10. אני סבורה כי יש לקבוע כי מתקיימת בעניינו עילת ההטעייה, ולכן קמה לתובע הזכות לבטל ההסכם.
11. עילת ההטעיה מוגדרת בסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973:
"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".
ובסעיף 14(ד) לחוק מבהיר המחוקק:
"'טעות', לענין סעיף זה וסעיף 15 - בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה".
הבסיס לניתוח עילת ההטעיה היא הטעות.
משמעות המושג טעות היא הערכה שגויה של מציאות הדברים כפי שהם באמת, או כפער בין המציאות שבתודעת הצדדים ובין מציאות הדברים כהוויתה (ראה ע"א 7920/13 עמיקם כרמל נ' אודליה טלמון, [פורסם בנבו] (29/02/16), ע"א 8972/00 שלזינגר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ פ"ד נז(4) 817, 840 (2003) ; דנ"א 2568/97 כנען נ' ממשלת ארצות-הברית, פ"ד נז(2) 632, 666-662 (2003); דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ב' 668 (1992)).
על מנת להוכיח הטעייה, נדרש להוכיח טעות שהיא תוצאה של הטעייה. משמעות הדברים היא שנדרש להוכיח כי הטעות נגרמה על ידי הצד האחר. ההטעיה יכול שתהיה במעשה או במחדל. כאשר צד אינו מגלה לצד השני עובדה אשר בנסיבות העניין היה עליו לגלותה, ועקב כך הצד השני פועל בחוסר ידיעה – הרי היא הטעיה. על צד לעסקה מוטלת חובת גילוי. חובה זו נגזרת מעקרון תום הלב.
12. כפי שיפורט להלן, בנסיבות המקרה דנן, אני סבורה כי יש לקבל את טענתו של התובע לפיה הוא אוים על ידי גורמים עבריינים. לאחר בחינת טענות הצדדים וראיותיהם מצאתי כי מידע זה - רקע של איומים ביחס לעסק - הוסתר מפני התובע והיה ידוע לנתבע ולכן מסיבה זו סרב הנתבע לבטל את העסקה.
אני סבורה כי ככל שמידע זה היה ניתן לתובע הוא לא היה מתקשר בעסקה. משכך מדובר בהטעיה כהגדרתה בחוק, באופן המקנה לתובע זכות ביטול.
עוד אציין כבר עתה, כי לאור מהותיות העניין הרי שאין מדובר בטעות בכדאיות העסקה אלא פגם מהותי שנפל ביחס למידע הנוגע לעסק מבחינת התובע ובני משפחתו.
בהמשך אף אבהיר כי גם אם הייתי מגיעה למסקנה לפיה, לא הוכחה הטעייה, הרי שמכוח דיני הטעות, בנסיבות אלה, יש להפעיל את שיקול דעתו של בית המשפט ולהורות על ביטול ההסכם, כאשר הנתבע לא הראה כי בנסיבות העניין יש מקום לפסוק לנתבעים פיצוי בנסיבות העניין, בהעדר הוכחת נזק מצדו.
להלן יפורטו הדברים. תחילה אפרט את גרסתו העובדתית של התובע ואבהיר מדוע מצאתי לקבלה ולהעדיפה על פני גרסת הנתבע, לאחר מכן אתייחס למשמעות המשפטית של קבלת הגרסה, מבחינת דיני הטעות וההטעיה, ואף מבחינת דיני הפרת חוזה. בסופו של ענין אבחן את הסעד שיש לפסוק בנסיבות העניין , בנסיבות אלה.
הטענה העובדתית של התובע העומדת ביסוד טענת ההטעיה- איום על ידי גורמים עבריינים
13. אכן, עולה כי טענת התובע אינה שגרתית, ומקריאת ראשונה של הדברים ניתן אף לסבור כי המדובר בניסיון של התובע להתחמק מהעסקה בדרך של העלאת טענה בדבר "איום של גברתנים". ואולם אני סבורה כי הוכח כי התובע אכן באופן כנה רצה לרכוש את העסק, להצליח בו והוא אף החל לבצע השקעות בעסק.