כך או כך, דומה כי אין חולק שסעיף 21 לחוק אינו רלוונטי לערעור דנן. איש לא טען בענייננו כי מתן אפשרות לנהג מתחת לגיל 30 לנהוג ברכב המבוטח, כמוהו כאי נקיטת אמצעי להקלת סיכונו של המבטח, ובדין לא נטען כך. אמנם, סעיף 21 לחוק מפנה להוראותיו של סעיף 18 לחוק, וברי כי הניתוח המשפטי בעניין סלוצקי, ככל שהוא נוגע לסעיף 18 לחוק, רלוונטי למקרה שלפנינו. בד בבד, חשוב לזכור כי תחולתה של ההלכה שנקבעה בעניין סלוצקי על המקרה שלפנינו אינה במישרין, אחד לאחד, אלא 'בשינויים המחוייבים' (כלשון סעיף 21 סיפא לחוק).
--- סוף עמוד 22 ---
30. זאת ועוד. אין חולק כי במקרה שלפנינו, פוליסת הביטוח קבעה במפורש, ברחל בתך הקטנה, כי היא לא מכסה נזקים שייגרמו לרכב המבוטח או לצד ג', אם בעת קרות הנזק הרכב היה נהוג על ידי נהג שטרם מלאו לו 30 שנה. בכך שונים הדברים מהנסיבות שנדונו בעניין סלוצקי, שם העיר בית המשפט המחוזי כי בפוליסת הביטוח לא נאמר במפורש מהן תוצאות הפרת החיוב החוזי של החזקת התכשיטים בכספת, וכי בנסיבות האמורות אין להעדיף את עמדת המבטחת לפיה מדובר בפטור מוחלט, שכן יש לשאוף לכך שתניית פטור תהיה מובנת וברורה (פס' 12 לפסק דינו). כאמור, לא זה המקרה שלפנינו, בו מדובר בתנייה חוזית ברורה שאינה משתמעת לשני פנים.
בהתחשב בלשונה הבהירה של הפוליסה, אף איננו נדרשים ליישומו של כלל הפרשנות נגד המנסח (שאוזכר גם הוא בעניין סלוצקי בפס' 23). כלל זה, על פי טיבו, נתפש בתור כלל המופעל במצב של עמימות טקסטואלית, כאשר ישנה יותר מאפשרות סבירה אחת לפרש את ההוראה החוזית, ויש הרואים בו בתור כלל של "סוף הדרך הפרשנית" המופעל רק לאחר שמוצו דרכי הפרשנות האחרות (ראו, בין היתר: שוורץ ושלינגר בעמ' 318-312; אליאס, עמ' 86-84; וראו והשוו ולר בעמ' 140-133). כאמור, לא זה המקרה שלפנינו.
31. באספקלריא של האמור לעיל, השאלה בערעור שלפנינו מתחדדת, לאמוֹר: האם חרף לשונה הברורה והמפורשת של תניית מגבלת הגיל בפוליסה, השוללת כיסוי ביטוחי במצב שבו נהג הרכב צעיר מגיל 30, יש לראות את הפרתה על ידי המבוטח כאקט המהווה 'החמרת סיכון' בלבד כמשמעה בסעיף 18 לחוק? לשאלה זו נפנה כעת, תחילה במבט מלמעלה ובהמשך במבט מקרוב. כפי שניווכח, הלכת סלוצקי וההבחנות בינה לסוגיה העומדת במוקד הערעור דנן, יוסיפו ללוות אותנו בדרכנו לאורך פסק הדין.
בין יסוד הסיכון ליסוד הנזק ובין סיכון מוסכם לסיכון חדש