32. במהותה, טענתו של המערער בנויה מהמהלך הבא: הסיכון המבוטח בפוליסה המדוברת הוא נזק לרכוש (לרכב המבוטח או לצד ג'); גיל הנהג הוא פרמטר המשפיע על הסיכון להתרחשות הנזק; אי עמידה במגבלת הגיל מגבירה את הסיכון להתרחשות הנזק; וניתן "לקנות בכסף" הרחבה לכיסוי הביטוחי באמצעות ייקור הפרמיה, כך שיחול גם על נהג צעיר. לגישת המערער, צירוף הדברים מוביל למסקנה כי מתן
--- סוף עמוד 23 ---
אפשרות לנהג מתחת לגיל 30 לנהוג ברכב המבוטח, בניגוד למגבלת הגיל הקבועה בפוליסה, מהווה החמרה של הסיכון המבוטח, וככזו נכנסת בגדרו של סעיף 18 לחוק.
33. במבט ראשון טענתו של המערער מושכת את העין, אולם במבט נוסף ומעמיק דינה להידחות.
ראשית, נשוב לרגע קט למושכלות יסוד. באופן תיאורטי, פרמיית ביטוח מחושבת ונקבעת על פי תוחלת הנזק, על בסיס מכפלת סיכויי התרחשות הנזק בשיעור הנזק לכשיתרחש (עניין סיני, עמ' 674; אליאס, עמ' 12-10). כאשר בביטוח רכב עסקינן, אין חולק כי גיל הנהג הוא אחד הפרמטרים שבכוחם להשפיע על הסיכון להתרחשות מקרה ביטוח, וככזה עשוי להשליך על שיעור הפרמיה (לנתוני עבר בנוגע להשפעת גיל הנהג על מעורבות בתאונות (בניו יורק) ועל שכיחות הגשת תביעות (בבריטניה), ראו יעקב קיהל ביטוח כלי-רכב בישראל 71-70 (מהדורה שניה, 1995)). עד כאן הדין עם המערער.
ברם, אין פירוש הדבר כי כל אימת שמדובר במצב של אי מילוי אחר תנייה בפוליסה, המתייחסת לפרמטר שבכוחו להשפיע על הסיכון להתרחשות הנזק ועל מחיר הפרמיה – אזי מצויים אנו בגדרו של פרק א' סימן ד' לחוק העוסק ב"שינויים בסיכון". וביישום לענייננו: ההנחה שגיל הנהג משפיע על הסיכון להתרחשות תאונה, בצירוף העובדה שניתן לבטח נהג צעיר כנגד ייקור הפרמיה, אין פירושן כי אי עמידה במגבלת הגיל מהווה בהכרח 'החמרת סיכון' כמובָנָהּ בחוק. גישה זו, הנשקפת מטענות המערער, לוקה בכך שהיא יוצרת זיקה מוטעית בין יסוד הסיכון ליסוד הנזק, ובכך שהיא מבקשת להשוות בין סיכון מוסכם שהוחמר (אליו מתייחסים סעיפים 18-17 לחוק), לבין סיכון חדש שהגביר את הסיכון להתרחשות הנזק. אסביר ואדגים.
34. שוק הביטוח מציע לציבור הצרכנים פוליסות רבות ומגוונות. חלקן מעניקות כיסוי מפני נזקים מסוגים שונים כמו ביטוח חיים, ביטוח רכוש וכיו"ב, וחלקן מעניקות כיסוי לנזק מסוג אחד העלול להיגרם עקב סיכונים שונים כגון ביטוח מפני מחלה וביטוח מפני תאונות אישיות, המתייחסים שניהם לנזקי גוף. העובדה שמושא הנזק בשתי פוליסות שונות (או בשני רבדים ביטוחיים שונים באותה פוליסה) הוא זהה, אין פירושה כי הסיכון בשתי הפוליסות זהה גם כן.