פסק דין
+יוער כי כל הציטוטים מופיעים בפסק הדין כפי כתיבתם בפרוטוקול, הדגשות הוספו על ידי מותב זה.
1. התובע רכש מהנתבעים עסק של שטיפת מכוניות. התובע ביטל את עסקת הרכישה בעקבת איומים שקיבל לטענתו מגורמים עבריינים שלא להפעיל את העסק. לטענת התובע הוא הוטעה על ידי הנתבעים וזכאי להשבת כספי התמורה בעקבות ביטול ההסכם על ידיו. הנתבעים מתנגדים לכך וטוענים כי אין כל הצדקה לביטול ההסכם על ידי התובע, ועל כן אין כל מקום להשיב לו את הכספים. זוהי המחלוקת בתיק שבפני.
רקע עובדתי
2. התובע התקשר עם הנתבעים בעסקה לרכישת עסק לשטיפת מכוניות בבני ברק. לטענתו, סוכם כי העסק יירכש בתמורה לסכום של 120,000 ש"ח עבור המוניטין של העסק. לטענתו, בשכנוע הנתבע אשר טען כי יש לו מתעניינים רבים לרכישת העסק, הוא העביר לו סכום של 120,000 ש"ח עבור העסקה, כאשר טרם נחתם הסכם בין הצדדים.
3. התובע קיבל חזקה ומפתחות בנכס ביום 5.7.16.
4. לטענת התובע, מספר ימים לאחר קבלת המפתחות, ביום 8.7.16 נמצאו שרשראות ברזל ומנעול על העסק. לטענתו, הוא יידע את הנתבע אשר התנצל , הסירן לאחר מספר שעות והבטיח שהדבר לא יחזור.
5. התובע טוען כי כעבור מספר ימים ביום 11.7.16 שלושה גברתנים הגיעו לביתו ואיימו על חייו ועל חיי משפחתו אם ימשיך בתפעול העסק. לטענתו, בשיחה שניהל עם הנתבע נודע לו כי הנתבע הסתבך עם אותם גורמים, דבר שלא גולה לו במשא ומתן.
בעקבות זאת, הודיע ביום 12.7.16 לנתבע על ביטול העסקה והשיב לו את החזקה.
6. התובע עותר להשבת סכום שהועבר לחשבון הבנק של הנתבעים בסך של 100,000 ש"ח ושיק נוסף על סך של 17,000 ₪, סך נוסף של 20,000 ₪ ששולמו על ידי התובע לנתבע במזומן, סך של 16,200 ש"ח - תשלום דמי שכירות בגין חודש יולי 2016 לבעל המקרקעין ששולמו לדרישת הנתבעים במקומם, וכן סך נוסף של 50,000 ש"ח בגין עוגמת נפש.
7. הנתבעים צרפו לכתב ההגנה זכרון דברים נושא תאריך 5.7.16 ביחס לרכישת העסק. לטענתם, התובע שילם כספים בגין הנכסים והציוד של העסק. הנתבעים טוענים שהתובע רצה לקבל את העסק מידית ולכן העביר מיוזמתו תשלומים לפני החתימה על זכרון הדברים. לטענתם, התובע נטש בפתאומיות את המקום והחזיר מפתחות. הם מסרבים לבטל את העסקה. התובע רשאי בכל רגע לקבל בחזרה חזקה. הנתבעים הכחישו כל קשר לגורם עברייני.
דיון
8. השאלה שיש לבחון היא האם קמה לתובע הזכות לבטל את ההסכם ?
9. התובע טוען כי הנתבע הטעה אותו ביחס למצגים הנוגעים לעסק. ככל שהיה יודע כי העסק מאויים על ידי גורמים עבריינים, הרי שלא היה מסכים לרכישת עסק המכוניות.
10. אני סבורה כי יש לקבוע כי מתקיימת בעניינו עילת ההטעייה, ולכן קמה לתובע הזכות לבטל ההסכם.
11. עילת ההטעיה מוגדרת בסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973:
"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".
ובסעיף 14(ד) לחוק מבהיר המחוקק:
"'טעות', לענין סעיף זה וסעיף 15 - בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה".
הבסיס לניתוח עילת ההטעיה היא הטעות.
משמעות המושג טעות היא הערכה שגויה של מציאות הדברים כפי שהם באמת, או כפער בין המציאות שבתודעת הצדדים ובין מציאות הדברים כהוויתה (ראה ע"א 7920/13 עמיקם כרמל נ' אודליה טלמון, [פורסם בנבו] (29/02/16), ע"א 8972/00 שלזינגר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ פ"ד נז(4) 817, 840 (2003) ; דנ"א 2568/97 כנען נ' ממשלת ארצות-הברית, פ"ד נז(2) 632, 666-662 (2003); דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ב' 668 (1992)).
על מנת להוכיח הטעייה, נדרש להוכיח טעות שהיא תוצאה של הטעייה. משמעות הדברים היא שנדרש להוכיח כי הטעות נגרמה על ידי הצד האחר. ההטעיה יכול שתהיה במעשה או במחדל. כאשר צד אינו מגלה לצד השני עובדה אשר בנסיבות העניין היה עליו לגלותה, ועקב כך הצד השני פועל בחוסר ידיעה – הרי היא הטעיה. על צד לעסקה מוטלת חובת גילוי. חובה זו נגזרת מעקרון תום הלב.
12. כפי שיפורט להלן, בנסיבות המקרה דנן, אני סבורה כי יש לקבל את טענתו של התובע לפיה הוא אוים על ידי גורמים עבריינים. לאחר בחינת טענות הצדדים וראיותיהם מצאתי כי מידע זה - רקע של איומים ביחס לעסק - הוסתר מפני התובע והיה ידוע לנתבע ולכן מסיבה זו סרב הנתבע לבטל את העסקה.
אני סבורה כי ככל שמידע זה היה ניתן לתובע הוא לא היה מתקשר בעסקה. משכך מדובר בהטעיה כהגדרתה בחוק, באופן המקנה לתובע זכות ביטול.
עוד אציין כבר עתה, כי לאור מהותיות העניין הרי שאין מדובר בטעות בכדאיות העסקה אלא פגם מהותי שנפל ביחס למידע הנוגע לעסק מבחינת התובע ובני משפחתו.
בהמשך אף אבהיר כי גם אם הייתי מגיעה למסקנה לפיה, לא הוכחה הטעייה, הרי שמכוח דיני הטעות, בנסיבות אלה, יש להפעיל את שיקול דעתו של בית המשפט ולהורות על ביטול ההסכם, כאשר הנתבע לא הראה כי בנסיבות העניין יש מקום לפסוק לנתבעים פיצוי בנסיבות העניין, בהעדר הוכחת נזק מצדו.
להלן יפורטו הדברים. תחילה אפרט את גרסתו העובדתית של התובע ואבהיר מדוע מצאתי לקבלה ולהעדיפה על פני גרסת הנתבע, לאחר מכן אתייחס למשמעות המשפטית של קבלת הגרסה, מבחינת דיני הטעות וההטעיה, ואף מבחינת דיני הפרת חוזה. בסופו של ענין אבחן את הסעד שיש לפסוק בנסיבות העניין , בנסיבות אלה.
הטענה העובדתית של התובע העומדת ביסוד טענת ההטעיה- איום על ידי גורמים עבריינים
13. אכן, עולה כי טענת התובע אינה שגרתית, ומקריאת ראשונה של הדברים ניתן אף לסבור כי המדובר בניסיון של התובע להתחמק מהעסקה בדרך של העלאת טענה בדבר "איום של גברתנים". ואולם אני סבורה כי הוכח כי התובע אכן באופן כנה רצה לרכוש את העסק, להצליח בו והוא אף החל לבצע השקעות בעסק.
אין כל תשתית ראייתית שהוצגה על ידי הנתבע, לסיבה לחזרת התובע מהעסקה לאחר זמן כה קצר.
גרסת התובע נשמעת אמיתית, אותנטית, ונתמכת גם בעדים שהובאו מטעם התובע שתמכו בגרסתו. אכן, עדים אלה הם בני משפחה אולם העדים נשמעו אמינים, לא קמו סתירות בגרסתם, ועדותיהם משתלבות עם מכלול חומר הראיות.
להלן יפורטו הדברים:
לתובע הייתה מוטיבציה לרכוש את העסק ולהשקיע בו
14. התובע הוכיח כי התלהב מהעסקה של רכישת עסק שטיפת המכוניות. התנהגות התובע בפועל עולה בקנה אחד עם גרסתו. התובע העביר את הכסף מיידית לצד שכנגד, ואף החל לבצע השקעות בנכס. כך בעדותו העיד:
"ת: נכון שאני מכיר את המקום הזה איזה חצי שנה או שנה לפני הזמן. רציתי לקחת אותו ולא ידעתי שמדובר על זה. המכונה היתה הרוסה. היתה מכונה אחרת. כשראיתי את המכונה החדשה, זה הלהיב אותי לקחת את המקום.
הלכתי, ראיתי זה טוב ולקחתי. לא אמרתי כי הכל יצא ספונטאני. לא תכננתי את זה. כשאני הייתי, היתה מכונה הרוסה וכשבאתי היתה מכונה חדשה ואמרתי שאני הולך עם זה. יש לי ניסיון.
ש: לפי סע' 7 לתצהיר שלך, אתה אומר שחרף העובדה שלא נחתמו הסכמים, שוכנעת על ידי חמיס להעביר לו את כל הכסף בבהילות. למה בבהילות?
ת: העברתי לו את ה-100 ו-20 כי דיברנו, היה לנו שיחה, מצאתי כאילו אדם ישר. לא ידעתי שהוא עובד עלי.
ש: כמה זמן היית בעסק?
ת: 3-4 ימים. לא יותר מזה. לא זוכר במדוייק.
ש: העסק היה טוב ב-3-4 הימים?
ת: בגלל האופי הטוב אני יודע לשקם דברים. שיקמתי את השטיפה. אני לא מפחד מעבודה
ש: הדבר הראשון שעושים כדי לשקם עסקים זה להחליף גלופה ולהזמין שלטים מהיום שישבת שם. מה בוער לך? למה הזמנת לגלופה ושלטים.
ת: כשנכנסתי רצתי לעשות ישר שלטים כי ידעתי שאני נמצא במקום ואמשיך לעבוד. לא ידעתי שיקרה המקרה הזה ושיאיימו עלי. לא החלפתי גלופה. החלפתי מכשיר. שילמתי 5000 ₪. את כל המכשיר החלפתי חדש. זה שאני לא יודע לקרוא זה לא אומר שאני סתום. הלכתי לבן אדם ... הלכתי לעשות שלטים. חמיס שלח אותי למישהו מהמשפחה שלו.
ש: יומיים שלושה עזבת אחרי מה שעשית. זה מתקבל על דעתך שכך עושה איש עסקים?
ת: אין מחלוקת על המקום כי רציתי את המקום. אני לא ידעתי מה יכול לקרות.
(שורות 13-28 בעמ' 17 לפרוטוקול )
מכאן, התובע היה מעונין בעסק, העביר את התמורה אף לפני שנחתם זכרון דברים (אף לשיטת הנתבע כפי יובהר להלן) , ואף החל להשקיע בעסק .
מקבלת מפתחות העסק ארעו בתוך 7 ימים שני אירועים שהביאו את התובע להחלטה לביטול העסקה
15. אין מחלוקת כי כעבור 7 ימים מקבלת החזקה, התובע ביקש לחזור בו מהעסקה.
מבחינת לוח הזמנים עולה כי הועברו לידי התובע מפתחות העסק ביום 5.7.16 .
התובע טען בתצהירו כי לאחר שלושה ימים של הפעלת העסק הופתע למצא שרשרת ברזל ומנעול בכניסה לעסק אשר מנעה את כניסתו והפעלת העסק. התובע הצהיר:
"פניתי אל הנתבעים לפשר הצבת השרשרת ומניעת המשך הפעילות. הנתבע התנצל והבטיח להסדיר את הענין באופן מידי ואכן לאחר מספר שעות הגיעו מי מאנשי הנתבעים והסירו השרשרת והמנעול מהכניסה לעסק. עוד באותו היום ובעקבות האירוע החמור כאמור התקיימה פגישה ביני לבין הנתבעים בבית הנתבע בעיר רמלה. הנתבע הבטיח כי הדבר לא יחזור על עצצו שכן לטענתו הסדיר העניינים אל מול אותם גורמים" (סעיף 11 לתצהיר עדות ראשית).
עדות זו לא נסתרה, התובע לא נשאל על כך בחקירתו הנגדית.
16. ביום 10.7.16 התובע טען כי אוים על ידי גורמים עברייניים. גרסתו של התובע הובאה בחקירתו :
ת: אין מחלוקת על המקום כי רציתי את המקום. אני לא ידעתי מה יכול לקרות. הגעתי הביתה ומול הרכב שלי באו 3 ושאלו אם אני עובד בשטיפה של חמיס ועניתי כן. אמרו לי שאם אני רוצה לשמור על החיים שלי ושל הילדים שלי שאעזוב את המקום ואלך. איימו עלי. רציתי להמשיך לעבוד. אישתי והילדים לחצו עלי. כסף לא נותן לי כלום, אישה וילדים כן ולכן הלכתי.
ש: הגשת 2 תלונות למשטרה, האחת על זיוף.
ת: ביום שקרה לי, למחרת הלכתי לרמלה והגשתי תלונה על איום.
(שורות 35-36 בעמוד 18 לפרוטוקול ושורות 1-8 בעמ' 18 לפרוטוקול)
ש: איש עסקים כמוך שנמצא בעסק יומיים, משלם 120,000 ₪ על מוניטין כביכול שלא הוצג בפניך מאזן ולא כלום. הרו"ח לא היה קיים. למה שילמת? על סמך מה?
ת: היה ביננו סיכום שהכל ידפוק כמו שצריך. אחרי 3 ימים הכל השתבש. זה לא תלוי בי. זה הגורל.
ש: סמכת עליו.
ת: כן. האמנתי לו. אחרי 3 ימים באו אלי אנשים שאני לא מכיר. אחרי סיפרתי לו שאיימו עלי הוא אמר לי שגם עליו איימו.. הוא אמר לי לא לפחד ושגם עליו איימו. הוא אמר לי שגם שרפו לו את העסק.
ש: אם אומר לך שלחמיס יש עסק משגשג של מוסכים ברמלה ולא היה מעורב מעולם עם שום גורם פלילי ואין לו תיק במשטרה?
ת: אני לא ממציא, את זה הוא סיפר לי. הוא ניסה לשכנע אותי להמשיך לקחת את המקום.
ש: שאלת עליו?
ת: לא שאלתי. באתי למוסך אמר לי לאן לבוא. סגרנו הכל ודרך הטלפון רציתי לקחת ... ב-120 והוא אמר שאישתו לא מסכימה בסכום הזה.
ש: הם רוצים למכור לך את העסק והסתירו שהם קשורים לעבריינים.
ת: מה זה שייך? אחרי שקרה המקרה אני מרגיש שבין דיבורים למעשים זה שונה מקצה לקצה. אחרי שקרה המקרה הכל התברר לי הדברים האמיתיים. אני רואה עם מי אני מתעסק. אם הוא סיפר לי אנשים שהיה לו קצר איתם, מה אני יכול לעשות?
ש: יש לך קשר עם גורמים פליליים?
ת: לא.
ש: מה פתאום הופיעו 3 עבריינים אחרי 3 ימים? למה לא באו לעסק אלא הביתה?
ת: תשאל את הנתבע איזה עסקים יש לו עם אנשים. מאיפה אני יכול לדעת.
ש: מי הם שלושת האנשים ומאיפה אתה יודע שהם עבריינים.
ת: באו אלי 3 אנשים, אני פותח את הדלת של הרכב, שאלו אותי שאלות ולא עניתי. הם איימו עלי.
...
ש: איפה הגשת את התלונה?
ת: של האיומים ברמלה. כי הוא גר ברמלה. זה עבר אחרי זה לנתניה. המשטרה הציגה בפני תמונות אם אני מזהה אותם. לא זיהיתי מה אני יכול לעשות.
(שורות 33-36 בעמ' 19 ושורות 1-26 בעמ' 20 לפרוטוקול)
17. הנתבע טען כי התובע ביקש להתחמק מהעסקה כעבור 3 ימים מאחר שהתברר לו שהעסק לא שווה.
איני מקבלת את הטענה.
ראשית התובע עומת עם הטענה וגרסתו לא נסתרה:
ש: הרסת את העסק. אין לך מושג בשטיפה. צעקת על העובדים שלך והם ברחו ממך ובגלל זה ראית שהעסק לא שווה והמצאת את הסיפור על העבריינים וזו האמת.
ת: אני יודע להתייחס עם אנשים בצורה נכונה. אני יודע לכבד. כל החיים עסקתי עם אנשים. כל החיים היו לי פועלים. אני שכרתי את כל המקום. כשאני שוכר את המקום אני לא חייב להחזיק מי שהיה שם ואני אחליט מי יהיה במקום. פניתי לשוכר ואמרתי לו שאני לא אתן לו את המקום ב-7,000 וביקשתי 10,000 ₪ והוא סירב. רק התחלתי לבנות אותו. עבדתי בין 3-4 ימים בעסק. איך אפשר להרוס עסק בטווח כזה. היה לי ויכוח עם הפנצ'ר מאכר ולא עם כל עובד אחר. העדים שמעידים היו ביום הראשון ולמחר עזבו. היה לי פועל אחד שלי ופועל יהודי מרמלה שבא לעבוד אצלי. את שאר העובדים שיחררתי.