(שורות 27-35 בעמ' 20 לפרוטוקול)
18. ומכאן, טענת הנתבע לפיה התובע ביקש להתחמק מההסכם לא הוכחה. פרק זמן של שלושה ימים אינו סביר כדי לגלות כי העסק אינו כדאי מבחינת סבירות. כמו כן, העד שהובא על ידי הנתבעים העיד כי הוא פוטר מאחר שהתובע לא רצה לשלם את שכרו (עמ' 21 שורות 25-26), ומכאן כי המדובר בטעם לגיטימי להבדיל מענין אישי או אופן התנהלות מול העובדים.
19. הנתבע גם התלונן במשטרה אודות האיום כלפיו (נספח ג' לתצהיר התובע). כמו כן, מצורפת לתצהיר התובע תלונה למשטרה מיום 12.7.16 שם מוסר התובע "אתמול בתאריך 11.7.16 בין השעות 21:30 ל 22:00 חזרתי מהבית חולים ויצאתי עם הרכב לכיוון הבית שלי שנמצא בשדרות בנימין 39. חניתי את האוטו בחנייה הפרטית שלי ואיך שאני פותח את הדלת באו אליי שלושה אנשים אני לא מכיר אותם, אחד מהם נשמע לי ערבי ואמר לי שאתה יש לך את השטיפה רכבים ליד תחלת דלק פז, אני אמרתי לו שכן יש לי שטיפה ואז הוא אמר לי שאם אתה רוצה לשמור על החיים שלך ועל בני משפחתך עדיף שתצא מהמקום הזה והלך. היום אני לא פתחתי את העסק בגלל שאני מפחד. אני רוצה לציין שהמקום הזה מושכר ואני שילמתי על השכירות של המקום חודש הזה... אני רוצה להמשיך להשכיר את המקום אבל אני מפחד על החיים שלי ועל בני משפחתי".
20. התובע העיד כי עדיין רצה להמשיך להפעיל את המקום אולם עקב לחץ משפחתי הוא ביקש להשתחרר מהעסקה:
"ת: אם לא היתה את הבעייה של הזה... רציתי עוד להישאר אבל אישתי מפחדת על הילדים ועלי. לא מפחד מעבודה. לא הצלחתי לשקם. לשקם לוקח חודש עד שהקליינטים מכירים אותך. קרה מה שקרה עם האנשים. אישתי לא רצתה, הילדים בכו. הם לא רצו שאמשיך"
(שורות 16-27 לעמ' 18 לפרוטוקול)
21. עוד חשוב לציין כי כעולה מגרסתו של התובע, הוא פנה לנתבע הן לעניין סגירת המנעולים בעסק והן לענין האיום העברייני. לטענתו, במקרה הראשון הנתבע לקח אחריות על הענין והבטיח לטפל בו ובמקרה השני הנתבע סיפר לו בדיעבד על כך שגם עליו איימו ואף כי העסק נשרף בעבר. נתון זה, שאינו נסתר, מהווה חיזוק לטענות התובע.
עדות התובע קיבלה חיזוק בעדות רעייתו וחתנו
22. רעיית התובע בחקירתה תמכה בעדותה בגרסת התובע על כל רכיביה :
ש. בסעיף 10 את אומרת בסוף השורה הראשונה בעלי סיפר לנו כי התבקש על ידי אנשים..?
ת. נכון.
ש. לגבי עניין הגברתנים הוא גם כן סיפר לך?
ת. כן.
ש. אמר לך שהולך למשטרה?
ת. כן. אני גם אמרתי לו שילך למשטרה.
ש. גם אמר לך שהגברתנים איימו עליו?
ת. כן. אני באתי הביתה וראיתי את האנשים לידו. אנו באנו אחריו עם הרכב ועשר דקות אחרי. ראינו שלושה בחורים עומדים לידו ליד הנהג, שהתקרבנו אליו הם כבר חצו את הכביש ועברו לרכב שלהם ועלו לאוטו, אוטו שחור כהה.
ש. את השיחה לא שמעת?
ת. לא. ראיתי אותו מבוהל. שאלתי אותו מה קרה ואמר לי שאיימו עליו.
ש. בסעיף 12 את אומרת , את דיברת עם חמיס?
ת. דיברתי עם חמיס. לא זוכרת מי התקשר. אני זוכרת שדיברתי איתו.
ש. זה כל המעורבות שלך בנושא?
ת. כן.
חקירה חוזרת:
ש. נשאלת כרגע מי טילפן לחמיס אחרי האירוע של גברתנים. את אמרת שאת לא זוכרת מי טלפן . מי דיבר עם חמיס בעניין?
ת. אני.
(שורות 24-33 בעמ' 12 ושורות 1-11 בעמ' 13 לפרוטוקול)
23. אשת התובע העידה בתצהירה (סעיף 7) כי "לאחר שלושה ימים של הפעלת העסק, חזר בעלי הביתה וסיפר לי כי הגיע לעסק ומצא שרשרת ברזל ומנעול בכניסה לעסק אשר מנעה את כניסתו והפעלת העסק. רק לאחר שפנה לנתבע והתערבותו הוסרו המנעולים וזה הבטיח שהדבר לא יחזור על עצמו". גרסתה לא נסתרה. אכן המדובר בעדות מפי השמועה אולם ניתן לתת לה משקל לענין חיזוק ראייתי.
24. עוד הצהירה אשת התובע ביחס לאירוע האיום, ועל כך לא נסתרה :
"מיד קישרתי את הארוע הנל עם האירוע שבו הניחו מנעולים בעסק ולא אפשרו לבעלי לעבוד. אני דרשתי מבעלי בו במקום לבטל את העסקה עם הנתבעים ולהפסיק להפעיל את העסק מיידית שכן חששתי לחיי בעלי וחיי משפחתי. בגין אירוע חמור זה אף הוגשה ע"י בעלי תלונה במשטרת ישראל. אני ובעלי נבהלנו ונכנסו לחרדה. למחרת היום טלפניתי אני אישית למר חמיס סיפרתי לו על האירוע החמור כאמור והודעתי לו שבעלי לא עובד יותר בעסק ואני משיבים לו את העסק ומבטלים את העסקה מאחר ולא ניתן להמשיך ולתפעל את העסק הזה. כמו"כ, בו באותו היום נסעני אני בעלי והחתן שלי לביתו של הנתבע על מנת לבטל את העסקה. מר חמיס ניסה לשכנע אותנו להישאר בעסק ואמר לנו כי הוא יטפל באנשים האלה שאיימו וכי יודע מי מהם. עוד הוא אמר לי כי אין לנו מה לדאו והוא ידאג לנו כלשונו. אני סירבתי בכל תוקף לתת לבעלי להמשיך בעסק הנ"ל. אני ובעל פחדנו מאד. ועל כן הודענו לו כי אנו מחזירים לו את המפתחות של העסק ומבטלים העסקה. אני אף דרשתי ממנו להשיב לבעלי את הכספים ששילם על העסקה הנל שבפועל אנו לא יכולים להפעיל עקב העבריינים והאיום על חיינו" (בסעיף 12 לתצהיר העדות הראשית)
25. גם עדות חתנו של התובע תומכת בגרסתו:
ש. אתה ראית שם משהו?
ת. כן. הגענו לשדרות בנימין 39 לבית של חמי וחמותי אחרי השעה תשע. החזרתי את חמותי מבית חולים, שאשתי ילדה היא היתה איתנו. עשר דקות לאחר חמי מבית חולים היא יצאה, ליד האוטו של חמי עמדו שלושה בחורים.
ש. באיזה מרחק?
ת. עשרות מטרים. יכול להיות 15. היו שלושה אנשים מחוץ לאוטו של דוד איתו ביחד ודיברו ואיך שיצאנו מהרכב והתקדמנו לכיוון האוטו של דוד אז כמה שניות לאחר מכן האנשים עברו אתה מקום, חצו את הכביש לצד השני, נכנסו לאותו רכב ונסעו.
ש. אתה אחרי שעה בערך סיפרה לך חמתך כי אנשים שוחחו עם התובע שבאו לאיים עליו?
ת. כן. חמותי אמרה לי את זה.
ש. כל השיחה שהיה לחמך?
ת. לא היינו נוכחים בה.
לשאלת בית המשפט איך אתה יודע על האיומים אני משיב שחמי וחמותי התקשרו אליי אח"כ וסיפרו לי.
ש. ...
ש. הוא אמר לך בסעיף 11 – חמך שלא יכול להמשיך את העסק כי הוא מאויים?
ת. כן. כך סיפר. אני ספרתי את הכסף בידיים ש לו.
(שורות 33-36 בעמ' 14 ושורות 1-13 בעמ' 15 לפרוטוקול)
26. חתנו של התובע אף העיד כי (בסעיף 11-14 לתצהיר) :
אני נתבקשתי על ידי התובע לנסוע עימו בלוויית אשתו אל ביתו של הנתבע על מנת לבטל ולהשיב לו את העסק עקב האירועים החמורים כאמור וכי לא ניתן להמשיך ולהפעיל את העסק במצב בו התובע מאוים על ידי עבריינים. התובע ואשתו חששו לחייהם עקב האירועים כאמור. בפגישה בביתו של הנתבע ברמלה, בה אני נכחתי יחד עם התובע ואשתו, הודע לנתבע על ביטול העסקה והשבת העסק לידיו בנסיבות כאמור. מר חמיס ניסה לשכנע את התובע להישאר בעסק ואמר לו כי הוא יטפל באנשים האלה וכי יודע מי מהם. עוד אמר לי כי אין לתובע מה לדאוג והוא ידאג לו כלשונו. אולם התובע סירב בכל תוקף עקב חשש לחייו וביקש בו במקום את השבת הכספים ששילם
העד לא נחקר על הצהרה זו , ובכך גרסתו לא נסתרה.
אצין כי הנתבע בכתב ההגנה מכחיש כי התובע ציין בפני הנתבעים כי יום קודם הוא אוים על ידי גברתנים. אולם , בעדותו הודה כי התובע וחתנו הגיעו אל העסק וסיפרו לו על אותו סיפור לילה קודם ובאו לתת לו את המפתחות.
מסקנתי עד כה :
27. התובע ביקש להפעיל את העסק. כעבור 3 ימים נעלו את עיסקו וכעבור 3 ימים נוספים התובע אוים.
מגרסת התובע ומגרסת רעייתו וחתנו, עולה כי התובע פנה אל הנתבע לאחר כל מקרה והנתבע אישר כי הוא מכיר את הגורמים העבריינים בהם המדובר. לאחר האירוע של האיום – עולה כי אשת התובע שוחחה עם הנתבע והבהירה לו כי הם מבקשים לבטל את העסק בשל חשש כתוצאה מהאיומים כאשר הנתבע אישר בפניהם כי הוא יודע מיהם הגורמים המאיימים.
מידע זה לא נמסר בפני התובע טרם עיסקת מכירת עסק שטיפת המכוניות.
הנתבע לא מסר מידע מהותי לתובע טרם עסקת מכירת העסק
28. הוכח מעדויותיהם של התובע ורעייתו כי משיחות שקיימו עם הנתבע בסמוך לאירועי האיום הנטענים, עלה כי הנתבע הכיר את הגורמים העבריינים אשר יצרו קשר עם התובע וכי בעבר העסק אף נשרף . מידע זה לא נמסר לתובע טרם העסקה.
התנהגות הנתבע לפיה הוא סרב לבטל את העסקה כעבר מספר ימים בודדים מחזקת מסקנה זו לפיה הוא ביקש להשתחרר מהעסק .
בהעדר כל טענה אחרת שהועלתה ביחס לשימוש שנעשה בכספים ו/או קושי להשיבם מטעמי הסתמכות כאלה או אחרים, עולה כי סרוב הנתבע לבטל את ההסכם, בנסיבות, מעלה תהיות ולמעשה מוביל למסקנה לפיה הנתבע היה מודע לסיכון שבמכירת העסק והעדיף להשתחרר ממנו.
29. הגרסה שהציג הנתבע בהקשר זה בעייתית ואינה סבירה בעיני.
הנתבע אישר כי התובע הגיע אליו וסיפר לו כי מאחר שאוים על ידי עבריינים הוא מבקש לבטל את העסקה. כעבור מספר ימים מאז שהעסק נמכר, הנתבע סרב . לשאלה מדוע סרב לקבל את העסק חזרה השיב :
ת: אמרתי לו שהמקום שלו ואין לי מה לעשות איתו. הוא זרק את המפתחות או לקח, לא יודע. אמרתי שיש זכרון דברים, קיבלתי את הכל והכל מסודר. אמרתי לו שהכל שלו.
ש: עולה ממה שענית שאמרת לו שהעסק שלך ברמלה ולכן אתה לא רוצה אתה העסק, אבל לשיטתך אתה מנהל את העסק. מה הקשר המרחק?
ת: היה לי מנהל עבודה והרווחתי.
ש: אם יש לך מנהל עבודה. למה?
ת: לא רציתי את העסק. כל פעם המנהל עבודה היה מכניס אותי ללחץ ללכת לשם ושהמכונה הפסיקה לעבוד.
לשאלת ביהמ"ש, העסק היה רווחי אבל לא רציתי בגלל מס הכנסה ומע"מ שלא יהיה לי יותר מיד הכנסות. לא רציתי להתפתח.
(שורות 20-30 בעמ' 23 לפרוטוקול)
וכן השיב :
ת... אני שנה וחצי עבדתי שם. בגלל מנהל העבודה סגרתי את המקום. בפסח הוא העסיק ערבי בלי רישיונות ואמר לי שהוא ראה את האישור שלו ומאז אמרתי שאני לא רוצה צרות ולא רוצה שיהיה לי כל מיני רווחים. מספיק לי מה שיש לי במוסך.
(שורות 34-35 בעמ' 23 ושורות 1-2 בעמ' 24 לפרוטוקול)
כך, העסק נמכר וכעבור שבוע התובע מבקש לבטל את העסקה. לכאורה, הנתבע מציג מצג לפיו המדובר בעסק מרוויח וטוען בחקירתו:
ש: כשהתובע בא אליך לרכוש את העסק, הוא היה נלהב על העסק. אמרת שהעסק מניב רווחים מאוד גדולים. נכון שהוא היה להוט על העסק?
ת: נכון, בגלל שהוא מכיר את המקום והוא דיבר עם בעל המקום לפני.לא נכון. לא רציתי לתת לו את המקום. ביקשתי ממנו 160,000 ₪ והוא חזר אחרי 3-4 ימים"
(שורות 13-17 בעמ' 24 לפרוטוקול)
וכן :
ת: אני מכרתי לו את המקום, רציתי אפילו יותר, מפה לפה סיימנו ב- 120,000 ₪, לא רציתי למכור לו את הציוד, הוא רצה לתת לי רק 120,000 ואמרתי לו בסדר לבריאות. מה זה משנה כמה רציתי. הסכמתי.
(שורות 4-6 בעמ' 26 לפרוטוקול)
30. ומכאן, גרסתו של הנתבע אינה סבירה בעיני. מחד, לטענתו הוא בכלל לא רצה למכור את העסק לתובע ועשה לו הנחה משמעותית. מאידך, כעבור מספר ימים מבקש התובע לחזור בו מהעסקה, והנתבע אשר טען כי לא רצה בכלל למכור לו את העסק וכי עשה לו הנחה, לא מסכים לבטל את העסקה.
לשאלה מדוע מסרב לקבל את העסק חזרה משיב הנתבע כי העסק היה רווחי ולא היה לו כח להתעסק עם הרווחים ולאחר מכן משנה גרסתו וטוען כי ביקש למכור את העסק בגלל סכסוך עם מנהל עבודה ביחס לקבלת היתרים. ואולם, טענות אלו לא הובאו בתצהיריו של הנתבע וכך גם לא הובא תצהיר של מנהל העבודה לתמיכה בגרסתו.
31. הנתבע הכחיש את השיחות שקיים עם התובע ורעייתו. ובהקשר זה המדובר בגרסה מול גרסה. יחד עם זאת, הנתבע אישר כי התובע סיפר לו בדבר האיומים שקיבל ומכאן יש חיזוק ביחס לגרסתו האותנטית של התובע אשר בעקבותיו פנה מידית אל הנתבע.
32. על כן, אני סבורה כי יש מקום לקבל את גרסת התובע אשר נתמכה בעדות רעייתו וחתנו ולא נסתרה בחקירה הנגדית, ואף בעדות הנתבע עצמו, לפיה הנתבע אישר בפניהם כי הוא היה מודע לסיכון בדבר גורמים עברייניים וכי הוא גם נטל אחריות על כך, ובהתאם ביקש לשכנע אותם להישאר. גרסה זו מתיישבת עם סירוב הנתבע לבטל את עסקת רכישת עסק השטיפה, ימים ספורים לאחר ביצוע העסקה.
33. ומכאן, הוכחה הטעיה וכפועל יוצא לתובע הזכות לביטול החוזה וקמה לצדדים חובת השבה שעניינה ידון בהמשך.
התובע זכאי להשבת הסכומים גם אם וככל שהמדובר בטעות
34. לאור האמור לעיל, המסקנה אליה הגעתי היא כי התובע היה תם לב באופן שבו ביקש לבטל את ההסכם. התובע סבר כי המדובר בעסק בעל פוטנציאל רווחיות שהוא יכול לפתח והתברר לו כי בפועל, הוא מאוים על ידי גורמים עברנייים.
35. גם אם מסקנתי הייתה כי הנתבע לא היה מודע למידע שלא הועבר לידי התובע (בעוד שאני סבורה כי יש לקבע כי הנתבע אכן היה מדוע) , הרי שמתקיים הפגם של טעות .