12. ביום 11.4.16, לאחר שהנתבעת סירבה לחתום על ההסכם עם היזם החיצוני, נשלח אליה מכתבו של עו"ד טורקלטאוב בשמה של התובעת אשר כותרתו : "התראה בגין הפרת הסכם הלוואה מיום 26.2.15". בסעיף 3 לאותו מכתב הוסבר כהאי לישנא: "מרשתי המתינה לסילוק החוב, כולל הפרשי ריבית הפיגורים באמצעות היזם שאתו הייתם אמורים לחתום על הסכם ההתקשרות, אלא שעל פי המידע שניתן בידי מרשתי עד עצם מועד זה לא נחתם על ידכם ההסכם האמור ובהתאם אין היזם מתכוון לסלק את ההלוואה". הנתבעת נדרשה באותו מכתב לסלק את ההלוואה בתוך 30 ימים, שאם לא כן תופקדנה ההמחאות שנתנה בידי התובעת להבטחת חלקה בערבות, וימומשו הזכויות בנכס.
13. ביום 21.4.16 השיב ב"כ הנתבעת לעו"ד טורקלטאוב והבהיר כי בכוונת מרשתו לפרוע את חלקה בהלוואה, אלא שלצורך כך מתבקשת שנית העברת כל המסמכים הקשורים בניהול החברה, ומתבקש חילוט הערבות הבנקאית שניתנה לסילוק ההלוואה לפי סעיף 5 (ד) להסכם ההלוואה הראשונה.
14. למחרת היום, ובטרם חלפו 30 ימים בהתאם למכתב עו"ד טורקלטאוב, הציגה התובעת את ההמחאה דנא לפירעון בסניף הבנק של הנתבעת.
15. ביום 25.4.16 פנה ב"כ הנתבעת לעו"ד טורקלטאוב, חזר על טענותיו ממכתבו הקודם, תוך שהוא מדגיש כי היה על התובעת לפעול לסילוקו של החוב במועדו תוך שימוש בערבות הבנקאית האמורה שהופקדה בידיה לצורך כך, ומלין על כך שמבין כל בעלי הדירות הערבים בחרה התובעת להציג לפירעון את המחאת הערבות רק כנגד הנתבעת. על כן הודיע ב"כ הנתבעת לעו"ד טורקלטאוב כי מרשתו החליטה שלא לכבד את ההמחאה.
16. התובעת הגישה את ההמחאה המחוללת לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. הנתבעת הגישה ביום 12.9.16 את התנגדותה, ובהסכמת הצדדים בדיון מיום 19.12.16, ניתנה לנתבעת הרשות להתגונן מפני התובענה. דיון הוכחות בו העידו הנתבעת, גולדיאן ועו"ד טורקלטאוב התקיים ביום 31.12.17, וביום 19.7.18 נשלמה הגשת סיכומי טענות הצדדים.
17. דומה כי לשלושת גיבורי פסק דין זה, התובעת, הנתבעת, ועו"ד טורקלטאוב מטרה זהה. להציל את אמתחתו שלו מהספינה המתמלאת מים. על סיפון האניה הם מתנגשים זה בזה.
מוצא פיות הצדדים:
18. בתצהיר התנגדותה הטילה הנתבעת דופי בתובעת על כך שהעמידה את ההמחאה לפירעון ממניעים זרים שתכליתם לאלץ את הנתבעת לחתום על ההסכם עם היזם החיצוני חרף הפגיעה הצפויה לה מכך. הנתבעת העלתה תמיהות ביחס להתנהלותו המקצועית של עו"ד טורקלטאוב כבא כוחן הן של החברה והן של התובעת במקביל, לרבות ביחס לניהולו של חשבון הנאמנות, והצביעה על כך שמתוך כל בעלי הדירות הערבים להסכמי ההלוואה בחרה התובעת להציג לביצוע רק את ההמחאה שלה, ולא זו אף זו, אף חדלה בכך שלא השתמשה לצורך פירעון ההלוואות בבטוחות בנקאיות שהפקידה החברה בידיה למטרה זו. כן נטען כי עלפי תנאי הסכם ההלוואה הראשונה הייתה התובעת רשאית להציג את ההמחאה לפירעון בתוך 7 ימים ממועד פירעון ההלוואה, וכי מועד זה חלף כבר בשנת 2015, ברם טענה זו נזנחה בסיכומי הנתבעת.