שתידון בהמשך. שלישית, אין תשתית ראייתית לכך שאת כל הליקויים (למשל, בנושא האיטום) ניתן היה לגלות בבדיקה כזו.
- לפי עדותה של התובעת, בחורף 2008, בסביבות חודש 12/08, התגלתה תופעה של רטיבות חמורה בבתים.
תופעה זו מתועדת היטב במיילים, מוצג 7 למוצגי התובעים: מייל ראשון מיום 31.12.08 המתעד נזילה בעליית הגג, מייל נוסף מיום 3.2.09 המתאר סיכום פגישה ומתייחס לרטיבות בקיר חיצוני בבית הצפוני.
- לטענת התובעת, היא דיווחה על כך לנתבע, והאחרון ציין ש"דבר כזה עוד לא קרה לו מעולם" והסתפק בביצוע תיקונים קוסמטיים, דבר שהוביל לכך שהרטיבות חזרה על עצמה.
- בהמשך, לפי עדותה של התובעת, בחודש אוגוסט 2009, אירעה בקומת הכניסה בבית הצפוני נזילת מים, כתוצאה מקרע בצינור המוביל מים למתקן ייצור הקרח במקרר. עם איתור מקור הנזילה, התובעים 3 ו- 4 ניסו לאתר את ברז המים המוביל מים לצינור שנקרע, אך לא הצליחו משום שברז המים הותקן על ידי הנתבעים במקום מוסתר. עקב כך, התובעים נאלצו לסגור את ברז המים הראשי עד לבואו של שרברב, שגם הופתע כאשר ראה את מיקום הברז. התרחשות זו מתועדת במייל מיום 5.8.09, מוצג 7 למוצגי התובעים.
- בנוסף, לפי עדותה של התובעת, באותו חודש אירע הפיצוץ הראשון בצינור המים הראשי המוביל מים לבית הצפוני. פיצוץ זה גרם להצפה חמורה של מרתף הבית הדרומי (עקב כשל באיטום – על כך בהמשך). כמויות המים שדלפו היו עצומות, ובגינן העירייה דרשה תשלום של 20,481 ₪. עקב כך התובעים ביקשו לבטל את חיוב המים – מוצג 5. הדיווח על הפיצוץ מתועד במייל של התובעת לבא כוחם דאז, מיום 20.8.09 (מוצג 7). לפי מייל זה ומיילים נוספים, הנתבע הגיע למקום, אך לא הצליח למצוא את מקום הפיצוץ, מאחר שהצינור הוטמן עמוק מאוד. לאחר מכן, הנתבע הזמין מומחה שניסה לאתר את המקור באמצעות גלאי מיוחד, ללא הצלחה. המייל מתעד את העובדה שהתובעים החליטו להפעיל את הביטוח. בסופו של דבר, חברת הביטוח נשאה בעלות התיקון, ואילו הנתבע דחה את דרישת התובעים לשאת בנזקים שנגרמו להם (חשבון המים) (מייל מיום 24.9.09). לפי עדותה של התובעת, שלא נסתרה (ואף מגובה בחו"ד המהנדס אורמן – סעיף 9.3), מאוחר יותר, לאחר כשלושה שבועות, הנתבע מצא פתרון מאולתר, בדמות "השחלת" צינור בקוטר קטן יותר. ניסים, שהוזמן אף הוא, היה שותף ל"פתרון".
לפי גרסת הנתבע, צינור המים כלל לא הוטמן עמוק. הנתבע העיד כי לא הייתה כל סיבה להטמין את הצינור בעומק של 1.8 מ', וכי הצינור היה בעומק של 60 ס"מ (עמ' 128 ש' 1 – 3). הנתבע הסכים כי בסופו של דבר הנזילה לא אותרה, ואז הוחלט לבצע את הפתרון של השחלת צינור בקוטר קטן יותר (עמ' 128 ש' 6 – 8). גם לפי עדותו של ניסים, אין היתכנות לטענה בדבר הנחת הצינור