, תסכים המשיבה כי המשרד המלווה לא ייקח חלק בבחינת ההצעות.  אכן, בית המשפט סבר כי יש מקום להורות כי המשרד המלווה לא ייקח חלק בבחינת ההצעות, "ולו על מנת שלא להעמידו במצב שבו עשויה להיות התנגשות בין אינטרס הקשור בביצוע תפקידו לבין אינטרס אישי אחר שלו".

אשר לטענת המערער כי היה מקום לקבוע תנאי סף של ניגוד עניינים - בית המשפט עמד על כך שהמכרז כולל הוראות בדבר ניגוד עניינים, ובמסגרת זו אף מוקנית לוועדת המכרזים סמכות לפסול הצעתו של מציע בשל ניגוד עניינים (סעיף 100 למכרז).  בהינתן האמור, בית המשפט קבע כי ההחלטה שלא לסווג את ההוראות הנ"ל כתנאי סף מצויה בשיקול הדעת המסור לרשות, ואין מקום להתערב בכך.

  1. ניקוד האיכות על פי אמות מידה - בית המשפט קמא דחה את הטענה כי ניתן משקל בלתי סביר, במסגרת ניקוד האיכות, לגודל המציע (כמות עורכי הדין במשרד) וכמות התיקים וההליכים בהם טיפל. בית המשפט נדרש לחלוקת הניקוד וציין כי טרוניית המערער מופנית נגד סך של 15 נקודות בלבד, מתוך 65 נקודות המוקנות בגין כל מרכיבי האיכות יחד; בעוד יתר מרכיבי האיכות עוסקים באיכות כתבי טענות וניהול הליכים משפטיים (30 נקודות), והתרשמות מהמציע על יסוד ראיון והמלצות (20 נקודות).  על יסוד האמור נקבע כי הניקוד שניתן עבור מרכיבי הכמות, הוא נמוך באופן יחסי.  מכל מקום, כך נקבע, אמת המידה של מספר עורכי הדין במשרד מקנה, לכל היותר, 4 נקודות בלבד (מתוך 65), ועל כן אין בסיס לטענת המערער כי תנאי זה נועד "לתפור את המכרז" למידותיהם של מציעים מסוימים.

לצד זאת נדחתה הטענה כי הנתונים הכמותיים אינם רלוונטיים לבחינת איכות המציע, תוך שנקבע כי: "כמות ההליכים שניהל המציע מעידה על ניסיונו והיקף פעילותו בתחום הרלוונטי, וכמות עורכי הדין במשרד יש בה כדי ללמד על יכולתו של המציע להתמודד עם העבודה שתועבר אליו".

  1. אי-חוקיות תנאי המכרז בשל הפרת דיני האתיקה - בית המשפט המחוזי דחה את טענות המערער כי הוראות המכרז מפרות את דיני האתיקה.

ראשית, ולעניין הטענות בדבר ייחוד מקצוע עריכת הדין (סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין) - בית המשפט קמא שב וציין כי תפקידיה וסמכויותיה של חברת הניהול אינם נובעים מהמכרז מושא העתירה, אלא ממכרז הניהול משנת 2016.  לצד זאת, נדחתה הטענה לגופו של עניין, תוך שנקבע כי הגם שקיימת אפשרות להעברת טיפול בתיקים לחברת הניהול, אין בכך כדי לקבוע שחברת הניהול רשאית לנקוט בפעולות בתחום עיסוקם של עורכי דין, ואף אין לקרוא אפשרות שכזו לתנאיו של המכרז.

עמוד הקודם1234
5...24עמוד הבא
Skip to content