"במשך הזמן בה שהיתי בחו"ל, שמתי לב להתנהלות חריגה בחשבון הבנק של התובעת, ולעובדה כי מצבה הכלכלי של התובעת הידרדר".
ובסעיף 11 לתצהיר נכתב:
"לפיכך שבתי לארץ ומיד קיימנו פגישה עם הנתבע, שם הודה הנתבע כי משך כספים בסך של 81,908 ₪ מאת התובעת, שלא היה זכאי להם".
ובחקירתו הנגדית אמר רוטקובסקי:
"אני הגעתי ב-17 לארץ ... למחרת אני הייתי בעסק ודיברתי איתו וב-19 כבר חתמנו על חוזה פירוק. למה? כי כל יום זה כסף ועוד כסף" (עמ' 16).
עולה מכאן כי בגלל ביצוע אותן הפרות רבות רצה רוטקובסקי להפסיק לאלתר את שיתוף הפעולה בין ריתוכים לניט. לשם כך הוא חזר ארצה ויומיים לאחר חזרתו כבר חתם על ההסכם השני. משתמע מנסיבות אלו כי ככל שהייתה טעות (וכפי שנראה בהמשך, טעות כזו לא הוכחה) - הרי היא בגדר הסיכונים שלקחה על עצמה ריתוכים, שסברה כי בוצעו כלפיה הפרות רבות של ההסכם הראשון, ואף אם ידיעתה על היקפן הייתה בלתי מושלמת, היא החליטה "לחתוך" באופן מיידי את הקשר עם ניט ואוזן, אף "במחיר" של סעיף הדדי של ויתור על טענות. ככל שבוצעו הפרות בנוסף לאותן הפרות רבות להן היא הייתה מודעת ושטרם היו בידיעתה המלאה, החליטה ריתוכים ליטול את הסיכון, ולהסכים לסעיף ויתור על טענות ובלבד שייחתם לאלתר הסכם פירוק השיתוף. מדובר, איפוא, בטעות בכדאיות העסקה, הנופלת בגדר הסיפא של סעיף 14(ד) לחוק החוזים, ואין היא מזכה את ריתוכים בביטול סעיף 2 להסכם (או בביטול ההסכם כולו).
לטיעון כי ההסכם השני נזנח על-ידי הצדדים ולפיכך יש לבטל את כולו לא מצאתי אחיזה כלשהי בראיות. זניחת ההסכם השני יכולה הייתה לבוא לביטוי בהמשך שיתוף הפעולה בין הצדדים והמשך פעילותו של אוזן כמנהל תפעולי של ריתוכים. זה אינו מצב הדברים, וברי כי ריתוכים עצמה אינה מעוניינת בקיומו. עצם הפרת ההסכם השני על-ידי מי מהצדדים אינה מעידה על זניחתו.
8. סעיף 2 להסכם השני נותר על כנו. תוכנו לא היה שנוי במחלוקת בין הצדדים, ולא מתעוררת שאלה של פרשנותו. לאור סעיף זה, דין התביעה והתביעה שכנגד להידחות על הסף.
למרות המסקנה אליה הגעתי, אמשיך ואבחן את שאר טענותיה של ריתוכים בכתב התביעה המתוקן.
טענת ריתוכים כי תשלומים בסכום כולל של 84,165 ₪ בגין עבודה שבוצעה על-ידי עובדי ריתוכים שולמו ישירות לקופת ניט
9. בתצהירו טען רוטקובסקי שניט, באמצעות אוזן, גבתה לחשבונה כספים שהתקבלו מלקוחות של ריתוכים בגין עבודות שבוצעו על-ידי עובדי ריתוכים. הוא מנה שש הזמנות עבודה בסכום כולל של 59,164 ₪ בלבד, כמפורט להלן:
(א) הזמנת עבודה של אדמאר מתכות בע"מ (להלן: אדמאר) בסך 41,890 ₪ , כמפורט בהצעת מחיר מס' 1002 שהוציאה ריתוכים לאדמאר ביום 3.10.2013;
(ב) הזמנת עבודה של אדמאר בסך 1,500 ₪, כמפורט בהזמנת רכש מס' 35894 מיום 30.12.2013 שהוציאה אדמאר לניט;
(ג) הזמנת עבודה של אדמאר בסך 2,250 ₪, כמפורט בהזמנת רכש מס' 36433 מיום 22.1.2014 שהוציאה אדמאר לניט;
(ד) הזמנת עבודה של אדמאר בסך 5,500 ₪, כמפורט בהזמנת רכש מס' 36484 מיום 23.1.2014 שהוציאה אדמאר לניט;
(ה) הזמנת עבודה של נירוסטה הצפון בע"מ בסך 4,956 ₪ , כמפורט באישור הזמנה מס' L140102 מיום 20.2.2014 שהיא הוציאה לניט;
(ו) הזמנת עבודה של י. שרמן זיווד אלקטרוני בע"מ בסך 3,086 ₪, כמפורט בהזמנת רכש מס' PO141687 מיום 4.4.2014 שהוצאה לניט.
בחקירתו נשאל רוטוקובסקי כיצד ניתן לדעת שריתוכים אמנם ביצעה עבודות על-פי הזמנות העבודה של אדמאר, והשיב:
"אף אחד אחר לא יכול לעשות את זה, חוץ מא. ר. ריתוכים. זו שאלה פשוטה" (עמ' 9 לתמלול ישיבת ההוכחות מיום 11.12.2017).
"נ.י. פרויקטים (ניט - א"ג) לא מבצע עבודות. זה חברת תיווך של בן אדם בחברה, זה הכל" (שם).
בתצהירו ובתשובתו האמורה בחקירה הנגדית לא התמודד רוטקובסקי עם טענות ניט ואוזן בכתב ההגנה, לפיהן חלק מהעבודות לא כללו עבודות ריתוך, חלקן היו עבור לקוחות ניט וחלקן לא בוצעו כלל. אל מול האמור בתצהירו של רוטקובסקי ניצב תצהירו של אוזן. בסעיף 42 לאותו תצהיר ציין אוזן לגבי הזמנת עבודה (א) לעיל, כי הוצאה לריתוכים חשבונית זיכוי, למעט לגבי סך של כ-5,000 ₪ שהתקבל אצל ניט "בגין ניהול הפרויקט ובדיקות נוספות"; לגבי הזמנת עבודות (ב)-(ד) הוא טען שמדובר בעבודות משלימות עבורן שולם לניט בגין ניהול הפרויקט, לרבות רכישה וחיתוך של חומרי גלם אצל צדדים שלישיים; לגבי הזמנת עבודה (ה) נטען כי אין מדובר בעבודת ריתוך; ולגבי הזמנת עבודה (ו) נטען שמדובר בהזמנת עבודה "לא מאושרת". בחקירתו הנגדית הדגיש אוזן כי אדמאר הייתה לקוחה של ניט (עמ' 29).
ריתוכים הסתפקה בהצגת הזמנות העבודה, אשר בחלקן לא נכתב שמדובר בעבודת ריתוך, ולא הציגה ראיות לכך שהעבודות הנטענות אמנם בוצעו וכי מזמיני העבודות שילמו את הסכומים שנזכרו לעיל. משלא הוכח אילו מבין ההזמנות בוצעה בפועל על-ידי עובדי ריתוכים ותמורתה שולמה, דין טענה זו של ריתוכים להידחות.
טענת ריתוכים כי ניט ואוזן משכו 146,121 ₪ מחשבונה של ריתוכים אליהם ואל צדדים שלישיים שלא לטובת ריתוכים
10. רוטקובסקי טען בתצהירו כי בתקופה 6.10.2013 - 1.6.2014 ניט ואוזן משכו 71,664 ₪ בלבד (ולא 146,121 ₪, כנטען בכתב התביעה המתוקן) מחשבונה של ריתוכים והעבירו אותם לידיהם ולידי צדדים שלישיים, שלא לטובת ריתוכים, בניגוד למהלך עסקיה ומבלי שתצמח לה מכך כל טובת הנאה, על-פי פירוט כדלקמן:
(1) משיכת מזומן בסך 603 ₪ ביום 6.3.2013;
(2) משיכת מזומן בסך 300 ₪ ביום 7.10.2013;
(3) העברת סך 15,000 ₪ לניט ביום 9.10.2013;
(4) העברת 3,263 ₪ מבנקט ביום 6.10.2013;
(5) העברת 8,500 ₪ לאוזן ביום 8.12.2013;
(6) משיכת מזומן בסך 204 ₪ ביום 8.12.2013;
(7) העברת 2,500 ₪ בהוראת קבע לאוזן ביום 10.1.2014;
(8) השכרת רכב פרטית בסך 2,629 ₪ ביום 22.1.2014;
(9) השכרת רכב פרטית בסך 3,423 ₪ ביום 6.2.2014;
(10) העברת 2,500 ₪ בהוראת קבע לאוזן ביום 10.2.2014;
(11) משיכת מזומן בסך 8,000 ₪ ביום 17.2.2014;
(12) השכרת רכב פרטית בסך 4,525 ₪ ביום 3.3.2014;
(13) העברת 2,500 ₪ בהוראת קבע לאוזן ביום 10.3.2014;
(14) השכרת רכב פרטית בסך 3,740 ₪ ביום 7.4.2014;
(15) העברת 2,500 ₪ בהוראת קבע לאוזן ביום 13.4.2014;
(16) משיכת מזומן בסך 1,400 ₪ ביום 23.4.2014;
(17) השכרת רכב פרטית בסך 3,839 ₪ ביום 4.5.2014;
(18) העברת 2,500 ₪ בהוראת קבע לאוזן ביום 9.5.2014;
(19) השכרת רכב פרטית בסך 3,741 ₪ ביום 1.6.2014.
11. בסעיף 44 לתצהירו התייחס אוזן רק לגבי חלק מההעברות שפורטו בתצהירו של רוטקובסקי. לגבי העברות (8), (9), (12), (14), (17) ו-(19) לעיל הוא טען כי כולן שולמו עבור השכרת רכב על-פי הוראת רוטקובסקי, ולגבי העברה (11) לעיל הוא טען כי מדובר בתשלום משכורת לאלכסנדר קלינין, עובד ריתוכים. בחקירתו הנגדית אמר אוזן:
"הוסכם בינינו שאני אשכיר רכב בגלל שהרכב שלי נתקל, הייתה לו תקלה ולא יכולתי להשתמש בו ולא יכולתי לצאת לעבוד" (עמ' 29).
"אבל בוא נגיד שהושכר רכב ואלכס ידע בדיוק מהיום הראשון שידע. הרכב הזה לא היה מושכר חודש אחד. הוא היה מושכר מספר חודשים והיה לו שליטה בחשבון, והוא ראה מתי יורד רכב מושכר ומתי לא. הוא יכל תמיד לעצור את זה" (עמ' 30).
12. בסיכומיו בכתב לא כפר בא-כוח ניט ואוזן בכך שהסכומים האמורים אמנם נמשכו מחשבונה של ריתוכים, אך גרס כי לא הוכח על-ידי ריתוכים שמשיכות אלו נעשו שלא לצורך פעילותה השוטפת. בא-כוח ריתוכים לא התייחס בסיכומיו בכתב לעדותו של אוזן בנוגע לכך שהחלק הארי של הסכומים נועד למשכורת העובד קלינין ולהשכרת רכב על-פי הוראתו של רוטקובסקי.
13. על-פי תנאיו של ההסכם הראשון, מונה אוזן כמנהל תפעולי של ריתוכים, וחובתו הייתה לדאוג לתפעולה השוטף, קרי - "להמשיך ולהפעיל את החברה כדלעיל, לרבות פיתוחה, וכל הנדרש לשמור על העסק כ'עסק חי' ומצליח" (סעיף 5.3 להסכם הראשון). על מנת להצליח בטענת ריתוכים לגבי משיכות מחשבונה שלא לטובתה מעבר לאמור בהסכם השני, היה על ריתוכים להוכיח שני אלה: (1) כי העברות הכספים ומשיכות מזומן בסך כולל של 71,664 ₪ חורגות מצרכי התפעול השוטף של ריתוכים; (2) כי אותן משיכות חורגות אינן חלק מהמשיכות החורגות בסך כולל של 81,908 ₪, שבהן הכירה ניט בסעיף 5 להסכם השני. ריתוכים הסתפקה בציון ההעברות והמשיכות ולא הוכיחה כי אין מדובר בהוצאות חורגות. לפיכך, אף טענתה זו נדחית.
טענת ריתוכים כי ניט ואוזן פעלו לחיוב כרטיס האשראי של ריתוכים בסך כולל של 46,086 ₪ כתשלומים לצדדים שלישיים, שלא בטובתה של ריתוכים
14. בסעיפים 21-20 לתצהירו של רוטוקובסקי נכתב שניט ואוזן הוציאו 46,086 ₪ באמצעות כרטיס אשראי של ריתוכים, כתשלומים לצדדים שלישיים בניגוד למהלך העסקים הרגיל, שלא לטובת ריתוכים ומבלי שתצמח לה כל תועלת מכך. הסכומים המרכיבים סך כולל זה פורטו בטבלה המכילה 152 משיכות לטובת מוטבים שונים שבוצעו בתקופה 2.10.2013 - 21.5.2014.
15. בסעיף 47 לתצהירו ציין אוזן כי מרבית הסכומים הוצאו לצורך הוצאות שוטפות של ריתוכים, כגון מזון לעובדיה ומנהליה.
16. כשביקש בא-כוחה של ריתוכים, במסגרת חקירה נגדית של אוזן, להציג לו שאלה בנוגע למקצת מהחיובים המופיעים בטבלה האמורה, השיב אוזן: "בוא תציג לי, ואני אגיד לך שורה שורה בדיוק על מה זה מדבר, אם אני זוכר" (עמ' 31) - אולם בא-כוח ריתוכים ויתר על הצגת שאלות בנוגע לחיובים שבטבלה ועבר להצגת שאלות בנושאים אחרים. אף לגבי החיובים בכרטיסי האשראי לא עלה בידי ריתוכים להוכיח שמדובר בהוצאות חריגות, ולכן יש לדחות את טענתה.
טענת ריתוכים כי ניט ואוזן עשו שימוש פרטי בשיקים של ריתוכים בסך כולל של 31,931 ₪
17. רוטקובסקי טען בסעיף 22 לתצהירו כי ניט ואוזן עשו שימוש פרטי בשיקים של ריתוכים בסכום כולל של 31,931 ₪, אולם פירט שבעה שיקים בלבד שסכומם הכולל הינו 17,238 ₪ בלבד, כדלקמן:
(1) שיק מס' 557 שזמן פרעונו 15.2.2014 לפקודת מוסך סגול בסך 2,077 ₪;
(2) שיק מס' 483 שזמן פרעונו 18.2.2014 לפקודת מוסך סגול בסך 2,700 ₪;
(3) שיק מס' 484 שזמן פרעונו 18.3.2014 לפקודת מוסך סגול בסך 2,700 ₪;
(4) שיק מס' 335 שזמן פרעונו 18.3.2014 לפקודת קמרה חיפה בסך 3,000 ₪;
(5) שיק מס' 485 שזמן פרעונו 18.4.2014 לפקודת מוסך סגול בסך 2,700 ₪;
(6) שיק מס' 498 שזמן פרעונו 10.5.2014 לפקודת אבימור בע"מ בסך 1,203 ₪;
(71) שיק מס' 486 שזמן פרעונו 18.5.2014 לפקודת מוסך סגול בסך 2,858 ₪.
אף לגבי טענה זו השיב אוזן בסעיף 47 לתצהירו כי מדובר בהוצאות שוטפות של ריתוכים.
18. בתצהירו של רוטקובסקי אין הסבר לפער בין סך 31,931 ₪, ברישא של סעיף 22 לתצהירו, לבין סך 17,238 ₪ שבסופו. לטענת בא-כוח ריתוכים בסיכומיו, לפיה הכספים שנמשכו לא היו בקשר לעסקיה של ריתוכים אלא לשימושו הפרטי של אוזן, לא הומצאו כל תימוכין בראיות. לא הייתה אף התייחסות לדבריו של אוזן (שצוטטו לעיל) לגבי רכב ששכר בהסכמת רוטקובסקי, ולעובדה שעל גב אחד מהשיקים (שיק מס' 335 לפקודת קמרה חיפה) מתנוססת חתימתו של רוטקובסקי. אף לגבי השיקים האמורים, לא עמדה ריתוכים בנטל ההוכחה שרבץ על כתפיה, לגביה היותם תשלומים עבור הוצאות חורגות, ולכן דין טענתה להידחות.
טענת ריתוכים כי ניט משכה 45,000 ₪ מחשבון ריתוכים לצרכיו האישיים של אוזן לאחר פעולת תרמית שנכרכה בניכיון שיק שנמשך על חשבונה של ניט וחולל
19. רוטקובסקי הצהיר כי ביום 17.2.2014 ניגש אוזן לסניף בנק הפועלים בו מנוהל חשבונה של ריתוכים וביקש לבצע ניכיון בחשבונה באמצעות שיק משוך על חשבונה של ניט. הבנק הסכים לנכות את השיק, וביום 20.2.2014 משך אוזן מחשבון ריתוכים את האשראי אותו העמיד לה הבנק בגין ניכיון השיק עד למועד פירעונו. דא עקא, שניט נתנה הוראת ביטול לאותו שיק. פעולה זו היוותה תרמית באמצעותה משכה ניט, באמצעות אוזן, סכום נוסף של 45,000 ₪ מחשבון ריתוכים. בחקירתו הנגדית אמר רוטקובסקי:
"הוא עשה ניכיון על 45,000 ₪, וכנראה יש טעות, במקום 40 הוא העביר 35 גם יכול להיות, אני לא זוכר עכשיו בדיוק. אז הוא העביר 35 לחשבון שלו. על סמך מה. לחשבון שלו מהחשבון של החברה שלי" (עמ' 14).
"ב-17.2 עבר 40,000 ₪. זה שיק שהוא ניכה, וב-20.2 כן אני זוכר שהיה איזה 5,000 ₪ ואני התבלבלתי .." (שם).
20. מדפי חשבון הבנק של ריתוכים עולה כי ביום 17.2.2014 הועמד בחשבונה אשראי בסך 40,000 ₪, וביום 29.5.2014 חויב חשבונה בסכום זה, לאחר ששיק בסך 45,000 ₪ שהוצג לפירעון במועד זה חזר בלתי נפרע בעקבות הוראת ביטול. עוד עולה כי ביום 20.2.2014 חויב החשבון בסך 35,000 ₪ בגין שיק שנמשך עליו. עובדות אלו תומכות בגרסתו (המתוקנת) של רוטקובסקי.
21. ריתוכים טענה בסעיף 14 לכתב התביעה המתוקן ובסעיף 11 לתצהיר רוטקובסקי כי סך 81,908 ₪ הנזכר בסעיף 5 להסכם השני משקף משיכות שניט ואוזן לקחו לכיסם מבלי שהיו זכאים לכך. בסעיף 5 האמור נקבע כי ניט תמציא לריתוכים חשבונית-מס בסכום זה, ולא תדרוש פירעונה. על מנת שתוכח זכותה של ריתוכים לקבל סך 35,000 ₪ שנמשכו מחשבונה ביום 20.2.2014 היה עליה להוכיח שסכום זה אינו מהווה חלק מסך 81,908 ₪ בו הודתה ריתוכים בהסכם השני והתחייבה להשבת שוויו. משלא הוכיחה זאת ריתוכים, דין טענתה להידחות.
אפנה כעת לדון בתביעה שכנגד.
תביעת ניט ואוזן
22. בכתב התביעה שכנגד נטען כי ריתוכים הפרה את ההסכם הראשון והסבה הפסדים כלכליים כבדים לניט ולאוזן, אשר עבדו בריתוכים ללא קבלת תמורה מספיקה ואף הפרישו לרוטקובסקי כספים רבים. עוד נטען כי ריתוכים הציגה בפניהם מצגי שווא רבים ולא עדכנה אותם שהסכם השכירות שלה עומד להסתיים. התובעים שכנגד טענו כי עקב עשיית עושר ולא במשפט, גזל ותרמית, על ריתוכים לשלם להם 200,000 ₪.