--- סוף עמוד 10 ---
הנתבעים פטרו את טענות התובעים בתליית האשם בנושאים שאינם קשורים לעבודתם, וכאשר טיפלו, עשו זאת בצורה לא מספקת או לא מקצועית. כך, לגבי "השחלת" צינור בקוטר נמוך יותר בתוך צינור קיים, כך, לגבי "הדבקת" טלאי על צינור סדוק (במקום להחליפו) (עמ' 36 ש' 24 – 28 – תמונה בעמ' 330 למוצגי התובעים). כך גם לגבי האיטום. הנתבעים ידעו אודות בעיית הרטיבות, ולא ניתן לומר שטיפלו בה ביעילות אם הבעיה נותרה בעינה גם ארבע שנים לאחר המסירה. כינויים של ליקויים אלו כליקויים "מינוריים" (עמ' 161 ש' 34) מצביעה על רמת ההתייחסות של הנתבעים לבעיה. הנתבעים ידעו אודות הצפת המרתף עקב הפיצוץ בצינור, אך לא העלו (או לא רצו להעלות) בדעתם כי ההצפה קשורה לכך שבוצע איטום בצורה לקויה (כפי שקבע המומחה מטעם בית המשפט באופן חד משמעי). ארבע שנים הן די והותר זמן לצורך פתרון בעיית איטום. את הסיבה לכך שארבע השנים לא הועילו לסיים את בעיית האיטום, ניתן למצוא במכתביו של הנתבע מיום 2.10.12 ומיום 14.10.12. בשניהם, הנתבע עמד על כך שאין כשל באיטום. לנתבע לא היה מענה ממשי לשאלה, מה הטעם במתן הזדמנות לתקן ליקוי שהוא עצמו כפר בו (עמ' 126 ש' 1 – 8). גם במהלך הליך זה הנתבעים עמדו על גרסתם, לפיה בוצע איטום (תצהיר הנתבע – סעיפים 15 (ג) ו- 16 (א). זאת – לאחר חו"ד המומחה מטעם בית המשפט, שהוא מומחה ניטראלי, שקבע כי לא בוצע איטום (או לא בוצע כהלכה) ("מבחן התוצאה" כפי שכינה זאת המהנדס אורמן - עמ' 55). בכך טמונה הראיה הטובה ביותר לכך, שלא היה מקום לאפשר לנתבעים עוד "הזדמנות תיקון", ואף לא הייתה תועלת במתן הזדמנות כזו. מסקנה זו גם חולשת על המלל במכתביו של הנתבע, לפיו לכאורה היה "פתוח" להסכים לתקן את הליקויים, לוּ אך ניתנה לו ההזדמנות. מלל זה לא היה אלא מן השפה ולחוץ. אם לאחר חוות דעת של המומחה מטעם בית המשפט הנתבעים המשיכו להכחיש את עיקרי הליקויים, הרי בוודאי בשנת 2012 לא היה ממש ב"פתיחותם" לקבל את הליקויים או להסכים לתקנם (ולעשות כן באופן נאות).
אם לא די בידיעת הנתבעים, ואף לא די בכפירתם בקיומם של הליקויים ובטיפול הבלתי מוצלח בתיקונים שנמסרו לטיפולם, כל העובדות לעיל מבססות בהחלט את אובדן האמון של התובעים ביכולת התיקון של הנתבעים. מעבר לדברים שמניתי לעיל, הראיות הדגימו עבודה בלתי מקצועית של הנתבעים לאורך כל הדרך. הנתבעים הגישו הודעות לצדדים שלישיים נגד קבלני השלד. במהלך שמיעת הראיות התברר כי הנתבעים אפילו לא טרחו לברר האם מדובר בקבלנים רשומים וכי לא הצליחו לאתרם (עמ' 119 ש' 10 – 18, עמ' 122 ש' 30 – 32 – לגבי אגבאריה נטען כי הוא היה קבלן רשום אך הדבר לא נרשם בהסכם ולא הוצגה ראיה לכך). הנתבעים לא קיבלו ביטחונות לביצוע, לא קבעו תקופת בדק כנדרש, והפסיקו את עבודתם של קבלנים מטעמם בטרם הושלמה (עמ' 120 – 121). עבודות האינסטלציה בוצעו לפי תכנית אדריכלית, ללא תכנית אינסטלציה (עמ' 139), לא נוהל יומן עבודה ולא הועסק מפקח. לכן, אני מקבלת את עמדת התובעים לפיה בנקודת הזמן שבה התגלו להם הליקויים והיקפם, ובהתחשב בכך שלא ניתן פתרון במשך מספר שנים, ומענה קודם שניתן על ידי הנתבעים לא היה מקצועי, איבדו הנתבעים את זכותם לתקן.