החלטה
1. לפניי בקשת הנאמן להסדר הנושים של חברת לינום בע"מ (להלן בהתאמה: "הנאמן" ו"לינום"), להורות על שחרור ערבות ביצוע שהעמידה לינום לטובת שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ (להלן: "שפיר").
מבוא
2. ביום 15.10.2013 נכרת בין לינום לשפיר הסכם במסגרתו קיבלה על עצמה לינום לשמש קבלן מבצע מטעמה של שפיר לבניית גשרים על כביש חוצה ישראל (להלן בהתאמה: "ההסכם" ו"הפרוייקט"), עבור המזמינה, חברת כביש חוצה ישראל בע"מ (להלן: "המזמינה").
3. כאמור בסעיף 17 להסכם וכחלק מתנאי ההסכם, העמידה לינום ערבות ביצוע לטובת שפיר, בסכום של כ – 4.3 מיליון ₪.
4. במהלך חודש יולי 2016 הודיעה לינום לשפיר על סיום עבודתה בפרוייקט וביקשה ממנה לפעול בהקדם לצורך מסירת הפרויקט למזמינה.
5. לטענת הנאמן, הגשרים נשוא הפרויקט לא רק שנמסרו למזמינה, אלא אף נפתחו לשימוש הציבור, דבר המעיד על סיומו המוצלח של שלב הביצוע, להבדיל משלב תקופת הבדק העומד בפתח ואשר בגינו יש להמציא למזמינה לכל היותר ערבות בדק. חרף זאת, שפיר סרבה לשחרר לנאמן את ערבות הביצוע שקיבלה מלינום, בנימוק שהמזמינה עדיין לא שחררה את ערבויות הביצוע שקיבלה משפיר.
6. מכאן הבקשה שלפניי.
טענות הנאמן
7. הנאמן טוען כי ערבות הביצוע נועדה להבטיח את ביצועו של ההסכם מצידה של לינום. מרגע שהגשרים נפתחו לתנועה ומשרתים את הציבור הרחב ברי כי הסתיים שלב הביצוע ועל שפיר לשחרר את ערבות הביצוע.
8. לשיטת הנאמן, לשון החוזה ותכליתו אינן תומכות בהפיכת לינום למעין "מבטח משנה" של שפיר ביחסיה מול המזמינה, וודאי שלא בגין סיכונים או מחלוקות שנתגלעו בין שפיר למזמינה ואשר אינם נוגעים לחלקה של לינום בביצוע הפרויקט.
9. עוד טוען הנאמן כי ההלכה הפסוקה מבהירה באופן חד משמעי כי הסכם "גב אל גב" נועד לחול במצבים בהם אי התשלום קשור במחדל של קבלן המשנה (רע"א 3458/10 צוות קרקע יורם פליבצקי נ' הקודחים שבת בע"מ (פורסם בנבו, 05.09.10) ; ת"א 12100-10-12 אולניק נ' עיריית קלנסוואה (פורסם בנבו, 05.12.13)). הדברים יפים מכח קל וחומר בענייננו, עת לא מדובר בדרישת תשלום של קבלן המשנה אלא בבקשה לשחרור ערבות ביצוע, מקום בו לא רק שהביצוע של קבלן המשנה הסתיים, אלא שמזמין העבודה אף הבהיר בלשון מפורשת כי אין לו טענה כלפי לינום במישור הביצוע וכי הסיבות בגינן הוא ממשיך להחזיק בערבות הביצוע של הקבלן הראשי (שפיר) הן אחרות לגמרי.
10. כמו כן, כך טוען הנאמן, בהתאם להסכם המקורי שבין הצדדים, לינום לא היתה אמורה להפקיד את ערבותה בידי שפיר, אלא בידי המזמינה. אולם, בהמשך ולאחר חתימת ההסכם, השתנה הדבר עקב דרישה מצד המזמינה, אשר מטעמי נוחות ביקשה כי תופקד בידיה ערבות אחת, תחת שתי ערבויות ביצוע. על כן, אומד דעת הצדדים במועד חתימת ההסכם היה ליצור אבחנה בין ערבות לינום וחיוביה לפי הערבות, לבין חלקים אחרים של הפרויקט הקשורים בשפיר.
11. עוד טוען הנאמן כי האפשרות לחלוקת דיבידנד לנושים הרגילים במסגרת הסדר הנושים של לינום מותנית בשחרור ערבויות הביצוע, אשר הערבות שבעניננו מהווה כ – 50% מהן. על כן, לנושיה של לינום נגרם נזק הולך וגובר בשל העיכוב בשחרור ערבות הביצוע.