טענות שפיר
12. לטענת שפיר, ההסכם הוא בתנאי "גב אל גב" בכל המובנים – הן לעניין ביצוע העבודות (סעיף 1 וסעיף 8 להסכם), הן לגבי תנאי התשלום (סעיפים 5-6 להסכם) והן לעניין אחריות ונזיקין (סעיף 13 להסכם).
13. לעניין ערבות הביצוע, טוענת שפיר כי כפי שנקבע בסעיף 17 להסכם, הערבות הינה בדיוק "בהתאם לחוזה הביצוע" עם המזמינה. חוזה הביצוע, מציינת שפיר, צורף כנספח 5 לתצהיר מטעמה, ותנאיו הוחלו גם על ההסכם. לפיכך, ערבות הביצוע מבטיחה לא רק את השלמת הפרויקט מבחינת ביצועו, אלא גם את העמידה בלוחות הזמנים, ומבטיחה כל פיצוי, נזק, הפסד וכו' בהתאם לחוזה הביצוע.
14. שפיר טוענת כי העד אבי פנטורין שהעיד מטעמה, הבהיר בעדותו מיום 13.11.2017 כי המזמינה מקזזת סכום כולל של 40,000,000 ₪ מתוך הסכום הכולל המגיע לשפיר, בגין טענות של המזמינה לעיכוב בלוח הזמנים. עוד העיד מר פנטורין, כי לשפיר טענות בדבר אחריותה של לינום לעיכובים וכי רק בשל העובדה שהמזמינה טרם חילטה את ערבות הביצוע של שפיר, נמנעה שפיר מלחלט את ערבות הביצוע שמסרה לה לינום.
15. שפיר מוסיפה וטוענת כי היות והאחריות של לינום על פי ההסכם הינה "גב אל גב" לזו של שפיר כלפי המזמינה, אין כל בסיס לבקשת הנאמן לשחרר את לינום מערבות הביצוע והעברתה של לינום לשלב אחריות הבדק וערבות הטיב, כאשר שפיר עדיין מחויבת בהעמדת ערבות הביצוע וחשופה לדרישת חילוט אפשרית מצד המזמינה בגין העבודות שביצעה לינום.
16. עוד טוענת שפיר, כי פתיחת הגשרים לציבור הרחב, כפי שציין הנאמן, אינה תנאי מספיק להשבת ערבות הביצוע, שכן נדרשת גם "מסירה" של הגשרים בהתאם לחוזה בינה לבין המזמינה.
17. כמו כן, כך טוענת שפיר, בשים לב להשלכות העצומות של החיוב שהשיתה עליה המזמינה בגין איחור במסירת הפרויקט, וחלקה של לינום בכך, הרי שויתור מצד שפיר על החזקתה בערבות הביצוע של לינום חושפת אותה לנזק עצום בהיקף מלוא סכום הערבות הבנקאית.
תשובת הנאמן לטענותיה של שפיר
18. בסיכומי התשובה חוזר הנאמן על טענותיו ומציין כי המזמינה הודיעה באופן מפורש כי "חוצה ישראל לא מחזיקה בערבות הביצוע בגלל עבודות שביצעה לינום". על כן, כך טוען הנאמן, הבעיה היחידה שייתכן ותצוץ בעתיד הינה סוגיה הנוגעת לטיב, להבדיל מביצוע שבגינו ניתנה ערבות הביצוע.
19. עוד טוען הנאמן כי הפרשנות המוצעת על ידי שפיר למילים "בהתאם לחוזה הביצוע" המופיעות בסעיף 17 להסכם, סותרת באופן חזיתי את ההלכה הפסוקה של בית המשפט העליון, אשר קבע כי תניות גב אל גב אין פירושן הפיכת קבלן המשנה ל"מבטח דה- פקטו" של הקבלן הראשי.
20. לעניין עדותו של מר פנטורין טוען הנאמן, כי יש ליחס לעדותו משקל נמוך וכי עדותו מדגישה את הסתירה הפנימית בטענות שפיר, אשר מסתתרת מצד אחד מאחורי המזמינה ומצד שני מתכחשת להודאת המזמינה כי לא נפל דופי בעבודתה של לינום, ומנסה לעקרה מתוכן.
21. עוד טוען הנאמן כי טענותיה המאוחרות של שפיר אודות נשיה אפשרית שלה כלפי לינום אינן אלא הרחבת חזית שכן הועלו רק בשלב האחרון של סיכומי התשובה. לעניין זה מבהיר הנאמן, כי כאשר התקשר עם שפיר בנוגע להשלמת העבודות, עמד הפרויקט במצב בו היה מוסכם על הצדדים כי למעלה מ- 95% ממנו הושלם. על כן, הוסכם בין הצדדים להשלימו לתועלת שניהם, כאשר היה ותאלץ שפיר מכאן ואלך להוציא הוצאות לצורך השלמת הפרויקט, בגין חלקה של לינום, תהא זכאית שפיר לשיפוי, בעיקר בדמות קיזוז ההוצאה העודפת שהוציאה לאחר חתימת ההסכם בגין סכומים שהיה על לינום להשלימם. מכאן ועד לניסיון להשית על לינום סכומי עתק הקשורים בטענות בדבר תפקודה או בשל איחורים נטענים שאירעו טרם הקפאת ההליכים, הדרך ארוכה.