5. בכתב התביעה המקורי טענה ריתוכים כי משגילה רוטקובסקי את הפרות הרבות של ההסכם הראשון שביצעו ניט ואוזן, הוא ביקש להביא את ההסכם לידי סיום, וביום 19.5.2014 חתמו הצדדים על ההסכם השני. ניט ואוזן הגישו בקשה לדחייה על הסף של התביעה, לאור סעיף ויתור על טענות בהסכם השני, ובהחלטתי מיום 26.4.2015 דחיתי בקשה זו, ואיפשרתי לריתוכים לתקן את כתב התביעה "על מנת לרפא את הפגם של היעדר עילה על-פי כתב התביעה הנוכחי" (פסקה 13 לאותה החלטה). בעקבות זאת, הגישה ריתוכים כתב תביעה מתוקן, ובו טענה לקיומן של שתיים מעילות ביטול חוזה הקבועות בפרק ב' בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים) - טעות והטעיה, כעילות לביטולו (רק) של סעיף 2 להסכם השני, הוא סעיף ויתור על טענות. בסעיפים 15-18 לכתב התביעה המתוקן תוארה, לראשונה, גרסה עובדתית שנועדה לבסס את הטיעון המשפטי לצורך ביטול סעיף 2 האמור. נטען שההסכם השני נחתם בחלוף יומיים משובו של רוטקובסקי לארץ, בטרם התבררו מלוא העובדות ובטרם נודע לריתוכים היקף מעשה המרמה והתרמית של אוזן; כי ההסכם נוסח על-ידי רואה-חשבון לניאדו ובמסגרתו לא פורטו מלוא האירועים אשר קדמו להסכם ונפקותם; כי ההסכם נחתם בחיפזון ובלחץ רב "לגמור הכל", מבלי שניתן לריתוכים להיוועץ בעורך-דין מטעמה שיעמוד על ההקשר של ויתור טענות; כי קודם לחתימת ההסכם לא גילו ניט ואוזן את המידע האמין על מעשיהם, והסתירו מריתוכים שמעבר להתחשבנות המוצהרת בהסכם הם נהגו בכספי ריתוכים שלא כדין ובניגוד להסכם הראשון; וכי ריתוכים ורוטקובסקי הוטעו והולכו שולל לחשוב כי הסכום שהוסכם עליו בהסכם השני מהווה את כל המגיע לריתוכים, בשעה שהיה זה בערך רבע מהסכומים שהם לקחו לכיסם.
כנזכר לעיל, על אף שכתב התביעה המתוקן כלל טענות משפטיות חדשות ותוספת לגרסה העובדתית, לא הגישו ניט ואוזן כתב הגנה מתוקן. לאי-הגשת כתב הגנה לכתב תביעה מתוקן ישנה משמעות משפטית, הגלומה בתקנה 97 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. לכאורה, באי-הגשת כתב הגנה מתוקן די היה כדי להוביל לקבלת טענות ריתוכים בנוגע לקיומן של שתי עילות הביטול - טעות והטעיה - בנוגע לסעיף ויתור על טענות שבהסכם השני. מאחר ומדובר על טענה של התובעת שאינה טענה לגבי סכום קצוב, אלא טענה משפטית הנגזרת ממסכת עובדתית מסוימת, די בכך כדי להוות "טעם מיוחד" לדרישה מריתוכים להוכיח טענות אלו. (למשמעות של אי-הגשת כתב הגנה לכתב תביעה מתוקן, ראו ת"א (מחוזי י-ם) 1496/97 בנק ירושלים בע"מ נ' עזבון לוין, פסקה 49 (פורסם בנבו, 11.12.2003)). ודוקו: משלא הוגש כתב הגנה מתוקן, מנועים ניט ואוזן להתכחש לגרסה העובדתית שהועלתה בסעיפים 18-15 לכתב התביעה המתוקן, אולם על ריתוכים להוכיח כי אותן עובדות מקימות עילות ביטול של טעות והטעיה. עניין ההכרה בעובדות החדשות שתוארו על-ידי ריתוכים לראשונה בכתב התביעה המתוקן מחייב הבהרה: האמירה כי ההסכם השני נוסח על-ידי רואה-חשבון לניאדו הינה עובדה שרואים אותה כאילו הוכחה. כמוה אף האמירה שההסכם נחתם בחלוף יומיים משובו של רוטקובסקי לישראל. אולם האמירה שקודם לחתימה על ההסכם לא גילו ניט ואוזן מידע אמין על מעשים שלא כדין שנעשו על-ידיהם אינה עובדה המוכיחה את אותם מעשים שלא כדין, מאחר והינה הצהרה כללית נעדרת פירוט, אשר לא ניתן ללמוד מתוכה על אילו מעשים מדובר. כך אף האמירה שרוטוקוסבקי הוטעה לחשוב שהסכום שננקב בסעיף 5 להסכם משקף את מלוא הסכום המגיע לריתוכים על אף ששיקף רק רבע מהסכום המגיע איננה בגדר עובדה המצביעה על אופן ההטעיה המיוחסת לניט ולאוזן. לסיכום סוגיה זו: על ריתוכים להוכיח את טענותיה לגבי טעות והטעיה, אולם משלא הוגש כתב הגנה מתוקן היא פטורה מהצורך להוכיח את העובדות להן טענה בסעיפים 18-15 לכתב התביעה המתוקן. ועובדות - ככל שנטענו כעובדות קונקרטיות ולא כהצהרות כלליות נטולות פרטים, באצטלה עובדתית.