--- סוף עמוד 24 ---
לדוגמה: ראובן רוכש ביטוח נסיעות לחו"ל 'סטנדרטי', המעניק לו כיסוי מפני נזקי גוף שייגרמו לו בעת שהייתו בחו"ל. פוליסת ביטוח זו אינה מכסה נזקי גוף מקום בו מטרת הנסיעה היא השתתפות בפעילות ספורט תחרותית-מקצוענית. ככל שראובן מעוניין לרכוש פוליסת ביטוח המכסה נסיעה שמטרתה היא פעילות ספורט תחרותית כאמור (או להרחיב את תחולת הפוליסה הבסיסית כך שתכלול רובד ביטוחי נוסף המכסה נזקים כתוצאה מפעילות זו), הוא יכול לעשות כן תמורת תשלום נוסף, אולם הוא בוחר שלא לעשות כן.
אם נלך לשיטתו של המערער, אזי הכיסוי המבוטח אחד הוא (נזקי גוף); סוג הפעילות (פעילות רגילה / ספורט תחרותי-מקצועני) הוא פרמטר המשפיע על הסיכון להתרחשות הנזק (שהרי לא מי שיוצא לחופשה רגילה כמי שיוצא לחו"ל במטרה מראש להשתתף בפעילות ספורט תחרותי כאמור, המגבירה את הסיכון להתרחשות נזקי גוף); וניתן "לקנות בכסף" הרחבה לכיסוי הביטוחי הסטנדרטי, כך שיחול גם על נזקי ספורט תחרותי-מקצועני. לכאורה, לפי גישה זו, השתתפות בפעילות ספורט כאמור מהווה החמרה של הסיכון המבוטח, ועל כן נכנסת היא בגדרו של סעיף 18 לחוק ומזכה את ראובן בתגמולי ביטוח יחסיים.
35. כאמור, הכשל בטיעון המתואר נעוץ בקו שהוא מבקש למתוח בין יסוד הנזק (שבעבורו זכאי המבוטח לתגמולי ביטוח) לבין יסוד הסיכון הגורם לנזק (שמפניו מעניקה הפוליסה כיסוי ביטוחי), ובהעדר הבחנה בין הסיכון המוסכם בפוליסה לבין סיכון חדש שאינו מכוסה בפוליסה. אמנם, בדוגמה לעיל, קיימת זהות בין מושא הנזק בשתי הפוליסות, שהרי שתיהן מתייחסות לנזקי גוף. אך בכך אין כל רבותא, שכן זהות בנזק אין פירושה זהות בסיכון. ואכן, שתי הפוליסות המתוארות מתייחסות לסיכונים מסוגים שונים, שכן הסיכון להתרחשות נזק כתוצאה מנסיעה לחו"ל שמטרתה עיסוק בספורט תחרותי-מקצועני, הוא סיכון שלא נכנס מלכתחילה בגדרי הפוליסה שראובן רכש. לכן, אין לראותו כ"סיכון מוסכם", שהוא כזכור "תנאי יסודי להיווצרות החיוב בתשלומי הביטוח" (דברי השופטת פרוקצ'יה בעניין שלזינגר, שם). משעה שאין מדובר בסיכון מוסכם, הרי שממילא אין מדובר בסיכון שהוחמר, כי אם בסיכון חדש שנותר מחוץ לגבולות הפוליסה.
36. להבדיל, כאשר לאחר רכישת הפוליסה מתחולל שינוי כלשהו בסיכון המוסכם, או-אז הוראות החוק העוסקות ב"שינויים בסיכון" הופכות רלוונטיות. לדוגמה, שרה
--- סוף עמוד 25 ---
רכשה פוליסת ביטוח המעניקה כיסוי מפני נזקי ספורט אתגרי בשעה שלא היתה בהיריון, ולאחר רכישת הפוליסה נכנסה להיריון ולא הודיעה על כך לחברת הביטוח. אם נניח כי עצם ההיריון מהווה "שינוי מהותי" (כהגדרתו בסעיף 17 לחוק) ומחמיר את הסיכון להתרחשות אירוע ביטוחי, וכי מבטחת סבירה היתה מוכנה לבטח אישה בהיריון מפני נזקי ספורט אתגרי כנגד ייקור הפרמיה – הרי שנכנסים אנו בגדרו של סעיף 18 לחוק, באופן המזכה את שרה בתגמולי ביטוח יחסיים בקרות מקרה ביטוח.