146. עם זאת, לא ברור לנו מדוע הנתבעת חישבה סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, ומשעה שהסכם 2010 אינו מחייב זאת. הסכם 2010 נקב ביחס לכך במילים הבאות: "נכון למועד כתיבת מסמך זה חייב סלים להחזיר לרקיע הלוואות בסך 155,000 ₪ (נטו+ריבית והצמדה) שקיבל מהחברה אשר תשלומם יידחה לפי שעה עד תוחזר ההלוואה". כלומר, לכאורה ניתן לסבור, שאותו סכום כבר חושב בהסכם 2010, ככזה שכבר כולל את הריבית וההצמדה.
147. שאחרת, היו הצדדים כותבים ניסוח שונה, ברור ומפורש, ואף מסבירים מהי הריבית המדויקת שעל התובע לשאת בה בגין קבלת אותו הסכום. הנתבעת אף טענה בכתב התביעה שכנגד, כי "טרם קבלת ההלוואה הוסבר לו כי על פי תקנות מס הכנסה יהיה עליו להחזיר הלוואה זו בצירוף ריבית כחוק (4%) והצמדה (אלו אותם תנאי שבהם מושך גם הבעלים הלוואות מהחברה) והוא הסכים לכך"[78]. אולם אותה טענה לא הוכחה כלל על ידי הנתבעת, לא בכתב (ראיה כתובה כלשהי) ולא בעל-פה (חקירתו הנגדית של התובע).
148. על כן, לשיטתנו התוצאה הצודקת והראויה, היא כי התובע יצטרך להחזיר סכום זה לנתבעת בצירוף הפרשי הצמדה, בלבד. בתצהירו של אסף נטען כי הסכום של 155,000 ₪ הועבר לתובע בשנת 2008, בחודשים 6 ו-11 לאותה השנה. על כן, ולנוחיות החישוב, תאריך ההצמדה יהיה מיום 15.8.2008 ועד למועד מתן פסק הדין. התחשיב שנעשה מעלה כי הסכום שעל התובע להחזיר לידי הנתבעת עומד על סך של 178,550 ₪ (במעוגל)[79].
--- סוף עמוד 47 ---
149. אשר לתשלום ביתר לתובע בגין ביטוח מנהלים בסך של 8,887 ₪ ותשלום ביתר לתובע בגין קרן השתלמות בסך של 7,500 ₪ – דין טענותיה של הנתבעת ביחס לרכיב זה דינן להתקבל. תחילה, נציין כי התובע הודה בחוב זה כלפי הנתבעת, וציין בתצהירו ש"אמת בטענה והמדובר בתשלום ביתר"[80]. גם בחקירתו הנגדית התובע אמר ש"קרן השתלמות אני מודה ב 7,500 ₪, 8,887 ₪ אני מודה"[81].
150. זאת ועוד, בניגוד לחוב הנטען בגין ההלוואה, שבו דנו דלעיל, המדובר בקבלת סכומים ביתר ששולמו על ידי מעסיק לעובד, וביחס לתקופה שהתובע כבר לא עבד בנתבעת – חודשים 2010/4-2[82], אולם באותה עת עדיין הופרשו בטעות על ידי הנתבעת הפרשות סוציאליות לזכות התובע. בהתאם לכך, איננו רואים כל מניעה כי התובע ישיב סכומים אלה לנתבעת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, כפי הנטען בכתב התביעה שכנגד.
151. ביחס לכך, ראו גם בחוות דעתו של רו"ח דורון ואשר לא נסתרה, כאמור לעיל וכפי שכבר נקבע. על כן, מהסכומים שאותה חבה הנתבעת לתובע, יש לאשר קיזוז בסך של 11,650 ₪ בגין תשלום ביתר מצידה לביטוח המנהלים של התובע, וכן קיזוז בסך של 9,797 ₪ בגין תשלום ביתר מצידה לקרן ההשתלמות של התובע.
152. אשר לתשלום ביתר לתובע בגין חשבון טלפון בסך של 4,605 ₪ – התובע הודה בחוב זה כלפי הנתבעת[83], ובחקירתו הנגדית הוא אף אמר ש"מינוס 4,600 שזה טלפון שטען שבגלל שלא שילמתי הגיע לבית משפט ושילם קנס"[84]. אומנם, התובע טען בתצהירו כי לנתבעת אשם תורם בגין אותו חוב, אולם טענות אלה דינן להידחות, וכפי שיוסבר להלן בהרחבה. ראשית, לא ברור הכיצד ניתן לטעון לאשם תורם כאשר התובע טוען, באותה הנשימה, ש"אין בידי מידע אודות מהות החוב"; שנית, טענת האשם התורם כלל לא הוסברה על ידי התובע, ונותרה לקונית.
--- סוף עמוד 48 ---
153. זאת ועוד, ושלישית, אסף כלל לא נחקר ביחס לאותה טענה; רביעית, אותו חוב נוצר לאחר שהתובע ביקש מהנתבעת להעביר על שמו את המכשיר והקו ששירתו אותו בעת עבודתו בנתבעת, והוא זה שלא השלים את ההעברה כראוי, והנתבעת המשיכה לשלם את חשבונות הטלפון והקנסות שהגיעו מחברת הטלפון[85]. לכן, מכל האמור לעיל עולה, כי המדובר בחיובים עבור טלפון שהיה בשימושו של התובע בעת תקופת היווצרות החוב שבנדון, והנתבעת איננה אחראית לכך.
154. זאת ועוד, בניגוד לחוב בגין ההלוואה, המדובר בקבלת סכומים ביתר ששולמו על ידי מעסיק לעובד, ועל כן איננו רואים כל מניעה כי התובע ישיב סכום זה לנתבעת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, כפי הנטען בכתב התביעה שכנגד, וכפי המפורט בחוות דעתו של רו"ח דורון, ואשר לא נסתרה, כאמור לעיל. על כן, מהסכומים שאותה חבה הנתבעת לתובע, יש להותיר קיזוז בסך של 5,758 ₪ בגין תשלום חשבון טלפון.
155. אשר לחוב שנוצר לתובע לנתבעת בגין קבלת רכב הנתבעת לידו, בסך של 44,274 ₪ – טענות הנתבעת ביחס לסכום זה, דינן להידחות. תחילה, נציין כי המדובר בנושא שצוין במפורש בהסכם 2010, וביחס אליו נכתב ש"רקיע תשלם עבור רכב החברה שהועמד לרשות סלים את יתרת התשלומים שנותרו (42,356 ₪ +מע"מ) ותעביר את הרכב לרשות סלים ב- 7.3.2010". אולם, כלל לא צוין כי על התובע עצמו להחזיר את "יתרת התשלומים" לידי הנתבעת.
156. מעבר לכך, כאשר התובע נשאל בחקירתו הנגדית, האם "נכון שהנתבעת שילמה את שאר התשלומים על הרכב שלך וקיבלת אותו?", הוא השיב בבירור ש"הוא היה אצלי כל הזמן ושילמתי עליו במסגרת עלות השכר שלי, כל חודש ירד לי 4000 ₪"[86]. גם בדיון המוקדם שנערך לפני כב' הרשמת (כתוארה אז) דרוקר ביום 22.3.2017, הוא הבהיר כי למעשה, הוא שילם בעצמו על הרכב – באמצעות שכרו מהנתבעת[87]: "ב-2008 קבענו מנגנון לעליית שכרי ועליית שכרו של אסף, עלות שכרי כללה את הרכב, אני אמרתי לו שכל 3 שנים אני רוצה להחליף את הרכב ולכן אני לוקח את הכסף שנשאר ומחלק את מה שאני צריך לשלם לשנתיים הקרובות ובסוף שנתיים אני אסיים עם
--- סוף עמוד 49 ---
הרכב , 33,000 ₪ מתוכם 3800 ₪ זה עלות רכב, בתום התקופה אחרי התשלומים אלו כיסו את עלות הרכב וזה היה חלק מרכיב השכר כשבנוסף שילמתי שווי רכב".
157. ואם לא די בכך, בדיון המוקדם שנערך לפני כב' הרשמת (כתוארה אז) דרוקר ביום 4.5.2017, צוין בבירור על ידי הצדדים, שעילת התביעה שבנדון מוצתה לחלוטין: "אין מחלוקת כי כל התשלומים בגין הרכב שנרכש בעבור התובע על ידי הנתבעת שולמו ואין התובע נותר בגין תשלום זה בתשלומים כלשהם לנתבעת בכפוף למחלוקת באם התובע נדרש להמציא חשבונית או קבלה בגין העברת הרכב לבעלותו"[88].
158. כאשר אסף נשאל ביחס לכך בחקירתו הנגדית במסגרת דיון ההוכחות, הוא לא התכחש לאותה הסכמה, שצוינה בפרוטוקול הדיון המוקדם: "לאחר שבית הדין מקריא לי את ההסכמות שצוינו בפרוט' הדיון מיום 4/5/17 עמ' 8 לפרוט' שורה 1 ואילך אני משיב שאין מחלוקת שכל התשלומים בגין הרכב אכן שולמו"[89]. לבסוף, ואשר "למחלוקת באם התובע נדרש להמציא חשבונית או קבלה בגין העברת הרכב לבעלותו", הרי שדרישת הנתבעת ביחס לכך, דינה להידחות. איננו סבורים כי המדובר בסעד שנמצא בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, ובכך אף הודתה הנתבעת במסגרת סיכומיה[90].
159. אשר לטענה בדבר חיוב במס שנוצר לנתבעת בגין אי הכרה בהוצאות עקב אי מתן מסמכים מצידו של התובע, המאשרים קבלת סכומים על ידו, ובסך של 71,025 ₪, ואשר לטענה כי יש להוסיף לחיובו הנטען של התובע כלפי הנתבעת, מע"מ בשיעור של 17% – גם כאן, טענות הנתבעת ביחס לסכומים אלה, דינן להידחות. תחילה, סכומים אלה אינם מצוינים בחוות דעתו של רו"ח דורון. מעבר לכך, גם בנושא זה, איננו סבורים כי המדובר בסעד שנמצא בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, ובכך גם הודתה הנתבעת, כאמור לעיל, במסגרת סיכומיה.
--- סוף עמוד 50 ---
160. ודוק – בסיכומיה הסבירה הנתבעת ביחס לנושאים אלה, כדלקמן[91]: "בתביעתה שכנגד, עתרה הנתבעת לחייב את התובע בתשלום של 210,860 ₪ בצירוף מע"מ ובסך כולל של 246,707, והכל בצירוף הצמדה וריבית מיום התביעה. כן עתרה הנתבעת לחייב את התובע להמציא לידיה חשבונית בסך של 237,832 בגין סכומים ורכוש שקיבל ממנה ושלא הוציא בגינם חשבונית מס כדין. בעת בדיקתו של המומחה מטעם הנתבעת, רו"ח עמוס דורון, תיקן המומחה מטעם הנתבעת את חישובי המס שהוטמעו בתביעתה. בעיקר – הוא התאים את חישובי הנתבעת אשר נעשו על בסיס הנחה שיוחלפו חשבוניות בין הצדדים, ליחסים שבין חברה לשכיר, המתאימים לגופים המיוצגים בהליך זה, אשר בהם אין התובע צריך להוציא חשבוניות, ובהתאמה – אינו משלם מע"מ". כלומר, הנתבעת ויתרה במפורש על טענותיה בהקשר זה.
161. לסיכום התביעה שכנגד – התובע זכאי מהנתבעת ל-20% מהרווח בגין שנת 2009, ולרווח מתביעות בגין פרויקטים שנמצאו בתהליכי עבודה בעת פיטוריו של התובע מעבודתו בנתבעת ואשר התקבל בנתבעת בשנים 2012-2010, בסך של 180,658 ₪. מנגד, על התובע להשיב לנתבעת את הסכומים הבאים:
א. 178,550 ₪ בגין סכומים שניתנו לו על ידי הנתבעת;
ב. סך של 11,650 ₪ בגין תשלום ביתר מצידה של הנתבעת לביטוח המנהלים של התובע;
ג. סך של 9,797 ₪ בגין תשלום ביתר מצידה של הנתבעת לקרן ההשתלמות של התובע;
ד. סך של 5,758 ₪ בגין תשלום חשבון טלפון מצידה של הנתבעת, ושהיה אמור להתבצע על ידי התובע.
162. הסך המצטבר של סכומים אלה עומד על 205,755 ₪, ולפיכך על התובע להשיב לנתבעת, במסגרת התביעה שכנגד ובקיזוז 180,658 ₪ (ראו דלעיל), סך של 25,097 ₪.
ה. סוף דבר
--- סוף עמוד 51 ---
163. לסיכום – לאור כלל האמור לעיל בפסק הדין, עולה כדלקמן – התביעה העיקרית דינה להידחות בכללותה, מלבד רכיב תביעה אחד שהתקבל. התביעה שכנגד דינה להתקבל באופן חלקי בלבד. על כן, התוצאה הסופית היא כדלקמן: אשר לתביעה העיקרית, התובע זכאי לקבל מהנתבעת עבור תמורת הודעה מוקדמת סך של 24,337 ₪. אשר לתביעה שכנגד, הרי שעל התובע לשלם לנתבעת סך של 25,097 ₪, במסגרת ההתחשבנות הנוגעת להסכם 2010. עם זאת, במסגרת קביעת ההוצאות (ראו להלן), אנו פוסקים כי איש לא יצטרך לשלם לרעהו דבר.
164. הוצאות – לאור ההתדיינות הניכרת והנרחבת שבין הצדדים, ובהתחשב בכך שהלכה למעשה כל צד יילך לדרכו בלא כלום (למעט סכום זניח ביותר שקיבלה הנתבעת במסגרת התביעה שכנגד), אנו סבורים כי התוצאה הראויה והצודקת היא שכל צד יישא בהוצאותיו, ובמובן זה שאיש לא יצטרך לשלם דבר לצד שכנגד, הן ביחס לחיוב הכספי, והן ביחס להוצאות.
165. ערעור – ניתן להגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 ימים מיום קבלתו.
ניתן היום, א' אלול תשע"ט (01 ספטמבר 2019), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.
מר יעקב בן-הר
נציג ציבור (עובדים)
טל גולן
שופט
[1] ראו ההתייחסות הראשונה והיחידה לכך, שהועלתה מצידה של הנתבעת רק בסעיף 2 לסיכומיה.
[2] ראו למשל בסעיפים 14-12 לסיכומי התובע.
[3] פרוטוקול דיון ההוכחות מיום 12.3.2019, עמ' 31, שורות 2-1.
[4] פרוטוקול דיון ההוכחות מיום 12.3.2019, עמ' 31, שורות 27-25.
[5] הסיפא לסעיף 40 לכתב ההגנה.
[6] סעיפים 43-41 לכתב ההגנה.
[7] סעיפים 13-10 לכתב ההגנה.
[8] פרוטוקול הדיון המוקדם מיום 4.5.2017, עמ' 7, שורות 29-21.
[9] ע"א 7193/08 עדני נ' דוד, ניתן ביום 18.7.2010.
[10] נספח ה1 לתצהיר העדות הראשית של התובע בתביעה הראשית.
[11] נספח ה2 לתצהיר העדות הראשית של התובע בתביעה הראשית.
[12] נספח ה4-3 לתצהיר העדות הראשית של התובע בתביעה הראשית.
[13] ע"א 440/75 זנדבנק נ' דנצינגר, פ"ד ל(2), 260. דגשים בציטוטים – כאן ובהמשך פסק הדין, לא במקור – אלא אם צוין אחרת.
[14] ראו גם בסעיף 23 לסיכומי הנתבעת.
[15] פרוטוקול דיון ההוכחות מיום 12.3.2019, עמ' 17, שורות 15-10.
[16] פרוטוקול דיון ההוכחות מיום 12.3.2019, עמ' 22, שורות 14-9.
[17] נספח ב לתצהיר העדות הראשית של אסף בתביעה הראשית.
[18] פרוטוקול דיון ההוכחות מיום 12.3.2019, עמ' 34, שורות 20-18.
[19] פרוטוקול דיון ההוכחות מיום 12.3.2019, עמ' 31, שורות 29-28.
[20] פרוטוקול דיון ההוכחות מיום 12.3.2019, עמ' 31, שורות 11-7.
[21] פרוטוקול הדיון המוקדם מיום 22.3.2017, עמ' 3, שורה 27.
[22] סעיף 10 לתצהיר העדות הראשית של אסף בתביעה הראשית.
[23] סעיף 17 לכתב התביעה. ראו בדומה גם סעיף 17 לתצהירו של התובע בתביעה הראשית.
[24] סעיף 49 לכתב ההגנה.
[25] גבריאלה שלו, דיני חוזים - החלק הכללי (2005), 337-325.
[26] ע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד בע"מ, פ"ד מח(5) 705, 740.
[27] ע"א 9207/04 כמיסה נ' גרטלר, ניתן ביום 9207/04. ראו גם ע"א 784/81 שפיר נ' אפל, פ"ד לט (4) 149 (1985)).
[28] גבריאלה שלו, דיני חוזים - החלק הכללי (2005), 351-341.
[29] ראו גם בסעיף 18 לסיכומי התובע.
[30] פרוטוקול דיון ההוכחות מיום 12.3.2019, עמ' 15, שורה 16.
[31] פרוטוקול דיון ההוכחות מיום 12.3.2019, עמ' 16, שורה 16.
[32] פרוטוקול דיון ההוכחות מיום 12.3.2019, עמ' 16, שורות 18-16.
[33] פרוטוקול דיון ההוכחות מיום 12.3.2019, עמ' 17, שורה 24.
[34] פרוטוקול דיון ההוכחות מיום 12.3.2019, עמ' 19, שורות 23-16.
[35] פרוטוקול דיון ההוכחות מיום 12.3.2019, עמ' 20, שורות 15-10.
[36] פרוטוקול דיון ההוכחות מיום 12.3.2019, עמ' 21, שורות 12-6.
[37] ראו סעיף 14(ד) לחוק החוזים.
[38] סעיף 18 לסיכומי התובע.
[39] ע"א 8012/12 רג'בי נ' טל בניה השקעות קרני שומרון, ניתן ביום 11.3.2014.
[40] פרוטוקול דיון ההוכחות מיום 12.3.2019, עמ' 15, שורות 21-19.
[41] פרוטוקול דיון ההוכחות מיום 12.3.2019, עמ' 29, שורות 7-4.
[42] סעיף 60 לכתב ההגנה.
[43] סעיף 23 לכתב התביעה שכנגד.
[44] ההסכם צורף מספר פעמים לתיק בית הדין, ובפעם הראשונה – כנספח ד לכתב התביעה.
[45] בחוות דעתו של רו"ח דורון מטעם הנתבעת, יתרת הזכות שונתה, והיא הועמדה על סך 180,658 ₪, במונחים של שכר ברוטו.