פסק דין
תביעה לאכיפת הסכמים שנכרתו בין הצדדים ביום 30/05/2011 וביום 11/11/2011 בדרך של העברת חלק מהמניות של הנתבעות 6-8 לידי התובעים, יורשי המנוח מר משה בן אור ז"ל.
הנדרש לנדון
1. התובעים הם יורשיו של המנוח מר משה בן אור ז"ל (להלן- המנוח) ע"פ צו קיום צוואה מיום 25.6.15.
בין המנוח לנתבעים 1-2 התקיימה מערכת יחסים עסקית במסגרתה אף נחתמו ההסכמים נושא התביעה, כפי שיפורט בהרחבה בהמשך הדברים.
הנתבעים 1-5 הם בני משפחת גזיאל ואילו הנתבעות 6-8 הן חברות שונות שנמצאו בבעלותם או בשליטתם המלאה או החלקית ועוסקות בתחום הבנייה (להלן- החברות).
וביתר פירוט –
הנתבע 1 (להלן – יניב) הוא בנם של הנתבע 2, מר רוברט גזיאל (להלן- רוברט) והנתבעת 3, הגב' שושנה גזיאל (להלן – שושנה) ואחיהם של הנתבעים 4-5 (להלן- אלדד ותומר בהתאמה).
הנתבעת 6 היא חברה העוסקת בתחום הבניה, אשר בעת חתימת ההסכמים נושא התביעה בעלי המניות בה היו רוברט – 99% ושושנה 1% (ראו דו"ח רשם החברות – נספח א' לכתב התביעה המתוקן).
הנתבעת 7 היא חברה העוסקת בתחום הבניה, אשר בעת חתימת ההסכמים נושא התביעה בעלי המניות בה היו יניב – 99% ואלדד - 1% (וליתר דיוק - יניב מחזיק 10,000 מניות ואילו אלדד מחזיק 100 מניות ממניות החברה, ראו דו"ח רשם החברות נספח ב' לכתב התביעה המתוקן).
יאמר כבר עתה, לגבי הנתבעת 7 נערך הליך הסדר נושים בתיק פר"ק 30817-05-15 (מחוזי ת"א) ובשל כך התביעה כנגדה בתיק זה נדחתה בפסק דין שניתן על ידי ביום 29.6.16 ואכן בהבהרת ב"כ התובעים לסיכומיו הוא מציין כי נוכח דחיית התביעה כנגד הנתבעת 7 אין התובעים מבקשים סעד בעניינה.
הנתבעת 8 היא חברה העוסקת בתחום הבניה, אשר בעת חתימת ההסכמים נושא התביעה בעלי המניות בה היו מר אבנר בן סימון 50%, יניב – 25%, רוברט - 25% (ראו דו"ח רשם החברות; נספח ג' לכתב התביעה)
ההסכם הראשון
2. בשל חובות כלכליים אליהם נקלעו הנתבעים או חלק מהם, פנה יניב למנוח בהצעה לפיה הם ירכשו יחדיו את הזכויות של הנתבעים והחברות בפרויקטים ונכסים שונים וזאת כנגד תשלום חובות כספיים שונים הרובצים על הנתבעים והתחייבויות נוספות שיפורטו להלן.
ואכן ביום 30.5.11 נחתם הסכם בין יניב והמנוח, מצד אחד, לבין הנתבעים 2-8 מצד שני (להלן- ההסכם הראשון), במסגרתו הוסכם כי זכויות ונכסים שונים המפורטים בסע' א' להסכם הראשון יועברו מהנתבעים 2-8 לידי יניב והמנוח וזאת כנגד תשלום חובות שונים של הנתבעים, אשר עמדו על סך של כ – 38 מליון ₪ ואשר פורטו בנספח להסכם הראשון (מוצג ד' 3 לתצהיר הגב' ורד בר אור), הזכויות המועברות ע"פ ההסכם הן בעיקרן זכויות בפרויקטים שונים של בנייה, כאשר הרוכשים, יניב והמנוח, אמורים היו להשלים את בניית הפרויקטים וליהנות מריווחיהם בחלקים שווים.
עוד צוין בהסכם הראשון כי מיד לאחר חתימתו מתחייבים המוכרים "להעביר מניות בגין הזכויות המפורטות" בסע' א' להסכם הראשון לידי הרוכשים - יניב והמנוח (סע' ג' להסכם הראשון) וזו לשונו של סע' ג' להסכם הראשון –
"מובהר בזאת כי לאחר חתימת הסכם זה מתחייבים הצדדים להעביר מניות בגין הזכויות המפורטות לעיל לרוכשים"
ההסכם הראשון כלל התחייבויות נוספות מצד הצדדים. כך התחייב יניב להעביר המניות הרשומות על שמו בפרויקטים אחרים אשר לא כלולים בהסכם הראשון לנתבעת 6 (סע' ד' להסכם הראשון); התחייבות של יניב והמנוח למחוק הערת אזהרה אשר הייתה רשומה לטובת צד ג' בשם צביקה דינר על המשק במושב ינוב בו התגוררה משפחת גזיאל, וזאת תוך שלושה חודשים ממועד חתימת ההסכם, וכן ביטול מעמדו של יניב כמנהל בחברות המשפחתיות.
3. לטענת התובעים, יורשי המנוח, ההסכם הראשון נחתם בשל מצוקה כלכלית של הנתבעים והחובות הגדולים שרבצו לשכמם, וציפייתם כי המנוח, יזם עסקי בעל ממון, יסייע להם להתגבר על חובות אלו (ראו עדות הגב' ורד בן אור, בת זוגו של המנוח בסע' 6 לתצהירה). עוד הם טוענים כי עיקר החובות המפורטים בהסכם הראשון, בשיעור של 26 מליון ₪ אכן נפרעו וכי כתשעה מליון מתוך סך החובות המפורטים בנספח להסכם הראשון הן חוב למנוח עצמו (שם, סע' 7 לתצהיר).
4. לגרסת התובעים, משחלף זמן והמניות לא הועברו ע"ש המנוח כמפורט בהסכם הראשון ולאחר שפניותיו ליניב בעניין זה לא נענו, שבו הצדדים וחתמו על הסכם נוסף שעיקרו נועד להבהיר את זכויות המנוח בפרויקטים השונים בהתאם להסכם הראשון.
הנתבעים טוענים, מאידך, כי חתימת ההסכם השני, אשר פרטיו יובאו להלן, נעשתה על מנת להימנע מחובת דיווח לרשויות המס הנדרשת מיישום הוראות ההסכם הראשון המהווה למעשה "עסקה במקרקעין" המחייבת דיווח לרשויות המס ותשלום מס בהתאם.
יצוין כי על ההסכם השני חתמו המנוח ויניב, ואולם יניב חתם אף בשם הנתבעות 7-8 תוך שהוא מצהיר בהסכם על סמכותו לחתום בשמן (החתימה נעשתה תוך שימוש בחותמת החברות הנזכרות). להלן נרחיב בפרטי ההסכם השני שנחתם בין הצדדים -
ההסכם השני
5. ביום 11.11.11 נחתם הסכם בין המנוח לבין יניב והנתבעות 7-8 וכן חברת גזיאל פיטוסי חברה בניה ויזמות בע"מ (להלן – חברת פיטוסי) במסגרתו צוין כי המנוח השקיע כספים בפרויקטים של החברות (הנתבעות 7-8 וחברת פיטוסי) וכי החברות הועידו את כספי השקעתו בפרויקטים שונים של בניה כמפורט בהסכם השני וכי כנגד השקעותיו יהא המנוח זכאי לקבל מחצית מריווחי כל הפרויקטים, ובלשונו של סע' 3 להסכם –
"מובהר בזאת באופן מפורש וברור, כי לבן אור הזכות לקבל 50% מהרווחים הנקיים שיהיו בכל אחד מהפרויקטים, בין אם הוא ירשם כבעל מניות בחברות גזיאל ובין אם לא, בין אם ירשם כבעלים של המקרקעין ובין אם לא"
כך צוינה בהסכם השני הצהרתו של יניב כי הוא רשאי להתחייב בשם כל אחת מהחברות או כי קיבל הסכמת השותפים בהן להעביר למנוח מחצית מריווחיהן. יניב התחייב לחתום על כל מסמך לצורך קיום התחייבותו זו וכן להמציא למנוח פרוטוקולים מסודרים של כל אחת מהחברות, וכן התחייב לחתום על יפוי כח בלתי חוזר המייפה את כוחו של עו"ד רמי ברנס, אשר ניסח את ההסכם השני, לחתום בשמו על כל מסמך להבטחת זכויות המנוח ובכלל זה על "שטרי העברת מניות" (סע' 4-7 להסכם השני).
בסע' 8 להסכם השני צוין כך –
"הסכם זה נחתם בין הצדדים, בין היתר, על מנת "לעשות סדר" בזיהוי הפרויקטים המשותפים ועל מנת להבטיח זכויות וחובות הצדדים. לפיכך ההתחיבויות הכלולות בו הינן התחיבויות בלתי חוזרות שנועדו, בין היתר, להבטיח זכויות בן אור שנתן תמורה מלאה בגין זכויותיו ע"פ הסכם זה והוא יחייב את יורשיהם אחריהם ו/או אפוטרופסיהם"
עוד הובהר מפורשות כי אין בהסכם השני בכדי לגרוע מהאמור בהסכם הראשון וכי ההסכם הראשון ונספחיו מהווה חלק בלתי נפרד מההסכם השני (סע' 9 להסכם השני).
6. בהתאם להסכמה בין המנוח ליניב הוקמה על ידם חברה בשם חברת יניב גזיאל ושות' בע"מ (להלן- חברת יניב) בה היו המנוח ויניב בעלי מניות בחלקים שווים.
לטענת התובעים, מעת הקמת חברת יניב היא נשאה בתשלומים שנדרשו לצורך קידום הבניה בפרויקטים השונים נושא ההסכם הראשון ובכלל הוצאות לספקים ולרשויות שנדרשו לצורך קידום הפרויקטים, ובד בבד הוסיפו המנוח, יניב וחברת יניב בהחזרת החובות המפורטים בנספח להסכם הראשון (סע'- 43-44 לכתב התביעה המתוקן).
בצד זה, מניות הנתבעת 7 הועברו ע"ש יניב בלבד, ואף ביתר החברות אשר ליניב היו בהן מניות, נותרו מניות אלו רשומות על שמו ואולם רישום מניות ע"ש המנוח לא בוצע.
7. לצורך השלמת התמונה העובדתית נוסיף ונציין כי יניב ערך צוואה ובה ציין כי המנוח הוא הזוכה היחיד בנכסיו ע"פ ההסכמים. לטענת יניב הדבר נעשה לבקשת המנוח אשר חשש כי לא יקבל את זכויותיו ע"פ המפורט בהסכמים. ע"פ עדות עו"ד ברנס פנה אליו מר יניב כעבור זמן וביקש לבטל את הצוואה (ראו עדות עו"ד ברנס עורך הצוואה בעמ' 80 לפר').
***
8. לטענת התובעים, הנתבעים לא עמדו בהתחייבותם להעביר למנוח וליניב את מניות החברות ויותר מכך - בחודש אוגוסט 2012 חָבַר יניב אל בני משפחתו הנתבעים, ניתק כל קשר עם המנוח, ולמעשה הדיר אותו מכל זכות ומידע בנוגע לפרויקטים ולזכויות המגיעות לו ע"פ ההסכמים.
כיוון שכך הגיש המנוח ביום 1.11.12 את תביעתו שבנדון לאכיפת ההסכמים ולרישום המניות והזכויות בפרויקטים הנזכרים בהסכמים על שמו, התביעה הוגדרה בכותרתה כתביעה לסעד הצהרתי ולאכיפת הסכם בלבד, זאת להבדיל מתביעה למתן סעד כספי.
נציין כי התביעה בראשיתה הוגשה אף כנגד חברת פיטוסי ואולם בהסכמת הצדדים נדחתה התביעה כנגדה, לאחר שהצדדים הגיעו להסדר בניהם בעניינה.
9. במהלך ניהול התביעה הלך המנוח לבית עולמו והתובעים, יורשיו ע"פ צו קיום צוואה מיום 25.6.15, באו בנעליו.
להלן נפרט את עיקר טענות התובעים –
תמצית טענות התובעים
10. הנתבעים הפרו את הוראות ההסכם הראשון לפיהן הם מחויבים להעביר ללא תנאי ומיד עם חתימת ההסכם את מניות החברות ע"ש המנוח ויניב בחלקים שווים. כמו כן פעלו ופועלים הנתבעים, ובכללם יניב עצמו אשר שינה טעמו והצטרף אליהם, על מנת לנשל את המנוח מכלל זכויותיו ע"פ ההסכמים באופן שהם מונעים ממנו כל מידע בקשר לזכויותיו ע"פ ההסכם, וכן לא העבירו לו רווחים מפרויקטים אלו.
11. הנתבעים פועלים לריקון החברות מכל נכס ולהעברת מניותיהן לאחרים על מנת לסכל את ביצוע ההסכמים. כך נמכרה דירה בפרויקט א 5 להסכם הראשון מבלי לדווח למנוח על כך ועל התגמולים שהתקבלו, ניטלו התחייבויות כלפי צדדי ג' ע"י החברות באופן שיש בהן לגרוע מערכן וזאת ללא ידיעת והסכמת המנוח, יניב ניסה להעביר את מניותיו בנתבעות 7-8 לאביו רוברט ועוד.
12. המנוח מילא את חלקו בהסכמים ככל שהדבר היה תלוי בו (סע' 33 לכתב התביעה המתוקן) ואין כל עילה המצדיקה את אי קיום התחייבויות הנתבעים על פי ההסכמים.
13. התובעים עותרים בתביעתם לסעדים הבאים –
א. להורות לנתבעים להעביר את חלקו של המנוח במניות החברות (50%) באופן יחסי לחלקם של הפרויקטים בפעילותן של אותן חברות וזאת כפי שהתחייבו בהסכם הראשון (סע' 65-66 לכתב התביעה המתוקן), באופן שירשם על שם התובעים 25% מהון המניות של הנתבעת 6 (סע' 66.7 לכתב התביעה המתוקן), 49.5% ממניות הנתבעת 7 (סע' 66.15 לכתב התביעה המתוקן), 50% ממניות הנתבעת 8 (סע' 66.23 לכתב התביעה המתוקן).
כאמור, בהבהרה לסיכומיו מיום 25.3.19, הבהיר ב"כ התובעים כי אין הם עומדים על העברת מניות הנתבעת 7 נוכח דחיית התביעה כנגדה בפסק דינו של בית המשפט מיום 29.6.16.
ב. התובעים הבהירו כי הם טוענים אף לנזק כספי כתוצאה מהפרת ההסכמים אך תביעה לעניין זה יגישו אך ורק אחר שיתגבשו נזקיהם (סע' 75 לכתב התביעה המתוקן).
תמצית טענות הנתבעים
14. הצדדים לא התכוונו כלל ועיקר להעביר את מניות החברות לידי המנוח אלא אך ורק את ניהול הפרויקטים המפורטים בהסכם ואת האחריות עליהם. כך מתוכנו של ההסכם השני ניתן ללמוד כי הצדדים הסכימו על כך שיינתנו למנוח אך ורק מחצית מפרויקטים המפורטים בהסכמים והרווחים המופקים מהם, וזו למעשה הייתה אף כוונת הדברים בהסכם הראשון, אשר נוסח באופן שגוי ומוטעה ע"י בת זוגו של המנוח, הגב' ורד בן אור.
אין זה מתקבל על הדעת כי הצדדים אכן התכוונו להעברת מניות החברות למנוח שכן לחברות הנזכרות, הנתבעות 6-8, פרויקטים רבים של עשרות דירות שאינם נכללים במסת הנכסים והפרויקטים המפורטת בהסכמים אשר תעבור לידי המנוח ויניב, לפיכך העברת מניות החברות לידי התובעים תעניק להם זכויות במליוני ₪ שאין להם כל זכר בהסכמים.
15. גם מהתנהגות המנוח עצמו והעובדה שהעביר כספים שונים לטובת פרויקטים של החברות קודם שהמניות נרשמו על שמו ומתוך כך שאין כל פניה מצדו, עד בסמוך להגשת התביעה, לצורך רישום מניות החברות על שמו, ניתן ללמוד כי ויתר על רישום המניות או כי לא התכוון כלל שאלו ירשמו על שמו, וראיה לדבר שאף בהסכם השני אין כל זכר להתחייבות זו.
פרשנות פשוטה העולה מתכלית ההסכם הראשון היא שחרור הנתבעים מחובותיהם בדרך של ערבותם של המנוח ויניב לחובות אלו על מנת שהנתבעים ישוחררו מחבותם כלפי נושיהם, אין זה מתקבל על הדעת כלל ועיקר כי המנוח יקבל זכויות בחברות עוד קודם שנקט כל צעד מעשי לצורך לקיחת אחריות על חובות הנתבעים.
16. ההסכם בכל הקשור לסעיף הנוגע להעברת מניות אינו ברור ואינו ישים - לא מצוין בו אלו מניות יש להעביר, של אלו חברות, מה שיעור המניות אותו יש להעביר וכיוצ"ב. חוסרים אלו בהסכם עצמו יש בהם ללמד כי הצדדים לא התכוונו כלל להעברת המניות בפועל וכי לשון ההסכם, בשל ניסוח מוטעה ושגוי, אינה מבדילה בין קבלת זכויות בניהול הפרויקטים והרווחים – לה התכוונו הצדדים, לבין העברת מניות החברות – לה לא התכוונו כלל ועיקר.
17. המנוח ויניב הפרו את ההסכם ולא שילמו מאומה לצורך מחיקת החובות נושא ההסכם הראשון, מתוך שכך אין מי מהם שיכול לטעון לקיום החיובים האחרים בהסכם. לא זו בלבד שהמנוח ויניב לא שילמו את החובות נשוא ההסכם הראשון אלא שהם גרמו במישרין להגדלת מצבת החובות והעצמתם תוך שהנתבעים נותרים חשופים אל מול נושיהם הרבים. אין מקום לתת לתובעים זכויות ע"פ ההסכם כאשר הם לא הוכיחו עמידה בחובות המנוח ע"פ ההסכם. יתר על כן, המנוח ויניב החלו לנהל את הפרויקטים הנזכרים בהסכמים אך לא עמדו בהתחייבויותיהם לרוכשים בפרויקטים עד אשר אלו פנו אל רוברט, אביו של יניב, באופן ישיר על מנת שיקיים את ההסכמים עמם והוא נאלץ להשלים במקום המנוח ויניב את בניית חלק מהפרויקטים. מתוך שכך אכיפת ההסכם היא בלתי צודקת.
דיון ומסקנה
18. עיון מדוקדק בכתב התביעה המתוקן (ראו סע' 66 ו 76 לכתב התביעה המתוקן וכן סע' 32 לסיכומי התובעים) מלמד כי התובעים עותרים לקבלת סעד אחד בלבד – העברת מניות של החברות, בחלקים המפורטים בסעיפים 66 לכתב התביעה על סעיפיו הקטנים, לידיהם. לא התבקש כל סעד נוסף, יהא זה סעד כספי או אחר. כיוון שכך נייחד דיוננו להלן אך ורק לעניינו של סעד זה.
האם התחייבו הנתבעים להעביר מניות לידי המנוח ?
19. לטענת התובעים התשובה לשאלה זו פשוטה בתכלית. לדידם פורטה חובה זו באופן שאינו משתמע לשני פנים בסע' ג' להסכם הראשון שלשונו כאמור –