הדברים נכונים גם בתרחישים הפוכים. לדוגמה, שמעון רכש ביטוח חיים ונדרש לשלם תוספת פרמיה בשל עודף משקל. במהלך תקופת חוזה הביטוח פצח שמעון בדיאטה והפחית ממשקלו, באופן שהוציאוֹ מהקטגוריה של אדם הסובל מעודף משקל. בנסיבות אלו, ניתן לומר כי הסיכון המוסכם הופחת, ולכן שמעון יהיה זכאי לדרוש את הפחתת דמי הביטוח בהתאם להוראת סעיף 20 לחוק (אליאס, עמ' 891). [יובהר כי הדוגמאות לעיל הן תיאורטיות והובאו לשם הדיון בלבד, ואין באמור כדי לקבוע מסמרות בנוגע למקרים קונקרטיים (ואפנה להוראות סעיפים 49 ו-54(ב) לחוק, השוללים את תחולת ההסדר של החמרת הסיכון (סעיפים 19-17 לחוק) לגבי ביטוח חיים ולגבי ביטוח תאונה, מחלה ונכות שבו חייב המבטח לשלם תגמולי ביטוח לפי שיעור הנזק שנגרם)].
37. סעיפים 18-17 לחוק עוסקים במצב של סיכון שהוחמר, ועמדנו על כך שמדובר בסיכון מוסכם שהוחמר, ולא בסיכון חדש שלא נכלל בפוליסה מלכתחילה. דומה כי לכך כיוון היועמ"ש בטענתו כי כאשר מבוטח התרשל לגבי כריתת החוזה, דהיינו רכש פוליסה שאינה מתאימה לו, אזי אין מדובר במצב של החמרת סיכון. ניתן לדייק ולומר, כי הטעם לכך הוא שהתרשלות המבוטח בעת כריתת החוזה, הובילה לכך שהסיכון המוסכם לא הוגדר כיאות; ומשעה שמצויים אנו מחוץ לגבולות הסיכון המוסכם, ממילא נשמט הבסיס תחת חבותה של המבטחת (זאת מתוך הנחה שהמבטחת עמדה בכל חובותיה האחרות המוטלות עליה על פי דין).
הערה נוספת בקשר ליסוד הסיכון: סעיף 17(ב)(3) לחוק, העוסק בחובת הודעה בגין החמרת סיכון; סעיף 20 לחוק, העוסק בהפחתת סיכון; וסעיף 21 לחוק, העוסק באמצעי להקלת הסיכון – מתייחסים שלושתם לסיכונו של המבטח. לאמור, הסיכון נבחן מנקודת מבטה של חברת הביטוח, קרי עד כמה הוחמר או הופחת הסיכון להתרחשות אירוע ביטוחי בגינו תחוב בתשלום תגמולי ביטוח למבוטח. כך או כך, אין
--- סוף עמוד 26 ---
בדבר כדי להעלות או להוריד, שכן הסיכון מנקודת מבטה של המבטחת הוא ממילא הסיכון המוסכם, ובהעדר סיכון מוסכם, אין לדבּר על סיכון שהוחמר. הסיכון המוסכם הוא אפוא מעין מַפתח הנדרש לצורך כניסה בשעריו של פרק א' סימן ד' לחוק ('שינויים בסיכון'), ובבואנו לקבוע אם מקרה מסוים מהווה 'החמרת סיכון' לפי סעיף 18 לחוק, עלינו לבחון תחילה אם הסיכון שהוחמר מתייחס לסיכון שבו נשאה חברת הביטוח מלכתחילה.
אי עמידה במגבלת גיל – החמרת סיכון קיים או סיכון חדש?
38. ההבחנה בין סיכון מוסכם לסיכון חדש היא הבחנה יסודית, אולם יישומה בפועל אינו תמיד מלאכה קלה. לעתים קו הגבול בין השניים גלוי וברור, ולעתים קו הגבול עשוי להיות דק וחמקמק (ראו גם אצל ולר בעמ' 462, העומד על כך שלעתים קשה להבחין בין שינוי בסיכון לבין שינוי נסיבות שכתוצאה ממנו חלף הסיכון שבוטח וסיכון חדש בא תחתיו).