[יצויין כי היו מקרים בעבר שבהם בתי המשפט פסקו תגמולי ביטוח יחסיים לפי סעיף 18(ג) על דרך של אומדנא, כאשר לא הובאו ראיות לעניין שיעור הפרמיה שהיתה נגבית אילו נודע מראש על החמרת הסיכון (ע"א (מחוזי חי') 2302/04 מנורה חברה לביטוח נ' נג'ר [פורסם בנבו] (20.12.2004); ת.א. (שלום חי') 7544/05 חברת ביצורית בע"מ נ' איילון חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (2.9.2007)). אך עתה, לאור הלכת סלוצקי, דומה כי נסתם הגולל על אפשרות זו (אליאס, עמ' 881-880)].
בין הלכת סלוצקי למקרה דנן
28. נקל להבין מדוע השליך המערער יהבו על פסק הדין בעניין סלוצקי. שהרי אם ניישם את העקרונות שנקבעו בו על נסיבות המקרה דנן, ונקבל את הטענה כי אי עמידה במגבלת הגיל היא בבחינת 'החמרת סיכון' הנכנסת בגדרו של סעיף 18 לחוק – אזי לכאורה יש בסיס לטענתו כי הוא זכאי לתגמולי ביטוח מופחתים. זאת, בהתאם ליחס שבין דמי הביטוח ששילם המערער בפועל עבור פוליסה המעניקה כיסוי לנהגים מגיל 30 ומעלה בלבד, לדמי הביטוח שחברת הביטוח גובה עבור פוליסה המעניקה כיסוי לנהג צעיר. מנגד, אם נדחה את הטענה כי יש למתוח קו מקשר בין פסק הדין בעניין סלוצקי למקרה דנן, ואם נקבע כי אין לראות את אי העמידה במגבלת הגיל כהחמרת
--- סוף עמוד 21 ---
סיכון גרידא (כמשמעה בסעיף 18 לחוק), אזי תישלל זכותו של המערער לתגמולי ביטוח כלשהם.
29. אקדים את המאוחר ואומר כי לטעמי, המקרה שלפנינו שונה מהמקרה שנדון בעניין סלוצקי. הבדל זה אינו מתבטא אך בסוג הביטוח הרלוונטי (ביטוח רכב לעומת ביטוח תכולת דירה – שוני עליו עמד היועמ"ש), אלא גם בסעיף החוק הרלוונטי לכל אחד מן המקרים.
חברתי, השופטת ברק-ארז, היטיבה לתחום את השאלה הטעונה הכרעה בעניין סלוצקי במילים: "מה דינה של הפרת תנאי שנקבע בפוליסה והטיל על המבוטח חיוב שהיה בו כדי להקל או לצמצם את סיכוניו של המבטח". הדיון בעניין סלוצקי – שנסב כאמור על אי הפקדת התכשיטים בכספת – נכנס אפוא במובהק למשבצת של סעיף 21 לחוק, העוסק באי נקיטת אמצעי להפחתת הסיכון. אכן, "התקנת אמצעי מיגון ברכב או בכל נכס אחר מיועדת ככלל להקטין את הסיכונים לגנבה או לגרימת נזק" (דברי השופט סוקול בע"א (מחוזי חי') 3488/06 אקרמן שאיבות בע"מ נ' אנקונה סוכנות לביטוח (1994) בע"מ [פורסם בנבו] בפס' 24 (7.1.2008), ואציין כי אני עצמי הייתי חלק מן המותב שנתן את פסק הדין).
ואולם, בעוד שדרישה מצד חברת הביטוח להתקנת אמצעי מיגון, נועדה להפחית את הסיכון להתרחשות מקרה ביטוח (סעיף 21 לחוק), הרי שמגבלה הנוגעת לגיל הנהג אינה דרישה של חברת הביטוח שנועדה להפחית את הסיכון להתרחשות תאונה, כי אם בחירה של המבוטח המבקש לתפור את מידותיה של הפוליסה לצרכיו. הבחנה זו, בין דרישת המבטחת לבין בחירת המבוטח, היא בעלת חשיבות רבה לענייננו, ועוד אשוב ואדרש אליה בהרחבה בהמשך.