פסק דין
בין שתי חברות נכרת הסכם לשיתוף פעולה, במסגרתו מונה מנהל אחת החברות למנהל תפעולי של החברה האחרת, על מנת לאפשר המשך פעולתה בזמן שמנהלה שוהה בחוץ לארץ. כששב המנהל לישראל פעל מיידית להפסקת ההתקשרות, ובין שתי החברות נכרת הסכם לפירוק שיתוף הפעולה. תביעותיהן ההדדיות של שתי החברות - התביעה והתביעה שכנגד - יידונו בפסק דין זה.
כללי
1. בין התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: ריתוכים), שהינה חברה לביצוע עבודות מתכת וריתוך, אשר אלכסנדר רוטקובסקי (להלן: רוטקובסקי) הוא מנהלה ובעל מניותיה היחיד, לבין הנתבעת מס' 1 והתובעת שכנגד מס' 1 (להלן: ניט), שהינה חברה לניהול פרויקטים, אשר הנתבע מס' 2 והתובע שכנגד מס' 2 (להלן: אוזן) הינו מנהלה ובעל מניותיה היחיד, נכרת ביום 2.9.2013 הסכם שכותרתו "הסכם לשיתוף פעולה" (להלן: ההסכם הראשון), ובו נקבע כי הצדדים לו מעוניינים לשתף פעולה, לאור העובדה שרוטקובסקי ייעדר מהארץ לתקופות ארוכות, וכי אוזן ימונה כמנהל תפעולי של ריתוכים.
כשמונה חדשים לאחר מכן, ביום 19.5.2014, נחתם בין ריתוכים וניט "הסכם פירוק שיתוף פעולה" (להלן: ההסכם השני), בו נקבע שאוזן יחדל באופן מיידי להפעיל את ריתוכים ולהיות מורשה חתימה שלה, ובו הן הצהירו כי אין להן כל טענות כספיות ומשפטיות זו כלפי זו.
בגין פעולות שונות שבוצעו על-ידי ניט ואוזן בתקופה שבין שני ההסכמים הגישה נגדם ריתוכים תביעה בסך 408,304 ₪, אשר בכתב התביעה המתוקן הועמדה על סך 453,304 ₪, ועל-פי הודעת בא-כוחה של ריתוכים (במהלך ישיבת ההוכחות) - צומצמה לסך 239,152 ₪. ריתוכים ביססה את כתב התביעה המתוקן על עילות תביעה רבות, אולם בסיכומים בכתב שהגיש בא-כוחה נטען רק לקיום עילות חוזיות של הפרת ההסכם הראשון ובטלות ההסכם השני לאור פגמים (טעות והטעיה) בכריתתו.
ניט ואוזן הגישו נגד ריתוכים תביעה שכנגד בסך 200,000 ₪. הם ביססו תביעתם על עילה חוזית של הפרת ההסכם הראשון ועל עילות נזיקיות של גזל ותרמית ואף תיאור כוזב, על-פי סעיף 2 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999.
תביעת ריתוכים
2. בכתב התביעה המתוקן פרטה ריתוכים את המעשים שלטענתה בוצעו על-ידי ניט ואוזן בתקופה שבין שני ההסכמים:
(1) תשלומים בסכום כולל של 84,165 ₪ בגין עבודות שבוצעו על-ידי עובדי ריתוכים שולמו ישירות לקופת ניט;
(2) משכו 146,121 ₪ מחשבונה של ריתוכים אליהם ואל צדדים שלישיים שלא לטובת ריתוכים;
(3) פעלו לחיוב כרטיס האשראי של ריתוכים בסך כולל של 46,086 ₪ כתשלומים לצדדים שלישיים, שלא בטובתה של ריתוכים;
(4) עשו שימוש פרטי בשיקים של ריתוכים בסך כולל של 31,931 ₪;
(5) משכו 45,000 ₪ מחשבון ריתוכים לצרכיו האישיים של אוזן לאחר פעולת תרמית שנכרכה בניכיון שיק שנמשך על חשבונה של ניט וחולל;
כמו-כן צוין כי בהסכם השני הודו ניט ואוזן כי משכו מריתוכים סך כולל של 81,908 ₪. עוד נטען בכתב התביעה המתוקן כי יש לבטל את סעיף ויתור הטענות ההדדי בהסכם השני, מאחר ומתקיימות לגביו עילות ביטול של הטעיה וטעות; כי ההסכם השני כולו הינו בטל, מאחר ולא קוים על-ידי ניט ואוזן ויש לראותו כהסכם שנזנח; כי הסכם זה בוטל בעצם הגשת התביעה עוד בטרם החלו הצדדים לקיים את חיוביהם על-פיו (וכי, לאור ההלכה בע"א 367/83 מ. בן שושן חברה לבניין ופיתוח בע"מ נ' רמות גזית בע"מ, פ"ד לט(1) 633 (1985) מתייתר הצורך במשלוח הודעת ביטול); כי משגילה רוטקובסקי את הפרות ההסכם הראשון, הוא ביקש להביא הסכם זה לידי סיום; וכי לריתוכים עילת תביעה נגד אוזן באופן אישי, לאור מהותו של ההסכם הראשון וההתחייבויות האישיות שנטל על עצמו אוזן ושפורטו באותו הסכם.